(א) **ולא שמש א' משלי.**נראה ר"ל כמ"ש בחולין ס' גבי חמה:

(ב) **מחסי אגנתי כו'.**שוח"ט שם

(ג) **קסטרא דידי אלהי אבטח בו כו'.**כצ"ל:

(ד) **מן אגרת ומרכבתה.**עיין פסחים קי"ב ב':

(ה) **אר"ב יש מזיק שהוא כו'.**דב"ר פ"ו:

(ו) **היד ששולטת כו'.**תנחומא סו"פ משפטים ור"פ ויצא שוח"ט מזמור י"ז:

(ז) **אריב"ח למה נקרא אבן שתיה כו'.**יומא נ"ג א':

(ח) **שהוא מכסף על כל מע"ב.**אפשר פירושו ל' כסופה וחמדה. שהוא חביב ונחמד מכל מע"ב לכן מעשה ידיו מגיד הרקיע:

(ט) **השמש כו' במרכבה כו'.**עפר"א ספ"ז:

(י) **יראים מהם ומושלמים להם.**כצ"ל וכד"א וחית השדה השלמה (איוב ה'):

(יא) **ואומר הבו לה' משפחות כו' ועוז.**פי' מי שמשפחתו מיוחסת בעמו שזרעו מיוחס אחריו אז יתנו כבוד ועוז ואין כבוד ועוז אלא תורה:

(יב) **בזמן שזרעך ניכר כו'.**ע"ל פ"ט:

(יג) אפריון שכל הצורות של זהב מן מיניה.[ואפשר צ"ל מן מיני פרי דדרש אפריון לשון פירות] לגי' הספר אפשר פי' שכל הצורות שהיו מחופות בזהב היה זהב פרוים (כמ"ש בדה"ב ג') והזהב זהב פרוים. ועל החיפוי שכתוב לעיל קאי. וחיפוי זה על הצורות תמורים ושרשרות היו כמ"ש מ"א ו' כרובים ותמורות ופטורי ציצים וציפה זהב מיושר על המחוקה. שהוא לשון אפריון. או הוא לשון זהב אופיר שמשם בא רוב הזהב לדוד ושלמה. אך קרוב בעיני שצ"ל כל הצורות של זהב היו עושין פירות מין מיניה וכדאיתא לעיל פי"א (ובהגה"ה יתירה י"ל שצ"ל שכל הצורות של זה היו כמין גינויא. כלומר כל הצורות בהמ"ק כמין חופה ואפריון):

(יד) **שהיה נחושת ממורט.**כמ"ש במ"א ז'. ועיין בירושלמי פ"ה דסוכה סוף ה"ז:

(טו) **תני שכל הבית היה נטוח כו'.**מדות רפ"ד:

(טז) **פותה שתחת הציר.**עי' כלים פ"י:

(יז) **אלו פותחות ללמדך כו'.**בשה"ר פ"ג פ"ח הגי' אלו חפיפות פירוש חפי ושני הפותחות. ובפסיקתא דותשלם כל המלאכה שלימה הגי' בלוטין. ופי' נראה מהירושלמי דשבת פ"ח ה"ו תרי פותחות וכמ"ש בהגהותי על הערוך ע' פדגיד בס"ד ע"ש. שם במדרש. ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. בפסיקתא שם דרש לה מיתשלם כל המלאכה שאלו היו הפותחות חסרין בלוט אחד לא היתה המלאכה שלמה.

(יח) **לגפרית מוצתת באש.**אין מובן איך נדרש זה במלת מופז. אפשר בשעה שהגפרית ניצתת באש מדלגין ממנו חלופי מראות שונות זה מזה. ודרש כן מופז לשון פוזז שפירושו ג"כ מדלג במהירות ומקפץ. או אפשר הכונה המראה הנעשה בזהב וכסף מהגפרית שמגפרין אותם בהן וכמ"ש רש"י בשבת י"ט א'. אך אין בזה משמעות למופז:

(יט) **לשם מקומו נקרא זהב מאופז.**ר"ל כמ"ש ירמיה ו' כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז [דמפרש ליה שם נזקים ומלת יובא ימשך על זהב מאופז ג"כ. שם במדרשי והיו מריבים זה לזה. בשה"י. הגי' דבובים וכ"ה בערוך ערך רב השני]:

(כ) כרמיל ובוץדה"ב ג':

(כא) **אלא חשיב חזיר כו'.**אפשר ר"ל שפרט אותו מפני שהוא משוקץ מכל מפני מאכלו המאוס וכן העכבר משוקץ מכל מיני שרצים. ולכן פרט אותם ומביא ממנו דוגמא לפרש כאן ארגמן ג"כ שלכן פרטו והוא חשוב שבכלן:

(כב) **עשה לה פרוים.**הוא אפריון (והאל"ף נופל והמ"ם מתחלף בני"ן) וחיפה בל' ירושלמי:

(כג) **ועשה לה קידושין כו'.**ולא היו אלא קידושין כ"ה בתנחומא ובפסיקתא דכלת משה וכצ"ל. ופי' קדושין ואירוסין והמשכן היו נשואין וחופה ודרש וקדשתם לשון קידושין:

(כד) **וכיון שהוקם כו' ושרתו בתוכם.**מסייס בפסיקתא באותה שעה נתקיימו' כל אותן התנאים לפיכך הוא אומר ויהי מה שאמר עשה ד"א רב אמר כו' ועי' בתנחומא:

(כה) **רוטננית.**במו"ע גרס רוטגנת בגימ"ל ופירושו בלשון יוני הומיה ועולבת ובפסיקתא הגירסא רוננת וכ"ה הלשון להלן מרננים בכל שעה כו' והוא מלשון רינון האמור בש"ס על דבר לעז של גנאי. ואפשר עיקר הגירסא רוגנת מלשון ותרגנו באהליכם:

(כו) **אמרו עכשיו הקב"ה מניח אותנו כו'.**שה"ר פ"ח פ"ח. ועי' זוהר תרומה ק"מ ב':

(כז) **בקומותם כו' וכל צבאם.**עמ"כ. והוא בחולין ס' א':

(כח) מלאך ליעקבכ"ה בשה"ר וכצ"ל: [ואפשר דרש מתלקחת. מת לוקחת. כלומר אע"פ שמתה לוקחת עצמה להיות תוך הברד:]

(כט) **עמו מושלמים לו לא זה כו'.**כצ"ל:

(ל) **מיתה ומתקהא לעשות כו'.**כ"ה גירסת הערוך ערך מתקהא. כלומר מתקשה לעשות רצון בוראה אף על פי שמתה על ידי זה:

(לא) **אמו אומתו.**כד"א ודמתי אמך (הושע ד'):

(לא) **שכך אמר ליהושע ולפני אלעזר כו'.**והיה זה פיוס למשה שיהיה הכבוד לבית אביו שיעמוד יהושע לפני אלעזר כדאיתא להלן פכ"א:

(לב) **ולפי כו'**זכה נרוה"ק. כלומר ולא נצרך לאלעזר וכדאמרי' בערובין ס"ג א':

(לג) **בכל יום ב"פ.**כדלקמן בפרשה:

(לד) **שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים.**מכלל שבתחלה גם כן הקימו רק שעכשיו ביום זה כלה להקימו כדמפרש ר"ז להלן ביום שכלו הקמותיו:

(לה) **צורר מים בעביו.**איוב כ"ו:

(לו) **צור שמו.**בפסיקתא דכלת משה הגי' י"ה שמו כד"א בי"ה שמו:

(לז) **רוח בחפניו כו' טל ומטר כו'.**משמע שע"י אליהו נעצר הרוח ג"כ ועי' ריש תענית ומש"ש בחי' בס"ד:

(לח) **כל אפסי ארץ ה' ממית ומחיה.**דרש אפסי ארץ הן המתים שכולם כאפס בארץ [שכלים כאפס בארץ כצ"ל. שם במדרש וכמנסקי פסקאות היו עמ"כ ולדעתי ברור שצ"ל וכמין סקפסטאות והן עגלות צב עי' ערוך בהגהותי שם בס"ד]:

(לט) **אפרוש וגו'**ואימר ומטר לא נתך ארצה. ושלשתן זכרן משה בפסוק כו'. מדרש שמואל פכ"ו.

(מ) **וכנגדן אמר דוד כ"ו פעמים כו'.**פסחים קי"ח א':

(מא) בזכות התורה שיקבלו עד הקמתכצ"ל:

(מב) **והוא משכן כו' מט"ט.**עי' זוהר תרומה קמ"ג א' קנ"ט א':

(מג) **כיצד כתיב בראשית כ"ו.**תנחומא ר"פ פקודי ושוח"ט מזמור כ"ו:

(מד) **יתמשכנו ע"י ישראל.**עי' בפ' פקודי:

(מה) **אר"ז מהו ביום מכאן כו'.**ירושלמי פ"ק דיומא:

(מו) **בר"ח ניסן כו'**עד צוה המקום לגלחם. ספרי כאן ועי' פרש"י בהעלותך שם:

(מז) **היה מחבר כולם כא'.**כלומר חוזרם ומחכרם יפה פן בהתחברם כלם כא' יהיה א' מהקרסים יוצא מלולאותיו:

(מח) **אחד למדידה.**כשהיה מחובר כאחד יהיה נמדד כאחד בשוה כאשר היה מדת כל היריעות כשהיו מחוברות לבדן שלא נתקמטו כלם:

(מט) **וא' למשיחה.**לומר שלא היה צריך להמשח פעם אחרת כשנתחבר. ולטעמיה לעיל. וע' בז"ר שפי' בע"א:

(נ) **וימשחם משחם כו'.**ספרי וש"נ:

(נא) **לכך נאמר ויקריבו כו'.**שנתנחמו על כו'. דרש ליה ויקרבו שהיו צוחין ווי על העבר ונזדרזו להביא עתה:

(נב) **אר"ה כנגד ו' מצות כו'.**ונראה שכל אלו עיקרן נאמר באסתר רבה פ"א על כסא שלמה (ואפשר גם כאן גרסינן תחלה ו' כנגד ו' מעלות לכסא ואח"כ הא דאמר ר"ה וכל המאמר):

(נג) **לקליינין.**פירוש הערוך ערך קלינון אל הקובה ת"י לגו קילא (וכמו קילוין שבס' נח ע' ערך קל האחרון ופי' טינדא בלע"ז והוא אוהל בלשון לאט"ן ע"ע טנדס):

(נד) **קמירות וכמין סקפטסיאות.**כצ"ל וכענין זה הגי' בילקוט ע' ערוך ערך סקפטס. שפי' במ"ע שש עגלת צב מכוסה מן הרוח וגשם:

(נה) **אלא צמודות כו' בניך בחוצן.**ות"י בציבייא שפי' בעגלת צב כמ"ש בערוך:

(נו) **תני בש"ר נחמי' כו'.**ירושלמי ריש שבת:

(נז) **כצבעו של רקיע.**עמ"כ ועדין אין רמז לצבע רקיע דוקא. גם קשה ששניהם בש"ר נחמיה. לכן כמדומני שט"ס יש כאן וכצ"ל כעין כמרוסא היו כיפין היו עשויות כקובתו של רקיע והוא פי' על כמרוסא שהוא חצי כיפה חלולה. (לשעבר היה משה עומד כו'. בפסיקתא מ' במאמר זה שלאחר שהוקם המשכן היה כן. וכ"מ מהברייתא דת"כ שבסוף סדר זה שציין המ"כ ע"ש):

(נח) **שומעני עגלה כו' עד ת"ל ושור לאחד.**לשון ספרי:

(נט) **מפני מה לא הביאו חציין כו' עד ומסרום לצבור.**לשון ספרי זוטא הובא בילקוט: (מפני מה לא הביאו חצוין כו'). שכן היה נאה יותר שתהיה עגלה א' קרבן של א' וכנגד זה היו חציין מביאי' כ"א ב' שוורים (ולשון שמא ימות שורו לאו דוקא אלא ר"ל ימותו ב' השוורים):

(ס) **ונמצא אותו השבט אין לו חלק כו'**ולכן נזדרזו להיות לכ"א חלק בשניהם בעגלות ושוורים:

(סא) **שהביאום ומסרום לצבור.**ערפ"ד דשקלים ובמל"מ פ"ד מהל' שקלים. ובילקוט הגי' שלקחום בדמים ומסרום כו' ובשה"ר הגי' שור לא' שלא לקחום בדמים כו' ע"ש. ועי' בז"ר:

(סב) **דברי כבושים ודברי נחמות.**הלשון דברי כבושים פירושו בכ"מ דברי תוכחה ואין לו ענין לכאן. ובילקוט בשם פסיקתא הגי' דברי שבח ועי' בשה"ר פ"ו תשלום המאמר מה היו דברי שבח. ולדעתי עיקר הגי' צ"ל דברים טובים דברים נחומים כלשון המקרא (זכריה א'):

(סג) **עד היכן היו קיימים כו'.**ילקוט ואתחנן רמז תתכ"ד בשם ילמדנו והביאוה התוספות זבחים נ"ט ב':

(סד) **הרי משה נוטלן ומחלקן כו'.**פי' שהקב"ה א"ל איש כפי עבודתו סתמא ומשה מדעתו הבין כונת ה' כיצד לחלקם:

(סה) **והמיתרים שהיו מעמידים בהם היריעות כו'.**ע"ל פ"ו ומש"ש בס"ד ונראה שט"ס כאן ומיתרים אלו צ"ל בבני מררי ע"ש:

(סו) **רנ"א מכאן נתעלם כו'**עד נשיא א' ליום. ספרי:

(סז) **זה קידש שמו כו'**הה"ד ויהי המקריב ביום הראשון וגו'. שמעצמו נהיה זה שהקריב נחשון שהסכימו השבטים עליו ולא מפי הדיבור נצטוו. וכדומה שהמקריב ביום הראשון דרש ביום כמו בים מי שהקריב ראשון לירד לים: