מן המנחה וכו'. מתשע שעות ולמעלה.

עד שעה וכו'. עד ועד בכלל.

נפסיק וכו'. כלומר, נפסיק את הסעודה ונקדש קדושת היום.

ועקרו וכו'. אבל בעה"ב נשאר במקומו, במקום סעודה.

קדושת היום וכו'. כשיטתו לעיל בה"ב שמפסיק לקדושת היום ומקדש. עד שעה וכו'. עד ועד בכלל.

מזגו לו וכו'. הכל הוא מדברי ר' יוסי, שסובר שאינו מפסיק מסעודתו, וכשגומר מברך על המזון, ואח"כ מקדש.

כך היו וכו'. כלומר, אם היו יותר משלשה, עיין בבה"א. נטילת ידים וכו'. כלומר, מים ראשונים לסעודה.

מחמשה וכו'. שלא יצטרך הגדול לחכות בין נטילה לברכת המוציא.

מן המברך. כדי שיתקין את עצמו לברכה (ירושלמי).

ממתינין וכו'. משום ד"א ומשום אבק גזל. פושט וכו'. כלומר, פושט את ידו לאכול.

מפני סכנת וכו'. שלא יאכילנו רוקו, ויתבלעס.

שאין דעת וכו'. ושמא חבירו הוא איסטניס, ודעתו רעה.

אוכל וכו'. כלומר, אוכל כזית משלהם, כדי שיצטרף עמהם לזימון.

מתיקה וכו'. כלומר, פירות או תבלים מתוקים שבאו בתוך הסעודה מחמת הסעודה, ברה"מ פוטרתן.

לאחר המזון וכו'. כלומר לאחר הסעודה ולפני ברה"מ.

להפסיק מפסיק וכו'. לפי שיטת הבבלי פירושו כפשוטו שמותר להפסיק בין נטילה לברכה (עיין בטאו"ח סי' קס"ו, ועיין בשו"ת הרש"ל סי' ל"ד). ובבה"א פירשנו ע"פ שיטת בני א"י.

ואין מוציאין וכו'. צ"ל כגי' ד: ומוציאין וכו'.

ואינו מוציא וכו'. ואפילו אשה אינה יוצאת בברה"מ שלו, שמא אינו לא זכר ולא נקיבה. עיין בבה"א.

פטורין ואין וכו'. המלה "פטורין" צריכה מחיקה, וצ"ל: אין וכו', כגי' כי"ע והראשונים. ונשים אין מוציאות את הרבים בברה"מ מפני כבוד הצבור.

לבעלה. כלומר, ומוציאה אותו בברה"מ. ולאו דווקא בעלה, אלא שדברו חכמים בהוה, שאין דרכה של אשה לאכול עם אחר ביחידות. לאביו. ואביו עונה אחריו כל מה שהוא אומר.

שאין יכול וכו'. ואפילו אכל כזית חליבה.

ואין מדקדקין וכו'. כלומר, לבודקו אם הביא שתי שערות, כדי לצרפו לעשרה לעניין תפלה וכו'.

הנקדנין וכו'. נקדנין, נקרנין, הם "המדקדקין על דברי תוהו" (תשה"ג הרכבי, 145). וכבר הביאו הראשונים (בבבלי במקומו) את הברייתא בד"א זוטא פ"ו (היגר דא"ר, 119): לא יהא אדם לא נוקרן ולא עוקמן וכו'. על כך. כלומר, אם אמר נברך.

אחר שיפטור וכו'. צ"ל; אחד שיפטור וכו', כלומר שלא אכל כזית דגן ופטר את עצמו מן הזימון, ועיין בבה"א.

עונין וכו'. שהרי גוי אינו מצווה לא על הברכות ולא על הוצאות ש"ש לבטלה.

את השם וכו'. צ"ל; [כותי המברך] בשם וכו' (כגי' ד וכי"ע). ואסור לענות אמן אחריו עד שישמע כל הברכה, שהרי הכותי מצווה על הברכות ועל הזכרת ש"ש לבטלה.

מקריב וכו'. כלומר, ישראל שמסר מנחה לכהן להקריבה, או כהן שלא הקריב מנחה מימיו, עיין בבה"א.

מקריבן וכו'. כלומר כשהכהן קומצן.

מקריבן וכו'. כלומר, כשמקבל את הדם.

לעצמו. כלומר, ואין מזמנין.

בסעודן וכו'. ומכיוון שהסעודה גרידא היא שכרן, אף זמן ברה"מ כלול בתוך שכרן.

שהיום גורם וכו'. כלומר, שאלולי כבוד היום לא נצרכו ליין (פיה"מ להר"מ). וכבר קדש וכו'. שקדש היום מאליו משחשיכה, ועדיין לא בא יין לפניו (רש"י בסוכה).

שהיין גורם וכו'. שאם אין לו יין אינו מקדש במיוחד. תדירה וכו'. ואפילו אם לא אמר עדיין קדושת היום בתפילה, ברכת היין קודמת.

ניטמאו וכו'. כלומר, הניצוצות שניתזו מתוך הכוס על גביו נטמאו מחמת סתם ידים, וטימאו את גבי הכוס, וממילא חוששין שמא יגע בגבי הכוס בידיו שנשאר עליהן משקה טופח אחרי הנטילה, וייטמאו בגבי הכוס (בבלי).

אחורי הכוס וכו'. כלומר, ומה תועלת בנטילת ידים לפני המזיגה.

ויטבלו וכו'. צ"ל: ויטמאו, כשאר הנוסחאות.

על הכסת וכו'. שהרי אין שם אוכלין, שלטומאתם גרידא חוששין, כלהלן.

אובדן וכו'. שאם נוטל ידיו לפני הכיבוד, המים ניתזין על האוכלין ונמאסין (רש"י והר"מ).

כוס יין וכו'. כלומר, כוס יין של ברכה, ושמן שלאחר הסעודה, כדי להעביר זוהמת הידים ולשם ריח. ומחזיק בימין את הכוס שמברך עליו תחילה.

על השמן. כלומר, בורא שמן ערב; או, אשר נתן ריח טוב בשמן ערב.

מברך וכו'. מפני שהנאת הריח היא מיד, אבל הנאת יין אינה אלא אחרי ששותיהו (רשב"א, מאירי ורא"ה). וטחו וכו'. כדי שלא ישאר הריח בתוך ידיו, וכמבואר בסיפא: לפי שאין שבח וכו'.

בתחלה. שהרי כבר נתחייב בה, ואין מעבירין על המצות (רש"י פסחים). בסוף. שהיא אפוקי יומא, ומאחרין כל כמה שאפשר.

מאור וכו'. מפני שהנאתו תדירה.

בשמים וכו'. מפני שאינו מברך על המאור אלא במו"ש, ואינו מברך על הנאתו, אלא רק לזכר שנברא במו"ש. (או"ש, עיין בבה"א).

לכולן. מפרש בבבלי משום ברוב עם הדרת מלך (משלי י"ד, כ"ח).

לעצמו. מפרש שם; משום בטול בית המדרש.

של גוים וכו'. מפני שאין מברכין על נר שלא שבת ועשו מלאכה לאורו.

מישראל. כלומר, מנר של ישראל שהדליקה במוצאי שבת.

חשובין וכו'. כלומר, עלו במחשבה להבראות וכו'.

נכנס ויוצא וכו'. כלומר, שיוצא שלא על מנת לחזור מיד.