הר"ב ד"ה לשנים לשני מלכי אומות כדפרישית לעיל ע"כ. כוונתו שפי' לעיל בתחלת המשנה באחד בניסן ר"ה למלכים מלכי ישראל מונין להם מניסן וכו' ולמלכי א"ה מונין מתשרי והיינו דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ר"ה לשנים כלומר לשנים של מלכי א"ה וכו' ע"כ. והנה בסוגיא ח' ע"א פסקא בא' בתשרי ר"ה לשנים למאי הלכתא אמר רב פפא לשטרות וכו' [ופריך] והתנן באחד בניסן ר"ה למלכים ואמרינן למאי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות [ומשני] לא קשיא כאן למלכי ישראל כאן למלכי א"ה ופריך אלא הא דאמר רב חסדא [לעיל ג' ע"א] לא שנו אלא למלכי ישראל וכו' ואי בעית אימא [לית ליה הא דרב פפא דפריש ר"ה לשנים דהכא לשטרות אלא כר' זירא וכו' רש"י] כר' זירא מתני לה דר"ז אמר לתקופה וכו' רב נחמן בר יצחק אמר [ר"ה לשנים דתנן הכא] לדין דכתיב מראשית השנה וכו'. ולפום כן לא ידענא מי הכריחו להר"ב לפרש דוקא כרב פפא הלא מצי נמי לפרש כר' זירא או כר"נ ב"י ועיינתי בפי' הרמב"ם כתב בזה"ל למלכים רוצה בו למלכי ישראל וכו' ואמרו [באחד בתשרי] ר"ה לשנים רוצה בו למנין היצירה והתועלת בו לידיעת מנין השטרות ג"כ ע"כ. וקצת י"ל דניחא להרב לפרש הכי משום דגם רבינא בסוגיא דע"ז דף יו"ד. החליט פי' זה דאיתא התם מתקיף לה וכו' אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יוונים בלבד וכו' אמר רבינא מתני' נמי דיקא [דמלכות יון מנינן. רש"י] דתנן באחד בניסן ר"ה למלכים וכו' למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות ותנן באחד בתשרי ר"ה לשנים וכו' ואמר רב חסדא לשטרות קשיא שטרות אהדדי ומשנינן כאן למלכי ישראל כאן למלכי אומות העולם וכו'. ודע דזה דאיתא בע"ז שם ר"ה לשנים ואמר ר"ח לשטרות. אף אם רצונו דר"ח נמי אמרה מה שאמר רב פפא בר"ה ח' ע"א אמנם אי אפשר שאמר רב חסדא דבר זה מעולם שהרי לתירוץ אי בעית אימא ר"ח דאמר כר' זירא לתקופה. על כרחך דר"ח לא ס"ל כרב פפא ופשיטא דלא אמר דבר זה ולכן כתבתי בתקוני כלי שר"ת אולי נפל טעות וצ"ל ואמר רב פפא לשטרות. [עוד י"ל עפמ"ש הבאר שבע בסוטה ל"ח ע"א דתרי רב חסדא הוי וקבעתי בה מסמורת מסוגיא דע"ז מ"ט ע"ב א"ר חסדא אמר לי אבא בר רב חסדא וכו'] ודרך אגב איכא למידק נמי לדעת רש"י דסתם רב נחמן הנזכר בכולהו ש"ס היינו ר"נ בר יצחק [ועי' בתוס' גיטין ל"א ע"ב] א"כ לשיטת רב נחמן האומר בגולה אין מונין וכו' זה שאמר רבינא מתני' נמי דיקא וכו' צריך קצת ביאור. שהרי לשיטת ר"נ אין ראיה ממתני' כלל שהרי ר"נ ב"י גופא מפרש באחד בתשרי ר"ה לשנים היינו לדין. אגב גררא מצוה למיקום עלה הא דקאמר הש"ס ואיבעית אימא ר"ח דאמר כר' זירא וכו' למה נקט הש"ס דווקא כר' זירא הלא גם אי סבר ר"ח כר"נ בר יצחק נמי אתא שפיר ועוד אקח מועד בס"ד לעיין יהיה זה זכרון בספר:

תוי"ט ד"ה לנטיעה וכו' ומה שכתב הר"ב אם נטע אילן מ"ה יום שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה וכו'. נשאלתי בשם הגאון המפורסם מהורר"ט אבדק"ק ליסא דלפ"ז מאי מקשה הש"ס פסחים נ"ה ע"א לר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים וכו' נימא על דרך זה דשלשה היינו בר מן היום הראשון. והשבתי לפום רהיטא י"ל דלפי הגירסא בשביעית מ"ו פ"ב כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים משמע אותו יום עמו וראיה לדבר היו נכונים לשלשת ימים (יתרו י"ט פט"ו) ואותו יום בהדייהו. משא"כ ר' יוסי ור"ש שהוא ביבמות פ"ג ע"א ובר"ה י' ע"ב ר' יוסי ור' שמעון אומרים שתי שבתות שפיר יתכן לומר מלבד אותו יום הנטיעה. ועי' תוס' בר"ה וביבמות שם:

תוי"ט ד"ה אלו הן וכו' וא"כ לכ"ע גזלן וכו' ע"ש מלת לכ"ע אין לו מובן קצת ויותר טוב לגרוס וא"כ גזלן וכו':

הר"ב ד"ה ואם צודה להם אורב כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה כו' (שמואל א כ״ד:י״ב). וכן לשון רש"י בפי' המשנה כ"ב וכתבתי בתכ"ש דבעי טעמא שלא הביאו ראיה מהתורה שמות כ"א פי"ג ואשר לא צדה ופירושו אורב כי כן תרגום אונקלוס וְדִי לֹא כָּמִין לֵיה. וכ"כ רש"י שם להוכיח בכמה ראיות שפירושו של צודה הוא אורב (ואם מפני החולקים שהביא רש"י שם הלא הן הנה חולקים בפירושם גם בקרא דשמואל). והאמת עד לעצמו דבערך צד ג' כתב הערוך פירושו ומקרא דשמות ואשר לא צדה לראיה: