(א) **בל"ו כריתות שבתורה מנין איכה כצ"ל.**ותיבות עשרת הדברות ט"ס כאן:

(ב) **בגדי בדד.**פי' בגדי העושין בבית הבד שהן מלוכלכין (וכמ"ש ובגדיך כדורך בגת וכ"ש בבית הבד. ושם תפס הכתוב כדורך בגת. שמזה טפות אדומים על לבושו ולכן אדום ללבושו) ועי' שבת י"ט מחצלות של בדדין. ובערוך ערך בדד השני גרס בגדי בדודין:

(ג) **בדד א"ר שמואל בר נחמן משום כו'**כצ"ל וכ"ה לקמן פ"ג פ"י:

(ד) **ר"י דכפר חנין כו'.**בזע פרפוריא. ויק"ר פ"ו. ועי' זוהר סדר נח (ס"א). ותי' בערוך אמר השני דאמרתו הוא דבר מצוייר ע"ש. והיינו פורפורא צבוע ומצוייר בארגמן:

(ה) **נאמר דידה ונאמר דיליה כו'.**שמ"ר ר"פ ט"ז ע"ש. ואין ענין לדרשה זו לכאן ואפשר חסר כאן דרשה דדריש ליה כד"א (דברים י"ב) איכה יעבדו הגוים וגו' וא"ל ירמיה איכה כלומר אי פה באו וראו נימר דידה כו':

(ו) **היתה מוציאה עם כפלים כיוצא מצרים.**שהיה המון עסקי היושבים רבים זה על זה תדיר אשר בכל חצר היו נכנסין ויוצאין עם רב כזה:

(ז) **לוקטא לוקטא.**פי' מ"כ מעט. וכי"ב ברות רבה ספ"ד תפסה לוקו ע"ש במ"כ. ובערוך גריס קטלפטא ע"ש:

(ח) **לההוא דיראתה (פי' חצר) דאיטום.**פי' שנסתמה מרוב עם (כמו דתיטום בשיראי מגלה כ"ז) ודאיטום תניתא פי' אותן שדחקו ונכנסו לחצר פעם ב' לאחר שיצאו הראשונים. ובא"א הגי' דיוטא במקום דאיטום ופירושו עלייה:

(ט) **פעם אחת ביקש אגריפס כו'.**פסחים (ס"ד):

(י) **בן י"ב.**מכאן משמע כדברי התוס' בסנהדרין (ע"ו) דליכא אי סורא במשיא לקטן קודם י"ג שנה. ושלא כדעת הטור אבן העזר ס"א:

(יא) **לקיים מ"ש וראה בנים כו'.**עי' מ"כ שציין לכתובות והוא שם פ"ד (נ') ועי' במכילתא סדר משפטים פ"ג ובהגהותי שם בס"ד:

(יב) **מתאוננים אין כתיב כאן אלא כו'.**עי' ילקוט בהעלותך שם מהילמדנו מאמר זה בארוכה:

(יג) **רבתי בדעות.**כמ"ש ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:

(יד) **חמא חד טען מובלא דקסין.**עי' בכורות ז':

(טו) **א"ל ומי אנא ידע כו' מה דבעיתון למעבד ליה.**נלמד מזה ממילא ג"כ לענין מ"ש כל מה שאומר בעה"ב עשה חוץ מצא. שלכן עשה כן בתחבולה שלא לשמוע לצאת מהחנות.

(טז) **חייטא לי הדין מדוכא תבירא.**יפה פי' ביפ"ע שהוא רמז לגלות ישראל הנדכאים ונשברים שהיו אומרים שאין להם תקוה להתחבר עוד ונ"ל להוסיף רמז התשובה לשזור חוטין מן החול לומר כשם שהחול שאין בכח אדם לשזור ממנו חוטין לחברו. מ"מ כח ה' מחברהו יחד שמתהווים ממנו מיני אבנים וכח המדביק מיניה וביה שמתדבקים לגוף אחד חלקי החול. כן לא יפלא בעינינו כי ישוב ה' ויחבוש מחץ שבר עמו והיו לאחדים. וכח המייחדים מיניה וביה. שיתיחדו לעץ אחד ולא יחצו עוד (ולשון המאמר דבכורות שם אין מיישב כ"כ ע"ז ע"ש):

