שואלו בשבת וכו'. מפני שאימת שבת על ע"ה והוא מפחד להאכיל טבלים בסעודת שבת, ואינו משקר. ועיין בבה"א.

לא יאכל וכו'. שהרי נראה לעשר בנתים.

עם חשיכה וכו'. כלומר, אעפ"י שמוכח בפירוש שהוא מוכר לצורך שבת, מ"מ אין לוכל בשבת בלי אמירתו, ובמו"ש אסור אפילו באמירתו.

שחזרה למקומה וכו'. כלומר, שנפלה לתוך אותו הכרי עצמו שהופרשה ממנו.

ונגנבו פירות וכו'. כלומר, הפירות שהפריש עליהם דמאי. ומחמת הפסידו התירו לו לאכול ע"פ שאלתו לע"ה. עיין בבה"א.

על מה וכו'. כנראה שצ"ל: על [פיו] מה שהפריש.

שכשם וכו'. חוזר לרישא, לתרו"מ של דמאי שחזרה למקומה.

לא נחשדו וכו'. כלומר, להיות חוטאים בלי הנאה.

עזק וכו'. יש מפרשים פירות גדר, כלומר, פירות שבאו מפרדס גדור ושמור, ובשנת שביעית עסיקינן. ויש מפרשים מעיר עזקה, ופירותיה היו טובים, והגוי עומד בחו"ל.

כמשבח וכו'. מפני שפירות מנטיעה ילדה משובחים מפירות נטיעה זקינה. ואנו הולכים אחר הרוב, או אחר מקום מעמדו.

פלני וכו'. מפני שהוא מפחד שמא ישאלנו, ויברר שהוא שקר.

שמא מצא וכו'. כלומר, הע"ה יכול להתנצל שחשב שהראה לו על פלוני כמראה מקום בעלמא, לטובתו, שלא יטרח לחפש.

את דמיו. כלומר, של היין, עיין גי' כי"ע.

מתוך ידו. בד: בתוך ידו, וכצ"ל לפנינו. והוא רוצה ליתנה לכהן חבר.

אלא לחבירים וכו'. וכשיטתו, שהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. עיין בבה"א.

מעשר הוא וכו'. כלומר, שאחר העיד עליו שהוא מעשר. וכאן מדברים ברוצה ליקח.

אמ' לו וכו'. הברייתא מגבילה את הרישא, ואומרת שאינו נאמן אלא אם העיד שלא בפני המוכר.

בבית דין וכו'. כלומר, נאמן אפילו בפניו, וחזקה שלא ישקר בב"ד, מפני חנופה גרידא.

ששהה וכו'. כלומר, אין דינו כאכסנאי, אלא כבן העיר וצריך לחקור ולמצוא מומחה שנאמן לרבים.

במה דברים וכו'. חוזר לה"ד, למחלוקת רשב"ג ורבי, ודווקא ברוצה לחלק תרומות ומעשרות לחבר ע"ה נאמן להעיד על גוף האדם שהוא חבר (מפני שקול יוצא לחילוק, וירא לשקר), אבל ברוצה למכור שביעית וטהרות לחבר אינו נאמן, עיין בבה"א.

הרוצה להפריש וכו'. כלומר, נחתום (כמשנתנו רפ"ה) שמפריש אחד מארבעים ושמונה אפילו בטבל טהור. והשאלה היא, מפני שיש כאן תרתי דסתרי: תרומה ניטלת מאומד, ומעשרות ניטלים במדה, ואסור להקדים מעשרות לתרומה. ולפיכך אם יקדים תרומה מאומד, כדינה, נמצא פוחת או מוסיף על המעשרות, ואם יקדים את המעשרות נמצא עובר. כיצד יעשה?

אחד מעשרים. כלומר, נוטל באומד חמשה אחוז, והם שני אחוז כדי תרומה, אחוז אחד כדי תרומת מעשר, ושני אחוז (אחד ממ"ח) כדי חלה. ואין החשבון מצומצם ומדוייק לגמרי, כפי שהעירו הראשונים. האומ' וכו'. צ"ל: הוא אומר וכו'.

בצד זה וכו'. כלומר, קובע לו מקום ואינו קורא לו שם, כדי שלא יקדים מעשר לתרומה.

חולין. כלומר, טבל לשם חלה. ונמצא שקבע מקום למעשר, לתרומת מעשר ולחלה, במדה.

והשאר תרומה וכו'. נמצא שמפריש תרומה קודם לכל, ושיעורה באומד, שהרי נטל חמשה אחוז מאומד, ומה שנשאר אחרי קביעת המקום למעשרות ולחלה היא תרומה, הן חסר הן יתר.

מאה חולין וכו'. כלומר, אחד ממאה שקבע לו מקום בראשונה.

ר' שמעון וכו'. הברייתא משלימה את משנתנו (פ"ה מ"ד): "מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול (כלומר, סוחר שקונה מכמה נחתומים) שהוא מעשר מכל אחד ואחד". ועליו חולק ר"ש וסובר שמ"מ מפריש חלה מטיפוס אחד על הכל (וכדבריו במ"ג שם). וכמו שמפרש להלן.

שכולן מפרישין וכו'. כנראה, שצ"ל: שכול' [אי]ן מפרישין וכו', כלומר, שכל הנחתומים עושים בטומאה וסומכים על הלוקח שהוא יפריש חלה (עיין ירוש' פ"ב ה"ד, כ"ג ע"א), ולפיכך כל כיכרי המנפול בחזקת טבל וודאי לחלה, ונוטל חלה מכל כיכר שהוא רוצה על כולן.

ומקצתן וכו'. כלומר, מקצת הנחתומין עושין בטהרה ומפרישין חלה, ומקצתן עושין בטומאה ואין מפרישין, הרי הלוקח מן המנפול מפריש מכל טיפוס וטיפוס, כדי שלא יפריש מן הפטור על החיוב.

מאחד וכו'. מפני שאנו מקילים בדמאי, ותולים שהכל נבלל בשוה, וכשהוא מפריש מפריש מיניה וביה מכל חלק וחלק.

בשנת שבוע וכו'. כלומר, בשנת שובע (כגי' הר"ש) ושפע וכולם נותנים בשעת הגרנות לעניים כדי שובעם, אבל בשאר שנים שיש מקמצים ונותנים לעניים כל שהוא, ואין המתנות שוות, אין כאן בלילה שוה, ומעשר מכל אחד ואחד.

וכן עני. מלים הללו הן באשגרה ממשנתנו (פ"ה מ"ה), ואינן בכי"ע.

אחד ואחד. צ"ל: אחת ואחת (כמו בשורה 45), כלומר, מכל פרוסה ופרוסה ומכל גרוגרת וגרוגרת, מה שאין כן העני בעצמו, שהוא יודע מי נתן לו, ואינו מעשר אלא מכל מתנה ומתנה.

בתמרים וכו'. בכי"ע הסדר הוא: בגרוגרות ובשגת השבוע וכו' בתמרים ובעמקים וכו'. והדברים דבוקים לה"ח, כלומר, בשנת השובע ובמתנה מרובה בולל ומעשר מאחד על הכל, ובשאר שנים מעשר מכל אחת ואחת.

בשאר שני וכו'. הנכון בכי"ע: ובשאר שנים (כמו לעיל שורה 41), כלומר, בשנים שאינן של שובע מעשר הלוקח מכל גרוגרת וגרוגרת.

מביאן וכו'. צ"ל: מביאין וצוברין, כגי' כי"ע.

להחזיר לא וכו'. צ"ל: להחזיר לו, יחזיר. וכן הדין נותן, ולא יהא מחזיר חמור ממוכר לו, והרי מותר למכור דמאי לסיטון, עיין לעיל פ"ג הי"ג.

לא יחזיר וכו'. שהרי אסור למכור דמאי במדה דקה. עיין בבה"א. וצריך לפרש שהחבר עושה צבור מיוחד מן הפירות שמחזיר, והסיטון מזהיר את הלוקח שהצבור מעושר ע"י פלוני החבר. עיין לעיל רפ"ד ובירושלמי פ"ג סה"ב.

כל שהוא. מפני שהוא דבר שיש לו מתירין.

יש לו פרנסה וכו'. אין תנאי זה עונה על "כל שהוא" גרידא, אלא בעיקר על כל טבל שנתערב ברוב חולין.

לפי חשבון. כלומר, לפי חשבון הטבל שנתערב.

כדי תרומה וכו'. כלומר נוטל את כל החולין (כגי' ד) וטבל כדי שיעור תרומה ותרומת מעשר, והיינו אם נפלו מאה סאין של טבל למאתים של חולין נוטל מאתים ושלש סאין והרי בתערובת זו ישנן לכל הפחות ג' סאין של טבל, והוא עושה אותן תרומה ותרומת מעשר על הטבל בכל מקום שהוא, וכל מה שהוא נטל נעשה מדומע, והשאר (צ"ז סאין) הן חולין מתוקנין.

בדינר זה וכו'. והרי נתן להם מעות, ומה שירצו יעשו בהן.

הרי זה חושש וכו'. מפני שהם מקבלים דברים אסורים בשליחותו. עיין בבה"א.

לבית החשבון וכו'. כלומר, שהגוי מחשב לו בעד היין באופן מיוחד, הרי נראה כאלו היה ניחא ליה בקניית היין, ורצה בקיומו.

לשם טובה. כלומר, שיחזיק לו טובה, אבל אינו מנכה לו משכרו כלום.

לטבח וכו'. כלומר, שיעכב את הזרוע והלחיים והקיבה בשכרו.

לרעות וכו'. כלומר, נותן לו את הבכור מיד אחר לידתו, כדי שירעה אותו. עיין בבה"א.

שיאמר לכהן וכו'. צ"ל: שיאמר לחברו וכו'.

בכתנות מקדש וכו'. כלומר, אם ישראל נדר מאתים זוז לכתנות כהונה שישמש בהן הכהן, רשאי וכו'. עיין בבה"א.

ישראל שמכר וכו'. כלומר, שהחכיר את אילנות הזיתים בששים לוג שמן טבל, בין שיעשו הרבה בין שיעשו מעט. ועיין בבה"א. ושמא צ"ל כאן בפירוש: ישראל ש[ה]חכר, שהחכיר וכו'.

מותר. שהרי המעשרות הם מדינא של הכהן, ומותר לו להוסיף על המקח כמה שירצה.

ומעשרות שלי וכו'. כלומר, אפילו התנה עמו שיוסיף לו את המעשרות שבכל הזיתים חייב לתת לו, שאין איסור מסייע אלא אם הוא פוחת לו לכהן משכרו, אבל מותר לו לכהן להוסיף כמה שהוא רוצה. והתרומה והמעשרות הרי הם של הכהן מדינא, ומשל עצמו הוא נותן לו.

משם שביעית. כלומר, אין השביעית משמטתו, מפני שאין כאן מלוה. ועיין בבה"א.

משם רבית. שהרי אין כאן אגר נטר, והוא יכול להוסיף על המקח כמה שהוא רוצה.

מחלל וכו'. שהרי אין בעה"ב נותן לו כלום, אלא, אדרבא, הכהן הוא שמוסיף לבעה"ב בחנם.

למקום הזול וכו'. כלומר, ואין כאן מרבה או ממעט במעשרות, שהרי מחיר המעשר אינו מעלה ואינו מוריד, ואין אנו הולכים אלא אחר המדה. ובמעשרות אינו צריך להפריש מן המוקף. ועיין בבה"א.

שני חבירין וכו'. כלומר, לויים.

בוא וטול וכו'. כלומר, הוא מזכה לו את המעשר במקומו.

וחוזר ונוטל וכו'. שהרי בן יהודה ימכור בגליל את הפירות שלו יותר בזול, מפני שהוא אכסנאי, וצריך לעזוב את המקום. ואינו כדאי לו לטלטל אתו את הפירות בחזרה למקומו.

חולין. כלומר, ואין הכהן מברך על אכילתן ברכת המצות (על אכילת תרומה, וכדומה). ועיין בבה"א.

כבר הן וכו'. כלומר, משעת נתינה בעד הסיוע, ולא קיים מצות נתינה.

יתר על כן וכו'. כלומר, התרומה מחוללת משעת הפרשה, ואפילו מצות הפרשה לא קיים.

להפריש תרומה וכו'. כלומר, שהתרומה חוזרת לטבלה, ויצטרך הכהן להפריש תרומה עליה, ולתתה לכהן אחר, כדין כהן שקנה פירות לאחר גמר מלאכה (משנה פאה ספ"א). ועיין בבה"א.

שלש פורעניות וכו'. שדה תחרש, עיין, ובמות יער, כנגד שחד, מחיר, וכסף (רש"י).

על של גוים וכו'. ר"מ סובר שאין קגין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר, ולפיכך פירותיו טבל ודאי.

על של ישראל וכו'. מכאן ואילך עד תרומות פ"ב ה"ו הנוסח הוא מכי"ע, ובכי"ו חסרים כאן כמה דפים.

של כותי וכו'. מפני שכותי אינו מעשר מה שהוא מוכר.

ומן הכל וכו'. כלומר, מגוים על של כותים ומכותים על של גוים, מישראל על של ישראל וכו', מפני שכולם חייבים במעשרות.

ועל של כותי וכו'. מפני שהם גרי אריות, ופטורים מן המעשרות מדאורייתא. ועיין בבה"א.

טבלים וכו'. כלומר, טבל ודאי ברוב חולין, ומדאורייתא בטל ברוב. ועיין בבה"א.

אחר רובן וכו'. כלומר, רובן מעשרין, ולפיכך אין מעשרין מזה על זה, שמא האחד הוא מן הרוב והשני מן המיעוט, או להפך. 96.

כך מעשרין וכו'. צ"ל כגי' ד: כך עשו פירו' כותים ודאי אחר רובן, ואין מעשרין וכו'. וכ"ה בירושלמי. ופירושו שאף שעשו פירות כותי ודאי, אינו אלא מחמת שאנו הולכים אחר הרוב, ורובם מוכרים מה שייחדו מתחילה לשם מכירה, והם אינם מעשרים מה שהם מוכרים. ולפיכך אין מעשרין מזה על זה, מפני שאנו חוששים שמא האחד הוא מן הרוב, והשני הוא מן המיעוט (שחשב מתחילה לאכילה ועישר, ונמלך אח"כ למוכרו), וכמו שאמרנו לעיל לעניין דמאי.

כפר עותני וכו'. מפני שחזקתן מישראל מן הגליל.

מהן על הטבל וכו'. נראה שצ"ל: מהן עליהן. ועיין בבה"א.

בלוקח מן השוק וכו'. כלומר, דווקא בהם עשו פירות כותי וודאי.

במוצא וכו'. צ"ל: במוציא פירות מתוך ביתו, כלומר, מפירות שכנסן לאכילה.

הדרך. כלומר, מיהודה לגליל.

רשות וכו'. ר"ג סבר שר"ע עישר על כל הירק שהביאו לפניהם.

א' לו ירק וכו'. שמא צ"ל: והלוא ירק וכו'.

עציץ נקוב וכו'. צ"ל: עציץ שאינו נקוב וכו', כגי' בעל כפו"פ כאן, וכ"ה בירושלמי, ועיין בבה"א.