אין חייבין וכו'. שהרי מן התורה בטל ברוב, ואם אכל מהם זר אינו משלם קרן מחולין (והם נעשים תרומה), אלא משלם דמי תרומה משום גזל השבט.

ממקום אחר וכו'. צ"ל: על מקום אחר. כלומר, אם אכל תרומה וודאית, אינו משלם מן המדומע אלא כפי חשבון החולין שבו, וכל התשלומין נעשים תרומה (תערובת של תשלומי תרומה עם תרומה).

עושין אותן תרומה וכו'. כלומר, עושין את הפירות של הסאה שהגביה תרומה על מקום אחר (המלה "מעשרות" היא באשגרה מלהלן). והדין נותן כן, שהרי ע"פ חשבון יש בה צ"ט חלקים של טבל גמור, ולפיכך אם התרומה היתה קניינו (כגון שנפלה לו בירושה מאבי אמו כהן) ואינו רוצה להפסיד ולמכרה לכהן, עושה אותה תרומה על מקום אחר ונותנה לכהן. עיין בבה"א.

או קורא וכו'. צ"ל: או קורא שם לתרומה ולמעשר שבהן, כגי' כי"ע. כלומר, אם התרומה לא היתה קניינו, קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר שבה, שהרי מן התורה היא טבל, ונותנה לכהן.

תרומה ומעשרות וכו'. כלומר, אם היה קניינו (עיין לעיל שו' 3–4) עושה אותן (את פירות הטבל) תרומה או תרומת מעשר על מקום אחר, עיין בבה"א. או קורא שם וכו'. כלומר, אם לא היה קניינו, כלעיל שו' 4.

עושה אותה וכו'. צ"ל: אותן, כגי' ד וכי"ע, כלומר את המדומעין, שהרי רובן טבל.

שבה. צ"ל: שבהן, כגי' כי"ע, כלומר, אם אין לו פירות אחרים.

עושה אותה וכו'. צ"ל: אותן.

ירקבו וכו'. כלומר, ואינו מוכרן לכהן, מפני שהכהנים נחשדו על השביעית (סנהדרין כ"ו א').

לזרים. צ"ל: לכהנים.

לכהנים. ב"ש סוברים שתרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים, תירום ותישרף, כמפורש בפ"ה מ"ב בשיטת ר' אליעזר השמותי.

שאין עולה וכו'. כלומר, אעפ"י שאין עולה ליאכל לזרים, מ"מ הרי היא עולה, והשיריים מותרים.

מרובה. כלומר, שהרי הם נאכלים לזרים.

שהודו וכו'. כלומר, ב"ש לב"ה, שהטמאה אינה אוסרת את מאה הטהורות.

ותרקב. שהרי רובה תרומה טהורה, ואסור לשורפה, ולפיכך תגנז ותרקב.

במיעוטה כלומר, ואינו צריך להרים, והכל מותר לכהנים, ויאכלו בטהרה.

שלא ידע וכו'. עיין בבה"א.

אין מעלין. שהרי יכול להרקיד את התערובות.

אין מעלין וכו'. מפני שהמים ביין בנותן טעם, כדין מין בשאינו מינו, ויין ביין במאה, ומכיוון שאין שיעוריהם שוים אינם מצטרפים. (הראב"ד).

ידע בה וכו'. ובערלה הרי אינו צריך להרים את האיסור, ומכיוון שידע בה ידיעתה מבטלתה. ועיין בבה"א.

לפחות וכו'. כלומר, ואפילו אם רבו אח"כ פירות היתר כנגד הראשונה, כבר נאסרה.

עד שירבה וכו'. כלומר, ואין האיסור נהפך להיתר אלא חוזר וניעור.

שנפלה למאה וכו'. כלומר, והגביהה, וכן מפורש בכי"ע.

מותרת. שהרי אין בסאה שהרים אלא אחת ממאה תרומה, וממילא אם נפלו לתוכה חולין כל שהן, נמצא שעכשיו יש בה יותר ממאה חולין כנגד התרומה. ועיין בבה"א.

אין מוציאין וכו'. כלומר, אין ישראל רשאי להוציא לעצמו את הזונין (זרעונים שחורים הגדלים בין החטים) וליתן את החטים גרידא לכהן. והטעם הוא, מכיוון שהזקיקוה להרמה הרי כשם שחל שם תרומה על החטים כך חל אף על הזונין, ודינה לעניין זה כתחילת הפרשתה, עיין בבה"א.

מוציאי' זונין שבה. כלומר, רשאי הוא ישראל להוציא את הזונין לעצמו, והיינו שמותר לו לקבל דמים מן הכהן בעד הזונין, שהרי מדין תורה בטלה התרומה ברוב. ומכיוון שאין כאן הרמה, ממילא אין מקום שתחול קדושת תרומה עליהם. וגזל השבט אין כאן, שהרי אפילו אם נפלו זונין של תרומה לתוך מאה אינו צריך להרים (עיין לעיל פ"ה שו' 42 ומש"ש). ועיין בבה"א.

אין מוציאין וכו'. כלומר, אין מוציאין מתוך החולין את השמרים, כדי שיוכל להרים לוג צלול, כמו שנפל, אלא מעלה לוג עכור עם השמרים, ועיין הטעם בבה"א.

לתוך מאה וכו'. כלומר, והעלהו, כמו ברישא.

אין מוציאין וכו'. כלומר, אין ישראל רשאי להוציא את השמרים לעצמו וליתן לכהן יין צלול (וכמו שפירשנו לעיל שו' 42 ד"ה אין), אלא נותן כולו לכהן.

שאר שבללו וכו'. כלומר, שאור של תרומה שבללו בשאור של חולין, והחמיץ בבלל זה את העיסה.

טחנן וכו'. כלומר, וכבר אין להכיר את האיסור, ודינן כמין שנתערב בשאינו מינו, ואינו אוסר אלא בנותן טעם.

מין אחד. כלומר, מפני שהם קרובים בטעמם, אין להבחין ביניהם כשנתערבו, ודינם כמין במינו, ועיין בבה"א.

מותרות. מפני שאני אומר שהתרומה נפלה לתוך התרומה, ויש כאן במה לתלות.

שתי מגורות בשתי וכו'. בראשונים ובירושלמי: שתי קופות בשתי וכו'. עיין בבה"א.

בזו מאה וכו'. חוזר לרישא, כלומר, ואפילו במקום שאין מצטרפין, מ"מ אם יש לו במה לתלות, השניה מותרת. ועיין בבה"א.

אינו יכול וכו'. מפני שכבר נאסרו שתיהן, ואין תולים קלקלה במקולקל למפרע.

ואחת של שעורים וכו'. כלומר, ולפניהם שתי סאים אחת של חיטים ואחת של שעורים, כמפורש בכי"ע. ונמצא שיש לפניו ארבע קופות: שתים גדולות של חולין, ושתי קטנות (סאין) של תרומה. ובעה"ב לא ידע את מדתן המדוייקת של הקופות.

נפלה אחת וכו'. ונשארו לפניו שתי קופות גדולות. ויש להסתפק שאין כאן תרומה כלל, משום שאפשר שתרומה נפלה לתוך התרומה, והתערובת היא שאבדה, ונשארו שתי הקופות של חולין גרידא. אבל יש להסתפק שמא נפלה תרומה לחולין מין במינו (ומשום שכמות התרומה היא קטנה, אין נפילתה לתוך החולין ניכר) והקופה השניה של תרומה אבדה, ויש כאן אחת מדומעת ואחת של חולין. אבל אין מקום לשום ספקות אחרים, עיין בבה"א

שתיהן מותרות. שהרי אצל כל קופה וקופה יש כאן ספק ספיקא: שמא אין כאן תרומה כלל, ואפילו אם יש כאן תרומה שמא נפלה לתוך חברתה. ולפיכך הולכים אחר דין תורה וסומכין על בטול ברוב אפילו אם נפלה לתוכה.

סאה תרומה וכו'. כלומר, תרומה טמאה.

שתתחשב וכו'. מפני שלחומרא אנו חוששים שמא נפלה הטמאה לתוך הטהורה, וכשילוש את התערובת ותוכשר הטהורה לקבל טומאה תיטמא מן הטומאה. ולפיכך עושה עיסיות קטנות שאין בכל אחת כביצה, ופחות משיעור כביצה אינו מטמא אחרים לכ"ע.

סאה תרומה וכו'. כלומר, תרומה טמאה, כלעיל שו' 62.

עד שיתחשבו וכו'. פירשו בבבלי (בכורות כ"ג א') שגזרו עליו שיאכל אף את החולין בטהרה (כלעיל), כדי שלא יחשבן לטהורים לגמרי (והרי יש בהם ספק אחת ממאה תרומה טמאה), ויבוא לידי תקלה, עיי"ש.

סאה תרומה וכו'. כלומר, תרומה טמאה (כלעיל שו' 65 ושו' 62), והיא אוסרת לכל אחת מהן אם נפלה לתוכה, ואין לו במה לתלות.

לעלות וכו'. כלומר, אם יש באחת מהן מאה כנגד הטמאה, אנו תולים שנפלה לתוכה.

עד שיתחשבו וכו'. כלומר התרומה, מטעם שנתבאר לעיל שו' 63, והחולין משום החשש שהזכרנו לעיל שו' 67.

ואם היה טבל וכו'. כלומר, אם היתה קופה של טבל וקופה של חולין, או קופה של מעשר ראשון וקופה של חולין או קופה של מע"ש וקופה של חולין, ונפלה סאה תרומה לאחת מהן.

אסור. מפני שאין לו במה לתלות, שהרי התרומה אוסרת אף את הטבל ואף את המעשר וכו', ואעפ"י שנוח לו לבעה"ב לתלות בטבל או במעשר וכו'. עיין בבה"א.

אלא לדבר וכו'. אין כאן אלא מליצה בעלמא, והכוונה שלא התירו ספק מדומע על סמך "אני אומר" אלא דווקא בדבר שיש לו מתירין כנגדו, כלומר שהשני אינו נאסר אם אנו תולים שנפל האיסור לתוכו, ולפיכך הוא מתיר את הראשון שכנגדו.

הפריש וכו'. כלומר, והניחן בקופות.

ואין ידוע וכו'. כלומר, ונתערבבו הקופות.

הרי זה מודד וכו'. כלומר, מברר ע"פ מדידה איזו היא של תרומה וכו', שהרי התרומה היא המועטת שבהן, והמעשר ראשון המרובה וכו'. ואין כאן איסור מדידה בתרומה שהרי כבר הפרישה באומדנא. (ר' יונה בר"ג).