תוי"ט ד"ה כמה היה גבוה כו' אעפ"כ בנוסח ברכת הלבנה וכו' ע"ש. הנה בחולין ס' ע"ב אמרה ירח וכו' אמר לה וכו' וכן כמה פעמים מכנה הלבנה בלשון נקבה וז"ל תוס' ד"ה אמרה ירח בלשון תורה לשון זכר דכתיב וירח עמד (חבקוק ג' וצ"ל) יהושע יו"ד פי"ג עכ"ל. משמע מתוס' דבלשון תורה לחוד מיקרי לשון זכר אבל בלשון חכמים מיקרי בלשון נקבה ולשון חכמים לחוד (עיין חולין קל"ז ע"ב) וא"כ נוסח ברכת הלבנה שתקנוהו חכמים (עיין סנהדרין מ"ב ע"א) אתי שפיר ועל דברי תו' יש לדקדק קצת דלא מייתי קרא המאור הקטן (כמ"ש התוי"ט) וק"ק ג"כ על התוי"ט שלא כתב כל דברים האלו לעיל פ"א מ"ה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל ולא תנן בין שנראית. ומיהו בגוף הענין אפשר לומר דלשון משנה לחוד ולשון אמוראי לחוד כמ"ש תוס' חולין נ"ד ע"א ד"ה אלימא וכו'. אמנם מדבריו של התוי"ט על שם שהיא מקבלת וכו' יבא על נכון פתרון יעקב של השמש והירח הבא נבא אני ואמך ודעת לנבון נקל. ובשכל הקודש ישקל: