עבד עברי האמור בתורה וכו'. סמך רבינו הלכות עבדים להלכות שלוחין לפי שהעבד דומה לשליח, והקדים דיני עבד עברי לחשיבותו, והוא קודם בפ' משפטים.

ואין לו לשלם וכו'. אבל אינו נמכר על הכפל שנא' ונמכר בגניבתו ולא בכפילו.

ואין לך איש מישראל וכו'. אפילו עשה כל עבירות שבעולם אע"ג דגזירת הכתוב הוא טעם יש לדבר לפי שהשוה עין שלמעלה לעין שלמטה. ומזה הטעם חייבתו תורה כפל מה שאין כן בגזילה.

ועל זה שמכרוהו בי"ד וכו'. לפי שיש חילוקים בין מכרוהו בי"ד למכר עצמו הוצרך לבאר מאיזה כתוב יוצא כל אחד ואחד, ואע"ג דונמכר לך משמע שמוכר עצמו מ"מ במכרוהו בי"ד איירי, ונמכר לך ע"י בי"ד קאמר.

נתנה לו תורה רשות וכו'. וא"ת כיון שמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מהו הרשות שנתנה לו, וכי לא יוכל אדם להשכיר את עצמו לכל מי שירצה, לפי שאם מכר עצמו לגוי הוי מכור, אין כאן נתינת רשות, שהרי אסור למכור עצמו לכתחילה. וי"ל אע"ג שהוא מפקיע עצמו ממקצת מצוות עשה שאינו יכול לקיים בעודו עבד, נתנה לו רשות תורה למכור עצמו כיון שאין לו מה יאכל ולא כסות.

כבר ביארנו וכו'. האיש בגניבתו ולא האשה בגניבתה אע"ג שזה דברי קבלה, כאשר כתב פ"ג מהלכות גניבה מ"מ מהני טעמא דכל הני מפני החשד כאשר כתב רבינו בסמוך.

ואין הגר נקנה וכו'. ובין מוכר עצמו ובין מכרוהו בי"ד, בתרוייהו כתיב ושב אל משפחתו אם פגע בהם יובל, ומהו שכתב רבינו ואין הגר נקנה ולא כתב ואין הגר נמכר, להשמיענו שאם רצה למכור את עצמו אין קונה. ואכתי איכא למידק אמאי לא חילק רבינו אם היתה אמו מישראל כדאיתא בהגהה. וי"ל דסובר רבינו דמשפחת האם אינה קרויה משפחה ולא שנא ישראל ולא שנא גר. ורבנן פליגי על ר' ישמעאל ור' עקיבא דאמרי גר [נקנה] בעבד עברי ולא שבקינן ברייתא אשר הובאה פ' איזהו נשך דתניא אין גר נקנה בעבד עברי.

עבד עברי שמכרוהו בי"ד וכו'. משמע מדברי רבינו שאם מכר עצמו לגר נקנה. והא תניא בהך ברייתא ואין אשה וגר קונין עבד עברי. אשה לאו אורח ארעא, גר נמי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני, וכיון דלא מקני בין מוכר עצמו בין מכרוהו בי"ד דבעינן ושב אל משפחתו וליכא, הילכך לא קני בין אם מכרו לו בי"ד בין מוכר עצמו, וי"ל דכי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני דוקא במכרוהו בי"ד אבל במוכר עצמו לא גמירי, דאע"ג דלא מקני קני, הילכך המוכר עצמו רשאי למכור עצמו לגר צדק, וזהו שכתב רבינו עבד עברי שמכרוהו בי"ד אבל מוכר עצמו מוכר לגר צדק, והכי משמע נמי ממה שכתב ובין המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי ואפילו לגר תושב משמע דלגר צדק רשאי למכור עצמו, ולפי זה הא דתניא אין הגר נקנה בעבד עברי ואין האשה וגר קונין עבד עברי, לצדדין קתני, דרישא איירי בין במוכר עצמו בין מכרוהו בי"ד דבתרוייהו בעינן ושב אל משפחתו וליכא וסיפא איירי במכרוהו בי"ד דוקא, ומוקי לה רב נחמן בר יצחק אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כגוי, נמצאת למד לפי זה שאם עברו בי"ד ומכרוהו לגר צדק אינו מכור דגמירי דמקני קני ודלא מקני לא קני וע"כ מוקי לה במכרוהו בי"ד וכדכתיבנא.

או לעקר משפחת גר. אמרינן בגמ' משפחת גר זה גוי, וא"ת כיון דעקר היינו ע"ז עצמה אמאי אצטריך משפחת גר לרבות את הגוי, וי"ל דאי לאו משפחת גר לא הוה ידעינן דעקר היא ע"ז עצמה, והשתא ידעינן זהו עקר משפחת גר הוי אומר זו ע"ז.

זה הנמכר לע"ז עצמה. לחטוב עצים ולשאוב מים כדפרש"י ומשמע לי דלכבד ולרבץ לפניה אסור אע"ג דאין זה דרך עבודתה מ"מ כבוד הוא לע"ז ואם נמכר לכך אינו מכור.

אחד המוכר את עצמו וכו'. מכאן אתה למד שהתורה חסה על כבוד הבריות אפי' עוברי עבירה וכ"ש על כבוד הצדיקים.

כל עבד עברי. אפי' המוכר עצמו לע"ז לא ירדנו בפרך לעיניך וזהו שכתב כל עבד עברי.

שהרי לא נתן לו קצבה וכו'. הקשה הראב"ד ז"ל דבין קצבה ללא קצבה [וכו' עכ"ל. וי"ל דבנתן קצבה] ימהר לעשות הקצבה ואח"כ ינוח, אבל אם לא נתן לו קצבה אפשר שכוונתו כל היום כולו בלי מנוחה או אפשר שכוונתו שיעשה בלא קצבה מה שירצה בנחת בלא טורח ועל זה נאמר ויראת מאלהיך, ולקושיא השנית י"ל שאין העבד דומה לשכיר שאם אמר לפועל עבוד עד שאבוא ולא נתן לו קצבה, אם רוצה לקבל מוטב ואם לאו יחזור דקי"ל פועל חוזר בחצי היום ובפועל לא נאמר ויראת מאלהיך אבל עבד אינו יכול לחזור בו, ולפיכך אמרה בו תורה ויראת מאלהיך, ורבינו מופלג בחכמה ודבריו מופלגים בדעת ולא ברצון, ומיהו קשיא לי על לשון רבינו שכתב אסור לעבוד בו בפרך והלא עובר בלאו כאשר כתב הוא ז"ל, וי"ל שאע"פ שהוא מכוין לטובתו של עבד והרי הוא ירא מאלהיו ואינו עובר בלאו מ"מ אסור לעשות כן מפני הרואין ושלא ילמדו ממנו.

אסור ועובר בלא תעשה וכו'. הכא נמי צריך לתרץ כדכתיבנא לעיל.

וכן הגוי שנמכר לו וכו'. מסתברא שאם אנחנו יודעים בודאי שרודה בו בפרך בתוך ביתו אנו מצווין למונעו, אבל אין אנו עוברין בלאו אלא בזמן שרודה בו בפרך לעינינו דאי לא תימא הכי אין כאן תקנה לעבד שירדה בו בפרך הגוי כל היום בתוך ביתו ובתוך שדהו ואין רואה.

אסור לישראל וכו'. משמע שאם נמכר לגוי ומשתמש בו בדברים בוזים לעינינו אין אנו מצווין למונעו שלא הקפידה תורה אלא על עבודת פרך.

בד"א בעבד עברי. תניא בתורת כהנים בו אי אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין ומשמע אפילו הוא שכיר שהרי בן חורין הוא ומדעתו הוא עושה וא"ת מה שאמר הכתוב כשכיר כתושב יהיה עמך להקל עליו הוא שלא ישתמש בו בדברים המיוחדים לכנענים.

אנשים שאינן נוהגין כשורה וכו'. היינו דרב [סעורם] אחוה דרבא הוה תפיס אינשי דלא מעלי וכו' ולא נתפרש גדר הדבר דבשבילה הוו דלא מעלי והכל לפי הזמן ולפי המקום. המנהיג בי רב קרוב למלכות היה.

מלך שגזר שכל מי שלא יתן וכו'. מימרא זו נאמרה בב' מקומות בפ' החולץ (יבמות דף מ"ו) ובפרק איזהו נשך, הך דפרק החולץ מיבעיא לענין עבידתא יתירתא [מהו], ולא הוזכר שם לענין רבית אלא אם מותר להשתמש בהם יותר מדאי ואפשיטא דמותר דדינא דמלכותא דינא ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא, והך דפ' איזהו נשך איירי לענין רבית וכל אחד נקבעה במקומה וכן כתבן רבנו בהל' עבדים ובהלכות מלוה ולוה לענין רבית, וצריכי דאי אשמועינן לענין עבידתא יתירה נהי דאין כאן גזל אבל משום רבית איכא קמ"ל, ואי אשמועינן לענין רבית נהי דאין כאן רבית אבל יש לחוש משום גזל קמ"ל, וצריכי תרויהו ונסתלקה השגת הראב"ד, וא"ת דינא דמלכותא דינא [תמירהו] לאפקועי איסורא, וי"ל כיון שנפקע הממון דהיינו עבידתא יתירתא ממילא נפקע האיסור דאם אין מלוה אין רבית.

כל עבד עברי. אפילו הנמכר בגניבתו צריך להשוותו לו, וא"ת בשלמא במאכל ובמשקה ובמדור, אבל בכסות אם האדון לובש כלי מילת צריך להלביש לעבד כמותו זו אינה סברא שהרי העבד צריך לעשות מלאכה. לפיכך אני אומר שכך צריך לפרש כי כמו שהוא לובש בגדים בימי הקור להגין עליו מהקור והצנה, כך צריך להלביש את העבד וכן בימות החום כדחזי ליה.

כי טוב לו עמך. תרי עמך כתיבי, חד לענין המאכל, ושאר הדברים, וחד לענין הדירה, ויצא מעמך במקום שאתה דר, ואצטריך כי לפעמים נוח הוא לעבד לדור במקום רבו להכי כתיב ויצא מעמך.

אין אמה עבריה וכו'. תניא בערכין פרק המקדיש אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנא' (ויצא ביובל ושב לאחוזתו) [עד שנת היובל יעבוד עמך], וה"ה לאמה שגם היא יוצאת ביובל, וא"ת למה הקדים אמה עבריה והא כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, וי"ל דאמה חדוש הוא דסד"א שהרי יש בו מצות ייעוד והם קדושין וכי היכי דמצות קדושין נוהגת בכל זמן כך אמה עבריה נוהגת בכל זמן קמ"ל.