(יז) **חובצא דעיזא חיורתי כו' א"ל איידא היא ביעתא דתרנגולתא חיוורתא כו'.**י"ל דרך רמז שאלו שאף שבתחלה היו ישראל מובדלים מעובדי כוכבים מכחישי התורה. כהבדל העז השחור מהלבן אך ברוב הזמן ומסבות מתהפכים נשתוו ואין להבדיל ביניהם כמו שאין להבדיל בין הגבינות הבאים מחלבי עז שחור ולבן. והיתה תשובתו. כי כמו ביצת תרנגולת הלבנה והשחורה. שאף שעל הביצה אין ניכר שום רושם הבדל מבטן מי יצאו. בכ"ז אנו רואים שטמון בהעלם בכחם ההבדל. עד שאח"כ כאשר יוציאו אפרוחים למיניהם יפרדו. זה דומה לאמו וזה דומה לאמו. כן אף אם למראה עינים אין ניכר ההבדל בכ"ז עודנו טמון וכשיוציאו פרי בסוף ימים לא ידח ממנו נדח ויתפרדו למיניהם (ועל לשון הנוסחא שם בבכורות ששאלו על הבצים והשיב לו מן הגבינות לא יתיישב זה):

(יח) **ט' נפקין וח' עללין כו'.**עי' מדרש משלי פ"א ובריש תרגום שני מגילת אסתר:

(יט) **עוירא בחדא עינא ובטנא כו'**כצ"ל:

(כ) **עד ד' מילין פרסתא דגמלא מינכרא.**פי' מקום גומת פסיעותיו בעפר ניכרים ואין מתמלאין כל שלא הרחיק עדיין ד' מילין ומשהלך כבר ד' מילין ישוב העפר כשהיה ואין ניכר עוד מקום פרסותיו (וכי"ב במתניתין ספ"ה דמקוואות פביםת החמור הגומא שנעשית מרגלי החמור):

(כא) **מפלי.**עי' מ"כ בשם הערוך שפי' מתלוצץ והוא רגיל בלשון ירושלמי. ובמו"ע ערך פל האחרון הביא לו מוצא מלשון התרגום על מליצה פליאתא. ובתוס' עבודת כוכבים (מ"ד) פירשו כן לשון מפליא ליצנותא ע"ש. והראה לו כאן בזה סכלות טבעו שלחמדת ממון לא שקל בפלס שכלו אם הדבר אפשרי להאמין ביוקר הסנדלים כ"כ. וגם שכ"כ גברה בו חמדת הממון עד שביזה עצמו לגלח ראשו בשביל זה:

(כב) **זייתא משקה כו' אימיה חכים כו'.**עי' זה בברכות (נ"ו):

(כג) **טעון קניא כו' לפום קרא כו'.**עמ"כ. ונראה דצ"ל טעון קנקניא כו' לפום קנקניא כו'. והוא כעין חלומו של רבא בברכות (שם) חזן חסא על פום דנא (ואפשר צ"ל לפום קדא בדלי"ת שפירושו ג"כ כלי שתיה של חרס ע"ע קד השליש):

(כד) **אוצר דחיטין אית ליה כו'.**עי' מ"כ. מה שלא פתר לו מתחלה בלא שכר. והעיקר שהוא בא בברכות (שם) בעובדא דבר הדיא וריש טורזינא דמלכא. שתחלה שלא נתקלקל עדיין לגמרי לא רצה להגיד לו בלא שכר עד שנתקלקל לגמרי אז א"ל דלית לההוא גברא מנהון כלום:

(כה) **ודור דתבן.**לגי' הערוך שהביא יפ"ע אדרא. פירושו מצע כמ"ש בערוך ערך אידדא על אדרא מבי סדיא:

(כו) **באדר את מיית כו'.**עי' בברכות שם ותנחומא סדר בראשית:

(כז) **כפא בלשון יון עשרים כו'.**עי' מ"ש בס"ד בהגהות ב"ר פס"ח שצ"ל בהיפוך וכדאיתא בברכות שם ועי' ערוך ומו"ע ערך דוקא:

(כח) **השום והבצלים מרובים.**שהם ממתיקין ומנקין המים אף שאינן טובים:

(כט) **למסא דליבא.**כד"א אחינו המסו את לבבינו. ובילקוט אמרו כיון שראו החמה היו מפשפשין ונופלין שאין לשון למס אלא לשון פשפוש כד"א וחם השמש ונמס. ונראה ט"ס וצ"ל מתפשרין וכתרגום ונמס ופשר (ואמר כיון שראו החמה כענין מ"ש כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש שאמרו בב"ר פרשה נ"א שאינה מספקת לראות השמש כו'):

