הנני הוא לשון ענוה וזריזות¹. כי העניו הוא זריז.

footnotes: ¹ רש"י בראשית כב א.

הענוה משלימה את הרצון¹, ובזה היא הכלי היותר טוב לקבל כל ברכה,

footnotes: ¹ ע' חבש־פאר רמזים עין איה.

הענוה מחזקת את הזכרון¹.

footnotes: ¹ ע' חבש־פאר דרוש ז. וע' עירובין נד. תענית ז. סוטה כא.

הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית, שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את שכלולם הרוחני והחמרי, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו. את מעוט כוח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על־ידי חפצו¹ הגדול להתקרב ביותר אל הטוב המוחלט².

footnotes: ¹ תון, חפץ. – ע' ר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה... ד' חפץ. חבש־פאר עין־איה. השכל והרצון ע"פ חפץ עליון. ² ע' אורות הקודש ח"ב עמ' תסו.

אי־אפשר להשיג השגה ברורה כי־אם על־ידי ענוה¹. אי־אפשר להיות זוכה לענוה כי־אם על־ידי דבקות אמתית בהקב"ה המוכשר לדבקות של אמת ראוי לו להרבות בלבישת תפילין², ואז יהיה באמת מלא ענוה.

footnotes: ¹ מסכת כלה פ"ג, תדא"ז ה ח, נתיבות עולם נתיב הענוה פ"ח. ² ברכות ח. רמב"ם הלכות תפילין פ"ד הלכה כה.

כל־זמן שהענוה מביאה עצבון היא פסולה וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה¹, גבורה וכבוד פנימי.

footnotes: ¹ ערובין יג. תענית ז. סוטה כא. ישעיה כט יט.

לפעמים אין צריכים להתירא מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות, והענוה כולה מבוססת על גדלות קדושה כזאת.

מהזמן שסובלים בו ממחשבות והרגשות של גסות־הרוח, לוקחים כוח לנצח כל המידות הרעות שמיסוד השפלות, ולתן ברק חיים לשכל הטהור המזוקק. ומחברים אח"כ את מידת הענוה והשפלות וכל מעלותיה עם אותם היתרונות שנלקחו מתמצית הטוב שבטומאת הגאווה.

להתדבק הרבה בענוה, וכשיבא לו רעיון של גאווה או הרגשה גאותנית יקח את תמצית הטוב שלה לגבורה של קדושה. והפסולת ישליך בבחילה, ואז יוסיף ענוה על ענוה ויהיה תמיד בשמחה וטוב לב משתה תמיד¹ שמן הכל מקבל תמצית עדינה המתמצה מעומק המידות, דוגמת סחיטת ענבים להיות ליין ישמח לבב אנוש².

footnotes: ¹ ע' משלי טו טו, סוף שו"ע או"ח. ² תהלים קד טו.

הענוה והשפלות האמיתית מוסיפה בריאות וכח, והדמיונית מחליאה ומעציבה. על־כן יבחר לו האדם מידת הענוה והשפלות בצורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ וקוי ד' יחליפו כוח¹.

footnotes: ¹ ישעיה מ לא.