ועוד שנינו אין מוכרין של רבים ליחיד ואין מוכרין בה"כ אלא על תנאי כו'. ונמצא בירושלמי כל זה א"ר ר' יוחנן לית כן מא אנן קיימין אין כר"מ אין מוכרין בה"כ אלא על תנאי אין כרבנן מוכרין אותה ממכר עולם תוך מד' דברים א"ר רזייא תפתר בספר תורה. הוקשה להם כיון שאין מוכרים אותו אלא של רבים לרבים שלא להורידו מקדושתו תנא זה למה והעמידו רישא בס"ת שאינו יוצא מקדושתו אבל בה"כ אפי' לר"מ נפקעת קדושתו מיונה ונפיכך בעי תנאי כשמוכרין אותו להדיוט לשם דירה ומ"ש אין כרבנן לאו דוקא דהא דרבנן אדרבנן ל"ק כלל אלא משום דלא איפליגו בהדיא ברישא (אלא) בשל רבים ליחיד קאמרי' הכי. זהו הענין גמרא זו אבל לפי שאמרו בגמרא שלנו מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתא קדושה מרבים ליחיד ליכא קדושה משמע דמתני' לאו בס"ת משמע להו ולית להו דר' חייא בר בא דירושלמי אלא מתניתין בבה"כ הוא ויחיד שייחד לעצמי בית לתפלתו אין בו קדושה כדין של רבים לפי שאין דבר שבקדושה בפחות מי' ובה"כ כשמה לפיכך חזרו המפרשים אחר סברות אחרות בתירוץ המשניות האלו והנכון בכולהו מה שרש"י ז"ל מפרש שאין מוכרים אלא על תנאי משום דמכירה חלוטה דרך בזיון היא כלומר אינו בעינינו לכלום. אבל הענין צריך תיקון וחיוור והוא שנפרש דלפום גמרא דילן לר"מ בה"כ כס"ת ואין נפקע מקדושתה לעולם כתשמישי קדושה חשיב לה כתיק של ס"ת לפיכך כל המדות האלו נוהגות בו שאין מוכרין של רבים ליחיד (וא"כ) [וא"צ] לומר לדבר של חול מוכרין אותו על תנאי משום כבוד. ואף כשמוכרין אותו לרבים ועל תנאי הדמים קדושים ולוקחים בהם תיבה דומיא דמטפחות ספרים דלד"ה אין נפקעין מקדושתן ואעפי"ב דמיהן נתפסין בקדושה ומעלים בהם ואין מורידין כדקתני רישא והטעם בזה משום אכחושי מצוה דידהו כמ"ש למעל' דאעפ"י שקדושת הספרים עליהם בכל מקום שהן כשמוכרין אותו גורעין מצוה זו מהם וכך בית הכנסת לר"מ ולפיכך צריכין ליקח בדמיהן מצוה אחרת קדושה הימנה. ואפשר דר"מ גופיה מודה בדמים שאם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר הדמים תולין בידם מפני שאין הדמי' נתפסין אלא משום אכחושי מצו' וכשכולן מסכימין במכירתן הדמים מצוה לאחר זמנה היא כמ"ש למעלה, תדע דהא דמי ספרים לרבנן מותרין הם במכירת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשמעת' דרבא אכולה מתניתין קיימא וכן במותריהן והתנו כולן מותרין. והנה אמת נכון הוא. ולענין מה שאמר ר"מ מרבים ליחיד ליכא קדושה מסתברא ליכא קדושה כקדושה ראשונה מפני שאין דבר שבקדושה נאמר בו כמ"ש אבל מ"מ יש בה קדושה קצת ואסור להשתמש בה חול כל זמן קדושתה מדלא פרכי' הכי במותר להשתין מים בתוך ד"א של תפלה משום דה"ל דיחיד ולא קדיש כלל. ושמא י"ל משום דאתי למסרח אפי' התפללו שם י' כגון הרחוב. ובירוש' אמתני' ועוד א"ר יהודה הדא דתימא בה"כ דיחיד אבל בה"כ של רבים אפי' בנוי אסור, משמע דבה"כ של יחיד יש בו משום קדושה.