הרוצה וכו'. מפני שאין איסור כלאי זרעים אלא אם השדה זרועה בערבוביא, אבל אם שטח הזריעה נראה כשדות מיוחדות מותר. ועיין בבה"א מ"ש בשם פיה"מ להר"מ רפ"ג.

דין וכו'. כלומר, דיין וכו', ואינו צריך שיהו מפולשים.

רחבו וכו'. צ"ל: רחבן (עיין גי' ד), כלומר, רוחבם של התלמים.

שתי שדות וכו'. ומכיון שנראה לעין שהן שתי שדות אין כאן ערבוביא, ואפילו שתיהן שלו. עיין בבה"א.

חורש ומכניס וכו'. כלומר, ע"י החרישה בשעת הזרע הכניס במחרישה שלא בכוונה קצת חטים לתוך השדה שרצה לזורעה שעורים.

בתוך שדה וכו'. בכי"ע ועוד: כסוף שדה וכו' כסוף שדה וכו'.

חטה אחר חטה וכו'. כלומר, ברציפות, ובלי הפסק של מין אחר ביניהן, והן נראות כשורה מיוחדת. ור"א בן יעקב מתיר לעשות כן אפילו לכתחילה. ועיין מ"ש לעיל שו' 1.

לתוך וכו' בתוך וכו'. אף כאן בכי"ע: כסוף וכו' כסוף וכו', ועיין בשנו"ס.

שתי שורות וכו'. צ"ל שתי שדות וכו', כגי' הירושלמי. והכל הוא מדברי ר' אליעזר בן יעקב, והוא מתיר לזרוע אפילו בתלם אחד שני מינים, אם כל אחד יכול להצטרף למינהו שבשדה הסמוכה.

חטה אחת וכו'. כלומר, אחת, אחת מובלעת, וביניהן מין אחר. עיין בבה"א.

בפשתן וכו'. מפני שהוא מזיק לתבואה, ומוכח שלא זרעו אלא לבדיקת השדה, ועתיד לעוקרו.

של חרדל וכו'. מפני שהשורה ניכרת בהפסק עומקה, ואין כאן הקפה (סמיכות גמורה). ועיין בבה"א. חריע. כרכום.

אין מקיפין וכו'. כלומר, אין מסמיכין אותם עד שיגעו ויתחברו זה בזה (מלשון אין תורמין אלא מן המוקף).

לחיסית בלבד. ואמרו לעיל (תרומות פ"ט, שו' 12): אילו הן מיני חוסית. הלוף והשום והבצלים והקפלוטות. וסובר ר' מאיר שהם מזיקים לחיסית (ולחיסית בלבד), וסופו לעוקרם, ולא נתכוין אלא לבדיקת השדה.

התבואה. צריך להשלים ע"פ כי"ע: ר' שמעון אומר לכל מקיפין חרדל וחריע. והוא סובר שהם מזיקים אפילו לתבואה. ועיין בבה"א.

מקיפין אותן וכו'. כלומר, אפילו מכל הצדדים, מפני שבכגון דא הם בוודאי מזיקים לירק, ולא נזרעו אלא לבדיקה.

שורשי וכו'. צ"ל: לשורשי וכו', כגי' ד.

וסומך וכו'. מפני שהנוף מפסיק, ודינו כגדר.

משוכות וכו'. כלומר, שהשורות היו ארוכות יותר מן הגדר, והיו יוצאות ג' טפחים מכל צד, שלא כנגד הגדר.

ודרך הרבים וכו'. כלומר, דרך הרבים שתחילתה וסופה שש עשרה אמה, אבל אמצעיתה שבתוך השדה צרה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, אבל השורות הן ארוכות מן הגדר, ויוצאות לכל צד (כלעיל שו' 24). ועיין בבה"א.

אין עולה וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ט: הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין וכו' מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה. ובמ"י שם: כל שהוא בתוך בית רובע עולה במידת בית רובע וכו'. ומשלימה התוספתא שדרך היחיד ודרך הרבים וכו', אעפ"י שאין מפסיקים כאן מ"מ אין עולים, וצריך בית רובע חוץ מהם. ועיין בבה"א.

ששה טפחים. כלומר, מכיון שכל ערוגה היא בת ששה טפחים, היא נראית בפני עצמה, ואין כאן ערבוביא, עיין בבה"א.

טבלה מרובעת וכו'. כלומר, ואפילו יוצאים ממנה פגומים כראשי תור, מותרים, מפני שהם נראים כחלק מן הערוגה. עיין בבה"א.

קלח וכו'. כלומר, אפילו אין בכל הערוגה אלא קלח אחד, דינה כזרועה כולה, ונותנין לו עבודתו (כגי' כי"ע), ואפילו הוא בסוף הערוגה (מן הצדדין), נותנין לו את כל הערוגה, ומותר לסמוך לו ירק אחר. ועיין בבה"א.

והשיפון וכו'. צ"ל: השופין (כבמשנה וכבירושלמי), כלומר, השפופין, הקטנים (בניגוד לגמלונין שלהלן), ודינם כזרעים, ואין נזרעים בערוגה (עיין להלן שו' 38), ואפילו כהכשר ערוגה.

לזרע זורעין וכו'. צ"ל: לזרע אין זורעין וכו', לירק זורעין אותו וכו', כמו שהגיהו המפרשים ע"פ הירושלמי.

אין זורעין וכו'. צ"ל זורעין וכו' (עיין לעיל שו' 34), וכהכשרם בערוגה, עיין להלן שו' 38.

ארבע וכו'. ונחלקו הראשונים בשעור הרחקתם, אם צריך ג' טפחים, או טפח ומחצה. עיין בבה"א.

ופול המצרי. חסר בתשה"ג ובר"ח, וכנראה שבא לכאן באשגרה מלהלן שו' 45, וכאן הכוונה לד' מינים גרידא, ונוטעם בד' רוחות התלם ובהפסק על יד הקרנות.

ובלבד שלא יהא וכו'. כלומר, ובלבד שיהא וכו', עיין מ"ש על סיגנון זה בבה"א לשביעית פ"ו שו' 42–43.

פול המצרי. ומדברים כשזרעו לירק, עיין לעיל שו' 34 ומש"ש.

קצר וכו'. צ"ל: קצב (כגי' הרש"ס) דברי שניהם וכו'. והברייתא מבארת את משנתנו (פ"ג מ"ו) המדברת בשדה זרועה בצלים ומבקש ליטע בתוכה שורות של דילועים, ונחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבה כמה צריך להיות ההפסק בין השורות של הדילועים שיש ביניהן שורות של בצלים. עיין בבה"א.

והודה וכו'. צ"ל: והורה, כגי' כי"ע.

כירק. כלומר, כירק בירק.

מלואו. כלומר, כאורכו, ששה טפחים. ירק אחד וכו'. צ"ל; ירק אחר, כגי' הראשונים.

ורחבו וכו'. צ"ל: ורוחב וכו' (כגי' כי"ע וראשונים), כלומר ששה טפחים, כלעיל, שו' 49.

וכן בתבואה. כלומר, וכן הדין אם רצה לנטוע שורה של דילועין בתוך שדה תבואה.

אחר. מלה זו היא באשגרא מן הרישא ומן הסיפא, וצריך למוחקה.

של פתיח. כלומר, תלמים רחבים שעושים בני אדם, כשמתחילים לפתוח את האדמה בחרישה ראשונה. ועיין בבה"א, הע' 1.

ושל תבואה וכו'. כלומר, ושל תבואה בתבואה ממין אחר.

אחת וכו' ואחת וכו'. צ"ל: אחד וכו' ואחד וכו' ואחד (עיין גי' כי"ע), כלומר אחד זה ואחד זה כולם שוים, וצריך מחיצה ביניהם, עיין להלן.

מקיים וכו'. כלומר, [ואחד] מקיים וכו' (כהגהת הגר"א) כולם דינם שוה, והם כלאים, וצריך לעשות מחיצה וכו'. ועיין בבה"א.

עובש וכו'. כלומר, חובש, מין תפוח. ובכי"ע: עוגס (אגס). ובירושלמי: אגוז.

תרד וכו'. עיין בבה"א פ"א שו' 30–31.

הכהנים וכו'. פירש באו"ז שבישראל חבר עסיקינן, ולא היה מקיים כלאים בתוך שדהו, ואנו מחזיקים שיש שם קבר והזרעים אסורים בהנאה, ומותר להניחם, והם משמשים (הכלאים) ציון קברות.

בציון. צ"ל: כציון, כגי' כי"ע ואו"ז. ואסור לעוקרם, אעפ"י שהם כלאים, עיין להלן.

עוקרין עמו וכו'. כלומר, עוקרין אצלו שלא ברשותו, עיין בבה"א.

עם הגוי וכו'. כלומר, אצל הגוי (עיין שו' 62), בשדהו של גוי, מפני שאין קניין לגוי בא"י.

המובלעות וכו'. כלומר, עיירות גוים המובלעות בתחום א"י (עיין רש"י גיטין ד' א'). ודינן כחו"ל, ובשדה הגוי עסיקינן, דומיא דרישא.

כשם שהכלאים וכו'. מכאן ואילך (לרבות פ"ג) מדברים בכלאי הכרם.