ודברים של תימה הן כו'. ונ"ל לקיים דברי החכם דס"ל הא דא"ר יוסי לעיל (כתובות דף צ"ו) מוכרת וכותבת סתם ובכך כחה יפה משום לקוחות שלקחו שדות מבעלה שאם יכלו כל הנכסים תחשוב כל מה שמכרה למזונות ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה. והקשו שם תוס' והלא יכולין לומר הנחנו לך מקום לגבות הימנו. ותירצו דהוי כמו אישתדיף בני חרי דגבי ממשעבדי כדאמרי' לעיל (כתובות דף צ"ה) א"כ קשה לפי דבריהם מה הועילו חכמים בתקנתן שאין טורף מן המשועבדים למזונות לפי שאין קצובים. מ"מ לכתובה טורף. א"כ על כל הנכסים שהניח בעלה תאמר אישתדיף בני חרי ואח"כ לכתובה תהיה טורפת מלקוחות. וזהו דבר שאין לו קצבה שנאמר ללקוחות שהיה להם להניח כדי שיעור כתובתה. ואיך יתכן שלעולם לא יקנה שום אדם אפילו כשהניח אלף פעמים ככה. מ"ה פירש הרי"ף הא דתניא מוכרת והולכת עד כדי כתובתה ולא יותר. כדי שתגבה כתובתה מן השאר ולא תטרוף לקוחות. ואם לא הניח בעלה אלא כדי כתובתה אין לה מזונות. כי מיד צריכה לגבות כתובתה. או אם תרצה תמכור למזונותיה ושוב אין יכולה לטרוף מן הלקוחות. וא"כ כל מי שלוקח שדה מבעל אשה. אין צריך להניח יותר כי אם כדי שיעור כתובתה ודו"ק: