יופך. כלומר, יהפך את הזרע ויאבדו, כדי שלא יתרגל לזרוע תרומה. עיין בבה"א.

יקיים. שהרי מדרבנן כבר קדשו הגדולים משום תרומה.

יופך. שהרי בפשתים הקיסמים הם העיקר, ואם יקיים לא יפסיד הרבה אפילו אם נאמר שהגידולים הם תרומה, ולפיכך גזרו עליו שיהפך אפילו הביאו שליש. ועיין בבה"א.

תוספת וכו'. כלומר, כשתרם ועלה בידו פחות מאחד מששים, צריך להוסיף ולתרום כמו שהוא רגיל. ומה שהוא מוסיף היא תוספת תרומה.

קרן וחומש. כלומר, אינו משלם קרן על כל הגידולין (שאין כאן להקדש אלא הזרע גרידא) ואינו משלם חומש כלל, מפני שהגידולין הם חולין, עיין בבה"א.

לפי חשבון. כלומר, לפי חשבון תוספת הגידולים, אבל הסאה שזרע משועבדת להקדש.

שפוסלין וכו'. כלומר, כדרך שאין פוסלין, עיין בבה"א.

כיצד יעשה וכו'. שהרי אינו רשאי לחסום אותה ואינו רשאי להאכילה גידולי תרומה.

חולין. כלומר, מאותו המין שהיא דשה אותו. וכן מפורש בכי"ע ובמשנתנו.

לגינין. ערוגות.

מותרין. מפני שהקלו בגדולין בדבר שזרעו כלה.

ליטרא וכו'. כלומר, בדבר שאין זרעו כלה. ובירושלמי מפורש: ליטרא בצלים.

חייבת וכו'. שהרי מן התורה הכל הוא טבל גמור.

ובמעשר וכו'. כלומר, ומתוך המעשר ראשון שהפריש על הכל מפריש עוד תרומת מעשר (כצ"ל במקום: תרומה ומעשר) על הליטרא שנטע, שהרי כבר נקרא שם מעשר עליה לפני שנטעה. והוא מפריש בבת אחת שתי עשיריות תרומת מעשר.

בחסיות אעפ"י וכו'. צ"ל בחסיות הואיל וכו'. וחסיות הן: לוף, שום, בצלים וקפלוטות (עיין להלן פ"ט שו' 12), וכולם אין זרעם כלה בקרקע. ועיין בבה"א.

במוצאי שביעית וכו'. מפני שבוודאי גידולי שמינית רבו על העיקר. (הר"ן).

המפריש וכו'. כנראה שנסתרסו כאן הבבות, וצריך לגרוס כאן את הסיפא: ר' נתן בר' יוסף וכו'. וכן מפורש בירושלמי שגורן רביעית מותרת בטבל בדבר שאין זרעו כלה.

תלתן. הוא צמח בעל שלשה עלין (או פרחים), Trigonella Foenum Graecum.

שתילי בצלים וכו'. כלומר, של טבל (כלעיל שו' 16), עיין מ"ש לעיל שו' 17 ד"ה המפריש.

אוסר וכו'. ר"מ סובר שמכיוון שקרא שם תרומה על העץ חלה עליו שם תרומה, ודינו כתבלין, אבל ר"י סובר שאין בעץ משום קדושה כלל (אלא שחייב ליתנו לכהן), ואין כח בזרע גרידא ליתן טעם בבור של מים. ועיין בבה"א.

לא שקעה וכו'. אם אין התלתן שוקעת כולה במים סימן שעדיין לא הגיעה לסוף בישולה, ואין בה כח ליתן טעם. עיין בבה"א.

ור' שמעון וכו'. מפני שהוא סובר נותן טעם לפגם מותר.

והגביהו וכו'. כדין תרומה שנפלה למאה חולין, ובפרט כאן שהאיסור ניכר.

מותר. מפני שאנו תולים שהעיסה נתחמצה בעיקר מחמת עצמה ומן הריח של השאור.

ידע בו וכו'. שהרי בשביעית אינו צריך להגביה, וכבר בטל בידיעה, עיין מ"ש לעיל פ"ו שו' 37–38.

אסור. שהרי כאן הוכח שמחמת האיסור נתחמצה.

לזרים. אבל מותר לכהנים, מפני שאין באיסור שביעית כדי לחמץ. ר' לעזר בי ר' שמעון. צ"ל: ר' שמעון, כגי' הירושלמי. (ח"ד).

מתיר לזרים. ור' שמעון לשיטתו במשנתנו (ערלה רפ"ב) ששני איסורים אינם מצטרפין.

אסור וכו'. בירושלמי העמידוה כשנפלה שביעית לבסוף ופגמה, וסובר תנא זה שנותן טעם לפגם אסור.

מתיר לכהנים. מפני ששאור של שביעית נפל לבסוף והוא נותן טעם לפגם. אבל אסור לזרים, מפני שהוא חולק על אביו וסובר ששני איסורים מצטרפים.

וכן על גבי יין וכו'. כלומר, שמן שנפל על גבי יין, והוא צף למעלה.

כלים שסכן וכו'. דרכם היה לסוך כלי עור כדי לרככן, והיו סכין אותם בשמן עד כדי שביעה, ועד שיצא השמן מצד השני.

אחר הראשון וכו'. כלומר, השמן שניסך בתחילה יוצא ראשון מצד השני.

יהא אדן וכו'. ר' אליעזר וחכמים מייעצים כיצד להשתמש בשמן טמא (שהוא יותר בזול) לסיכת כלים, ולשמור על הכלים שלא ישארו בטומאתם. ואומר ר' אליעזר שיהא אדם סך מתחילה בקצת שמן טמא, וכשיסוך אח"כ בשמן טהור יצא הטמא מצד השני, וינגבו, ויטביל את הכלי.

שמן טהור וכו'. כלומר, עד כדי שביעת העור. וכשיסוך אח"כ בשמן טמא, יצא כל הטמא מן הצד השני, וינגבו, ויטביל את הכלי. עיין בבה"א.

ונגבו וכו'. כלומר, והטביל אח"כ את הכלי. ושמן בלוע אינו מטמא, והוא בטל על גבי הכלי. ועיין בבה"א.

חולין... בה תרומה. ליתא בכי"ע ובבבלי, וכנראה שצריך למוחקה.

לתוך של חולין וכו'. כלומר, והיא אסורה, שהרי טעם התבלין שבמדוכה ניכר, ואם יטעמו אותה יתברר בוודאי שהתרומה בתוכה, ולפיכן אין לומר כאן "תולין", עיין בבה"א.

מתוך של חולין וכו'. שהרי כאן הספק הוא בתבלין, ואי אפשר לברר אם הם של תרומה או של חולין, אנו תולין שמשל חולין נתן, מכיוון שתרומת תבלין היא מדרבנן. ועיין בבה"א.

אם היה טבל וכו'. כלומר, אם היתה אחת של חולין ואחת של טבל, אחת של חולין ואחת של מעשר ראשון וכו', שתיהן אסורות, שהרי אין לו מתירין כנגדו, וכמו שפירשנו לעיל פ"ו שו' 74, עיי"ש.

חתכה אסורה וכו'. בכי"ע ובראשונים חסרה המלה "אסורה" (והיא נכנסה לכאן מן המקבילה בתוספתא חולין), וכאן הכוונה לחתיכה של קדשי קדשים. עיין להלן. ועיין בבה"א.

כולן אסורות. מפני שחתיכה היא חשובה ודרכה להימנות (כדבר שבמניין), ואינה בטלה.

הרוטב. פירש הר"מ (חולין פ"ז מ"ה, לפי נוסח המאירי): ורוטב שם כולל לתבשיל הבשר והירקות והמרק והתבלין.

חתיכה של חטאת וכו'. כלומר, [כיצד], חתיכה וכו' ונמחו. וברייתא זו דבוקה להלכה שלפניה ומפרשת אותה.

יעלו. שהרי נמחו, ובטלה חשיבותן. עיין בבה"א.

לא יעלו. ור' יהודה לשיטתו (זבחים פ"ח מ"ו ועוד) וסובר שמין במינו אינו בטל.

יעלו וכו'. וכולן בנימחו עסיקינן, וכדלעיל. ועיין בבה"א.