(ל) **בליל ט"ב נכנס אברהם כו'.**מנחות (נ"ג) ע"ש:

(לא) **לא היו בהן צדיקים.**שם הלשון בשגגה עשו:

(לב) **רנ"א כו'**על כל פסוק ופסוק ורבנן אמרי לפי שחטאו (הכתוב להלן ד"ה אזכרה נגינתי שייך לכאן כמ"ש המ"כ) כו'. עד ישעיה אמר והביאותים אל הר קדשי (שייך הכל לכאן) בכה תבכה כו' כצ"ל:

(לג) **מי שבוכה אינו אוכל.**שוח"ט שם:

(לד) ולא תאכל וכה"א השביעני במרורים הרוני לענה(ר"ל שהשבעני במה שמרה נפשי עלי ובכה אבכה ושבעתי בדמעות ולא אוכל) ויגרס בחצץ שני כך א"ל הקב"ה ליחזקאל ואתה כו' כצ"ל:

(לה) **כלי גולה עשי לך.**עי' נדרים (מ'):

(לה) **ולא היה יודע במה וחופר כו'**כצ"ל:

(לו) **אזכרה וכו'**ויחפש רוחי ר' אייבו ור' יהודה ב"ר סימון ר' איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה כו' כצ"ל:

(לז) נזכרת אני שברים ששברת לפני בלילותכצ"ל:

(לח) **מהו האפס א"ר ראובן כו'.**ב"ר פ"מ ועי' שמ"ר פמ"ה דמפרש אפס לשון גריקו"ש הניח:

(לט) **כד"א ואמר גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל וגו' ר"ח ב"ר פפא כו'**כצ"ל:

(מ) **את שלומי מאת העב הזה את החסד ואת הרחמים השכח כו'**כצ"ל:

(מא) **א"ר אלכסנדרי ע"י שלא חלינו כו'.**שמ"ר פרשה מ"ה ועי' ילקוט ישעיה נ"ט:

(מב) **ארשב"י כו' אתם בכיתם כו'.**תענית (כ"ט). ואפשר מביאו כאן לדרוש כן בכה תבכה בשביל שבכו אז בלילה הזה תבכה עתה:

(מג) **ומבכה שבעים אומות.**מעוררות השרים של שבעים אומות שיבכו עמה:

(מד) **בן תשחורת.**עמ"כ. ולקמן פ"ב אות כ' דמייתי לה נמי אהא דדמעות של תשחורת קשה מכולן. ומשמע שפירושו ענין צער על אהוב מאד. ולפי י"מ הילדות והשחרות הבל שהשחרות הוא כינוי לימי הזקנה שהן שחורים כימי החושך והלילה נגד היום ימי הבחרות. כמדומה שיש לפרש בן תשחורת שנולד בימי השחרות והזקנה שהוא בן זקונים. ויתפרש ג"כ דמעות של תשחורת של ימי הזקנה שהן קשין ביותר לאור העינים וכמ"ש בשבת (קנ"א) דמעתא מארבעין שנין ואילך לא הדרא (וגם מפני שבזקנים הדמעות באים ברבוי מאד וכמ"ש בשלהי קה"ר ושבו העבים אחר הגשם בא לבכות זלגו עיניו דמעות. ובלא זה אור העינים תש וכהה לזקנים. לכן אם לא יתאפק מן הדמעה בימי שחרות וחושך הזקנה יחשכו אור עינים ביותר ולא הדרה. וי"ל ע"ז ג"כ שבו העבים אחר הגשם. שעבים יכסו אור העינים אם ירבה להזיל דמעות כגשם) וכן פירש"י והרע"ב פ"ג דאבות על ונוח לתשחורת לפי' השני ע"ש:

(מה) **ונשארות על לחייהם כצרבת כו'**כצ"ל:

(מו) **זה מיכאל וגבריאל.**עי' יפ"ע שכתב שהן הציתו האש בבית המקדש. והוא מבואר בילקוט כאן ע"ש:

(מז) **אומות העולם שהן מהלכין יחפין.**ומ"ש (ישעיה כ') כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים וגלות כוש (ועמ"כ שכתב שלא נמצא אצלם לשון גלות. וליתא). נערים וזקנים ערום ויחף. צ"ל כדאמרי' ביומא (ע"ז) מסוסיא ומרטקא. ע"ש:

(מח) **האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה.**ירושלמי פ"ד דדמאי ותנחומא ס"פ ראה. ועי' תוס' יבמות (פ"ו) ד"ה אי מהתם פו' שנסתפקו בזה:

(מט) **אין לך דור כו'**של עגל. כמ"ש ביום פקדי וגו' וכמ"ש בסנהדרין (ק"ב):

(נ) **כההוא דתנן דברי בן ננס כו'.**פ"ז דב"ב (ק"ו) ומשמע כאן דכדברי בן ננס השנוי שם במתניתין שלפניו נמשך משנה זו בסימניו ובמצריו. אבל בש"ס שם (ק"ה) מבואר דקאי אמתניתין דלעיל:

(נא) **תפקידן. עי' מ"כ.**ונ"ל שכינהו חכמים בלשון תפקיד לומר שהענין גזרת המלך שיהיה נזכר ופוקד לזווגו לצורך קיום המין בעולם ואע"פ שאינו רואה וכמ"ש בב"ר פכ"ג ניתוסף לו כו' בין שאינו רואה מתאוה רמז למפרשי ימים כו'. גם ירמוז למ"ש הטור בא"ח סי' ר"מ הכוונה הראשונה לקיום מצות פקודת המלך:

(נב) **לא היו ארזים בבבל.**שהארז אין דרכו לגדול במקום מים כמ"ש בסנהדרין ק"ו ע"ש בפירש"י. ובבל שוכנת על מים רבים טובעני ולא יובשני:

(נג) **מבלי בורגרין מבלי כו'.**כצ"ל. והן תושבי העיר הנקראים בשם בורגרין ודומיא דבלווטין שהן הנכבדים שביושבים אבל הערוך הביא ג"כ הגי' בורגנין:

(נד) **ונעשו כדונג. משמע שמפרש נוגות מענין דונג.**ועמש"ל פ"ד אות ח' בס"ד:

(נה) **אויביה שלו.**זה טיטוס. טיטוס ואספסיאנוס שניהם מעשה אחת עשו חורבן ירושלים ובית המקדש ולקמן בכ"מ נקט טרכינוס במקום טיטוס. וזה נכון יותר שהוא היה המחריב השני שנחרב ע"י ביתר לדברי הירושלמי והמדרשים:

(נו) **חד אמר קנוס וחד אמר פנגר.**הזכירו שמו מפני עובדא דלהלן. ומפני שע"י נשאר זכרון ביהמ"ק דכותל מערבי אע"פ שכוונתו לא היה לטובה כדלקמן. לכן זכה שישאר זכרון שמו בפי עם ישראל ובספרי קודש:

(נז) בירושלים שלש בולייטין בן ציצית ונקדימון בן גוריון כצ"לוכ"ה בקה"ר פ'ז ובכ"מ:

(נח) **בן בטיח.**ריש בריוני הוי. וזהו ששנינו עליו בכלים פי"ז אגרופו של בן בטיח (ובערוך ערך אגרוף שכתב שהיה מבעלי משנה בע"כ צ"ל שהכוונה בימי תנאים):

(נט) **ששולקין תבן כו'.**עי"ל אות כ' ובאדר"נ ספ"ו:

(ס) **אלא דמית.**לפי שאין מלינין המת בירושלים כמ"ש באדר"נ פ"ד בנוסחא הישנה ע"ש ובת"כ בחוקותי רפ"ו:

(סא) **ובן בטיח מהלך קומוי ומאנוי ובזיעון.**כ"ה גירסת אות אמת:

(סב) **מן דמטין לפתחא בעון מדקרוני'**כצ"ל:

(סג) **א"ל מי דומיני אימפדאטור כצ"ל.**עי' מ"כ:

(סד) **מפשוטיה.**פי' מלימודו שהיה רגיל לסדרו תמיד (וכדלהלן בד"ר צדיק ופשט עלוי מאה וכו' וכן בכ"מ) ע"פ קצב השעות ומזה היה יכול לכ ון כל עת כמה שעות ביום שלא היה פוסק מסדר למודו תמיד:

(סה) **בהדא גופנא.**בעיר ששמה גופנא בא"י כדאיתא בברכות (מ"ד):

(סו) **לפילא מערבאה דאזלא ללוד.**כמו ששנינו ריש פרק ה' דמעשר שני לוד מן המערב:

(סז) **דלא יחרב לעולם.**בשי"ר פ"ב ושוח"ט מז' י"א מייתי לה מקרא דהנה זה עומד אחר כתלנו ע"ש:

(סח) **א"ל חייך דטבאות כו'.**כצ"ל:

(סט) **ופגעה בו קללת ריב"ז.**עמ"כ שזהו מה שא"ל ריב"ז הלב יודע אם לעקל כו' וכן כאן נגזר עליו אי חיי חיי כו'. ונתברר ממה שמת שלא היתה כוונתו אלא לעקלקלות:

(ע) **ד"א כל הדרה אלו המשוררים דכתיב ומהללים כו' כצ"ל.**והוא אסמכתא לביטול השיר מבית המשתאות:

(עא) **ר"י בר סימון אמר בזמן שישראל כו'.**עי' בילקוט שלח לך שם:

(עב) **הקריני דף אחד וא"ל אין בי כח כו'.**אפשר דרש היו שריה בתורה כאילים שצאן קדשים לא מצאו מרעה מפי שרי התורה ולכן וילכו בלא כח כו':

(עג) **כד תספון כלה.**אפשר צ"ל תפסון. והוא לשון חלול בל' ארמי והכוונה כשמבזין אותה מכבודה זוכרת שבעת ימי המשתה שאז היו הכל מכבדין ומקלסין אותה:

(עד) **אחור מן הכהונה.**כד"א כהניה נאנחים:

(עה) **ערלים היו.**דרש בשולי' על המילה סיומא דגופא (וקרו לה טומאה כר"ע ביבמות (ע"ב) דמרבי ערל כי טמא):

(עו) **על שום תפתה דהוי ביה.**פי' כירה תרגומו בירושלמי תפייא וכדאמר להלן וכירה היתה נתונה בו כו' (וי"ל ג"כ על שם התופים שהיו מקישין בהן שלא ישמעו נהמת בניהם כגי' הערוך ואות אמת להלן):

(עז) **חילתא דבר הינם.**חילתא הוא גי בלשון תרגום והיינו גי בן הנום:

(עח) **ולא מבתי מדרשות וכאן ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל (ד"ה ב' ל"ו).**כ"ה בילקוט תהלים קי"ט וכצ"ל. ומקרא דאף אלהים עלה בהם הכתוב כאן בספרים אין לו ענין:

(עט) **לדליקה שנפלה כו'.**פסיקתא דדברי ירמיה:

(פ) **הרעב בעיר ולא היה לחם לע"ה לע"ה לא היו כו'**כצ"ל.

(פא) **אם מי שלא לקח ולא נתן הרי הוא אומר וקרא אל ה' והיה בך חטא מי שלוקח כו'**כצ"ל:

(פב) **ככותבת.**שיעור ייתובי דעתא ביוה"כ כדאיתא ביומא (ע"ט):

(פג) כגרוגרות ושיעור להוצאת שבת ולעירובבפ"ז דעירובין:

(פד) **אומרת לעובדי כוכבים כו' לא ימטי עליכון דימטי לי כצ"ל.**ור"ל לא הפורענות ולא השכר העתיד לבא בקבלת העונש וכדלקמן אות ש' ולא כמוני ברווחה:

(פה) **בלע המות לנצח אשר עשית גדולות אלו שני המאורות.**כ"ה בויק"ר פל"א וכצ"ל. והוא סיום דרשה דלעיל בצדקתך אלהים עד מרום. ולנוסחת הספרים י"ל צדקה במאורות כמ"ש בב"ר פ'ו יגידו שמים צדקו צדקה שעשה עם עולמו שלא נתנם (להמאורות) ברקיע הראשון שאלו כן לא היה בריה יכולה לעמוד) ותיבות ד"א וצדקתך אלהים עד מרום צ"ל להלן קודם באותה שעה קפצה כמ"ש ביפ"ע שם:

(פו) **וטחני קמח הא כל עמא כו'.**שה"ר פ"ג ספ"ד:

(פז) **מה טעם פרש רשת לרגלי.**אפשר מסיפיה השיבני אחור דרש שהחזירני אחור מבני בבל לא"י (דרשב"י דמייתי הכא איידי מייתי לה עוד סימן כי"ב):

