Yefeh Anaf on Ruth Rabbah Parasha 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שנשתהתה שש שעות. וקמ"ל כי שש שעות כבש בועז את יצרו:
שלא ירגיש בה בריה כצ"ל. ופי' שלא ירגישו אנשים כי אשה עמדו. ובילקוט גריס שלא ירגיש בה אחד מן הבחורים ואיננו נכון שהרי אמרינן בסמוך שהיה מהלך עמה לשמרה מן הבחורים:
בזכות וימד שש שעורים כו'. פי' לעולם שש סאין ומה דמקשה וכי דרכה של אשה לשאת שש סאין מתרץ דבועז נתן לה כפי אשר היה ביכלתה ובכחה לשאת. וה' נתן לה כח לשאת עד שש סאין כדי לרמז לה שיעמדו ממנה ו' צדיקים בזכות נדבת לב בועז. וכן תמצא מפורש בתרגום:
וכאו"א בהן שש מדות. משום דכתיב וימד שש שעורים וכתיב שש שעורים האלה. מדריש על שש צדיקים אשר בכל אחד שש מדות. שתי פעמים שש:
יאשיה שנאמר והי' כעץ שתול וגו'. דכיון דירמיה התנבא גם בימי יאשיה. ולא מצינו משובח ביראת ה' כמוהו כדכתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' מסתבר דהאי קרא עליו קאי דמיירי ביראת ה' וכמ"ש רז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן ששרשיו מרובים שנאמר והיה כעץ וגו' וגם עליו יצדק מה שנאמר שם ברוך הגבר אשר יבטח בה':
אלא אמרה לה מה את. ומה שאמרה מי את מצינו לשון מי במקום מה כמו במנוח מי שמך במקום מה שמך:
בכל מקום שנכנסו ישראל וכו'. משום דבנתינת שש השעורים רמז לה בענין הצדיקים שיעמדו ממנה כדלעיל דורש ג"כ כי מה שאמר לה אל תבואי ריקם רמז לעתיד כי המלכים שיעמדו ממנה לא יצאו ריקם:
אלא כריקם שנאמר בעולי רגלים כו'. וה"פ אע"פ שמצינו ריקם בכל הני לא ילפינן ריקם דעולי רגלים מחד מינייהו אלא כי הא דתנינן הראיה שתי כסף. דהכי גמיר לה הלכה למשה מסיני כדאיתא בירושלמי דפ"ק דפאה:
מה לאחורי תרעא הוה קאי. משום דוהנה הגואל עובר משמע כי מיד כשישב בועז עבר הגואל והוא תימא דמי איתרמי מילתא כי תיכף עבר הגואל כאלו היה עומד אחורי הדלת. אלא וודאי מה' היה שהניעו ממקומו והביאו שם מיד. וכיוצא בזה אמרינן בויק"ר פי"ו גבי ויהי הוא מספר למלך והנה האשה אשר החיה את בנה וגו' שמא לאחורי תרעא כו' כמו במדרש דידן:
בועז עשה כו'. כלומר מאחר שנעמי רות ובועז נתכוונו לש"ש ועשו כל מה שבידם לעשות. הושיעם הקב"ה למהר המצוה גם בכל מה שאין בידם לעשות:
פלוני אלמוני שמו. ואע"ג דנקרא טוב. י"ל דשני שמות היו לו. או דנוכל לומר אם יגאלך טוב יגאל אם יגאלך הקרוב ממני טוב הדבר ויגאל:
אלם היה מד"ת. ופלוני פי' מלשון כי יפלא ממך דבר שנעלם ומכוסה ממנו הדין של עמוני ולא עמונית:
איני מערב פסולת בבני כו'. ואע"ג דלפי דעתו שאסורה היא לו משום לא יבוא עמוני וגו' למה אמר לבועז גאל לך אתה האם לדידיה אסירא ולבועז שרי. וי"ל שאע"פ שבועז הודיעהו את הלכה עמוני ולא עמונית מ"מ לא חפץ פה משום שלא נתפרסמה עדנה. וירא פן יפגם זרעו בזה ולז"א גאל אתה אם אתה תרצה לסמוך על הלכה זו ולא תירא מפני פגם משפחתך. קח אותה לך וע' בכתובות בפ"ק על הכתוב ויקח בועז עשרה אנשים:
מכאן לבית דין שהן ממנין גרסינן והטעם שממנין זקנים בבית המשתאות כדי שלא יקלו ראש לדבר נבלה וכדאיתא בירושלמי דעגלה ערופה בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהם ולא היו אומרים דבר נבלה בשיר:
אם תגאל גאל ואם לא תגאל הגידה לי בב"ד אמר שלא תאמר יש לי אשה וכו'. ופי' משום דהגידה לי מיותר. ולא היה צ"ל רק ואם לא יגאל ואדעה כי אין זולתך וגו'. לכן דריש הגידה לי בב"ד וכמו ואם לא יגיד ונשא עונו היינו בב"ד. והטעם שבקש ממנו להגיד בב"ד. כדי שלא יוכל לאמר אח"ז משטה אני בך כי יאמר אח"ז יש לי אשה וכו' ולכן בקש ממנו להגיד בב"ד את האמת כמעיד בב"ד. ואע"ג דהשתא אכתי לא הזכיר בועז את אשת המת. אבל כוונתו היתה במה שאמר אם תגאל גאל גם על האשה שהיא בכלל הגאולה אלא שהגואל לא הבין בדבר וז"ש כיון ששמע הגואל כן פי' ששמע דברי בועז כפשטן שמדבר רק מחלקת השדה אשר לאלימלך ולא הזכיר את רות אמר וודאי דהיא אזלת רות. שהיא מתה או אזלת לארצה ואיננה עוד ולכן אמר אנכי אגאל בחשבו שאין כאן רק גאולת השדה. ואז ביאר לו בועז את דבריו ביום קנותך השדה מיד נעמי עליך לקחת גם את רות אשת המת להקים שמו:
קניתי כתיב והא מסייעא לההיא דארשב"ן כו'. פי' לכן כתיב קניתי שידע שהוא לא יקחנה משום שלא היה בקי בהלכה של עמוני ולא עמונית ולא יחפוץ בה כדי שלא יפגום זרעו. ובילקוט הגירסא פה משובשת:
פתר קריא בישראל. זה רק דרך מליצה לתלות הדברים במלות הכתוב ואינם ענין אל הכתובים גם ע"פ הדרש:
בגו אפייא. בא"א הגיה שנו אפייא ופי' ששנו פניהם ממה שהיו בתחלה. שלפנים פנו לה' ועתה לעבודת כוכבים. וגם י"ל דדריש וזאת לפנים בישראל שנשתנו פנים בישראל:
חזרו להיות קונים. הכי איתא בירושלמי בראשונה היו קונים בשליפת המנעל הה"ד וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו' חזרו להיות קונים בקצצה וכו' וכצ"ל גם הכא. ומה דכתיב להלן חזרו להיות קונים במנעל ובסנדל שלף איש נעלו ונתן לרעהו לא גרסינן. ופי' שליפת המנעל הוא בית יד שנקרא האנדשוה והוא כעין קנין סודר. וכל דברי המדרש מובאים פה לפרש מ"ש וזאת לפנים וגו' פי' כי בימי בועז נהגו בקנין סודר אבל בעת שנכתבה המגילה נהגו בקנינים אחרים:
שדרך הלוקח להיות נותן ערבון ומשכון לקנוס אותו אם יחזור בו לפי שהוא רוצה יותר בקיום הממכר דמסתמא המוכר עצב והלוקח שמח. ולכן הוא מקדים מיד ליתן ערבון כדי שיתקיים המכר:
שמלתו של ירבעם. שמאחר שקרע את השמלה לקרוע מלכות שלמה וליתן עשרת השבטים לירבעם ראוי הוא שתהיה הקריעה בשלמת ירבעם מאחר שהוא הזוכה במלכות ולא בשמלת אחיה. ורק מטעם שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקת במלכות בית דוד יתפרש על שמלת אחיה. וכ"ה הטעם בשמואל כי לפי הפשט קאי על מעיל של שאול מאחר שהקריעה מורה על קריעת מלכותו. אך מטעם שדרך הצדיקים כו' יתפרש על מעיל של שמואל:
את סבור שירבעם הוא שניגף כו'. פי' מאחר דכתיב אח"ז ויתחזק אביהו וישא לו נשים וגו' וגם ממה דכתיב ולא עצר כח ירבעם עוד משמע דירבעם הוא הניגף מ"מ כיון דנושא המאמר הוא אביהו דכתיב מקודם וירדוף אביה אחרי ירבעם וגו' לכן יתפרש ויגפהו על אביהו. וזה לראיה גם על הכתובים ויתפוש אחיה בשלמה החדשה וגו' וכן בשמואל וישב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע שהוא בשמלת אחיה ובמעיל שמואל אחרי שהם נושאי המאמר בכתובים האלה. וע' בסדר עולם ראיה משנות מלכותם כי ויגפהו קאי על אביה. ומה דכתיב אח"ז וישא לו נשים זה היה מקודם אך אין מוקדם ומאוחר בתורה:
שהעביר הכרת פניהם. כדי שלא יעידו עליהם ויתעגנו נשותיהם:
שחוסדן ברבים כצ"ל. ופי' שחירף ובזה את הרבים מלשון כי חסד הוא וזה הוא חטא כי לעולם צריך להיות אימת הצבור על האדם. וע"ע מ"ש בזה הענין בב"ר ובויק"ר:
א"ר ברכיה רוב מסובין משל לאה. פירש"י ז"ל אע"פ שרוב החשובין היו מלאה מ"מ מודים שרחל היא העיקר ומטעם זה הקדימו רחל ללאה וכ"ה בתנחומא. ולפ"ז דפה במקום לפיכך צ"ל אעפ"כ וכן הגיה בעל א"א וע"ע בב"ר פע"א השינויים בגירסאות ובמש"ש:
אמרו כל בנים שהקב"ה עתיד ליתן לך כו'. ולכן אמר אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. הלא בדידה עסיק דכתיב יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך. אלא לדיוקא אתא שבניו יהו כולם דוקא מן הנערה הזאת ולא מאחרת:
ודכוותה וברך עלי את אלקנה ואת אשתו וגו'. ודייק מסיפא דקרא דכתיב ואמר ישם ה' לך זרע מן האשה הזאת ולא אמר ישם ה' לכם כי לאלקנה ולאשתו דבר. אבל הברכה היתה לאלקנה כי ישים ה' לו בנים רק מן האשה הזאת:
עיקר מטרון כו'. ודייק מדלא כתיב ויפקד ה' את רות וכתיב ויתן ה' לה הריון משמע כי גם מקום הריון היה בדרך פלא:
מה היום הזה רודה כו'. כלומר כמו השמש הוא המאור הגדול בין צבאות שמים. ומפיץ אור על הכל. כך לא יכלה מזרעך מבית דוד שליט ומאיר לכל העולם. ודייק ממה שנא' בקרא היום שהוא למותר:
אותה הזרע שהוא בא ממקום אחר כו'. אע"פ שבנות לוט לא ידעו מזה כי לא היו נביאות. אבל ה' שם בפיהם דבר אשר יהיה כנבואה אף שהמה לא הבינו מזה. וע' בב"ר ובמש"ש:
משבעה ראשי האבות כו'. ומפרש אשר היא טובה לך מז' בנים. בשביל שבעה ראשי האבות אשר יולדו ממנה. ויהיה המים של משבעה מים הסבה. לכן טובה היא לך. ולפ"ז רוה"ק נזרקה בפיהן: