למוד מאליהו. והשני מביא מעשה מיתושין שהיו למאכל לאפרוחין. כי ללומדי תורה תמצא פרנסתם או ע"י אחרים מנדיבות ידם וזה בזיון וקצף או בשכר תורתו ויאכל שכרו בחייו. ולאלה המתפרנסים מאחרים מנדיבותם מביא את אליהו שנתפרנס ע"י העורבים ולא נהנה ממתנות בשר ודם. ולאלה המתפרנסים משכר תורתם מביא את המעשה מבני עורב אשר פרנסו מיתושים אף שנראה כמאוס ונתעב מ"מ טוב לת"ח להתפרנס גם מדבר הנתעב ונמאס בעיני בני אדם ולא ליהנות מאור תורתו:

לא זימנת לו עורבים. ומה דאמרו באבות יפה תורה עם ד"א. זהו כר' ישמעאל דסובר בברכות פ' כיצד מברכין נהוג בתורה מנהג ד"א לחרוש ולקצור בעתם. ודברי המדרש אתי אליבא רשב"י דחולק עליו ולענין מעשה נקטינן כר' ישמעאל וכדאמרינן התם הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם:

קוצין בתורה. כגון קוצי של יו"ד ותגי האותיות שנראה שאין בהם צורך כלל. יש לנו לדעת שיש בהם סודות גדולים אשר נפיק חורבא בהשתנותם. ומביא דוגמא לזה מן שמע ישראל וכדומה אשר בהחסר קוץ או קו אחד יחרב העולם. ומ"ש לקמן במדרש שמע ישראל עד אין לבלותך צ"ל מקמיה מילתא דר' אלכסנדרי וכן הוא בחזית:

פתר קריא בת"ח וקרי לת"ח קוצותיו תלתלים שהקב"ה מתפאר בהם כמסלסל בקוצותיו הסדורות לו:

מראהו כלבנון. וזה נמשך על שוקיו עמודי שש דמפרש על הצדיקים שהם יסודי עולם. ומה דכתיב מראהו בל"י זהו מראה כל אחד ואחד:

וכתב מראהו כלפידים. זה ט"ס כי הכתוב הזה נאמר בגבורי עובדי כוכבים הבאים על נינוה. ונעתק פה בשגיאה בשביל שמסיים לעתיד לבוא מראיהן כלפידים:

נראים כעורים. בשביל טרחם ויגיעם בתורה. ומה דכתיב חכמת אדם תאיר פניו זה הוא לשעה משמחתו כאשר תבוא החכמה בלבו וישמח ויגיל. ויתכן כי השחרות והיופי הוא כנוי אל השגתם כי עתה לא ימצאו הת"ח הלכה ברורה ופניהם כעורים כי טעימי הדברים נראים כשחורים ולא מבוררים ולעתיד כשיתברר להם כל דבר יהיו מלובנים ומראיהם כלפידים:

רשב"י פתר קריא ודריש קוצותיו תלתלים כי שורות התורה סדורות כקוצות:

לא נאמרו כאחת. פי' בפרשה אחת והיה מקצר מאד כי דין זב וזבה לענין טומאת מגע מרכב ומושב שוה הוא ורק מפני חביבותן חלקן לשתי פרשיות. וכתב לדיני בעל קרי ונדה דקילי מזבה וגם טומאתם שכיחי יותר מראש הכל בסדר כקוצות תלתלים:

שנתעצלו ישראל כו'. כי מדרך החונים במקום לבחר לו המקום היותר נאה לו. והמה התעצלו ולא הביטו ע"ז ולכל אחד טוב הי' בעיניו מקום תחנותו ומעמדו גם אם בשפל הי' לכן זכו למראה ה' בהר סיני:

גם עבים נטפו מים. מפרשי כי המים הוא טל של תחיה אשר הוריד ה' להחיותם כדאיתא בפרק ר"ע בשבת. כי המחלוקת מביאה מיתה כדלקמן ס"ד פי"ח והמה נמנעו מהמחלוקת לכן זכו לחיים:

גלי דכסי. זה גלות השרים ומפרש ויגל את מסך זה השרים אשר הם כמסך ומגן לעם:

הה"ד ואשה כי יזוב זוב דמה. זוב יתירא קדריש דלפעמים היא מרבה בימי זיבתה אם מתעצלת לבדוק את עצמה. כי ספירת ימי נקיים מתחילים אחר הבדיקה:

הא קהיתן. פי' נלאית ביגיעתה מלשון אם קהה הברזל:

עזריה בן עידו הנביא. בקרא כתיב בן עודד אך בקרא כתיב והנבואה עודד הנביא (פסוק ח' שם) ולא נמצא נביא כזה לכן מפרש דהוא עדו הנביא. והמדרש דשואל ומי נתנבא הפסוק הזה. ק"ל למה האמינו ברוח אלהים אשר היתה על עזריה כי רפו ידיהם. יותר מנבואת ירמיה ועמוס אשר היו נביאים מפורסמים אשר גם הם התנבאו כזה לכן מתרץ כי עזריה בן עידו הנביא התנבא זאת. ונבואת עדו כבר נתקיימה לעין כל כאשר התנבא על ירבעם שיבשה ידו לכן האמינו גם בנבואת בנו ורפו ידיהם:

לפי שהיו ישראל אומרין. כי בקרא היה לו לכתוב נקם יביא כי אלהים יביא הנקם וכן גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם. הלא לא הגמול יושיע רק ה' והיה לו לכתוב הוא יביא כי אלהים יביא את הגמול להושיעכם. לכן מפרשו את הכתוב הנה אלהיכם אשר אמרו איה אלהיך בנקם יבוח ויתגלה לעין כל ואלהים בעל הגמול לגמול לרשעים המכחישים בו יבוא ויושיעכם:

של צער. והמצטערים מרגישים הרבה בהמשך הזמן:

ויהי בימים הרבים ההם כו'. ומפרש כי הימים הרבים ההם כשבא משה אל יתרו ונשא את צפורה וזה לא היה רק ג' שנים לכן מקשה וכי רבים היו:

אלא ע"י שהיה וכו'. והצער הי' שראו בני ישראל כלי ב"ה בביתו כדאיתא במדרש:

בפרדימס. הוא שם כלי זיין. וזה הוא כמ"ד חי שלשלוהו:

גור ביש. ויכניה היה רע דכתיב גביה ויעש הרע בעיני ה' שהי' רע לשמים ולבריות כאביו:

ונופלים מתים. שלא היה מתפייס ביכניה לבדו אלא הביא את העיר במצור והגלה כל ירושלים והשרים וכלי חמדת ה':

הה"ד העצב נבזה. זה לא שייך הכי ורק סוף הפסוק כתבו את האיש הזה ערירי שייך למה שהוליד בן בבית האסורים כדאיתא בחזית על פסוק שימני כחותם וקצת לעיל פ"י אך פה קצר המעתיק:

לגדלת זו שגודלת השער:

עד שמחל לו כו'. בילקוט איתא שנעשה לו נס שאשתו נתעברה מעומד. כי בית האסורים היה מקום צר. ואם לא נמחלו עונותיו לא זכה לנס הזה:

על אותה שעה כיון דיכניה המלך עשה תשובה מכ"ש שאר העם. ויצתה ב"ק ואמר שובו בנים שובבים כי כמו שמחל ליכניה כן ימחל לכל העם: