Brief Commentary on Maaser Sheni Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין מוכרין וכו'. כל הבבא מפורשת להלן בתוספתא עצמה.
ולא שוקלין וכו'. כלומר, אם משקל המע"ש ידוע לו, לא ישער כנגדו וכו'.
הילך מאתים וכו'. כלומר, של מע"ש ותאכלם בקדושה, ותן לי מנה של חולין.
שאין לי שמן וכו'. ולשון זו משתמעת לשתי פנים. א. שאין לי שמן, ולפיכך אני נותן לך יין גרידא. ב. שאין לי שמן, וטוב תעשה אם תתן לי שמן במקום יין. ויש ברשות המקבל להבין את הדברים כרצונו.
צינית וכו'. מכה על גבי הרגל, ודרכם היה לתת סלע עליה. (ח"ד). ועיין בבה"א.
חית. צ"ל: זזית, חזזית (עיין בשנו"ס), כלומר, ילפת.
אסימון. כלומר, נסכא של כסף, או כסף עשוי כמין מטבע, אבל בלי צורה, עיין בבה"א.
פרוטות קטנית וכו'. כלומר, פרוטות קטנות (כגי' כי"ע) שאנשים פרטים טובעים אותן, והן מתקבלות בבית המרחץ כתשלום בעד הרחיצה. וטיב עניינם נתבאר בבה"א.
מרוד וכו'. התוספתא מפרשת בבא זו להלן.
כזביות וכו'. כלומר, מעות שטבע בן כוזיבא בשעת המרד, והוא מטבע מרוד.
ירושלמיות וכו'. כלומר, המטבע העתיק הירושלמי, שאינו יוצא על גבי צורתו, אלא לפי משקלו ותכונות אחרות שבו (עתיקותו, מציאותו בשוק וכדומה), והוא מטבע שאינו יוצא.
היוצא וכו'. כלומר, אעפ"י ששוב אין טובעים כמותו.
שכן בבבל וכו'. כלומר, על מעות של כן (=של כאן), של א"י, שהן בבבל, וכן על מעות של בבל והן כן(=כאן) בא"י, שהרי אינן יוצאות שלא במקומן. אבל אם המחלל כאן, והיו לו מעות של בבל בבבל מחללין עליהן, שהרי הן יוצאות במקום שהן נמצאות.
בקצטרא וכו'. כלומר, במבצר התפוס ע"י הצבא הרומאי, או בהר המלך שהיה מיושב ע"י גויים. ועיין בבה"א.
כיוצא בו וכו'. כלומר, כשם שאינו מחלל על המעות שבקצטרא וכו' כן לא ירים תרומה מכדים המשתברים וכו', עיין להלן.
הרי הן מחוללין וכו'. כנראה, שצ"ל: הרי מחוללין על[יהן] וכו'. ועיין בבה"א.
אסור. כלומר, הפירות אסורים משום טבל, משום שאין התרומה חלה כלל, בכגון דא. עיין בבה"א.
לא לזבחי וכו'. כלומר, ואם לקח אין המקח נתפס בקדושת מעשר כלל.
הגת שנעשת וכו'. כלומר, גת שעבד בה אדם שאכל בשר תאוה, דינו כאכל אוכלים טמאים, והוא טמא לקודש.
צריך לאכל וכו'. כלומר, אוכל חולין משלו בקדושת מע"ש כנגד שווי הקנקן, שהרי אין הקנקן טפל ליין, ודינו כאילו קנה כלים בכסף מע"ש, שצריך לאכול כנגדן. סתומה אין צריך וכו'. מפני שיין אינו משתמר יפה אלא בקנקן סתום, והקנקן טפל ליין ובטל על גבו כקליפה לפרי.
אין צריך לאכל וכו'. צ"ל: צריך לאכל, שהרי כל המינים הללו אין מתקלקלים אם שופכים ומערים אותם מכלי אל כלי, ואין הקנקן בטל על גבם (ר' יונה בר"ג).
דיתבאות וכו'. כנראה שצ"ל: ריכבאות, והן מכבדות של תמרה, כפות תמרים, והן בטלות לתמרים. עיין בבה"א.
ופוטליאות ודרוסות וכו'. פוטליאה (πάτελλα) הוא סל מיוחד לתאנים ולתמרים, והוא נמכר יחד אם הפירות, ואינו חשוב, ובטל על גבי הפירות. ודרוסות הם הסלים שדורסים בתוכו את התמרים, ואף הוא בטל על גבי התמרים. עיין בבה"א.
היו קופות וכו'. כלומר, אם הכלים שהתמרים בתוכם היו קופות (ולא פוטליאות או דרוסות), אינם טפלים לתמרים, ואוכל כנגדן.
ושאר כל וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ג) מבואר שאינו אוכל כנגד הקלפות של האגוזים והשקדים, ומשלימה התוספתא שה"ה בשאר כל הדברים שאינם אלא פסולת.
מפני שהן וכו'. כלומר, שהבתים קנויים לכל ישראל, וירושלים לא נתחלקה לשבטים. עיין בבה"א.
אשפיזין. כלומר, הבעלים המארחים.
לולבי הזרדין וכו'. כלומר, קצוות הענפים הרכים של הזרדין (קנים), שהיו אוכלים אותם ע"י כבישה בחומץ, או במי מלח, ולכבישה זו קוראת התוספתא "המתקה".
הלוף וכו'. לוף הוא מין מהמינים הטמונים בארץ, Arum, ותורמוס הוא lupinus, עיין בבה"א.
בנות הריע וכו'. כלומר, גרגירי הזרע של קורטמא. עיין בבה"א.
חלות הריע וכו'. כלומר, הריע (חריע) עצמו, שאינו לאכילת גופו אלא לטעם וריח שבו. עיין בבה"א.
קור וכו'. מוח של ראשי דקלים. כפניות וכו'. פגי תמרים רעים שלא בשלו כל צרכם.
כורכום וכו'. כנראה שהוא כרכום שבמקרא (שה"ש ד', י"ד), saffron.
בשוגג וכו'. כלומר, שנתכוין לשלם במעות של חולין, ונתן בטעות מעות של מע"ש, והרי אם קנה שלמים במעות של מע"ש לא יצא ידי חובת נדרו, ויש כאן מקח טעות. עיין בבה"א.
במזיד וכו'. כלומר, שנתכוין לקנות בהמה לשלמים במעות מע"ש, כדי שיתחללו המעות עליה, תעלה ותיאכל במקום, כדינה.
במי דברים וכו'. כלומר, בד"א שיש לחלק בין שוגג למזיד אלא אם קנה לשם שלמים, אבל אם כיוון להוציא לחולין מעות מע"ש, ולאכול את הבהמה כבשר תאוה.
בין בשוגג וכו'. כלומר, בין שלא ידע שהמעות הן מעות מע"ש ונתכוין לקנות חולין בשגגה, ובין שעשה כן במזיד אין המקח קיים: בשוגג, משום מקח טעות, ובמזיד משום קנס למוכר. עיין בבה"א.
בעלת מום וכו'. בבא זו אינה מדברי ר' יהודה, וכולם מודים בה, משום שאין המעות מתחללות על בהמה בעלת מום מחוץ לירושלים, גזירה שמא יגדל עדרים, עדרים. עיין בבה"א.
והרי בו וכו'. כלומר, והתערובת שוה יותר מאשר היין והדבש יחד לפני שנתערבו.
שלו בפדיון. צ"ל: שלא בפדיון, כלומר, והתבלין אינם בטלים לגבי התבשיל של חולין, וכאילו הם עדיין בעולם.
קפליט וכו'. קפליטין הם כרישין שיש להם ראש, עיין בבה"א.
הפגם לשני. שהרי אין אחריות מע"ש עליו, ונפדה לפי שוויו של עכשיו.
דיים שיפדם וכו'. שהרי היה יכול לפדות את החטים לפני כן, ולקנות בדמיהם כל מה שירצה.
שמחשבין את הוצאה וכו'. כלומר, שהאופה מחשב את הוצאות טרחתו, הדין הוא שאם רצה לפדות חטין פודה, שהרי אינו חייב לאכול פת דווקא, ויכול למוכרן, ולקנות בדמיהן בשר או יין.
את הככרות. כלומר, אם כבר עשה ככרות מן החטים, אינו יכול לפדותן כשער החטים, שהרי גלה דעתו שרוצה לאכול פת, ואם רצה לפני כן לאכול את החטים חיות היה אסור. עיין בבה"א.
שאין מחשבין וכו'. כלומר, שהאופה אינו מחשב שכר טרחתו, אלא מסתפק בקיבר, בסובין ובמורסן שהוא מוציא, פודה את הככרות כשער החטים, ולוקח את הפסולת לעצמו כחולין, שאין קדושת מע"ש חלה עליה, כדין קלפות שאינו אוכל כנגדן.
במדה וכו'. לדברי ר' יוסי אין השבח לפי חשבון אלא דווקא אם הותיר במדה ושבחו ניכר, אבל אם לא הותיר במדה, אעפ"י ששבחו ניכר השבח לשני גרידא.