(פח) **והיה זה שלום אשור.**קרוב היה להגי' סוס בבלי כדי שתהא הראיה מהמקרא כפשטיה (דאשור ובבל ממלכה אחת יתהוו אח"כ) אלא שגם באסת"ר ספ"א מביא מקרא זה שפרס תקבל המלכות לע"ל (ע"ש) וגם במאמר דכאן איתא בסנהדרין (צ"ח) אין לך כל ארון בא"י שאין סוס מדי (שהיא אחת עם פרס ע"ש בפירש"י) אוכל בו תבן. וצ"ל שקורא פרס בשם אשור (ועי' ב"ר פט"ז שכל המלכיות נקראו על שם אשור) ומפני שבימיהם היו מושלים פרסיים באשור ובבל ובא"י היו מושלים רומיים:

(פט) **כל היום דוה לגרדום.**פי' העולה לגרדום לידון וכמ"ש בריש אסת"ר ופחדת לילה ויומם זה שעולה לגרדום לידון ועי' שבת ל"ב. והמ"כ נדחק:

(צ) **ששמעתי שאילוגין נקרא כו'**כצ"ל ועמ"כ:

(צ) נגד יוןשהיה קשה בגזרותיו חושב אדום למתונה יותר:

(צא) **כשדים קשה כו'.**כמדומה שעיקר הגי' היה צ"ל כשדים קשה ובבל מתונה (וכמ"ש כשדים זה העם לא היה ועי' סוכה (נ"ב) וירושלמי תענית פ"ג ה"ד) פרס קשה ומדי מתונה (וכמ"ש באסת"ר ספ"א מלכי מדי תמימים היו כו') יון קשה ומוקדון מתונה (שאלכסנדר המוקדני היה מתון וכיבד המקדש וישראל ואח"כ כשנחלקה מלכותו ונפלה א"י תחת יד היונים שמלכו במצרים ובסוריא הוא שגזרו גזרות קשות). אדום קשה וישמעאל מתונה (וכמ"ש בשבת (י"א) תחת ישמעאל ולא תחת כו'):

(צב) **עון ומלכות.**בשוח"ט סוף מזמור ל"א גרסינן מלאכה במקום מלכיות וכצ"ל ובזה מיושבת הראיה שמביא מדכתיב כשל כח הסבל בפשיטות (ובחופת אליה רבה בר"ח שער ג' נ"א כאן ע"ש עמש"ש בס"ד):

(צג) **עבדי סחי קומיהון כו'.**צוווחין לסחותא סלותא. כ"ה גירסת הערוך ערך סח השלישי. ואפשר פירושו מענין לשון סח שהביא הערוך שם ערך סח השני תרגום כגללים כסחותא (דבר סחי ומאוס) ועי' במו"ע ערך סלסל פירש על נוסחת הספרים:

(צד) **למסרקא מסלסלא.**פי' במו"ע שהיו סורקין בשרם במסרקות כדרך שמסלסלין השער במסרק (ואפשר דרש כל אבירי כמו כל אברי):

(צה)**כחורבן בית המקדש.**דכתיב גת דרך ה' כו'. ודרש ליה על ביהמ"ק שדרך ובעט בו ה' והורידו למטה:

(צו) **אמרו מה אלו שדרכן כו' כצ"ל.**ועי' שלהי הוריות:

(צז) **אם שכחנו שם כו'.**לעיל מיניה כתיב בענין ובגוים זריתנו וגו' תשימנו חרפה וגו' כל היום כלימתי (והיינו בקלון דהכא) ולא שקרנו בבריתך שלא רצו לשקר באות ברית קדש:

(צח) **עמדה כת שלישית ואמרה הלא אלהים יחקר זאת כו'.**מקרא זה הוא מוקדם לקרא דכי עליך הורגנו כל היום שאמרוהו כת שניה שהסכימו למסור נפשם. וכת שלישית הזו היא שהיתה לבם מסופק אם ימסרו נפשם לאבד לדעת בים או לא (כאשר יש בזה לספק לדינא משום קרקע עולם) וגם על האיבוד בידים הוצרכו הפוסקים להוכיח מדרשה דיכול כשאול (ת"ל אך ע"ש). ולזה היו מהמאוחרין כת שלישית (שלא הגיעה לאהבתי כו') וכאשר הסכימו אמרו מקרא זה דהלא אלהיך כו' יודע תעלומות לב. שמה שיתאחרו היה מפני שהיו מסופקים בלבם שלא יהיו כחובלים בעצמם ומתחייבים בנפשם:

(צט) **פותה אין לב וגו' כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי שאיל מחזרים אייתין צילו כו' כצ"ל.**ופירושו כשהיה שואל איש ישראלי ההולך (ע"פ הכרוז) מאיזו איש (מאנשי אדריאנוס) על מה הם מתבקשים לבא. היה מחזירו תשובה בואו ובקשו רחמים (ומצינו ל' צלו על בקשה מלפני אדם (אע"פ שעקרו משמש תמיד על התפלה ממש לה' בב"ר ר"פ חיי שרה ופגעו לי בעפרון צלי לו עלאי) מפני המלך שלא תנסבון כפי' המ"כ (או צ"ל דלא תנכסון ר"ל שלא ישחטו ויהרגוכם. ובתדא"ר פ"ל הלשון והיה מפתה אותם בדברים צאו ועמדו בבקעת ידים שלא תהא אומה זו שולטות בכם):

(ק) **אילין דבחיין לא נפקו כצ"ל.**ותיבת דאחבונו הוא פירוש שכתוב בפנים על דבחיין:

(קא) **עד שהגיע לקיפרוס ורוה"ק כו' כצ"ל.**ומלת נהר ט"ס מאיזו מפרש בפנים. ובאמת קיפרוס הוא שם אי בים הגדול סמוך לא"י (שממנו יין קפריסין בא):

(קב) **בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם טרכינוס כו'**כצ"ל:

(קג) **כאשר ידאה הנשר.**לקמן אות ק' דרש עלה קלים היו רודפינו מנשרי שמים:

(קד) **במרים בת נחתום שנשבית היא וז' בניה וכו'.**בפסיקתא דחנה מביאו בקצרה ג"כ על מרים בת נחתום ובגיטין נ"ז ובתדא"ר פ"ל הגי' אלמנה וז' בניה סתם וביוסיפון שהיה שמה חנה ושהמעשה היה בימי אנטיוכוס מלך מוקדון:

(קה) **מפני מה אינו מציל כו' כחמ"ו.**עי' תענית (י"ח):

(קו) **בדואג בן יוסף כו'.**תו"כ סדר בחוקותי פ"ו ה"ג:

(קז) יאבד לב המלך והשרים וכתיב שם אח"ז רוח מלא מאלה (הפורעניות כפירש"י) יבא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם. והיינו על צדקיה דכתיב ביה (ירמיה נ"ב) וידבר אתו משפטים וקרי ליה בלשון אלה. וזהו שדורשו כאן על אלה אני כו' וכאידך דרשות דכאן:

(קח) **משל לרופא כו'.**עיני תבכה על עיני. אפשר נקט רופא משום שדבר זה ידוע ביותר טוב לרופאים. שראו לעין השניה להצטער על עין שתששה שבתשישה של הראשונה מרגשת גם השנייה מפני שגידי העין מתחברים יחד במוצאם מהמוח וכשאחת סובלת חוב או כי"ב נפעלת השניה ג"כ (גם כתבו הרופאים שכיון שהאחת נחלשת אז הפעולה פולה של חוש הראות רק ע"י השניה. לכן נחלשת השניה ג"כ מפני רוב שמושה). ויש להסביר גם הנמשל כביכול ע"ז שעיני ה' והשגחותיו אשר משוטטות בכל הארץ (ואפילו בעתיקא שאמרו באדרת האזינו (קכ"ט) דתמן כתיב עין ה' כו' דאתחזרו לחד. ותמן ואתם תחרישון כו') מרגישות בצער עין אדם למטה:

(קט) **דכתיב והלבנון באדיר יפול וכתיב בתריה ויצא חוטר מגזע ישי.**באג"ב פס"ז שזה היה כשהחריב נבוכדנאצר בית ראשון:

(קי) **כהדא גומתא דקרא דכמו דהיא כו'.**כ"ה הגי' בא"א ונכון:

(קיא) **כתיב מי יתן כו'.**כל מאמר זה עד ד"א פרשה ציון אין לו שייכות כאן למקרא זה דפרשה ציון. ואפשר כ"ז שייך עדיין לפסקא הקודמת אקרא דעל אלה אני בוכיה שמביא ע"ז עוד דרשה פסוקים של בכיה מי יתן ראשי מים כו' ואלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כו' (אשפכה בכיה):

(קיב) **מקור דמעה ואבכה על חללי בה עמי יומם ולילה מי אמר כו'**כצ"ל:

(קיג) **עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם כו'**כצ"ל:

(קיד) ועכשיו גלויה לשמשכצ"ל וכ"ה בא"א:

(קטו) **וסלי בכורים על ראשי.**אפשר דרש כן לשון בסך שהיו הסלים כמו סוכה לצל על גופם:

(קטז) **בהסכמה היו אומרים כו'.**הכי תנן במתניתין שם:

(קיז) **דמומה סלקא דמומה נחתא.**זהו כפל לשון אדדם (ולא אדום אחרי שדורשו לשון דממה) ב' דמומות בהליכה ובחזרה:

(קיח) **געגועיא.**עמ"כ בשם שוח"ט כחוגים של מים. והוא לשון מקרא בחוגו חוג על פני מים:

(קיט) **ועכשיו רומשא סלקין רומשא נחתין כו' כצ"ל.**פי' לעת ערב בחשיכה. שלא יכירו בהם היו הולכים ובאים:

(קכ) **אצבעוי קומוי וא"ל כולא קדמך מחי דאהני לך כך כו'**כצ"ל וכ"ה בא"א:

(קכא) **מפי אלהים זה עבודת כוכבים.**במ' סופרים ספ"ד פליגי בה תנאי וע"ש במנחת שי:

(קכב) **הוא שירמיה אומר הציבי כו'.**לשון ספרי עקב ס"פ מ"ג. ועי' בירושלמי ספ"ג דעירובין ותדא"ר פי"ח:

(קכג) **עליהם יראה גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום וגו' לכך כתיב דרך כו'**כצ"ל וכ"ה במאמר זה במ"א:

(קכד) עשאן חמורות חמורותכצ"ל והוא מלשון מעי מפלה (ישעיה י"ז) דמתרגמינן כרך חמרא עי' ערוך ערך חמר הששי:

(קכה) שמת אהרן הוכרכו ענני כבודכצ"ל פי' נתקפלו (ומפני שהענני כבוד נקראו כלשון מסך ויריעות כד"א פרש ענן למסך לשון נשתמשו בהן בלשון קיפול כמו ביריעה):

(קכו) **בקשו לברוח כלפי מזרח ולא הניחום דכתיב משא ביער בערב כו' ארחות כו' בקשו לברוח כלפי מערב ולא הניחום הה"ד על שלשה פשעי צור כו' אשיבנו בקשו לברוח כלפי דרום ולא הניחום דכתיב על שלשה פשעי עזה כו' אשיבנה בקשו לברוח כלפי צפון ולא הניחום דכתיב על שלשה פשעי דמשק כו'**אשיבנה כן צריך להיות. וקצת מזה הנוסחא איתי' בספרי האזינו פסקא שכ"ב ובילקוט עמוס שם. וכ"ה ודאי שדמשק לצפון א"י כמבואר בגבולי (יחזקאל מ"ז) ועזה לדרום כדתנן ריש גיטין מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום ועזה ואשקלון סמוכין זה לזה. וצור במערב על שפת הים הגדול המערבי והכי אמרינן שלהי מנחות (ק"י) מצור כלפי מערב כו'. וארץ ערב עם קצת המדבר הוא למזרח א"י ג"כ:

(קכז) **אקשית אפך.**עמ"כ ועיקר הפי' שהעזת פניך לחזור לבא אלי אחר שגרשתיך כמשל המטרונה וע"ל פ"ג פ"ז. ובערוך גרס אגשת בגימ"ל ופרשו החציפת פניך:

(קכח) **ולא כמוני ברווחה.**כמ"ש אחר תבא כל רעתם לפניך כו' ועולל למו כאשר עוללת לי כו' וע"ל אות ל':

(קכט) דקדק עלי. עמש"ל אות נ' בס"ד:

(קל) **ולקו בלב דכתיב ולבי דוי מתנחמין בלב כו'**כצ"ל והוא קרא דהכא (ומשום זה מביאו לכאן) וכ"ה הגי' בפסיקתא דאנכי בסופה ע"ש בארוכה באיזה שינויים: