Yekar Tiferet on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המשתתף עם חבירו בסתם [לא ישנה]. אחד מהשותפין הוי שליח לחבירו [ואם] שינה ידו על התחתונה, לפיכך אם הרויח הריוח לאמצע ואם הפסיד הפסיד לעצמו.
ואין כל [הדברים האלו] צריכין קנין. [ולא עדים] דלא איברו סהדי אלא לשקרי.
אחד מן השותפין וכו'. כל זה מן הטעם שאמרנו [בהל' א'] שהם כשלוחים זה לזה לפיכך אם התנו ביניהם הכל לפי התנאי.
רשאי ליקח לעצמו וכו'. סד"א ניחוש לחשדא שמא יאמרו מהשותפות הוא, קמ"ל, ובלבד שימכור אלו לעצמן ואלו לעצמן.
אחד מהשותפין וכו'. הטעם אשר כתב רבינו הוא מבואר. הילכך אם רצה להוליך מקצת הסחורה, ונשאר ביד השותף כפי חלק שיש לו בשותפות, אינו מעכב עליו, שאם יארע אונס אינו צריך להוציא ממנו שהרי יש תחת ידו.
אחד מן השותפין שבא לישן את הפירות וכו'. כתב הראב"ד זו תוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה ע"כ, ולא פי' מאי קשיא ליה בה, ואפשר משום דמילתא דפשיטא היא כי הפירות הישנים נמכרים ביותר מן החדשים ואמאי מעכב עליו, ודעת רבינו שאע"פ שהישנים שוין יותר הרי הם נחסרים והולכים והם מעותדים למקרה ולפיכך מעכב עליו.
שותפין [ששמו] פירותיהם. סד"א דבהאי הנאה דמשתתפי אהדדי וצייתי להדדי מחלי אהדדי, קמ"ל שותפין לקוחות הן, ויש להם הונייה זה על זה.
שותפין שמחלו להם וכו'. סד"א שדרך המוכסין למחול מפני הסחורה, כדי שיעברו עליהם תדיר עם סחורתם ואפילו אמרו משום פלוני מחלנו יהיה לאמצע, קמ"ל דמפני שהוא חשוב אצלם או מפני שאוהבים אותו מחלו.
היו באין בדרך וכו'. וא"ת [למה] לא מחלק בין יכולין להציל לאין יכולין להציל כדאמרינן בעלמא, וי"ל דכל כה"ג שותף חולק שלא לדעת חבירו כיון דאיכא חשש איבוד, הילכך אם אמר בהדיא לעצמי אני מציל הוי כאילו חלק מהשותפות והציל לעצמו, ואם לא אמר, הציל לאמצע.
דבר הידוע לשותפין וכו'. משמע מהכא שאם עבר זמן השותפות אע"פ שעדיין לא חלקו יכול לטעון מה שירצה, ועל חבירו הראיה, ואע"פ שהוא דבר הידוע לשותפות, כיון שהוא ברשות אחד מהם יכול לומר לקחתיה ממך.
אחד מן השותפין. אפילו עבר זמן השותפות צריך שיחלוק בפני ג', דמצי למימר מאן שם לך, איני חפץ בשומא זו.
ובלבד שיהיו נאמנים ויודעים בשומא וכו'. ומה שכתב נאמנים נפקא ליה מדקרי להו בי"ד ואם אינם נאמנים לא מיקרו בי"ד.
אבל אם היו מעות. פרק איזהו נשך גבי הנהו תרי כותאי דעבוד עסקא בהדי הדדי.
אסור להשתתף עם עובד ע"ז וכו'. ומיהו אם נתחייב כבר שבועה משביעו ולא יפסיד את שלו וכתב רבינו בתשובה שהישמעאלים אינם עובדים ע"ז, אדרבה הם מיחדים יחוד שאין בו דופי, הילכך מותר להשתתף עמהם וכשהם נשבעים בשם משביעים אותם ולא בזולתו.
וכבר ביארנו [במקומו וכו']. שביעית דאמר קרא לאכלה ולא לסחורה.
[ולא]בבכורות וכו'. בבכור תם ובזמן הבית אין מוכרין [אותו], אבל בזמן שאין בית מותר למוכרו בין תם בין בעל מום כאשר ביאר במקומו ואפילו בזמן שמותר למוכרו כגון שנפל לו או נולד לו אין עושין בהם סחורה. דומיא דפירות שביעית ונבילות וטריפות שאם נפלה לו נבלה או טריפה מותר למוכרה ואסור לעשות בהם סחורה, ופירות שביעית נמי מותר למכור מהם ואסור לעשות בהם סחורה וכן תרומות אסור לעשות בהם סחורה אפילו מכהן לכהן וטעמא דבכורות ותרומות משום צד קדושה דאית בהו.
ולא בטריפות וכו'. פ"ח מהלכות מאכלות אסורות כתב וז"ל וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים האסורים חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה ע"כ. הא למדת שאין הדברים אמורים אלא בדבר שאיסורו איסור תורה ועומד לאכילה.
ונראה לי שאם הפסיד. סברת רבינו נכונה דמה לי אם עבר על דברי שותפו ומה לי אם עבר על דברי חכמים ז"ל.
שכבר יצא הממון וכו'. וא"ת בשלמא כשמת בעל העסקא שייך שפיר האי טעמא אבל היכא דמית המתעסק לא שייך, וי"ל דהיכא דמית המתעסק אין צריך טעם דפשיטא דמצי למימר לאביכם הייתי מאמין ולכם איני מאמין וכן אם מת המשלח בטל השליחות ואם מת השליח שוב לא יעשה שליחותו ואין יורשיו באים במקומו מטעמא דאמרן וזה פשוט.