אבל אם היתה אוזן וכו' קטנה אפי' עד כפול כשרה. עיין בכ"מ ולח"מ ונמצא א"כ דפסק דלא כמתני' משום רבנן דברייתא ולכאורה קשה דהוי היפך דף מ"א על מתני' דתני על אלו מומין שוחטין את הבכור הקשו בש"ס הא תו למה לי וכו' אלא איידי דתני ג' הוסיף וכו' וקתני ואתי כיחידאה וקא סתים ליה ככולהו על אלו מומין וכו' ע"כ, ופי' רש"י ד"ה וקתני ואתי וכו' והדר תני ואתא במומין שאינה סתמא אלא יחידאי קא אמרי לה כגון וכו' וסוף דבריו פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם וכו' עכ"ל, הרי דכל הני סתמי כיחידאי הלכתא נינהו ואיך פסק רבינו דלא כמתני'. ולא קשה כלל דרבינו לא הוה גריס בש"ס תיבות אלו וקתני ואתי כיחיד דיחידאה כמו שנראה מפי' המשנה שלו וכן מדברי הרע"ב בפי' המשנה, וכוונת הש"ס דמשום הנך ג' דלא הודו לו ואמרו לא שמענו וכו' קאמר על אלו מומין שוחטין כיחידאה והיינו טעמא כיון דבי"ד של אחריהם אמרו הרי זה מום אבל בשאר הפרק כל דמצינן דפליגי עליה דמתני' פסקינן כרבים וכל דלא מצינן דפליגי פסקינן כמתני' אף דיחידאה נינהו ומ"מ פסק רבינו הכא כברייתא דרבים נינהו נגד המתני' ומשא"כ בשאר המומין דלא נמצא חולק פסק כולהו דמתני'. ואצלי הדל האי גירסא דרש"י תמוה היא אצלי דכיון דרבינו הקדוש ידע דבכל אלו הדינים ליכא חולק ומשו"ה סתמן להלכתא אף דהן יחידאי איך חשש שמא יטעה הטועה ולא יפסוק הלכתא כהנך מתני' משום דשמא פליגי רבנן ומי הוא זה (ואיזי) [ואיזה] הוא שיפסוק נגד מתני' משום ספקא דאיכא מאן דפליג אתמהא, וכ"כ התוס' יו"ט במשנה זאת דרבינו והרע"ב לא גרסי כגירסת רש"י וכבר ברירנא דגם מחיבורו בס' היד מורה כן מדפסק באזנו אחת גדולה ואחת קטנה כפול כשרה דלא כמתני' ומן התימה על שושנים לדוד שכתב על דברי התוס' יו"ט וז"ל להרמב"ם ודאי א"א לומר שהוא ז"ל פסק לכולהו דיחידאי וכו', ואין מקום לדבריו כלל וכדכתיבנא דאדרבא נהפוך הוא ודוק.