ורשות הרבים. כלומר, רשות היחיד ורשות הרבים הן באמת ארבע רשויות, שתי רשויות יחיד ושתי רשויות רבים, כמפורש להלן.

וכן גדר וכו'. כלומר, תל, עיין בבה"א.

אחד המושיט וכו'. כלומר, המושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים.

והבקעה והכרמלית והאסטונית וכו'. כלומר, בקעה בלי מחיצות, וגינה בלי מחיצה, או שדה עבודה (עיין רש"י ג' ב'), ומקום מוקף עמודים שהפרוץ מרובה בו על העומד וכו'. והיא רשות שלישית רשות הרבים שאינה רשות הרבים, עיין בבה"א.

אין נושאין וכו'. פירש"י שאין מטלטלין שם אלא בתוך ד' אמות.

חצר של רבים וכו'. כלומר שיש לה ד' מחיצות, וכן מבואות שיש להם ג' מחיצות ולחי, או קורה. והיא רשות רביעית, רשות היחיד שאינה רשות היחיד, ואסור לטלטל מן הבתים לתוכה, עיין בבה"א.

אדם עומד על האיסקופא וכו'. כלומר, על איסקופת חצר, ואין באיסקופה רוחב ד' טפחים, נותן לבעל הבית לכתחילה שהרי אי אפשר לבוא לידי חיוב חטאת. וברייתא זו נסמכה למשנתנו רפ"א, עיין בבה"א.

נוטל מבעל הבית וכו'. בכי"ע: נטל מבעל הבית ונתן וכו', ואף לפנינו הפירוש הוא שאם עשה כן בדיעבד וכו'. ונקטו "נוטל" באשגרה מן הרישא.

אסקופא משמשת וכו'. אנו חוזרים לסתם אסקופא שיש בה רוחב ד'. עיין בבה"א.

כשם שמפסיקין וכו'. כלומר, מסעודה או מעשיית מלאכה, עיין בבה"א.

לא יצא החייט וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג, והוסיפה התוספתא דוגמאות של שאר אומנים, עיין בבה"א.

אם יצאו וכו'. כלומר, אם שכחו ויצאו משחשיכה יש כאן מחלוקת של ר"מ ור' יהודה, ומשנתנו כר' יהודה, ולפיכך אסרו להם לצאת בע"ש, עיין בבה"א.

ושאר כל אדם וכו'. כלומר, אם יצאו בשבת. ובבא זו היא מדברי ר' יהודה. ובירושלמי מפורש שבערב שבת מותרים לצאת אפילו בדברים שחייבים עליהם חטאת, שלא גזרו אלא על האומנים שרגילים בדוגמאותיהם בקביעות, במשך כל השבוע, עיין בבה"א.

הסוחר כסות וכו'. כלומר, לא יצא בערב שבת וכו', אבל שאר כל אדם שאין דרכן בכך יוצאין בערב שבת, אעפ"י שאף הם חייבים חטאת אם יצאו בשבת, עיין מ"ש לעיל, ובבה"א.

לא יצא אדם וכו'. כלומר כל אדם, שכן דרכו של כל אדם במעות, עיין בבה"א.

יוצאין בתפלין וכו'. כלומר, יוצאין לחצר ולרשות הרבים וכו', והיינו מותר להניח תפילין בערב שבת עם חשיכה, ואין לחשוש שמא יצא בהן לר"ה משחשיכה, שכן דרכו בכל יום לחולצן עד שלא חשך עליו היום, עיין בבה"א. ומכאן ואילך מתחילה הלכה חדשה, עיין להלן בסמוך.

אבל אין קורין בלילי שבת. כמשנתנו רפט"ז. ועיין גירסת כי"ע.

לאור הנר. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג: ולא יקרא לאור הנר.

גבוה ממנו. כלומר, שאינו יכול להשיגו בידיו, כדי להטותו, או לתקנו, שלא יכבה.

מתקנין פרשיותיהן וכו'. כלומר, מכינין את פרשיותיהן וכו'. שהרי רוב התינוקות רוצים שיכבה הנר ולא יצטרכו ללמוד, ואם השקדנים שבהם ירצו להטות,יזכירו להם השאר ששבת היום, ולא יניחו להם להטות את הנר על צדו, כדי להביא שמן על הפתילה.

שבית שמיי אומ' וכו'. כלומר, אעפ"י שב"ה מתירין שיאכל זב פרוש עם זב עם הארץ, שהרי שניהם טמאים, מ"מ אף הם מודים שלא יאכל זב עם הזבה שהיא באיסור כרת, ויש כאן המשך של ההלכה הראשונה. ועיין בבה"א.

אלו מן ההלכות וכו'. כלומר, עיקר ההלכה, והיינו שלא יאכל הזב עם הזבה, והיא נשנית אחרי שנמנו ורבו ב"ש על ב"ה, ועיין בבה"א.

בו ביום. כלומר, באותו יום שבאו לבקרו. עיין בבה"א.

קשה להם לישראל וכו'. מפני שהשליטו את ההלכה בכח הזרוע, עיין בבה"א.

גדשו סאה. כלומר, מלאו אותה יותר מן המדה. מחקו סאה. מלאו אותה עם שפתה, ומן הראוי היה שלא למלא אותה בצמצום, עיין בבה"א.

מביאין את הטומאה וכו'. כלומר, על האדם הנושאן.

השוכח כלים בערב שבת וכו'. כלומר, שסידר את כליו ע"מ להכניסן לביתו, וכיוון לפנות את החצר, ובסידורו הניח כלים תחת הצינור, ושכח להכניסן, ובנתים ירדו גשמים וכו', ולא נתכוין כלל למלאן אפילו בשעה שהניחן, עיין בבה"א.

ונמנו ורבו וכו'. שהמים שבכלים דינם כשאובין, משום שגזרו שוכח אטו מניח (רמב"ם).

שאין צולין וכו'. כמפורש במשנתנו פ"א מ"י.

אף דיו סמנין וכו'. כלומר, שאתם חולקים בהם, כמשנתנו פ"א מ"ה.

שטוענין קורות וכו'. כמפורש במשנתנו פ"א מ"ט.

מלאכה עושה אתה וכו'. עיין בשנו"ס, ומסתבר שהמלה מלאכה באה מן הגליון כנוסחה אחרת, עיין בבה"א.

לרחים של מים וכו'. ופירשו בירושלמי ובבבלי, מפני שהן משמיעות את הקול. ועיין בבה"א.