תורמין חטין וכו'. כלומר, לפי מדה, שהרי בקב חטים יש יותר מקב פת. ועיין בבה"א.

לפי חשבון. כלומר, לפי חשבון החטים שבפת, אבל לא לפי הנפח.

במדה... במניין... במניין... במדה. צ"ל: במניין... במדה... במדה... במניין, וכ"ה בירושלמי ובבבלי. וכן הדין נותן, שהרי התאנים הן לחות ונפוחות והן יותר גדולות מן הגרוגרות במדה, ולפיכך תורמין אותן על הגרוגרות במניין; אבל אין תורמין אותן על הגרוגרות במדה, מפני שהן ממלאות בנפחן את המדה במניין יותר קטן מגרוגרות הצמוקות והיבשות. וכשתורם מן הגרוגרות על התאנים נוהג להפך.

כולן שוין וכו'. כלומר, התאנים הן יפות יותר מן הגרוגרות, אבל הגרוגרות מתקיימות יותר מן התאנים, ורשב"ג סובר כר' יהודה (לשיטת התוספתא) שאם רצה תורם מן היפה, רצה תורם מן המתקיים. עיין בבה"א.

מן המוקצה. כלומר, מן המחצלת ששוטחים עליה את התאנים ע"מ לייבשן ולעשותן גרוגרות.

על תשעים וכו'. פירשו בירושלמי שנטל גרוגרות גדולות כתאנים לחות.

קלופסין וכו'. כלומר, זיתים קשים (עיין לעיל פ"ג שו' 61), מפני שהן מתקיימים יותר.

אף זיתי שמן וכו'. ור' יהודה סובר שאם רצה תורם מן היפה.

יין צלול וכו'. כלומר, שאין בו שום תערובת טבעית, והוא מתקיים יותר. עיין בבה"א.

מן היפה. כלומר, שלא יתרום משאינו צלול אף מן השמרים שבו.

ולא המבושל וכו'. מפני שנשתנה מברייתו ע"י מעשה. עיין בבה"א.

אף. מלה זו ליתא בשאר נוסחאות וברוקח, ובאה בכי"ו באשגרה מלמעלה.

אין בו וכו'. פי' ברוקח: "אין בו הפסד כשאר יין" והוא מתקיים יותר, ולפיכך אם רצה תורם ממנו, מפני שהוא מתקיים יותר. ועיין בבה"א.

והטרכסמין וכו'. כלומר, עולשין וסלק.

החזרין וכו'. כלומר, החזרת והחציר.

הקפלוטות. כלומר, כרשין שיש להם ראש. ועיין בבה"א.

לא יתרום וכו'. מפני שהתות מתקלקל מחום היום. עיין בבה"א.

את הבור וכו'. צ"ל: את החבית (וכן בכי"ע וברמב"ן: התורם חבית), כלומר שתרם חבית על הבור, ונמצא שהחבית נתגלתה לפני שתרם.

נקוד וכו'. כלומר, נקור, ויש לחשוש שמא ניקר ע"י נחש והטיל בו ארס.

לפי חשבון. כלומר, שנותן לו הרבה חומץ לפי שווי דמי יין באותה מדה.

מה שבידו יין וכו'. כלומר, אם היה בלבו לתרום יין על יין וחומץ על חומץ ונמצא שטעה ונטל חומץ בלבד. עיין להלן, ועיין בבה"א.

היין תורם. הוי"ו של תורם שרוקה, כלומר, תרום. וכמה מן הראשונים גרסו כן בפירוש.

מה שבידו חומץ. הראשונים גרסו כאן: היה בלבו לתרום חומץ על חומץ מה שבידו חומץ וכו'. כלומר, שבלבו היה לתרום חומץ על חומץ ויין על יין, ונמצא שנטל חומץ בלבד.

עליה והלך. צ"ל: והולך, כמו שהוא בשאר נוסחאות. בירושלמי ובבבלי. ופירש"י: להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו ממנה על שאר חביות.

כמין כי. כלומר, כמין כי יוונית: X. וטעם החכמים הוא שכל מה שמתקרב יותר לצפון הוא נכנס יותר לספק תרומה, ולפיכך הוא מרחיב והולך. והזוית הצפונית של הכי היא מדומעת, ומוכר אותה לכהנים בדמי תרומה, ומנכה להם מן הדמים את שיעור התרומה. (עפ"י הירושלמי). ועיין בבה"א.

בצפון צפונו. מן הירושלמי משמע שלא נדמע הכרי כלל, אלא מפריש את החוד הצפוני של הכי כשיעור שמינית הכרי ונותנו לכהן. ועיין בבה"א.

שאין תרומה וכו'. חוזר לרישא, שאעפ"י שעבר והפריש תרומה לפני בכורים, מ"מ חוזר והפריש בכורים, שאין הפרשת התרומה מעכבתו מלהפריש אח"כ בכורים. עיין בבה"א.

בשעת הפרשתו וכו'. כלומר, מחמת פיזור הדעת שכח ואמר וכו'.

מעשר עני. ודבריו קיימין, מפני שאנו מפרשים את דבריו שמתכוין לצדקה (וכר"מ להלן שו' 46), ופודהו ומחלקו לעניים.

