דעת. כלומר, לשער ולתרום מאומד כהוגן.

מודיד אדן וכו'. כלומר, מודד אדם וכו'.

תרומות. כלומר, כבר נתרמו.

בין בדקה וכו'. כלומר, לשער כמות הדקות כנגד הגסות, או שישער לתרום בגסים נגד הגסים ודקים נגד הדקים.

שבקוטין. כלומר, שבלים קטועות שלא נידשו כראוי.

שבגורן. כלומר, מה שנשתייר בקרקע הגורן.

את הבור. צ"ל: את הגת, כגי' ד וכפתור ופרח. עיין בבה"א.

את הגת. צ"ל: את הבור (כגי' ד וכפו"פ הנ"ל), כלומר, את הבור של שמן. ועיין בבה"א.

ר' יוסה וכו'. צ"ל: ר' יהודה, כגי' כי"ע והר"ש סיריליאו.

תפיסה אחת, כלומר, עיקר ויחידה אחת. ועיין בבה"א שו' 26–27.

גפי ירק. כלומר, כפי (כגי' ד), אגדי ירק.

מין אחד וכו'. צ"ל: מין אחר.

העליה. צ"ל: העליון, כגי' ד, כי"ע וראשונים.

שעיקר הגורן וכו'. כלומר, מקום שדשין את החטים באמצע. (הרש"ס ע"פ הירושלמי).

על הכל. מפני שעומדין להצטרף אח"כ במגורה אחת.

האלה. כלומר, משעקר את העתר (הקלשון) מתוך הכרי, מפני שכבר גמר מלהפך בו. ועיין בבה"א.

תרומה ומעשרות. צ"ל: תרומה [ותרומת] מעשר (כגי' הירושלמי), כלומר בעה"ב קובע מקום למעשר ומוציא תרומת מעשר ממנו, ואינו צריך להוציא אף את המעשר, ולא איכפת לנו אם יתן מעשר טמא ללוי, אם כבר הופרש תרומת מעשר מן המעשר.

משיטענו. כלומר, משיטעינו את הקורה על הזיתים.

לתוך הממל. בירושלמי: תחת הממל, והיא האבן המאונכת שמפרכין בה את הזיתים. עיין בבה"א.

ומהלך בהן וכו'. כלומר, ונוהג בזיתים כשם שנוהג בענבים.

ואין נותקין וכו'. כלומר, ועדיין לא באו הזיתים לכלל משקין, ואין תורמין עליהם משמנם.

אין תורמין וכו'. פירשו בירושלמי, שגזרו חכמים משום גדר מי חטאת שלא יבטלו, שאם אתה אומר שתורמין מן השמן על הזיתים שעתיד לעשות מהם שמן, יעשה קצת מהם בטהרה (או שיקנה שמן טבל ודאי מן החבר, והחבר יפריש מן השמן על הזיתים בטהרה) ויעשה את שאר הזיתים בטומאה.

מדמעת וכו'. שהרי מדאורייתא היא תרומה גמורה.

תרומות ומעשרות. הנכון בכי"ע: וצריך להוציא מהם (כלומר, מן השמן ומן היין של תרומה שניה) מעשר. ואף לפנינו צ"ל: עליהן מעשרות. וכן הדין נותן, שהרי מדאורייתא אינה תרומה, ויש כאן טבל טבול למעשרות.

מודים וכו'. בבא זו מפרשת את משנתנו פ"א מ"ד: אין תורמין זיתים על השמן וכו', ואם תרמו ב"ש אומרים תרומת עצמן בהן, ובה"א אין תרומתן תרומה.

העתידין ליכתש וכו'. והרי אף כאן יש גדר של בטול מי חטאת (עיין לעיל שו' 50 ד"ה אין תורמין), ולפיכך דינו כלעיל.

וצריך לקרות להם שם. בבא זו אין כאן מקומה, ונשתרבבה מלהלן שו' 58, ועיין מש"ש.

תרומה ואין צריך וכו'. כאן צריך לגרוס את הנ"ל: תרומה [וצריך לקרות להם שם] ואין צריך וכו'.

התורם זתים וכו'. בד ובכי"ע: התורם זיתים שמן על וכו', וצ"ל: זיתי שמן וכו', כלומר זיתים ששמנם אגור בתוכם. וכיוון ששניהם נגמרה מלאכתם הרי תורמין מזה על זה כמשנתנו פ"א מ"ט, ועיין בבה"א.

חוץ מגלעניהן. שהרי הגרעין אינו אוכל. אבל רבי הסובר שתורמין לפי השמן שראויין לעשות מחשב אף את השמן הבלוע בגרעינים.

בקולפסין. כלומר, זית קשה (κολυμβάς) שהיו אוכלים אותו כדי לעורר את תאות המזון. ומכיוון שעיקרו עומד לאכילה גרידא ולא לשמן אין תורמין אלא על האוכל שבו. (ר"ע לעף).

לשוק ועתיד וכו'. כלומר ענבים לאכילה (לשוק, ולא לגת), והיינו דבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו.

פרד. פרד הוא שם קיבוץ כללי לפרידות (גרעינים) של רמון.

ר' אליעזר או' וכו'. בבא זו מפרשת את משנתנו (פ"א מ"ט): מי שתרם וכו' וענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום. ועליה אמר ר' אליעזר שחולקים בה ב"ש וב"ה אם דרך אח"כ את המשואר. (או"ש).

לא תרם וכו'. כלומר, כשדרך אח"כ את הענבים, נתברר למפרע שלא תרם מן היקב.

אף זה וכו'. כלומר, שהרי בשעה שתרם עדיין לא חשב לדרוך את הענבים, וממילא כבר קדשה התרומה, וכבר נתקיים בה קודש לה', ואם אתה אומר שצריך לתרום שנייה, נמצאת מבטל קודש לה'. (או"ש הנ"ל).

לא מן הכרי וכו'. מפני שהתבואה שבערימה כבר נתייבשה, ונמצא תורם מן הרע על היפה.

לעשותן מלילות. כלומר, כדי להפריש את הדגן ע"י חיכוך קל באצבעות, הרי המלילא אינה אלא הכשר מלאכה כטחינה בחטים, והשבלים הן כחטים לפני טחינה, וכבר נגמרה מלאכתן.

שנתמנו לו וכו'. כלומר, שבלים שהכניסן בעה"ב למלילות וכבר תרם עליהן כדין, וכמפורש ברישא, אלא שאין דעת הלוי כדעת בעה"ב, והלוי עתיד לעשותן גורן וכו'. ועיין בבה"א.

שכשם שתרומת וכו'. כלומר, הדין הוא כשם שתרומת ראשית (כלומר, תרומה גדולה) היא מן הגורן וכו' אף תרומת מעשר כן.

אף בלח. כלומר, ביבש הרי יכול להקיף ממש ע"י שיחבר את הטהור ואת הטמא בפחות מכביצה בנתים, אבל בלח הרי אינו יכול לעשות כן, שאם יוציא את הזיתים מן החבית ויסמיכם ימשך השמן הטמא תחת הטהורים ויטמאם, ולפיכך א"ר אליעזר שאף בלח יש תקנה. ועיין בבה"א.

אלא יין וכו'. כלומר, אבל זיתים לחים הם יבש ביבש, ואין נגיעת פי המשפך מספיקה להיקף יבש טהור וטמא. ועיין בבה"א.

מן הרעה וכו'. כלומר, והרי בזה כ"ע מודים, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ו.

ומן הטמא על הטהור וכו'. צ"ל: ומן הטהור על הטמא, אבל לא מן הטמא על הטהור. וכ"ה בירושלמי ובבבלי.

ממנו וכו'. כלומר, ואפילו הוא טמא מפריש ממנו.