בית כצ"ל:

נ"ב שנאמר הוצא את המקלל א' עומד על פתח ב"ד והסודר בידו והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו אמר א' יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרו והסוס רץ ומעמידו:

נ"ב חיוב מיתה:

נ"ב היא מפרש מילי דידה ברישא והדר:

נ"ב הסוס היה מכיר בו ותי' וכו' נמחק:

נ"ב בן פלוני וכו':

מן ואם לאו עד מת בה יצא נמחק:

נ"ב פניו:

לו כצ"ל:

אומר הקורה מוטה כצ"ל:

מכסין אותו וכו' בחתיכת בגד כצ"ל:

נ"ב ומפילו וכו' הופכו כצ"ל:

נ"ב וכו':

נ"ב ודן את כולם ביום א' והד"א:

במקומן הס"ד ואח"כ מה"ד ולא היו קוברין אותו:

נ"ב בלבד:

נ"ב צ"ל דעבדים נינהו וכן מוכח בגמ':

וכתבו:

למחשדינהו כצ"ל:

תי' ותו אמרי' התם נמחק:

בכבודי בגן עדן בכבוד גדול בא ואראך כצ"ל:

על כל עוונותי כצ"ל:

נ"ב מפני:

בסי' ב' וכו' פיהם כדין כצ"ל:

נ"ב השעה:

נ"ב עליו:

כל הדברים וכו' שיראה לדיין שזה צריך וכו' בלבד ע"כ כצ"ל:

נ"ב לשון הטור בסי' ט"ז:

לי זכות בעדים וכו' אדרבה כ"ש הוא כיון שיש בידו כצ"ל:

נ"ב שבידו:

נ"ב לשון הטור סוף סי' ס':

שבידך יש וכו':

טען בודאי כצ"ל: