Yekar Tiferet on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שנים שהן נושאין ונותנין וכו'. איכא למידק אמאי השמיט רבינו מימרא דשמואל דאמר בפרק חזקת הבתים השותפין נעשו שומרי [שכר] זה לזה, וי"ל דלא נפקא מינה מידי דהוי שמירה [בבעלים דפטור] [וה"ה] אם פשע דהרי בשעה שנשתתפו נשאל כל אחד לחבירו והוי כשמור לי ואשמור לך דהויא שאלה בבעלים וכיון שהיה עמו בשעת שאלה אע"פ שלא היה עמו בשעת האונס הוי שאלה בבעלים ופטור ואע"ג דקרא דאם בעליו עמו לא נכתב אלא גבי שואל ה"ה לשאר השומרים וכ"ש הוא אם השואל שכל הנאה שלו נפטר בשאלת הבעלים כ"ש שאר השומרים.
ואם נגנב או אבד וכו'. כתב הראב"ד ולמה לא יהיה כשומר שכר על הפקדון והלא נוטל ממנו שכר כפועל בטל ע"כ, וכתב בעל מגדול עוז שאין דברי רבינו אלא בזמן שאין נותן לו שכר כגון שנוטל בריוח יותר מבהפסד, ולפי זה אין השגתו על רבינו אלא שהיה לו לפרש, ואין זה נכון אצלי אלא בכל גוונא אין המתעסק חייב לשלם חלק הפקדון כי השכר שהוא נוטל אינו שכר שמירת הפקדון אלא שכר מה שהוא מתעסק בפקדון כדי שלא יהיה שם אבק רבית כתקנת חכמים ולפיכך לא נקרא המתעסק נושא שכר להתחייב בגניבה ואבידה.
ולפי תקנה זו וכו'. מכאן אתה למד שאע"פ שהוא קרוב להפסד כמו לשכר הוי אבק רבית, ומשום הכי צריך שיהיה קרוב להפסד ורחוק משכר.
כפועל בטל וכו'. אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיבטל ממלאכה שהוא עושה ולעשות מלאכה קלה כזאת.
[שהאריס]משועבד הוא וכו'. וא"ת וכי מפני שהוא משועבד לו יהיה מותר להלוות ברבית וי"ל דאין כאן אלא אבק רבית וכיון שהוא משתעבד לו הוי כאלו נתן לו שכרו ותרתי בעינן שיש לו עסק אחר ויהיה אריסו ולפי זה צריך לפרש דאריסיה דר' אלעזר היו לו בהמות אחרות לעצמו ולא הוצרך התלמוד לפרש דסמיך על הא דאמר רב לעיל מינה דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי.
לפיכך אם הרויחו וכו'. כתב רבינו שיטול המתעסק תרי תלתי באגרא ותלתא בהפסד כמבואר מלשונו, והשיג עליו הראב"ד שכך אמרו תרי תלתא באגרא ופלגא בהפסד ע"כ, ולכאורה הכי משמע בגמ' דאמרינן מה נפשך אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר וכתב רש"י ז"ל דאיכא שכר עמל במאי דשקיל טפי באגר, ורבינו משוה למי שאומר כן טועה, וטעמו ז"ל דאמרינן בני רב עיליש נפק עליהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר פלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי מה נפשך אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד כלומר משום דגברא רבה הוה מפרשי לישנא דשטרא הכי והוי כאלו התנה כן בפירוש אבל אינשי דעלמא אם התנה כן בפירוש מותר אבל מן הסתם אסור עד שיטול המתעסק תרי תלתי באגר ותלתא בהפסד ושאני רב עיליש דגברא רבה הוה והוה כאלו פירש וכדכתיבנא וטעמא רבה איכא כדי שירויח המתעסק בין היכא דאיכא רווחא בין היכא דאיכא פסידא שאם אתה אומר שיתן פלגא בהפסד נמצא טורח בחלק הפקדון כשכר המתנת חלק המלוה, ודוק ותשכח שעלו דברי רבינו כהוגן בלא שבוש ודברי מגדול עוז לא ידענא מאי קאמר.
יש מי שטועה וכו'. לפי סברא זו ה"ה אם יטול תרי תלתא באגר ופלגא (תרי תלתי) בהפסד, כלומר בעל המעות והמתעסק נוטל פלגא באגר ותילתא בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תלתא באגר, כלומר אם ירצה רב עיליש פלגא בהפסד ותרי תלתא באגר הרי דשתי החלוקות שוות והבחירה ביד המתעסק בשעת התנאי, ורב עיליש אנו עושין סתמו כפירושו אבל אינשי בעלמא לא וכדכתיבנא.
ורבותי הורו וכו'. לא כתב רבינו טעם למה לא נראו לו דברי רבותיו, ונ"ל טעמו דבשלמא אם היה זה איסור תורה לא היה התנאי מועיל, אבל כיון דאין כאן איסור אלא מדרבנן התנאי מועיל הם אמרו והם אמרו.
הורו רבותי שאם התנו וכו'. ומודה הוא לרבותיו במה שהורו שאם התנו שיטול המתעסק שלשה חלקים בשכר, הג' חלקים הם עליו מלוה, מ"מ האחרונים חלוקים עליו וגם בזה החצי מלוה והחצי פקדון ומה שהמתעסק נוטל שכר יותר מבהפסד הוא לשכר עמלו שטרח בחצי שהוא פקדון ונראה שזו היא כונת הראב"ד ז"ל שכתב הוסיף עתה תימה ואמר לא די על דרך זה שכל ההפסד וכו', כלומר הוסיף תימה על מה שאמר בשם רבותיו שאם התנו שיטול המתעסק ג' חלקים בשכר הג' חלקים הם עליו מלוה הרי תמיה אחת, ועתה הוסיף תמיה אחרת כי לפי דרך זה לפעמים נמצא משלם למתעסק יותר על ההפסד כגון המשל שכתב רבינו.
אבל הדרך הדין וכו'. כיצד זה שהתנו שיטול בשכר ששה בכל (יום) י"ב והפסדו יפסיד ארבעה לכל עשרה והשנים הם כנגד שכר עמלו שטרח בחלק הפקדון שאם היה פורע ששה כאשר היה התנאי בשכר נמצא שטרח בחלק הפקדון מפני חלק המלוה ונמצא אבק רבית, שאע"פ שהפסידו הרי טרח, וכן אם התנו על ההפסד כיצד כגון שהתנו [ש]יפסיד המתעסק ששה לכל י"ב והרויחו י"ב, נוטל המתעסק שמונה לכל י"ב, ששה כנגד מה שהיה ראוי להפסיד ושנים כנגד שכר עמלו, שאם היה נוטל ששה לבד היה אבק רבית ולפיכך נוטל שנים שהם שליש מה שהיה ראוי שיטול חבירו, נמצאת המתעסק נוטל שמונה לכל י"ב ובעל המעות נוטל ד' ואע"פ שזה מבואר בדברי רבינו הארכתי במשל לפי שהוא קרוב לשכל המעיין.
נמצאת אתה אומר וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו הכא הקרן מה תהא עליו, אי פלגא מלוה ופלגא פקדון כתקנת חכמים, אי לפי השכר כאשר הורו רבותיו, שהרי אפילו תימא שהתנו שיטול המתעסק רביע בשכר, שנמצא לפי הוראת רבותיו שרביע המעות הלואה וג' רבעים בתורת פקדון, שנמצא הטורח מרובה וההנאה מועטת, מ"מ כיון שהוא משלם פחות ממה שהיה ראוי לשלם זהו שכרו, וכבר כתבתי למעלה שהוא מודה לרבותיו וטעמא דמסתבר הוא שיהיה אחריות הממון כפי הריוח שהוא נוטל או לפי ההפסד.