הבגר בתביעה. צ"ל: כתביעה (כגי' כי"ע), וכמשנתנו פ"ה מ"ב: "נותנין לבתולה שנים עשר חדש" (כלומר, נותנין לה זמן לכניסתה לחופה להכין תכשיטיה), ואין הבעל יכול לכופה להכניסה לחופה. ואם בגרה הרי היא כתבועה.

לעכב. כלומר, שלא תכנס לחופה עד שתגדיל. ועיין בבה"א.

הכל תרומה. כלומר, אם הגיע זמן ולא נישאו, נותן לה ארוסה כהן הכל תרומה, וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין.

בת ישראל לכהן וכו'. כלומר, שמעולם לא הורגלה להזהר בטהרת תרומה.

מוכרת וכו'. פירש"י: נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין לא תפחות מן דמי מחצית חולין, אבל טורח מכירה מוטל עליה וכו'.

זו משנה ראשונה. כלומר, שאוכלת בתרומה אחרי הגעת זמן, ולא נישאו (והכוונה למשנה אמצעית, ולמשנה ראשונה ממש אוכלת משעה שנתארסה).

אם מתה וכו'. הלכה זו היא אפילו למשנה ראשונה, ואינו יורשה אלא אחר כניסתה לחופה (או מסירתה לידי שלוחי הבעל).

להאכילן בתרומה. והיא לפי המשנה הראשונה (האמצעית), ואם התנה לזון אפילו ארוסה אוכלת בתרומה, עיין בבה"א.

שנתחייב הבעל וכו'. כלומר, אם כבר אכלה משל בעלה. ועיין בבה"א.

מנו. כלומר, במשנתנו פ"ה מ"ה.

בין משלו וכו'. כלומר, הכניסה לו נדונייא רבה שיכול לקנות שפחות, ובין שהכניסה לו שפחות ממש משלה.

כופה לעשות וכו'. צ"ל: [אין] כופה וכו', כמו שהוא בכי"ע, וכן בקג"נ: ואין כופה וכו'.

מכל אילו. כלומר, מכל אילו המלאכות שמנו במשנתנו פ"ה מ"ה הנ"ל.

שמסריח וכו'. כלומר, מסרט את הפה (ואף הלשון בכלל) ומנפח את השפתים. ועיין בבה"א.

שתים בשבת. כלומר, עונתן פעמיים בשבוע.

על בעלה וכו'. קיצור ממשנתנו פ"ה מ"ז: המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת וכו'.

אפי' נדה וכו'. שאינה ראוייה לעונה, ואפילו חולה שאינה ראוייה לכך, ולא למלאכה, אין מרידתה מתבטלת.

על ידי שליש. קיצור ממשנתנו פ"ה מ"ח: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה מקביים חטים וכו'.

במדה האיטלקי. במשנת כלים (פי"ז מי"א): במדה דקה. מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי, זו מדברית.

אפי' נדה ואפי' חולה וכו'. המלים "אפי' נדה" הן באשגרה מלעיל, וכאן הכוונה רק לחולה שאוכלת מעט ולשומרת יבם שלא פשע כלום כשהשרה אותה ע"י שליש (שהרי מן הדין אין אוכלת עמו), ומ"מ נותן לכולן כשיעור שקבעו במשנתנו.

היפה בנשים וכו'. בבבלי מסיים: צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך (שה"ש א', ח'), אל תקרי גדיותיך , אלא גויותיך.