Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מבוי וכו'. עד הל' ג' ע"כ. עיין להרב המגיד מ"ש לתמיהת ההג"ה ודבר ה' בפיהו אמת שכ"כ רבינו בפי' המשנה דמס' עירובין דף י"א ע"ב משנה המתחלת הכשר מבוי יעו"ש וכן דייק לשון רבינו דהכא כתב ויעשה רה"י ובריש פרק י"ד רה"י גמורה והיינו כדברי הרה"מ בפירוש. וכתב הטור מן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות הוא רה"י גמור וכו' וכתב מרן וז"ל קשה שהרי כתב בסי' שמ"ה דמבואות שיש להן ג' מחיצות ואין לחי וקורה ברביעי הוי כרמלית לכך צ"ל דרה"י גמור ר"ל לטלטל ולא לחייב הזורק לתוכו וכו' והט"ז שם סק"א כתב לתרץ דבסי' שמ"ה מיירי שהרוח הד' הוא לרה"ר שכן כתב שם וקרן זוית הסמוכות לרה"ר וכו' וזה המבוי זמנין דחקי בה רבים להכנס שם וכו' משא"כ כאן דלא מיירי בענין זה שדוחקים שם רבים לפעמים ממילא נשאר עליו שם רה"י גמור וכו' עכ"ל וליתא דמה יענה אבי"ר למ"ש הטור סי' שס"א חצר שנפרצה במילואה וכו' מקום המחיצה נידון כצידי רה"ר שהוא כרמלית כמו החצר עצמו עכ"ל והרי החצר דלא דחקי בה רבים וכמ"ש בש"ס עירובין דף צ"ד ור"א התם לא קא דרסי בה רבים וכו' ובזה לא פליגי רבנן עליה וא"כ ליהוי כרה"י גמור אלא וודאי ליתא לתירוץ זה ועיין מה שתירץ הב"ח.
ב' כותלים ברה"ר וכו'. וכתב הרב המגיד דף ו' מעירובין. ועיין להתוס' שם ד"ה והאמר רבה שכתבו דברים סתומים לכאורה וז"ל וא"ת כיון דיש לו ב' מחיצות וג' בננעלות הוו ג' מחיצות ולקמן אמר דלכל היותר לב"ה ג' מחיצות דאורייתא עכ"ל. ומה שנראה לענ"ד הוא דלקמן בדף י"א ע"ב קאמר על מתני' דהכשר מבוי כמאן דלא כחנניא וכו' ומוקי לה בהכשר מבוי סתום ואהא קאמר ב"ש אומרים לחי וקורה למימרא דקא סברי ב"ש ד' מחיצות דאורייתא וכו' ב"ה אומרים או לחי או קורה לימא קא סברי ב"ה ג' מחיצות וכו' העולה מזה דלחי וקורה הוי מחיצה גמורה ולחי או קורה לא הוי מחיצה גמורה ולב"ה לכל היותר א"צ יותר מג' מחיצות והכא בעי ד' דהא איכא ב' כותלים ודלת ננעלת הוו ג' ולחי וקורה בצד אחד הוו ד' וזהו שכתב וא"ת וכיון דיש לו ב' מחיצות וג' בננעלות הוו ג' חוץ מלחי וקורה ובלחי וקורה הוו ד' ולקמן אמרינן דלכל היותר לב"ה ג' מחיצות דאורייתא ולא עוד ואהא מתרצי דננעלת לא חשיב כמחיצה וכתב הרה"מ אבל בהלכות דבעינן ננעלות בלילה וכר' יוחנן לא הביאו מסוגייא דא"צ לנעול כלל (כצ"ל) ודברי רבינו עיקר מכח ההיא דעושין פסין עכ"ל וכן פסק רבינו כחכמים בההיא דעושין פסין לקמן הל' ל"ג אך קשה טובא להרי"ף והרא"ש דפסקו כר"י דבעינן ננעלות והביאו המשנה כצורתה דפרק עושין פסין כנראה דפסקו כחכמים וסתרן אהדדי וכעת קשה. עוד כתב הרב המגיד וז"ל ויראה לי דא"צ דלתות ננעלות מכאן ומכאן וכו' עד סוף הלשון. ונתקשינו טובא דהא רבי יוחנן קאמר דלתותיה ננעלות בלילה דנראה דצריך דלת מכאן ומכאן ואם נאמר דלא ס"ל כר"י א"כ נשארה פי' דברייתא כפשטא דאיירי ברה"ר בתוך המבוי דר"י הוא דאליביה הוא דאוקמוה במבואות המפולשות וכיון דפוסק כב"ה די לו בדלת מכאן ולחי מכאן וקורה מכאן. והרב המגיד כתב על שם הרשב"א עוד וז"ל ובהכשר רה"ר כתב כיצד הוא מכשירו עושה דלתות ננעלות בלילה וה"ז רה"י. וזה הוא כב"ש דהצריך ב' דלתות ואין להקשות בלא"ה ממ"ש תחילה עושה לו דלתות וכו' ואח"כ כתב א"צ דלתות וכו' משום דתחילה כתב דינא דגמ' דמודה בה בהכשר רה"ר דצריך ב' דלתות מכאן ומכאן ועל כן לא הכשיר בדלת מכאן ולחי וקורה מכאן אלא במבואות המפולשין ואח"כ כתב ויראה לי וכו' שהוא מצד הסברא אבל קשה טובא כדפרישית ואם נאמר דס"ל להרשב"א דדלתותיה ננעלות דרה"ר לאו דוקא א"כ מאי ק"ל לר' יוחנן בש"ס מב"ה הא מ"ש ר"י דלתותיה ר"ל דלת אחד והיינו ב"ה ואפשר לומר דלדעת הרשב"א מ"ש ר"י אלמלא דלתותיה ננעלות היינו אפי' דלת אחד ואפ"ה מותיב ליה מב"ה דאילו לב"ה לא הצריכו נעילת דלת וכפי' ר"י שהביאו התוס' שם ד"ה והאמר רבה וז"ל ולר"י נראה דפריך משום דמשמע ליה דב"ה לא בעי נעילה וכו' ואהא הוצרך לתרץ אליביה בש"ס דה"ק כיצד וכו' מבואות המפולשות והשתא ההפרש בין רה"ר למבואות המפולשות הוא דברה"ר צריך לנעול הדלת בלילה ובמבואות מפולשות א"צ נעילת דלת ודוק כן נראה לי. ומרן כתב וז"ל כתב הרשב"א וכו' עד ופסק נמי כחנניא דבעי דלת מכאן עכ"ל והשתא מ"ש רבינו לעיל ה"ג היאך מתירין מבוי מפולש עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן היינו דס"ל דהברייתא איירי ברה"ר כפשטא ובהא הוא דקאמר ב"ה דצריך דלת מכאן ולחי וקורה מכאן אבל במבואות המפולשות מסתברא דנחתינן דרגא וסגי ליה בצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן והוא מסברת דנפשיה. עוד כתב ושמא הרב סבור וכו' ואי אפשר דהא לתרוצה וכו' כצ"ל. עוד כתב וז"ל ועוד צריך לי עיון וכו' דהא משמע לקמן דבמבואות המפולשות וכו' פליגי עכ"ל ומאי קושיא ההיא דר' יהודה אמר שמואל אזלא כהא דר"י דאוקמוה אליביה במבואות המפולשות ורבינו לא פסק כר"י אלא כר' אלעזר תלמידו וכרבנן דפרק עושין פסין וכמו שקדם הרשב"א גופיה. עוד כתב וז"ל ואולי מ"ש ב' כותלים וכו' עד סופו פי' דלעולם דפוסק כר"י ובעי נעולות וכמ"ש בריש הלכות עירובין וכאן איירי במבואות המפולשות וכאוקמתא דש"ס בברייתא אליבא דר"י ומשו"ה לא בעי נעולות וכל זה לישב מה שלא הצריך נעולות אבל אה"נ דקשה עדיין למה הצריך ב' דלתות כן נ"ל כוונתו ז"ל אך קשה לפי פי' זה דכאן איירי רבינו במבואות המפולשות ובהא איירי בברייתא א"כ הא דכתב רבינו לעיל ה"ג היאך מתירין מבוי מפולש עושה לו צורת פתח מכאן וכו' במה איירי אי ברה"ר צריך פתח מכאן ומכאן ולנועלם בלילה ואי במבואות המפולשות סגי בלא נעילה בלילה אבל לעולם צריך פתחים ואולי מוקים לדברי רבינו דלעיל במפולש לכרמלית מכאן ומכאן או מצד אחד לכרמלית לפחות והוא מצד הסברא דנחתינן דרגא ממפולש מב' רוחותיו לרה"ר ולא ימלט מהלחץ זו הדחק בפי' זה בהל' ג'. וכתב הטור סי' שס"ד מבוי המפולש וכו' בב' ראשיו וכו' ועיין להב"ח מ"ש בישוב אריכות לשון זה ודבריו תמוהים ע"פ סוגיית הש"ס עירובין דף ז' דקאמר יתיב רב יוסף וכו' מחלוקת וכו' יעו"ש וצ"ע.
בכל עושין וכו'. וכתב מרן סי' שס"ג וז"ל הצריך לנו א"נ דטעמיה דמכתת שיעוריה לפי שעומד לשריפה וכיון שאפי' שישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני משום לחי לא מפסל משום דמכתת שיעוריה עכ"ל וכתב עליו הט"ז ס"ק ה' וז"ל ותמהני דנעלם ממנו משנה שלמה דסוף תמורה כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה וכמ"ש ביו"ד סי' קמ"ב דאפר אשרה אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרו לרוח והוי האפר כמו העצים עצמן עכ"ל ולכאורה מבהיל דמאי קשיא דא"כ היאך אשרה מועיל בדבר דא"צ שיעור והא אסור בהנאה אלא וודאי היינו טעמא דמצות לא ליהנות ניתנו וא"כ גם באפרו כן אבל ודאי כונתו לתמוה על מרן ז"ל במ"ש דלו יהי דיחשב כמו שרוף מ"מ ראוי לגבלו ולעשות ממנו עמוד דעדיין לא תיקן כלום דגם אח"כ יש לו עדיין דין אשרה וצריך פיזור ואם כן אף אנו נאמר כתותי מכתת שיעוריה גם אחרי כן ואינו מצטרף ליעשות ממנו שיעור. ובחופשינו בזה בעת הלימוד מצאנו ראינו הסוגיא דפ' כסוי הדם דף פ"ט ע"א דאיתא התם מכסין בעפר עיר הנדחת והקשו ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר זעירי לא נצרכה אלא לעפר עפרה ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו איתיביה וכו' לא יצא אמר רב אשי הכי השתא התם שיעורא בעינן ועבודה זרה כתותי מכתת שיעוריה הכא כל כמה דמכתת מעלי לכסוי עכ"ל ונראה מש"ס זה דאף אחר שריפה אמרינן כתותי מכתת ומה שמועיל בכיסוי משום דכל כמה דמכתת טפי עדיף. ונראה לישב דברי מרן ז"ל דמה שמחלק בש"ס בין שופר לכסוי היינו כולם לאחר שריפה דוקא דהיינו דהשופר חשבינן ליה כאלו שרוף וא"כ ליכא שיעורא והכסוי אחר שריפה ליכא שיעורא אבל א"צ שיעור דכל כמה דמכתת וכו' ונמצאו דומין דכלהו בשריפתן הוא דקיימינן אבל כאן בנידון דידן דלו יהי דבשריפתו ג"כ כתותיה מכתת אבל כשמגבלו אח"כ כיון דחזי לענינו כמו שהוא אפי' מוכתת לא אמרינן שוב כתותי מכתת לא כן בשופר דאם ישרפנו שוב לא חזי לשופר כי היכי דנחשוב אותו כשרוף וחזי ומשו"ה אמר כתותי מכתת והוא אמת ויציב ועיין במ"ש גבי הספק של השער אפרים אי שרי להדליק נר חנוכה בשמן של בשר בחלב עיי"ש בס' אגורה באהלך.
מבוי שהיה גובהו מן הארץ וכו'. וכתב הרב המגיד כרבא דאמר חלל מבוי תנן. והילך לשון הרי"ף ז"ל ריש עירובין מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט וכו' גמ' כיצד ממעטו נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה כי היכי דלהוי חלליה כ' דאמר מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מכ' וכו' ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן וכו' עכ"ל וכתב הר"ר יהונתן נותן הקורה מכ' אמה ולמטה כלומר שלא יהיה בחלל הפתח עשרים אמה שכל עובי הקורה יכנס להשלמת עשרים אמה וכו'. ודבריו תמוהים טובא דאיהו כתב כן לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דהחלל צריך שיהיה פחות מעשרים ודייק כן מדכתב נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה והמיעוט הוא מצד העליון ולפ"ז איך סיים כי היכי דלהוי חלליה עשרים והא לפ"ז מתמעט החלל והוי פחות מעשרים ועוד דסיים הרי"ף ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן וכו'. גם מ"ש עוד הרב יהונתן הנזכר וז"ל חלל סוכה תנן וכו' לא הקפידו חכמים כי אם על החלל שלא יהא יותר מכ' ומה לנו לחוש בעובי הסיכוך ובעובי הקורה העולים למעלה מכ' הרבה לפי שעיקר ההכר הוא למי שעומד תחת הקורה או הסיכוך וכיון דאין בחלל כ' שלטא ביה עינא עכ"ל. ודבריו תמוהים דסתרי אהדדי דבתחילה כתב דהקפדת חכמים הוא על יותר מכ' ואח"כ סיים וכיון דאין בחלל עשרים שלטא ביה עינא מכלל דבעשרים לא שלטה ביה עינא ובזה ודאי ט"ס נפל וצ"ל וכיון שיש בחלל עשרים שלטא ביה עינא ואינו סותר ללשון א' שהעתקנו דמ"ש לעיל בתחילת דברי הרי"ף שהביא הברייתא דכיצד ממעטו דמפשטה מורה הכי וכדאיתא בש"ס דף ג' ע"ב איתיביה רב שימי לרב פפא כיצד היה עושה מניח קורה משפת עשרים ולמטה וכו' ומתרץ לה יעו"ש ברם כשכתב הרי"ף ואסיקנא אמר רבא חלל קורה תנן וכו' ודאי צריך לפרש פי' הברייתא כמ"ש בש"ס אך קשה מ"ש בראשונה שכתב הרי"ף דהוי חלליה כ'. ולענ"ד הכי מתפרשין דברי הרי"ף כיצד ממעטו נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה וכו' דהיינו דמודד כ' אמה מקרקעית הקורה ולצד מטה ושם למטה נותן הקורה ע"ג הקרקע והיינו כי היכי דלהוי חלליה עשרים ולא יותר ומביא ראיה דאמר מקצת קורה וכו' ונשא ונתן בש"ס בזה ואסיקנא כרבא דחלליה עשרים ומה אנו מכשירינן בעשרים החלל ואין להקשות ממאי דאותביה בש"ס לרב פפא מדתניא כיצד היה עושה מניח קורה משפת עשרים ולמטה והוצרך לשנויי בש"ס שנויי דחיקי ואמאי לא מתרץ לה כדפי' דברי הרי"ף דבברייתא קתני משפת עשרים ולמטה דמשמע משפת הקורה דלמעלה ודוק. וראיתי להרא"ש בזה דברים תמוהים שכתב בסי' ד' דפרק זה וז"ל היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו ממעטה בקורה שרחבה טפח ודיו דקורה משום היכרא היא והיכר של מטה כהיכר של מעלה וכשם שמלמעלה דיה טפח כדתנן דיה לקורה שתהא רחבה טפח וזה לשון רב אלפסי ואין לשונו מכוון דמשמע דממעט בקורה אחרת שנותן למטה מעשרים וכן כתב הוא למעלה כיצד נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה ולישנא דש"ס לא משמע הכי דאביי מודה בהא דסגי בטפח אלא דמיירי בבא לבנות בנין תחת הקורה עכ"ל והנה מה שדקדק מלשון הרי"ף שהעתיק אין ממה שהעתיק הוכחה למה שהבין הוא ואינו אלא ממ"ש עוד וז"ל כך הקורה שממעט בה למטה ממנה וכו' עכ"ל ומלשון למטה ממנה משמע בצד שלמעלה וקשה עליו מה שהקשיתי להרב יהונתן דממ"ש הרי"ף כי היכי דליהוי חלליה עשרים לא משמע הכי אלא כדפי' לענ"ד ומ"ש למטה ממנה לאו דוקא אלא ר"ל שיהא למטה בתחתיתה ממש ודוק ועוד קשה על הרא"ש כיון דהבין בדעת הרי"ף כן ואיהו פליג עליה דהא פסק לעיל סי' ב' דחלל סוכה תנן ואמאי לא הזכירו לעיל ויפלוג עליה.
היה גבוה יותר מעשרים ובא למעטו וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד וז"ל שלא היתה כונתו וכונת רבינו ז"ל אלא קורה שמשים על שפת המבוי כדי שיהא מעליונית קורה זו עד קרקעית הקורה פחות מכ' עכ"ל והנה לדעת הרי"ף מצאנו לאצילי רברבי דס"ל לדעתיה דצריך שיהיה בחלל הקורה פחות מכ' אבל מ"ש כן לדעת רבינו אי אפשר דהא כתב רבינו בפי' מבוי וכו' מן הארץ עד קרקעית קורה וכ"כ הרה"מ גופיה ומסקנא כרבא דאמר חלל מבוי תנן וכו' אלא וודאי ט"ס נפל וכצ"ל עד קרקעית הקורה עשרים ונפק"מ דכן דעת הרי"ף והיינו כדפירשנו אנו לדברי הרי"ף.
לא התירו הפסים האלו אלא בארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים אבל בשאר ארצות וכו'. הילך בפי' כדעת התוס' ריש פסחים דף ג' ע"ב שכתבו דמי שהוא בחו"ל פטור מלעלות לרגל ועיין להרב מל"מ ריש הל' קרבן פסח ועיין בחידושי על רש"י והרא"ם סדר אמור ד"ה דבר אל בני ישראל עשה מועדות שכתבתי שם מקום מוצא לדין זה.
יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין וכו'. הכי איתא שם דף כ' בעי רבין יבשו מים בשבת ובאו בשבת מהו א"ל אביי יבשו בשבת לא תבעי לך דבעי וכו' ופשיט לאיסור באו נמי לא תבעי לך וכו' ופירש"י יבשו מים בשבת וחזרו ובאו גשמים בו ביום עכ"ל והקשה הרב תורת חיים בשיטתו לפי' רש"י דנראה דכל הבעיא היא לחזרת גשמים בו ביום א"כ לא הו"ל לאביי למימר לא תבעי לך דבעי מיניה וכו' אלא לא תבעי לך דהו"ל מחיצה ותניא וכו' דזו היא דאיבעיא ליה ועיי"ש דנייד מפי' רש"י מכח קושיא זאת. ולענ"ד דברי רש"י נימוקם עימם ופי' דבריו דב' איבעיא ליה לרבין יבשו מים מהו וכדבעי אביי לרבא לעיל גם אם תמצא לומר דאסור אי חזרו מהו ומהו דכתב בסיפיה קאי ליבשו ולחזרו ובאו והבעיות הם ב' ונקטינהו בחזרו ובאו בנדון אחד והוא הדין אי לא יבשו בשבת אלא מע"ש היו יבשים ובאו בשבת ואהא אמר יבשו בשבת שהיא הבעיא הא' לא תבעי לך דבעי מיניה דמר וכו' באו נמי לא תבעי לך שהיא הב' דהו"ל מחיצה העשויה בשבת וכו' ומה שלא פי' רש"י הבעיא הא' היינו משום דהא פירשו רש"י לעיל ד"ה יבשו מים בשבת ולא הוצרך לפרש אלא הבעיא הב' ושהם ב' בעיות לא הוצרך לפרש דזה נראה ברור מתשובת אביי ואיך שיהיה נמצא דלא נפק"מ אי באו בשבת או מתחילת השבת היו מים או לא ומשו"ה רבינו כתב סתם באו לו מים דמשמע בין הכי ובין הכי וק"ל וכ"כ הרה"מ.
בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה וכו'. וכתב מרן ולי נראה בדברי רבינו דמדלא כתב שנפרץ בקרן זוית וכתב שנפרץ קרן זוית שלה נראה שאינו מפרש קרן זוית שאוכל בב' רוחות אלא שנפרץ מן הצד קרי ליה קרן זוית וכו' ע"כ. וקשה א"כ היכי מפרש לישנא דמתני' דתני חצר וכו' מב' רוחותיה וכן בית שנפרץ מב' רוחותיו וכו' עכ"ל דנראה כפי' רש"י דלפי' אינו אלא מרוח אחד ונראה דה"פ דכל זוית וזוית נקרא שם ב' רוחות כמו דרומית מזרחית מזרחית צפונית וכן כולם על דרך זה וכיון דהמקום שנפרץ לאו באמצע הכותל הוא אלא בקרן זוית דהוי שם ב' רוחות נקרא שנפרץ מב' רוחותיו ר"ל במקום דנקרא מקום ב' רוחות ודוק.