מפריש עליה וכו'. כלומר, להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו ממנה על מקום אחר. (רש"י).

והיה רושם וכו'. צ"ל: והוא רושם וכו', כלומר, הוא רושם וכו'. עיין בשנו"ס ובבה"א. עד כאן וכו'. פירשו בירושלמי שרבי מצריכו לסמן את מקום התרומה בדיוק, כדי שיוכל לתת את התרומה לכהן מיד, ולא יצטרך לחכות עד שכל הדלעת תהיה תרומה.

ומחשב וכו'. כלומר, קובע מקום בצפונה או בדרומה באומדנא, וכשתתמלא תרומה יתן כולה לכהן.

בעשר וכו'. צ"ל: כעשר וכחמש וכו', כגי' כי"ע.

את הראשונה וכו'. כלומר, קורא שם תרומה לכל אחת ואחת במיוחד, ואין הראשונה של תרומה מפסקת בין הבור ובין השניה של טבל (לפני שקרא לה שם), ונקרא תורם מן המוקף.

מעלה כולן וכו'. רבי סובר שמוטב שמתחילה יעלה את כל החביות כשהן טבל והן מין אחד, ויקרא לכולן שם תרומה בבת אחת, ונראה יותר תורם מן המוקף.

בין שלא היתה וכו'. ר"מ סובר שכוונת בעה"ב היתה שהמעשרות יחולו למפרע, לכשימדוד ויפריש אח"כ שמונה סאין על חשבון המעשרות שנתן.

לפי חשבון. כלומר, לפי חשבון הקיים, משום שהחכמים סוברים שכוונת בעה"ב היתה שיחולו המעשרות לכשימדוד ויפריש את הפירות.

חולין מרובין וכו'. שהרי מפריש באומדנא, וקשה לצמצם מחצה על מחצה בדיוק, ולפיכך יזהר שיהא ברור לו שהחולין מרובין. (מנ"ב)

צא תרום וכו'. צ"ל: צא תרום [תורם] בבינונית, כגי' ד וכי"ע.

פחת עשרה וכו'. כלומר, אפילו הודיע לו בעה"ב בפירוש את דעתו, מ"מ אם טעה השליח בהפרשה ועלתה בידו אחת מששים או אחת מארבעים תרומתו תרומה, עיין בבה"א.

ואם נתכוון וכו'. כלומר, שבכוונה תרם אחת מארבעים ותשע.

נתכוון וכו'. חוזר לבעה"ב שטעה.

תרומה. שהרי יש בכלל מאתים מנה.

הריני תורם וכו'. כלומר, אם אמר הריני תורם סתם, הדין הוא שיחשב אח"כ, ואם עלה בידו אחד מששים וכו'.

רובו וכו'. כלומר, רוב סאה כסאה, ואם תרם סאה אחת מכרי בן ששים סאה ושש עשיריות של סאה, דינו כאילו תרם סאה מששים ואחת, וצריך להוסיף.

שלימוד. כלומר, כמו שהוא רגיל.

אם אמ' וכו'. כלומר, שאמר בפירוש שיחשב אח"כ, כדי להווכח שלא פיחת משיעור שקבעו חכמים, הרי אם נתברר לו שפיחת נמצא כאילו עדיין לא גמר להפריש, וכל מה שמוסיף היא תרומה וודאית ולא תוספת תרומה.

הכליסין וכו'. אילן (או שיח גדול) ממשפחת הקטניות, וטעם התרמילים שלו דומה לטעם החרובים. ועיין בבה"א.

ותרומת הקדש. כלומר, גזבר שתורם טבל שהוקדש אחרי גמר מלאכה.

וגמזיות. כלומר, פרי הגדל על הגזע עצמו של השקמה. עיין בבה"א.

ותרמוסין. כלומר, lupinus, והוא מצוי מאד בא"י, וטעמו מר ואוכלים אותו ע"י שליקה, עיין בבה"א.

עציץ. כלומר, שאינו נקוב.

אחד מששים. צ"ל: אחד מחמשים, כגי' ד, רש"י, סמ"ג והירושלמי. ועיין בבה"א, ולפי הגירסא שלפנינו צריך לפרש שהכוונה לסיפא כאן שבדיעבד תרומתו תרומה.

אחד אחוז וכו'. כלומר, משה צווה ליטול אחוז אחד מן החמשים (במדבר ל"א, ל') ממלקוח מדין ולתתו ללויים.

ששית האיפה וכו'. כלומר, חצי סאה (משנת מנחות רפ"ז) משלשים סאין (יחזקאל מ"ה, י"ג). (רש"י חולין קל"ז ב').

מערי הלוים. כלומר, כשם שניתנה תרומת הארץ ללויים מחלק יאיר (יהושע כ"א, כ"ז) אחת מששים (דברים ג', ד'; יהושע י"ג, ל'). ועיין בבה"א.

תשלומי תרומה. כלומר, אם זר אכל תרומה בשוגג משלם מן החולין, והחולין נעשין תרומה.

אחד מעשרה וכו'. כלומר, אחד מעשרה שבמעשר שהוא אחד ממאה מכל הטבל.

קדש מקדש וכו'. כלומר, אף שניטלת קדש מקדש כדבריך, מ"מ לא נקרא שם איסור (תרומה) עליה וכו'. ועיין בבה"א.

שניטלת וכו'. כלומר, אף שניטלת וכו', כדלעיל.

להוסיף. צ"ל: להוציא, כלומר, אין צריך להרים כשם שנוהג בתרומה, משום שתרומה הוא ממון השבט, וממון אינו בטל ברוב (ביצה ל"ח ב'), מה שאין כן בשאר איסורים.

וכן היה וכו'. כלומר, כשם שאמרו חכמים שבערלה וכלאי הכרם אינו צריך להוציא (להרים) כן אמר ר' שמעון אף בתרומה שאין הכהנים מקפידים עליה, ואין כאן גזל.

כגון תרומת. צ"ל: כגון תרומת [כו'], כלומר, כגון תרומת הכליסין וכו' שנמנו לעיל שו' 25. ועיין בבה"א.

ספק נאכלו וכו'. כלומר, ואפילו וודאי ערלה וכו' שנתערבו בהיתר, ואח"כ נאכל חלק מן התערובת אנו תולים שהאיסור נאכל, שהרי מדאורייתא בטל ברוב. ועיין בבה"א.

כל שהן. מפני שהן חשובין ואינן בטלים.

לתוך שלשה. פירשו בבבלי: תרתי והוא, דאיכא רובא.

ספיקן אסור. צ"ל: מותר, כגי' כי"ע והבבלי. ועיין בבה"א.

להורות וכו'. כלומר, ואני נכנס למספק של זקן ממרא, אם ב"ד לא יסכימו על ידי.

חילפות תרדין. צלעות של סלק.

צריכין למנות וכו'. כלומר, אעפ"י שלא אורה למעשה בשאר הדברים שנמנו במשנת ערלה (פ"ג מ"ז), מ"מ מן הראוי הוא שב"ד יעמדו על המניין ויבטלו את חשיבות כולם.

בפתוחות. פירשו בירושלמי שלא היו פתוחות לגמרי (שאם כן אין כאן תערובת, שהרי התרומה ניכרת) אלא שהיו מכוסות וסגורות בסתימת הדיוט שדינן כפתוחות.

כשתמצא או' וכו'. כלומר, כשתמצה את עומק ההלכה [אתה] אומר כלל וכו'. עיין בבה"א.

בידוע וכו'. כלומר, אם הוא יודע את צבע התרומה שנתערבה, אין כאן תערובת ואין החולין ממראה אחר מסייעים להעלות.

לא תעלה. כצ"ל, כגי' כי"ע, וסובר ר"מ בשיטת ר' יהושע שאפילו אם אינו יודע את צבע התרומה אין השחורות מעלות את הלבנות. עיין בבה"א.

ור' וכו'. צ"ל: [או'] ר' וכו', כגי' ד וכי"ע.

בידוע. כלומר, שידע ושכח (ירושלמי). אבל אם יודע גם עכשיו את צבע התרומה, הרי אין כאן תערובת.

ר' עקיבא וכו'. והכל הוא מדברי ר' יהודה. ור"ע סובר שאם ידע אפילו שכח אח"כ לא תעלה.

שדרסה וכו'. כלומר, שדרסה ודחקה לתוך פי החבית, ואין סופה ניכר, ואנו אוסרים את השולים מפני החשש שמא לא ישער כראוי, וממילא מסייעות התחתונות להעלות. (מהריק"ש). ועיין בבה"א.

פרודות. כלומר, ומעורבות עם התחתונות.

לא תעלה. וכנראה שאף השולים אסורין, ולפיכך מסייעים להעלות.

לא תעלה. פירשו בירושלמי שלדעתו עשו את הפומין כדבר שדרכו להימנות, ואפילו באלף אינם בטלים.

היכן דרסה וכו'. פי' בבבלי: ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה, אם בצפונו או בדרומו.

שנפלה וכו'. כלומר, בניגוד לדרסה שלעיל, וכאן התרומה היא למעלה, ולא נדחקה לפנים.

במשתייר וכו'. כלומר, אם לא קפה את הכל בבת אחת ושייר קצת מסוף התרומה, ואי אפשר עכשיו לקלפה אלא אם יטול רוב חולין כנגדה, הרי עולה המשתייר באחד ומאה לכ"ע, מפני שרוב חולין נכנסו כבר בגדר הספק ומסייעים להעלות. ואין כאן מבטל במזיד שהרי כשקפה לא כיוון למעט את התרומה כדי שתבטל, אלא להציל את החולין שלא יאסרו. ועיין בבה"א.

למקומה מדמעת וכו'. כלומר, אם חזרה לתוך הכרי שהורמה ממנו מדמעת אותו, משום שנראה כמתמיהים אם נתיר אותו, שהרי מתחילה החזקנו אותו לבלתי מעושר, וממילא יש כאן תרומת מעשר גמורה.

אינה מדמעת וכו'. כלומר, לר"ש דינה כספק תרומה (שהרי רוב ע"ה מעשרין הם), ואינה מדמעת.

כשם שהתרומה וכו'. כלומר, כשם שהתרומה הטהורה וכו', עיין בשנו"ס.

שאינו בלול. כלומר, שלא נתערבה ונתבללה, אלא עומדת בפני עצמה והוא אינו יודע את מקומה. והוא הדין בפירות גדולים כגון קישות שנתערבו, מ"מ הפרי נחשב כאילו הוא בפני עצמו ולא נתבלל.

לא תעלה. ר' יוסה סובר שמכיוון שיש כאן תרומה טהורה וטמאה הרי הוא מקפיד על התערובת שלא יתערב בה הטהור והטמא, ולפיכך אינה בטלה אלא דווקא אם נתבללו ממש.

שתעלה. שהרי כאן התרומה והחולין הכל טמא, ואינו מקפיד על תערובתן, ובטלה לדברי הכל.

קישות וכו'. ודינן כאינו בלול, עיין מ"ש לעיל שו' 74. ובקישות של תרומה טמאה עסיקינן, כבהי"ג.

ר' יהודה או' וכו'. כנראה שצ"ל: ר' יוסה או' וכו', ור' יוסה לשיטתו שטמא וטהור שאינם בלולים אינם מעלים זה את זה, ואף כאן הוא מקפיד שלא יטמאו החולין שהוכשרו.

אם נגעו וכו'. כלומר, שהרי אם נגעו פרוסות מטמאות וכו', והוא מקפיד על תערובתן.

בטבול יום וכו'. ואין מגע טבול יום פוסל לא את התרומה ולא את הקדשים, ולפי זה אם נתערב מגע טבול יום תרומה בתרומה וקדשים בקדשים אינו מקפיד על תערובתן, ואפילו בשאינם בלולים מעלים לדברי הכל.

כל שהוא. שהרי יש לו מתירין, וכדמפרש.

וכן מעשר וכו'. וכן מעשר טבל דינו כתרומה, וכמו שמפרש: מעשר טבל שנתערב וכו'.

ואם היה טבל וכו'. כנראה שעיקר מקום הברייתא הוא להלן ספ"ו (שו' 74), והובאה לכאן דרך אגב כדי להשמיענו עוד חומרא בטבל, עיין מ"ש בפירושה להלן ספ"ו.

מעשר שני וכו'. כלומר, מע"ש והקדש שיש להם היתר ע"י פדיון, והחדש שניתר מעצמו אחרי העומר.

ולא נתנו וכו'. צ"ל: לא נתנו וכו', כגי' ד וכי"ע.

אלא לביעור וכו'. כלומר, שצריך לאכלה לפני זמן הביעור.

אבל לאכילה וכו'. כלומר, אבל ספיחי שביעית האסורים באכילה אינם אוסרים במשהו.