נתכוון לומ' וכו'. כלומר, כשטעה בדבורו, היא הפרשה בטעות, שאין פיו ולבו שוין.

דבריו קיימין. הברייתא כר"מ שסובר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ואנו מפרשים את דבורו שכיוון למעשר שהוא שני לראשון, כלומר המעשר שבא אחרי הראשון.

על הגורן וכו'. כלומר, שהפריש בפנינו ונתנה מיד לכהן, ומעשיו מוכיחים שהפריש כדעת ישראל, ע"מ ליתנה לכהן.

המכניס וכו'. צ"ל: הכניס (כגי' כי"ע), כלומר, אבל אם הפריש את התרומה כדין והכניס את השאר לתוך ביתו, פירותיו מקולקלים, מפני שאנו חוששים שמא עירבם בפירות טבלים שלו.

ישראל החשוד וכו'. כלומר, אבל ישראל החשוד שנהג כנ"ל, והיינו שהפריש תרומה לפנינו כדין ונתנה לכהן, ונתן את המעשר ללוי וכו'.

שמכניס. צ"ל שהכניס (כלעיל שו' 49). ובכי"ע בטעות: להכניס.

מקולקלין. צ"ל מתוקנין, כגי' כי"ע. מפני שדווקא בגוי חוששים שמא ערבם בפירותיו טבל. אבל ישראל חשוד שראינו אותו מפריש כדין אינו חשוד לערב אותם בטבל.

עובדין וכו'. כדי להוכיח לגוי שאינו בכור.

הוציא תרומה וכו'. כלומר, שהגוי הוציא תרומה מתוך ביתו, ולא הפרישה על הגורן בפנינו (כלעיל שו' 48), מ"מ אין טעם לחשוד בגוי שנותן טבל לשם תרומה, שלמה יעשה כן.

טבל ותרומה. פי' בירושלמי שרבי חושש שמא הפריש שלא כדין (ממין על שאינו מינו וכדומה), ואין תרומתו תרומה, ויש כאן ספק טבל ספק תרומה.

פדוי הוא וכו'. כלומר, שהוא עכשיו חולין גמורין, ופשיטא שאינו נאמן.

פדאוהו אליכם וכו'. בד ובכי"ע: פדאוהו לכם וכו', כלומר שאמר שהוא מעשר שני גמור, הרי יש בה מחלוקת רבי ורשב"ג כברישא.

לכם. בכי"ע ליתא, ובאה לכאן באשגרה מן הרישא, וכאן הכוונה שהוא אומר שהוא חולין.

פדאוהו לי וכו'. כלומר, שאמר שהוא מע"ש גמור, אלא שבקש אותו שיפדוהו משלהם בשבילו או שיפדו משלו בשבילם (כדי להפטר מן החומש, עיין להלן מע"ש פ"ד ה"ג ומש"ש), הרי ישראל ע"ה אינו חשוד ליתן טבלים בתורת מעשר שני.

ונתנה לכהן וכו'. כלומר, לכהן כותי.

ויחזור ויתרום. מפני שהפריש לכתחילה ע"מ ליתנה לזר.

לפני בהמתו. כלומר, כהן שתרם את טבלו טמא, נחשוש שמא לכתחילה תרם ע"מ ליתן לבהמתו.

נתרמה בקדושה וכו'. שהרי הכהן ברך על ההפרשה ותרמה כדין לשם תרומה, והתורה לא אסרה ליתן תרומה טמאה לפני בהמתו. עיין בבה"א.

ערימה מורחת וכו'. דכנראה שצ"ל: מודדת, ממודדת, מדודה. ואעפ"י שאין תורמין במדה, אבל מכיוון שלא מדד את הכרי, ואינו יודע את יחס הערימה המדודה לכרי שאינו מדוד, הרי הוא עדיין תורם באומד. עיין בבה"א.

נטלה תרומתה וכו'. כלומר, שהיתה לו ערימה שמדד אותה אחרי שנטלה תרומתה, יכול לעשות אותה מעשר ראשון על כרי שאינו מדוד. ואין הוא נקרא מעשר באומד, משום שיכול למדוד אח"כ את הכרי, ואם לא כיוון את המדה ינהג כמשנתנו רפ"ד.

ניטל מעשר שיני וכו'. בבא זו חסרה בכי"ע, ולא נשנית אלא באשגרה. ולפנינו מיותרות המלים "ניטל מעשר שיני" בלבד, ופירושו שבשנת מעשר שני: רצה לעשות אותה מעשר שיני וכו', ובשנת מעשר עני רצה לעשות אותה מעשר עני וכו'. וימדוד את הכרי אח"כ, כנ"ל.

ואם אמ' וכו'. חוזר לרישא (לשו' 65), כלומר, אם היתה לו ערימה מדודה ותרם אותה על כרי שאינו מדוד, אלא שהתנה ואמר שימדוד אח"כ את הכרי (כמו שנוהג במעשרות, עיין לעיל).

תרומתו תרומה... אין תרומתו וכו'. צ"ל: תרומתי וכו' אין תרומתי וכו'. וכל זה הוא חלק מתנאו שהתנה.

שתרם במדה. שהרי ידע את מדת הערימה, והתנה שימדוד ויחשב אח"כ את הכרי, הרי נהג כאן כמנהג המעשרות, עיין לעיל שו' 66.