אוכלין וכו'. כלומר, אפילו בבתים ובחצרות, עד שמגיעים לאותו מקום של סוף מגמתם. ולפני כן אין חצר חבירו וביתו קובעים להם למעשרות.

אם ייחד וכו'. כלומר, אם בדעתם ללון בבית שייחד להם בעה"ב חייבים. וייחוד מקום בלא לינה, וכן לינה בלי ייחוד מקום, אינם קובעים.

אם לנין וכו'. פירשו בירושלמי שחזקה שייחדו מקום לר' יהושע ולבני לווייתו.

הגיעו למקום וכו'. חוזר לרישא: אם לנין שם חייבין לעשר.

שתי שעות וכו'. כלומר, אפילו הגיעו למקום לינה בשתי שעות בבוקר, חייבין לעשר מיד.

לא יאכל וכו'. מפני שר' אליעזר סובר שתרומה קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשרות.

בתורם שבלין וכו'. מפני שעיקר גמר מלאכה לא נאמר אלא בגורן, יקב ויצהר בלבד, ואין תרומתו מועילה לעשות את הפירות הללו כגגמרה מלאכתן. ועיין בבה"א.

בכלכלה וכו'. שהרי מיד שליקט כל צרכו נקבעה הכלכלה למעשרות (משנה פ"א מ"ה), ומכיוון שתרמה הרי כבר אינו יכול להוסיף עליה (שלא יערב טבל גמור עם פירות שהורמה תרומתן), ונמצא שתרימת הכלכלה היא היא שעושה אף גמר מלאכה למעשרות (ע"פ הגר"א בשנו"א), ובדבר שנגמרה מלאכתו אף החכמים מודים שתרומה קובעת.

מתיר. ר' שמעון חולק על עצם הדין, וסובר שתרומה אינה קובעת אפילו בדבר שנגמרה מלאכתו (אם בדעתו להכניס את הפירות לביתו), וממילא מתיר אף בכלכלה.

שלשה מעשרות וכו'. כלומר, תרומה, מעשר ראשון ומע"ש (או מעשר עני בשלישית ובששית).

לא יאכל וכו'. ר' מאיר סובר שמקח טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ועיין לעיל שו' 8 ואילך.

ומעשרן דמיי. מפני שבני אדם רגילים לעשר (כל הפירות, חוץ מדגן תירוש ויצהר, עיין לעיל שו' 9) את פירותיהם לפני שנגמרה מלאכתן.

שאין צריכי' וכו'. כגון זיתים וענבים לאכילה, דלאו בני גורן נינהו. וכולם מודים שמקח קובע בדבר שנגמרה מלאכתו.

שאם לא מצא וכו'. כלומר, אימתי אמרו (משנ' פ"א מ"ה) שגמר מלאכת הפירות קובעת דווקא במוליך לשוק על מנת למכור בכל פנים, אבל במוליך לשוק בתנאי ובכוונה למכור במחירים נוחים לו דווקא, דינו כמוליך לביתו ואין הפירות נקבעים בלי ראיית פני הבית.

אוכל מהן וכו'. כלומר, הלוקח ממנו, שהרי בענבים ועתיד לעשותן יין כ"ע מודי שאין המקח קובע בהן (לעיל שו' 17).

ומעשרן ודאי. שהרי המוכר חשב להחזירן לגת אם לא ימצא לקוחות, וביין ובשמן כ"ע מודי שאין מעשרין לפני גמר מלאכה.

עריי וכו'. תנא זה סובר שאין מתנה כמכר, ואינה קובעת, ואם רוצה לאכול אכילת קבע מעשר ודיי, שהרי אין בעה"ב יודע כמה יאכל כדי שיעשר עליו ממקום אחר.

אוכל וכו'. כלומר, אם דעתו לחפות את הכלכלה אוכל ממנה עראי, ומעשרה דמאי, מפני שקבע לו מדה, וחוששים שמא עשר עליו ממקום אחר.

בעם הארץ וכו'. כלומר, שהנותן הוא עם הארץ.

כלכלה זו וכו'. המלה "זו" היא אשגרה מלעיל (שו' 22: זאת), ואינה בכי"ע. וכאן מדברים בכלכלה סתם, ולפיכך חושש משום גזל עד שיראה לו, או שיפרש לו את מדת הכלכלה.

בין כך וכו'. כלומר, בין קבע לו מדה ובין לא קבע לו מדה מעשר על הפירות שלקט מפירות אחרים של בעה"ב, מפני שהנותן בעין יפה נותן, וכוונתו היתה לתת לו כלכלה מלאה של חולין.

במניין חייב וכו'. שהרי יש כאן מקח, והוא משלם בעד התאנים במחיר הרשות שנתן למוכר למלא כריסו משלו. אבל הממלא כריסו פטור, מפני שלא נתן לו מדה, והרי הוא יכול לאכול יותר מעשרים תאנים שנתן לו, ומוכח שאין כאן מכר אלא מתנה, ולא נתכוין הנותן (שבקש ממנו עשרים תאנים) אלא להגס את דעתו של המקבל שיאכל בלי היסוסים. (ירושלמי).

שלשה תאנים וכו'. כלומר, שלש תאנים בבת אחת אינו עדיין צירוף לדעתו, ומקח אינו קובע בהן.

מתרקב. משלשה קבים.

שפטורה וכו'. כלומר, לחצר שאינה משתמרת, כמפורש בירושלמי.

מוציאן וכו'. אבל במקום החיוב אסור לאכול, אעפ"י שהכניס לשם שלא בכוונה.

בתוך ביתו וכו'. כלומר, אוכל מהם עראי אפילו בתוך ביתו, מכיוון שהכניסן לבית דרך פטור (דרך הגג). אבל ברישא מדברים שהכניס לביתו מחצר שאינה משתמרת דרך חיוב (כגון דרך ד' אמות שלפני פתחו). ועיין בבה"א.

לחצר אחרת וכו'. ברייתא קשה מאד, ורבו בה הנוסחאות. ובבה"א שערנו שצ"ל: והכניסן לחצר הבית (עיין בשנו"ס ובבה"א) וכו' (והמלה "ושכח" היא אשגרה). כלומר, כוונתו היתה להכניסן לגג מאחורי חצר הבית, ונמלך והעבירן דרך חצר הבית, כבר נתחייבו לדעת רבי, שהרי הכניס מדעת לחצר החייבת.

המוציא וכו'. כלומר, פועלים שעושים בשדה מלאכה כזו שלא התירה להם התורה לאכול משל בעה"ב (עיין להלן), ובעה"ב קצץ להם מזונות במדה, הרי אינו יכול לפרוע חובו בטבל, וצריך להאכילן חולין.

אין רשאין וכו'. כלומר, אם אין מאמינים לבעה"ב. ועיין בבה"א.

בעין יפה וכו'. כלומר, שלא קבע להם מדה כלל, הרי אין כאן לא פריעת חוב ולא מקח. ועיין בבה"א.

ותן לי בו וכו'. כלומר, הנח לי ללקוט בו.

אוכל ואין צריך וכו'. בבה"א שערנו שצ"ל: אפלו א' (=אחת) צריך וכו', שהרי ביד המוכר ישנן הרבה תאנים.

הלוקח וכו'. כלומר, הנוטל גרוגרות ממקום שטיחת התאנים לייבוש, על מנת לאוכלן במקום אחר.

לא יאכל וכו'. מפני שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומו, ומוכח שעדיין לא נגמרה מלאכת רוב התאנים, ועוד שהוא מחזיר את המותר.

של חבירו וכו'. כלומר, אפילו הוציא מן המוקצה לחצר, אין חצר חבירו קובעת לו.

לא יאכלו וכו'. שהרי אינם עובדים בפירות האילנות, ואין להם רשות לאכול בפירות מן התורה.

אוכלין וכו'. שאין כאן אלא מתנה בעלמא, עיין לעיל שו' 41.

יש להם וכו'. כלומר, מחמת תנאי, ודינם כמקח. ועיין בבה"א.

עודרין וכו'. צ"ל: אורין וכו', כלומר, מלקטים תאנים, וכאן הרי אוכלים מן התורה, כדין פועל במחובר בשעת גמר מלאכה.

לא יספית וכו'. כלומר, אעפ"י שיש לו רשות לאכול, אבל אין לו רשות להטעימם במלח, כדי לגרור את התאבון.

פתו וכו'. מפני שעל ידי הפת אוכל הרבה (רש"י).

לנכש וכו'. ובניכוש אינו אוכל מן התורה אפילו בבצלים שניכש (עיין בבה"א), וכאן אינו אוכל אלא מחמת תנאי וקציצה, ודינו כמקח.

קלח וכו'. כלומר, שיש בו הרבה עלים.

עוקרין וכו'. כלומר, שעושין במחובר בשעת גמר מלאכה, ובתלוש לפני גמר מלאכה, הרי אוכלין מן התורה.

כריכות וכו'. כלומר, אלומות קטנות.

וחייבות וכו'. כלומר, אסורות משום טבל, ואם החזירן לבעלים חייבות במעשרות, שהרי לא היו הפקר מעולם.

והאלומות וכו'. כלומר, עומרים גדולים שאינם נדרסים, ואינם מתגלגלים ממקום למקום, ואין הבעלים מתייאשים מהם.

עושה אותה וכו'. צ"ל: מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעל הבית (כעין גי' כי"ע, עיין בשנו"ס), כלומר, מתוך הכלכלה עצמה. עיין בבה"א.

כיצד וכו'. כלומר, כיצד הוא עושה, כשרואה שהפירות מתחילים להתקלקל, עושה אותה עליו דמים, ומפריש מתוך הכלכלה עצמה, וישלם לבעלים דמי טבל.

קציצות וכו'. כלומר, מצא תאנים קצוצות ששוטחים אותן לייבשן, לא יהא קוצץ מהן ומהלך בהן, מפני החשד שלא יחשדו בו שקצץ מן התאנה והתרחק ממנה שלא יתפס כגנב, אלא אוכל במקומו.

בורר ואוכל וכו'. כלומר, בורר את היבש ומחזיר את הלח למוקצה, ובורר ומניח על השלחן שבראש גגו, והרי כולם מודים שאוכלים על המוקצה במקומו. ועיין בבה"א.

עריי בחצר. כנראה שר"ש בן אלעזר סובר שחצר קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ועיין בבה"א.

פקיעי עמיר וכו'. כלומר, לעולם מאכיל לבהמתו פקיעין (כלומר, זירים מחוברים זה בזה) של תלתן, מפני שאינה נטבלת עד שתיעשה חבילה, עיין בבה"א.

שאחד פותח וכו'. כלומר, זו היא חצר שאינה משתמרת, ואינה קובעת למעשרות.

הגגות פטורין וכו'. כלומר, הגגות הפטורין, אעפ"י שהם בתוך החצר המשתמרת, מותר להעביר את הפירות דרך החצר ולהעלם לראש הגג, ואינם נקבעים, וכר' יוסי בר' יהודה לעיל ה"י, שו' 38–39.

האוריות. כלומר, מחסני תבואה, אוצרות.

הפנימית וכו'. מפני שהוא דר בה.

אוכל כדרכו וכו'. כנראה, שצ"ל: לוקט (כגי' כי"ע) כדרכו, והיינו שבדעתו ללקוט את הכל, וכל זמן שעסוק בלקיטה, עדיין לא נגמרה מלאכת התאנים. ועיין בבה"א.

על השלחן וכו'. כלומר, בביתו, ושלחן בביתו עושה אכילת קבע, ואסור אפילו בפירות שלא נגמרו מלאכתן, עיין בבה"א.

כאלו כולו וכו'. פירשו בירושלמי שרבי סובר ששרשי אילן חיים זה מזה, ואפילו השרשים של חו"ל יונקים משרשי א"י, ודינו כאילו כולו נטוע בא"י. ועיין בבה"א.

חצר וכו' חצר וכו'. צ"ל: הצד וכו' הצד וכו', כגי' הירושלמי.