צריך שיתגדל הרצון בכלל בכוחו השלם ואח"כ מפתחים אותו בקודש, ודרך החינוך הרגיל צריך להיות בין לגדולים בין לקטנים הגדלת הרצון והגברתו וצחצוח טהרתו ותעופת האידיאליות שלו כאחת.

בכלל "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין"¹. כלול הוא ג"כ תוכן זה שאין הרצון משתכלל בטהרתו כי־אם ע"י השפעתה של תורה. ואם אנו רואים ירא־שמים בלא תורה נדע שהרצון שלו איננו תקיף, ע"כ תיקון שלו בעולם הוא חלש. ולפי כחה של תורה מתגדל אומץ הרצון, ועם זה הוא מתעלה מקדושה, וזהו עילוי עליון הפועל בעולם.

footnotes: ¹ קדושין ל:

בכל המצבים צריכים למצא את הרצון הטוב שבאדם, ואם עומם אורו מלהבים אותו בתורה ובתפילה.

כמה יכול אדם להתעלות, עד כמה יכול הוא לעשות את רצונו שליט ופועל בעולם, עד כדי לברך את מי שהוא חפץ¹, עד כדי להמשיך סדרי גורל החיים ע"פ המשכת חפצו, "והיה ברכה – הברכות מסורות לך"². בבהירות צריכים להביט על יסוד הידיעה הנפלאה הזאת בתכונת האדם והעולם, ביחש האדם לשלטונו על ההויה. מתעופה עליונה זו יורדים לעולם המעשה ומוצאים את השליטה המעשית החיצונה, לרדד את הטבע והיקום תחת רגליו, שהוא רק לבוש חיצוני לאותו השלטון הפנימי שלטון היות ברכה, להיות הברכה באה לרגלו, ונמשכת לרצונו ומוצא שפתיו, ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור³.

footnotes: ¹ ע' ר"ח כן עקשיא רצה הקב"ה... ד' חפץ. ² בראשית רבה פ' לט. ³ איוב כב כח. תענית כג.