Maharam on Shabbat Daf 73b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ברש"י ד"ה משום מעמר וכו' שאף הוא כמאסף בשבלין הוא כצ"ל:
ד"ה המנפץ וכו' והמנפץ צמר גפן בקשת כדרך האומנים כצ"ל:
בתוס' ד"ה משום זורע אין להוכיח מכאן דצריך להתרות אתולדה משום אב פי' כגון הזומר צריך להתרותו אל תזמור משום שתתחייב משום נוטע אבל אם התרה בו סתם לא תזמור שהוא מלאכה אינו חייב זה אינו דהא לא קאמר וכו' ומשמע מדברי התוס' שהם מפרשים דהא דקאמר בגמ' זומר חייב משום נוטע הוי פירושו לענין שאם התרה בו משום נוטע חייב וכן הא דפריך אהא דקאמר המבריך והמרכיב חייב משום זורע משום זורע אין משום נוטע לא וכו' הוי נמי פירושו שאם התרה בו משום נוטע לא בתמיה ומשני אף משום זורע פי' היכא שאם התרה בו משום נוטע פשיטא שחייב אלא אף אם התרה בו משום זורע נמי חייב ולא כפי' רש"י דמפרש דאיירי לענין דאם עביד ליה בהדי זורע מחייב חדא ותו לא שזה שמעינן מברייתא דלעיל דתנא הזורע והזומר והנוטע כו' כולם מלאכה אחת הן כדאמר לעיל מזה בגמ' אלא שלפי פי' זה של התוס' נצטרך לומר דהא דהנוטע והמבריך וכו' חייב משום זורע ר"ל ג"כ שאם התרה להנוטע משום זורע חייב וזה דוחק קצת דהא נוטע גופיה אב הוא וק"ל:
בא"ד דקאמר משמר משום מאי מתרינן ביה רבא אמר משום בורר וכו' כצ"ל ומה שכתוב בספרים שלפנינו משום מאי מתרינן ביה שיהא חייב רבא אמר וכו' דמשמע דבלשון הגמ' כתוב שיהא חייב ט"ס הוא שהרי זהו פירושו של התוס' שמפרשין כך בתר הכי לשון הגמ' וק"ל:
ד"ה זומר וצריך לעצים וכו' ואע"ג דהכא אמר חייב משום נוטע וכו' פי' וא"כ התם דאיירי לענין שביעית אע"ג דבשביעית ליכא איסור קצירה כשאינו קוצר מן המשומר מ"מ ליחייב משום נוטע דאסור בשביעית:
ד"ה וצריך לעצים נראה דאפי' לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה וכו' ר"ל א"כ ה"נ נימא הכא כשזומר כדי לחצמיח הגפן אע"ג שא"צ לעצים וא"כ הוי הקצירה מלאכה שאינה צריכא לגופה שאין כוונתו לקצור ואינו קוצר אלא ע"מ להצמיח אפ"ה יהא חייב ג"כ משום קצירה זה אינו אלא אפי' לר' יהודה בעינן שיהיה צריך לעצים דאם לא צריך לעצים לא מקרי קצירה אלא הוי דומה כקורע ע"מ לתפור או מוחק ע"מ לכתוב דאינו חייב תרתי משום כותב ומשום מוחק אלא משום כותב לחודיה ה"נ כשקוצץ וזומר ע"מ להצמיח הגפן אינו חייב אלא משום צומח לחודיה דהיינו נוטע אבל משום קוצר לא היה חייב כיון שאינו צריך לעצים וק"ל:
בא"ד ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה וכו' ר"ל הא אפי' למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור מ"מ פטור אבל אסור היא ואמאי שרי לגופן לכתחלה וק"ל:
ד"ה ואחת משום מפרק אין נראה לר"י כמו שמפרש רש"י שמפרק האילן ממשאו וכו' טעמא שאין נראה לו פי' רש"י משום דלפי' רש"י קשה דמאי איריא דנקיט רב פפא תמרי אפי' בוצר ומוסק ואורה ובכל האילנות שייך פירוק ממשאו ועיין בהר"ן:
ד"ה מפרק פי' רש"י דהוי תולדה דדש וכו' כדאמרי' פ' השוכר את הפועלים וכו' יצא החולב וכו' הוצרכו התוס' להביא הפלוגתא דהפוצע חלזון וכו' ולא הקשו דאי הוי מפרק תולדה דדש מקרי חולב דישה ובפ' השוכר את הפועלים אמר מה דיש וכו' יצא החולב אלמא חולב לא מקרי דש משום דה"א דשאני התם דמיעטיה קרא דמה דיש שהוא מחובר לקרקע אבל לענין שבת דליכא מיעוט חולב נמי חייב משום דש דכל הדומה לדש חייב משום דש גבי שבת והראיה לפי האמת לר' יהודה דלענין שבת אפי' פציעת חלזון מקרי דישה וכ"ש חולב ולענין אכילת פועל לא פליג אהא דאמרי' מה דיש וכו' יצא החולב ולכך הוצרכו התוס' להקשות מדרבנן דפליגי אר' יהודה וס"ל דגבי שבת נמי לא מקרי דש אלא בגדולי קרקע משום דילפינן לה מסממנין דהוו במשכן דהוו גדולי קרקע:
בא"ד ונראה לר"ת דמפרק חייב משום ממחק וכו' ולפי' ר"ת צריך ג"כ לומר הא דקאמר רב פפא האי מאן דשדי פיסא לדיקלא וכו' חייב שתים וכו' ואחת משום מפרק לא הוי חיובו משום דש כפירש"י וכפי' רבינו שמואל שכתבו התוס' לעיל אלא צריך לומר דכשהוא מכה בתמרים על הקליפה העליונה הוי כמו ממחק ודוחק וק"ל:
בא"ד ונראה דלפי' הקונטרס הלכה כר' יהודה ר"ל דלפירש"י ההיא ברייתא דהמצניע דקתני דחולב בשבת חייב משום מפרק דהיינו דש לפירש"י אתיא ההיא ברייתא דוקא כר' יהודה וחולב בשבת הוי איסור דאורייתא וא"כ כיון דפסקינן בפרק אף על פי הלכתא כר' מרינוס דמשמע דוקא גונח יונק בשבת דהוי תרתי לטיבותא מפרק כלאחר יד וגם צערא מכלל דס"ל דחולב הוי איסור דאורייתא שמעינן מינה דהלכה כר' יהודה דאמר דבכל מילי שייך איסור דש אף בדבר שאינו גידולי קרקע ודלא כרבנן דפליגי עליה דאלו לרבנן לפירש"י דחולב אינו אסור אלא משום דש ליכא בחולב שום איסור דלרבנן אין דש אלא בגידולי קרקע אבל לפי' ר"ת אפי' לרבנן איכא איסור דאורייתא בחולב דהיינו ממחק א"כ אין ראיה מכאן דהלכה כר' יהודה וק"ל:
בא"ד וא"צ לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן משום דמחזי כמפרק פי' חולב מחזי ודומה כמפרק ודש בגידולי קרקע ולכך אסור מיהא מדרבנן:
בא"ד ואע"ג דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי וכו' כצ"ל והמשך דברי התוס' כך הם ואין נראה לומר דלעולם אין הלכה כר"י והא דאיפסקא הלכתא כר' מרינוס דשמעת מינה דחולב אסור אתיא נמי כרבנן דר' יהודה דאינהו אסרי נמי לחלוב מיהא דרבנן מחמרי נמי דלא שרינן לה אלא היכא דאיכא תרתי זהו דוחק ואין נראה לומר כן אלא ודאי כר' יהודה אתיא והלכה כוותיה: