לא ילקט וכו'. כלומר, בנו קטן, מפני שזוכה לאביו, ואביו אסור בלקט מפני שיש לו חלק בתבואה.

בנו אחריו. ופירשו בגמרא שר' יוסי סובר שעשו כאן את שאינו זוכה כזוכה, והקטן זוכה מתחילה לעצמו, והרי לו אין חלק בתבואה.

אבל העריסין וכו'. מבאר את משנתנו (פ"ה מ"ו): לא ישכור אדם וכו', ודווקא בפועל אסור לשוכרו ע"מ שילקט בנו אחריו, שיש לחשוש שבשביל זה פחת לו הפועל משכרו, ונמצא בעה"ב פורע חובו במתנות עניים, אבל באריס מותר, משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה (וכר' יוסי לעיל) והקטן זוכה לעצמו, וחשש של הפחתת שכר אין כאן.

פקיעין. כלומר בקיאין.

אין שכחה. מפני שאין שכחה בעיר, אם לא שכח לפני כן בשדה. ומכיון שזכר בעיר, אפילו שכח אח"כ אין כאן שכחה. ועיין בבה"א.

ר' שמעון וכו'. נוסחא כפולה. ועיין בבה"א.

כל שדהו עומרים וכו'. כלומר, שאין בדעתו לאגוד את העומרים הקטנים ולעשותם גדולים הרי הוא כמעמר לגדיש, כלומר למקום גמר מלאכה, ויש לו שכחה.

חררה בגדיש. צ"ל: כגדיש (וכן אפשר לקרוא גם בכ"י). ופירושו שמעמר כל שדהו לחררה, והיינו בצורה עגולה כגלגל, הרי הוא כמעמר לגדיש, וכלעיל.

נחלקו בית שמיי. כלומר במשנתנו (פ"ו מ"ב): העומר שהוא סמוך לגפה וכו', ב"ש אומרים אינו שכחה וב"ה אומרים שכחה.

לגפא. סתימת כותל של עץ או של קנים. (רש"י).

שאין שכחה. מפני שבעצם מהותם אין בדברים הללו שכחה, משום שהם אצל דבר מסויים, והוי להו כמחובר אצל מחובר.

ונתנו בצד וכו'. כלומר, שבאו מעשיו והוכיחו על מחשבתו שלא נתכווין להוליכן לעיר אלא להטיל בהם סימן שלא ישכחם, ואין לו רשות לעשות כן.

שזכה בו. ופירש"י (סוטה מ"ה א'): דבעינן שכוח מעיקרו.

ועימר וכו'. כלומר, שפינה את העומרים (רש"י שבת קכ"ז א'). ועיין להלן ומ"ש בבה"א.

עד שיעמר וכו'. כלומר, עד שיפנה וכו', כלעיל.

עשר שדות וכו'. צ"ל: עשר שורות, כגי' ד וכי"ע.

מפני שנידון וכו'. כלומר, ואין כאן בל תשוב לקחתו.

שתי כריכות וכו'. כריכות הן אגודות קטנות מהעומרים.

המוטלות כדרכן. כלומר, כעין צבתים, אחת על יד השניה, אבל אם היו מובדלות ומרוחקות אפילו שלש הן לקט.

שבאת רשות עני וכו'. כלומר, בין שתי סאין (שאין להן שכחה) מבדילים פירות ממין כזה שיכולה להגיע לעני זכות בחלק מהם, וכמו שמפרש להלן.

כגון התבואה והכרם. כלומר, שהעני יש לו זכות בלקט שבתבואה ובפרט שבכרם.

שלא ניטלה וכו'. כלומר, בין שכחה לזכירה, ואין הקמה מבטלת את השכחה, לומר שכבר זכה בה בעה"ב, אלא מצילה על העומר דווקא כל זמן שהוא סמוך לה, ומיד כשנוטל את הקמה, הרי הוא שכחה.

כח עני וכו'. צ"ל: [ב]עב"י (=בעל הבית), כלומר, שהרי קמה יכולה להוציא לקט ופיאה.

שייפה כח עני וכו'. צ"ל: כח [ב]עב"י וכו'. כלומר, שהרי אין בעומר אלא שכחה בלבד.

כח עני בו. צ"ל: [ב]עב"י, וכדלעיל.

שיש בו וכו'. צ"ל כגי' כי"ע: שאין בו סאתים ושכחו הרי זה שכחה וכו'.

אגודי השום וכו'. פירש הר"מ שאגוד הוא אגוד טבעי המחובר בשרשי צמחיו, ואגודה היא אגודה מלאכותית. וכולן אין להן שכחה מפני שעתיד לעשות מהן עומרים.

המעמר מפני דלוקה וכו'. כלומר, המפנה עומרים (עיין מ"ש לעיל שו' 22) מתוך שדהו, כדי להצילן מפני הדליקה או מפני השטפון.

שעתיד לבחן. כלומר, שעתיד לחזור ולבדוק אם לא שכח מפני הבהלה, ובכגון דא אין כאן שכחה. ועיין בבה"א.

זו שלא לדעתנו. כלומר, שמקיים את המצוה בשכחה גרידא לפני שאספוה העניים, מפני שהשכחה עוברת מיד לרשות העניים.

ולא חטא וכו'. צ"ל: וחטא: כגי' ד וכי"ע.

כזית נטופה וכו'. פירשו בירושלמי שהוא נוטף שמן וכו'.

שהוא עוד וכו'. צ"ל: שהוא עו[מ]ד [על] שלש וכו'. והכוונה שהוא עומד בין שני מלבנין (רבועין), שבכל אחד מהם שלש שורות, והוא באמצע, אינו שכחה, מפני שהוא מסויים במקומו (הרא"ש). ועיין בבה"א.

שאין מכירו וכו'. בבא זו מדברת בשאר זיתים דעלמא, שאינם מסויימים.

בזמן שמכירו וכו'. כלומר, אם הוא מסויים בדעתו, אפילו עבר עליו מאה אמה, חוזר ונוטלו.

כתף וכו'. מפורש להלן.

פסיגין וכו'. כלומר, השריגים העליונים שעל יד העוקץ, שהם עבים ואינם נכפפים למטה מכובד הענבים.

נטף וכו'. הוא הצד התחתון של האשכול, והשריגים שם דקים ונכפפים זה על גבי זה, ונראים כנוטפים אחד על השני.

פטור מן וכו'. ומדברים כאן בשמכרה לגוי לפני שנודעו העוללות. ועיין בבה"א.

לבצור כרמו וכו'. בד ובכי"ע מפורש: בשביעית, ואסור להפסיד פירות שביעית, ולפיכך אסור לבצור את הכרם בשביעית לפני שיוודע הפרי. ועיין בבה"א.

שכבר נתחייב וכו'. ברייתא זו משלימה את משנתנו (ספ"ז): המקדיש כרמו משנודעו בו העוללות וכו' העוללות לעניים. ומבארת התוספתא שאין העניים נותנים שכר גידולי התוספת להקדש, מפני שכבר נתחייב וכו'. (ע"פ הריבמ"ץ).

בעריסין גדולים וכו'. כלומר, בעריס בן ה' גפנים.

בדלית וכו'. כלומר, גפן יחידית מודלית ע"ג אילן או ע"ג קנה או קונטוס.

אם התחיל בו וכו'. מפני שאפשר שכוונתו לבצור מקודם צד אחד (העליון או התחתון, או מן הצד) של כל האילנות ולשוב אח"כ ולבצור את הצד האחר של כל האילנות.