Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 18
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוציא וכו'. כתב המל"מ וז"ל וכל השיעורין שנאמר במסכת שבת לגבי ט"ל מלאכות הוא דוקא לחיוב חטאת אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור דקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה וכ"כ רש"י פרק כלל גדול דף ע"ד וכ"כ הגהות אשר"י ריש פרק המוציא. והקשה החכם המופלג שלמה בן עזרא נר"ו דאין דעת רבינו כדעת רש"י דהא כתב רבינו לקמן הכ"ג המוציא חצי שיעור פטור ורבינו בתחילת הלכות שבת כתב דכל מקום שנאמר פטור הוא אבל אסור דרבנן ואי ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה אמאי כתב פטור אבל אסור דרבנן ומה תאמר דהרי פסק רבינו הלכות שביתת עשור פ"ב ה"ג כר' יוחנן שאני הכא מהתם וה"פ דש"ס שם דטעמא דר"י כיון דאי אכיל עוד כזית מצטרף היינו דאחר דכבר אכל חצי הא' אי בעי אכיל עוד חצי מצטרף למפרע משו"ה אסור לא כן בהוצאה דאחר דהוציא החצי הא' מה מועיל שהוציא הב' אלו דבריו. וליתא דהא רבינו לקמן הכ"ג כתב הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא החצי האחר חייב וכן בהכ"ד יעו"ש ואם כן כל דמצינו דמצטרף גם בחצי אסור מן התורה והאי דמצטרף דכתב רבינו הוא בין לזדון בין לשוגג בין אי היה עדים והתראה לפי האופן שיהיה חיובו וכמו שקדם ריש ההלכות וא"כ הוי דומה בדומה לחצי שיעור דר"י דאכילה ומה שהקשה ממ"ש רבינו פטור לא קשיא דלא קפיד בזה כיון דלא נפק"מ לשום דבר דבין שהוא אסור דרבנן בין כשהוא אסור דאורייתא מכין אותו מכת מרדות וכמ"ש רבינו ריש הלכות אלו ובהלכות שביתת עשור פ"ב ה"ג ולומר שהלכה כר"י כבר פסקו בהל' שביתת עשור ונפק"מ שאפי' מי שנשבע על דבר שהוא אסור מן התורה חיילא עליה שבועה דהא על חצי שיעור שהוא אסור מן התורה חיילא עליה שבועה וכמ"ש פ"ד מהלכות שבועות יעו"ש וכבר נתברר דין זה משם ומשו"ה קיצר רבינו כאן וכתב פטור. עוד כתב הרב הנזכר וז"ל אך בשכיח ולא שכיח דבסתם אזלינן לחומרא בהא מספקא לי אי אזלינן בתר מחשבתו לקולא וכעת צריך תלמוד עכ"ל לא נודע מה הכונה בדבריו אלו דהכל עשה יפה בירר כל דבר ודבר על אופניו ולא נשאר ספק כלל וכלל.
והסובין ומורסן וכו'. הקשה בספר מעשה רוקח דמדברי רבינו בפי' המשנה נראה דסובין נאכל ע"י הדחק וכתב רבינו דאינו מצטרף עם האוכל לחיובא ואילו בסמוך ה"ג כתב ואם הוציא תבן קטניות להאכילו לפרה כמלא פי פרה שהאכילה ע"י הדחק שמה אכילה ומאי שנא ולא קשה מידי דלקמן ה"ג איירי שהוציאו להאכילו ונמצא דאחשביה לא כן הכא דלא הוציאו לכך אלא אגב האוכל הוציא הסובין.
יין כדי רובע רביעית. עיין מ"ש פרק ח' מהלכות ברכות הט"ו.
המוציא קנה וכו' לראשי אצבעותיו וכו'. הכי איתא בשבת דף פ' תנא קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו בעי רב אשי קשר עליון או תחתון תיקו ורבינו פסק להחמיר. וקשה טובא דאיך מכניס חולין לעזרה מספק גם היאך ממיתין אותו מספק דעל מ"ש בראש הפרק קאי שכתב המוציא דבר וכו' אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור המועיל וכו' וחייב היינו חטאת בשוגג ומיתה במזיד וכמ"ש רבינו ריש הל' אלו והיאך חייב מיתה מספק וכן קרבן וכעת קשה גם מ"ש רש"י בש"ס שם קשר עליון של אמצע היד תחתון של אמצע האצבע עכ"ל דלא כפי' רבינו צ"ע מה מקור מצא לפי' זה יעו"ש ושוב ראיתי להרב פר"ח בנימוקיו מכח קושיא שהקשה כתב וז"ל והרב פסק המגיע לראשי אצבעותיו דהיינו קשר העליון משום דאין לחייב מספק עכ"ל. והדברים תמוהים אצלי איך מפרש ראשי אצבעותיו קשר העליון.
גחלת כל שהוא והמוציא שלהבת פטור. כתב הפר"ח בנימוקיו על רבינו וז"ל בפ' משילין מייתינן ברייתא דהמוציא שלהבת כל שהוא חייב ואוקימנא לה דהוציאו בחספא דלית לה שיעורא והשמיטו רבינו וצ"ע ע"כ הכי איתא שם דף ל"ט המוציא שלהבת פטור והתניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב אמר רב ששת כגון שהוציאו בקיסם וכו' אביי אמר כגון דשייפא מנא משחא ואתלי ביה נורא וכו' אלא הא דתנא המוציא שלהבת פטור היכי משכחת לה כגון דאדייה אדויי לרה"ר וא"כ חוץ דקשה על רבינו דהשמיט דאם הוציאו בחספא חייב וכדאביי או בקיסם חייב וכדר"ש וכמו שהקשה הפר"ח עוד קשה דאמאי לא פי' דהא דפטור באדייה אדויי וכאוקמתא דש"ס. ובס' ראשון לציון תירץ לזה וז"ל דר"ש דמוקי לה בקיסם הוא משום דמיד נעשית גחלת וחייב על הגחלת וכדתנן במתניתין דשלהבת וגחלת הכל אחד ואביי פליג עליה ודייק לישנא דשלהבת דמשמע בלא גחלת ומוקי לה בשייפא מנא משחא דהוא ממש שלהבת בלא גחלת דגחלת לא מקרייא מחספא ואמטו להכי פריך לאביי מדתנן המוציא שלהבת פטור כלומר דבשלמא לר"ש מוקי למתני' בשייפא מנא משחא אלא לאביי קשה ומוקי לה באדייה אדויי ורבינו פסק כר"ש דאיסורא דשלהבת היא משום גחלת וכבר כתב המוציא גחלת כל שהוא חייב והמוציא שלהבת פטור מ"מ דאדייה אדויי או דשייפא מנא משחא כיון דליכא גחלת בהדיה ומ"ש כר"ש לגבי אביי שהוא בתרא דהכי משמע פשטא דמתני' אלו דבריו ברם קשה לי דהא חזינן שלהבת נתלית בעץ וליכא גחלת כלל בה ועיין בס' מעשה רוקח מה שרצה ליישב בזה באין מבין וקושית הפר"ח כדקאי קאי. ודרך אגב ראיתי למ"ש רש"י ז"ל ד"ה אביי אמר וז"ל אי נמי רבותא אשמועינן אביי ואפילו בחספא וכו' והבין בס' ראשון לציון דרב ששת פליג עליה דאביי וא"כ לר"ש א"צ לאוקומי למתני' דאדייה אדויי אלא בשייפא למנא משחא. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו ליתא דהא רש"י כתב לעיל ד"ה הא דתני חייב וכו' ומתני' דקתני פטור כדאוקימנא לקמן דאדייה אדויי וכו' ואמאי כתב כן לר"ש וזה אינו אלא לאביי וצ"ל בדוחק דפי' כן לפי' אחר שכתב אח"כ ומי הכניסנו בדוחק זה דא"כ לא הו"ל לרש"י לפרש כלל אלא וודאי דמ"ש רש"י רבותא אשמועינן אביי ר"ל דאתא לגלות דלאו דוקא מ"ש ר"ש אלא הוא הדין בשייפא למנא משחא ולא פליג ר"ש עליה וזה אמת.
המוציא שטר פרוע וכו'. הכי איתא בשבת דף ע"ח המוציא נייר מחוק ושטר פרוע אם יש וכו' או בכולו כדי לכרוך ע"פ צלוחית קטנה של פלייטון חייב ואם לאו פטור וכתב החידושי הלכות לכאורה לכל הנהו אמוראי דאסור להשהות שטר פרוע ולוה נמי לא משהי ליה הך ברייתא לא אתייא כרבנן דפטרי לקמן בשטר פרוע דאין צריך לו כלל וכר' יהודה נמי לא אתיא דבשטר קטן נמי חייב דצריך לו עכ"ל וחיסור לשון יש כאן דזה שכתב לר"י אינו אלא לשאר אוקמתות אבל לדרב יוסף דאסור להשהות שטר פרוע איכא בינייהו לר' יהודה היינו טעמא דמשפרעו חייב משום דצריך ליה לכרוך על פי צלוחית ואם כן ההיא ברייתא כר' יהודה וצ"ל הכי וכר"י נמי לא אתיא לג' אוקמתות דבשטר קטן נמי צריך ליה. עוד כתב החידושי הלכות וז"ל וראיתי בתוספתא דרבנן לא פליגי אדר' יהודה אלא בשטר קטן אבל בגדול דראוי לכרוך ע"פ צלוחית קטנה של פלייטון מודו רבנן דחייב ואע"ג דלא משהי ליה מ"מ האי שיעורא של פלייטון חשוב לרוב בני אדם עכ"ל והיינו התוספתא שהביאו התוס' ד"ה חזי ומוכח מהתוספתא כתירוץ רב אשי ונמצא דבשיעור דכדי לכרוך ע"פ צלוחית כו"ע מודו דחייב ובקטן לרבנן בפרוע פטור לר"י חייב ורבינו פסק דוקא כדי לכרוך ע"פ צלוחית חייב ככו"ע ובלוה וכברייתא א' אבל בפחות פטור וכרבנן דברייתא ב' וא"כ אין מקום למ"ש בזה הרב מקראי קודש ומרכבת המשנה יעו"ש וזהו שכתב הרב המגיד ברייתא וגמ' כלשון רבינו והיינו ברייתא הא' וכדכתיבנא. וכתב עוד הרב המגיד ודין השטר פרוע הוא כדברי ת"ק דברייתא אחרת וכו' פי' דין דשטר פרוע קטן כת"ק דפטור ומשו"ה לא חייב כי אם בכדי לכרוך ע"פ צלוחית ודייק כן במ"ש ודין השטר פרוע שהיא שפת יתר לכאורה אי קאי לדלעיל אלא וודאי דפי' ודין השטר פרוע הוא בקטן שהוא ענין אחר ואם כן אין מקום למ"ש מהר"י הכהן הובאו דבריו במרכבת המשנה.
המוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום הכיס וכו'. מימרא דרבא ריש פרק הנוטל דף קמ"א אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס וכו' ולחייב נמי משום תנוק רבא כרבי נתן ס"ל דאמר חי נושא את עצמו ועיין בתוס' פרק המצניע דף צ"ד ד"ה אבל אדם [חי] נושא את עצמו והוכרח לאוקומי דההיא דפרק נוטל איירי בתנוק בן יומו דלא ס"ל לרבנן בתנוק כזה דנושא את עצמו והרי זה דומה לבהמה חיה ועוף דס"ל לרבנן דאינו נושא את עצמו וקשה כיון דרבינו פסק כרבנן בבהמה חיה ועוף אמאי בתנוק פסק כר"נ ואי איירי בגדול ולאו דינא דרבא הוא הו"ל לפרש. ולא תעזוב נפשי לשאול לפי דברי התוס' אלו מאי מקשה בש"ס על ההיא מימרא דרבא ולחייב נמי משום תנוק ואימא דאיירי בתנוק גדול דלכו"ע פטור דחי נושא את עצמו ואמאי מוקים ליה כר"נ והנה הרשב"א בריש פרק נוטל מפרש לישב קושית התוס' דאיכא ג' מיני קטן בקטן בן יומו או איזה ימים שאינו מכיר בהילוך כלל גם לר"נ חייב דמשרבט נפשיה כבהמה בגורר לרבנן מחייב לר"נ פטור אבל אסור בנוטל רגלו אחת ומניח אחרת דכיון דמכיר בהילוך לא משרבט נפשיה גם לרבנן פטור דחי נושא את עצמו והשתא ההיא דפרק מפנין דכתב רש"י מכח הברייתא דגם לרבנן א"כ מגביה ליה חי נושא את עצמו היינו בנוטל אחד ומניח אחד וההיא דפרק נוטל איירי בגורר וכר"נ דלרבנן מחייב וקשה עדיין מה שהקשו להתוס' דמאי מקשה ולחייב וכו' בנוטל אחת ומניח אחת וככו"ע וגם רבינו מזכה שטרא לבי תרי. ולענ"ד נראה לישב דעת רבינו דקשיא ליה לרבינו בש"ס כמ"ש דמאי מקשה ולחייב משום תנוק ואימא דאיירי בגדול ולכו"ע החי נושא עצמו ומכח זה מפרש דקושית הש"ס היא דאיך סותם רבא חייב משום כיס לחוד ולא פי' דקאי בתנוק גדול ואמטו להכי מפרש דס"ל כר' נתן ומשו"ה סותם דבין בגדול בין בקטן פטור והוא הדין בבהמה חיה ועוף דגם בהו ס"ל לר"נ דהחי נושא את עצמו ורבינו אף דפוסק כרבנן א"צ לבאר דאיירי בגדול דכבר קדם בדין הסמוך דבבהמה חיה ועוף חייב דלאו נושא את עצמו נינהו.
זרק זה שהוציא כבר וכו'. עיין להרב המגיד שהביא הש"ס ופי' רש"י וסיים וז"ל ומתוך לשון רבינו נ"ל וכו' עכ"ל. וקשה טובא דרבינו שהוא מפרש דישתמש בלשון זה ועוד שהוא כפל הענין ולא אמרו כן במתני' וגמ' ולענ"ד נראה דמ"ש רבינו לפיכך וכו' הוא דינא דמתני' וכמ"ש בש"ס ודלא כמ"ש רש"י ומ"ש א' (בראשונה) הוא נדון אחר כדי להכריח לנידון דידן דמתני' ולהסמיך הדברים אל הסברא והוא דתחילה כתב המצניע וכו' והוציאו סתם חייב עליו בכל שהוא ואח"כ כתב זרק זה שהוציא כבר לתוך האוצר וכו' פי' אחר שנתחייב בהוצאתו זרק לתוך האוצר אעפ"י וכו' בטלה מחשבתו הראשונה לפי דכבר נשלם מעשה הראשון ולתוך האוצר בטולי בטליה ואין זה דינא דמתני' ואהא סיים לפיכך אם חזר והכניסו מהאוצר למקום שהיה מקדם אינו חייב לפי דבטלה מחשבתו הראשונה כשהניחו באוצר ומסתמא לאו במילתא קמייתא קאי והכי מתפרש הש"ס לדעתיה אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שזרקו לאוצר בהוצאתו ומקומו ניכר מהו דתימא כשנטלו משם והכניסו דכיון דמקומו ניכר במילתיה קמייתא קאי קמ"ל וכו' בטולי בטליה וא"כ כשהכניסו משם פטור בכ"ש ונקטי בנדון זה לחידושא דאף דאח"כ כבר הכניסו גלי אדעתיה דגם באוצר דעתיה עילויה כיון דמקומו ניכר קמ"ל וכ"ש בהוצאתו לאוצר אלא דרבינו ביאר יותר ודוק ועפי"ז מתפרשין דבריו שבפירוש המשנה אף שהם סתומים דלכל הפירושים צריכים ביאור יעו"ש.
המוציא כגרוגרת וכו' הרי זה חייב וכו'. מדבריו אלה יש להקשות על מ"ש מרן על שם הר"י קורקוס פ"ד מהלכות שאר אבות הטומאות הי"ג על מ"ש רבינו היו בתחילה וצמקו וכו' וז"ל ולא דמי לחיוב שבת דאיבעיא [לן] בפ' המצניע אי יש דחוי וכו' יעו"ש והא בהך דינא דכתב רבינו ג"כ נימא דפטור כיון דאם הניחה באותה דצמקה הוה מפטר ולא דמי הא להא כלל וכלל דטעמא דחייב בנידון דידן היא משום דשיעורא דזריעה איתא בכלל שיעור האכילה דבכלל מאתים מנה וכמ"ש רש"י בפי' האת"ל וזה פשוט.
זרק כזית אוכלין לבית טמא וכו'. ועיין מה שתמה הרב המגיד יעו"ש ועיין להמל"מ מה שתמה אדרבא על הרה"מ יעו"ש ולא זכינו להבינו דעדיין הקושיא במקומה עומדת דלעולם ליכא חשיבות בחולין לפי שנטמא כיון דאין טומאתן אוסרתן וכמ"ש התוס' ומה לי אי ס"ל דאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה לעצמו או לא.
מפני שהשלים השיעור לענין טומאה. פי' לטמא אחרים דלעצמו מטמא בפחות וכמ"ש רבינו ז"ל ריש פ"ד מטומאת אוכלין וכן פירש רש"י בסוגיין וכמ"ש באורך בחידושי על רש"י והרא"ם סדר שמיני יעו"ש לאפוקי ממ"ש בס' יד משה דף קס"א ע"א.