**יום ניבול וזיבול היה ורנ"א יום תיאטרון היה והלכו כולם וכו'.**כ"ה בב"ר ובפסיקתא דותשלם כל המלאכה וכצ"ל:

**שהחשיך.**הקב"ה עיניו שנתן עיניו ביפיו של יוסף ולקחו למשכב כדאיתא בב"ר (ואפשר שייכות הסירוס לחשכות וכהיות עינים ממש וכדאיתא (בסוטה ל"ו) הצרעה סימאה עיניהם מלמעלה וסרסה מלמטה):

**זה משה במלאכת המשכן.**שהיה זריז בהקמתו ובפירוקו בכל יום בעצמו כדאיתא בבמ"ר פי"ב. ועי' בפסיקתא שם ובילקוט משלי נ"א בזה:

עשית קודש חול. כ"ה גם בפסיקתא (וגי' וחול קודש שבילקוט משלי שהביא המ"כ אינה נכונה). ופירושו שמלכים קאי על הקב"ה כדמפ"ו. ואתה עושהו חול לדרשו על פרעה:

**הצדיקים שהן עוסקין במלאכתו של הקב"ה.**כד"א (ד"ה א' ד') עם המלך במלאכתו ישבו ודרשו בב"ר פ"ח וברות רבה פ"א על נפשותן של צדיקים ע"ש. ולענין המאמר דכאן הנו נדרש שעוסקין וגומרין לקיים מלאכתו של הקב"ה שע"י העסק בתו"מ מקיימין העולם וכמ"ש שעוסקין בבנינו של עולם. ועי' זוהר (תרומה קס"א):

**וכרכמה.**עי' מ"כ. ובאמת שנמצא במס' כלים במלאכת הכלים כרכום. אבל כאן נראה יותר דצ"ל כרכבה עי' בחולין (כ"ה) לכרכב ובפירש"י שם:

**הרי עלי.**לשון נדר הוא כן בכ"מ. ובחנם דחק המ"כ:

**זה שלמה בן דוד שהיה זריז כו'.**כצ"ל ועי' סנהדרין (ק"ד):

**נמצא מיופה ומרובה.**פי' בתמיה:

**הכל מסייעין את המלך כו'.**זה ג"כ בא ליישב הקושיא דלמה נבנה בהמ"ק בז' שנים. ולא לפרש מקרא דלפני מלכים ודלא כמ"כ. ולהלן כשנגמר מאמר הבנין והאבנים. אז מסיים דרשה דלפני מלכים לפני שרי תורה כו':

**אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו.**זה שלמה שהיה משוח בשמן המשחה וגם נביא ברוה"ק:

מרביין ולא דמיין להוןכצ"ל:

אביו מלך מסהע"סוזה מלך מסוף העולם ועד סופו:

**אין מביא ע"ז להלן מקראות.**ובשלמה מפרש (במגלה י"א) מקרא דמתפסח ועד עזה ע"ש. פדר"א פרק י"א דרש מדכתיב והוא מושל בכל הממלכות. ועל דוד עי' באסתר רבה פ"א דוד שלט בכולן שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות (ד"ה א' י"ד) ובמגלה ופר"א שם לא חשיב דוד בין מולכים בכיפה. ע"ש:

**מה אבא נמחל לו כו'.**אף זה כיוצא בו. י"ל דדרש שיר השירים לשון מחילה כמו שרי לך ושבוק לך. והיינו שכיפרה השירה וכמש"ל פ"ד ספ"א וכמ"ש הידי משה ע"ש:

**לבו של חכם מלא חכמה מי משכיל כו'.**ז"ש שם לקמיה לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יוסיף לקח. שכ"ז שהחכמה עצורה בלבו יקרא נבון. ומי משכיל עליו פיהו כשמוציאו משפתיו שאז יוסף לקח וכדלקמן:

**פוסיה מוריה עלוי.**בילקוט משלי הלשון מחווה עלוי:

**מתוך שהוא מוציא ד"ת מלבו מוסיף על לקחה כל תורה.**כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם בפה. ואפשר מוציא ד"ת ללמד לאחרים קאמר וכמ"ש מתלמידי יותר מכולן:

**לקח שהוסיף על ד"ת עילהו שנא' ונתתי את לבי.**זה ראיה שהוסיף על ד"ת וכדמסיים לתור להותיר (והו"ל להביא קרא דוהוספתי חכמה על כל כו'). ומ"ש עילהו היינו כדלעיל ששרתה עליו רוה"ק ואמר ג' ספרים. וכמדומה שתיבת עליהו ט"ס וצ"ל על ידו ופי' על ידי כן שהוציא בשפתיו כדלעיל מתוך שהוא מוציא ד"ת כו' מוסיף כו'. ולפ"ז י"ל דדרש לה מדכתיב בתר לדרוש ולתור בחכמה כו' והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני כו':

**וחמש אתוון יתירין.**עיין בזוהר שיר השירים שדרשו ע"ז השירים ה' יתירים על כל השירים:

**ויותר שאמרן ברוה"ק ויותר שהיה קהלת חכם.**דרש חכם ברוה"ק. ואפשר סיפיה לימד דעת דרש דעת ברוה"ק וכדלקמן בברייתא דרפב"י ודעת קדושים זו רוה"ק:

**ר"נ תרתין כו'.**קה"ר פ"ב פ"י:

**ותדע לך שע"י המשל כו' דכתיב משלי שלמה כו'.**וכתיב בתריה לדעת חכמה כו' להבין כו':

**שע"י שאמר ד"ת ברבים.**כמ"ש קהלת שהיו דבריו נאמרים בהקהל:

**בלרין.**לנוסחא שלנו בבי"ת פירושו נעריך לשון תכשיט וחותם. ולפני המ"כ היה הגי' כלרין בכ"ף. לכן חיברו עם כוליאר:

**ולא הנחתי שם אדם ויצאתי.**שהיה יוצא אחרון. וכ"מ פירושו בסוכה (כ"ז) ע"ש. ובחנם דחק המ"כ לפרשו משום תפלה:

**הזבלין והתבלין.**שדרכם להשכים הזבלין בכדי שלא יריחו ב"א ריח הזבלים. והתבנין הן שמניחין תבל בכדי שיניחו עליהם הזבל להפכו לגללים וזבל:

אנחנו לא כזבלין ולא כתבניןכצ"ל (ומ"ש אפי' כזבלן כו' הוא פי' ע"ז מהמעתיק):

**שנאמר וכלה מכפר.**עיין מ"כ בשם הר"ן. וכמ"ש אם כילה כיפר כו'. והיינו זריזות לגמור הכל כפי שנצטווה:

**סנדל לעקבה.**בתוס' (יבמות ק"ג) ד"ה המסוליים הביאו הגי' לסוליתה. ועי' זוהר (נשא קמ"ה):

**שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה.**עמ"כ בשם הר"ן וי"ל עוד דוהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם דרש על תחיית המתים שיקומו האבות ויהיו יחד עם הבנים מדורות ההם:

**לבלווטס שהיה גדל כו'.**פסיקתא דפרשת פרה:

**חלום עומד על כנו.**לשון והנה חלום דרש והנה מזומן החלום אמת ונמצא כבר לפניו. (ותפס לשון עומד על כנו בחלום מקוים כלשון הכתוב בקיום חלום שר המשקים והשיבך על כנך):

**צפור מצויץ.**כ"ה בויק"ר וכצ"ל:

**שעושין סעודה לגמרה של תורה.**מכאן הביאו סמך לסעודת שמחת תורה. עי' ביאורי הגר"א א"ח סי' תרס"ט סק"ד:

**ואילין תרתין אחרנייתא מה את עבד להון.**לר' אייבו דאמר שה"ש תלתא (וכן אמר להלן שלש שירים אמר) שואל היכן הם השני שירים אחרים:

**שיר המעלות לשלמה.**עי' זוהר (תרומה קס"ד):

**סברין מימר שלמה אמרין.**כ"ה בילקוט וכצ"ל. ועי' במכילתא בשלח ר"פ שירה ובפסיקתא דשיר חנוכת הבית (שהיא ראשונה לחנוכה) בסופה. ובשוח"ט מזמור ס"ב:

**שנאמר כו' צווארך תלוי עליו כל שלטי הגבורים.**שתלו הכל בדוד:

**מי היו רב אמר כו'.**קה"ר פ"י ושוח"ט מזמור ע"ב:

**רוחות היה.**עי' ספרא דצניעותא פ"ד ופי' הגר"א שם:

**ולא היו נגנבות כו'.**ירושלמי סנהדרין ספ"ב:

**אבני עשר כו' שמנה.**כמדת אבני בנין שלמה כלשון המקרא (מלכים א' ז'):

**הה"ד אין כסף גו' למאומה.**לעשות ממנו שום כלי אפי' אבני משקלות (ואפשר משום דכתיב (דה"ב א') את הכסף ואת הזהב כאבנים. דרש ליה דהזהב לאבני משקלות היו. וכמדומה לי ששמעתי כן מהרב המנוח מוהר"ר משה מ"מ דשקלאב דורש לציון תובב"א):

**גם אותו החטיאו כו' שהיה בועלן כו' מודיעות אותו.**להלן אמר דר"א בריה"ג דהכא ס"ל שלא גיירן א"כ החטיאו בנישואיהן בלא זה. רק דרש החטיאו עוד בחטא אחר לבד נישואיהן וע"י הנישואין דהיינו בנדות (ואע"ג דלא שייך בהו נדה מה"ת) ואמר ולא הודיעוהו. ר"ל שלא כמ"ש (פסחים פ"ז ועירובין כ"ג) שמגידות פתחיהן לבעליהן. ואנו לא הודיעוהו וז"ש נכריות:

**אתלתיהון הרבה לו סוסים כו'.**בחמשים ומאה שלש שטנים כו' ימי שלמה שלש משלות כו' כצ"ל:

**הא שבעה.**אדר"ן פל"ט. ועי' בזוהר בא (ל"ח) ותזריע (מ"ז):

**איזו מהן כתב תחלה.**עי' זוהר בא (ל"ט) ואחרי מות (ס"ד) ענין מחלקותם:

**תני ר"ח רבה רק לעת זקנת כו'.**היא ברייתא בסדר עולם פט"ו. (ולעיל שם דורש מקראות חטאו. וע"ז מסיים רק לעת זקנת כו') ומכאן שרבי חייא רבה סידר סדר עולם רבא ואליבא דר' יוסי שהוא סתם סדר עולם (וכמו שסידר תורת כהנים אליביה דר' יהודה כמ"ש בהגהותי ריש ויק"ר בס"ד):

**שלשת אלפים משל על כ"ד כו'.**זוהר תרומה (קמ"ה) ע"ש:

טעמיה דמילתא טעמא דמתלאכצ"ל:

**נזם זהב וחלי וכתם.**הרי הזכיר והמשיל (התוכחה שמסיים אח"כ מוכיח חכם כו') לשלשה דברים שכל אחד מסתמא ממשיל דמיון נמשל אחר:

**אר"ע ח"ו לא נחלק כו'.**תנחומא תצוה ס"ה:

**שאין כה"ע כדאי כיום כו'.**זוהר תרומה (קמ"ג):

**אלא שה"ש לישראל.**בילקוט הגי' לשלמה ומפ"ו המשובח כו'. (ולגי' הספרים אולי יש לפרשו שלשאר או"ה חיבר שלמה עוד שירים וירמוז למ"ש קצת חכמים שחכמתא שלמה רבתא חיברו שלמה למלכי או"ה):

**שירים הרבה.**כדמפ"ו ברם הכא כו'. וזהו השירים שיר שכולל שירים הרבה:

**שיר כפול.**שהוא מקלס שיעור קומה שלה פעמיים. ומ"ד כפול ומכופל. חושב מה שנמצא עוד כמה פעמים קלוס קצת שיעור קומתה אף שאינו בשלמות:

**שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים.**בילקוט מביא מקרא זה על הים. כאן בסיני מביא מקרא יצפון לישרים תושיה (ולפ"ז אפשר צ"ל שיר שאמרו אותו הישרים):

**רבנין אמרו בבית עולמים כו'.**זוהר תרומה (קמ"ג. קמ"ד):

**כך וכך גזרות יש בי.**בילקוט הגי' גזרות שוות (וחושב כאן שבעה דברים נגד ז' קולות שהיו במ"ת שהיה הדבור כלול מהן):

**הדבור עצמו היה נושקו כו'.**זוהר תרומה (קמ"ו) ועי' ספרי האזינו פסקא שי"ג:

**לארקולאין בן הדיסה.**הלונזאנו במעריך שלו פירש שהוא שם הסופר ואמו שכתב שמו בהעתקתו (וכי"ב נמצא בספר רזיאל בכ"מ):

**ריב"ל ורבנן כו'.**כמנין תרי"א. עי' בהשגות רמב"ן על שרשי ס' המצות להרמב"ם ריש שרש א' בזה:

את דברי העם אל ה' א"ל כך תבעו ר"פ בש"ר לוי מתלא אמר דנכית כו' עושה להם ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי תני רשב"י כך תבעו כו' מלכנוכצ"ל. ופי' דרש אל ה' הנה אנכי בא וכו' וגם בך יאמינו. או ויגד משה את דברי העם שבאמת א"ל תחלה ותבעו כך לראות מלכנו ואין מאמינים בדברי משה רק משה נתיירא לומר זה כדמפ"ו דנכית מחויא כו'. לכן היה מגמגם ושיחותיו אינן נשמעות. וה' יודע מחשבות א"ל הנה אנכי בא כו' ואז הגיד משה זה בפירוש שכך תבעו. ושואל המדרש וכי שומעין לינוקא כו'. ולמה הסכים ה' לבקשתם בחסרון אמנה לדברי משה. ומשני רשב"י שכהוגן תבעו שרצו לראות כבוד המלך בעצמם. ור"פ בשר"ל משני שאפילו היה שלא כהוגן שמע להם שלא יהיו אומרים אלו הראנו כו'.

**גלוי היה לפניו שעתידין כו'.**שמ"ר ר"פ כ"ט:

**משל למלך שהיה לו מרתף כו'.**שמ"ר פ"ל:

**שמנעה מפיו ונתנה כו'.**עי' נדה (ע') וז"ש באדרא דמשפטים (קכ"ג) דעת גניז בפומא דמלכא:

**דכתיב המן העץ אשר צויתיך.**אפשר ר"ל שהוא כמו גזל. ובסע"ר פ"ה צ"א בזה וע"ש בהגהות הגר"א זלה"ה:

**ר"י ור"נ ורבנן רנ"א כו'**כצ"ל:

**זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר כו'.**עי' לקמן פ"ב פ"ג הגי' וזה אינו אומר בית אב של הלכה. וז"ש כאן אפילו הבל יפצה פיהו מ"מ שוקיות הן כו'. אך כמדומה שעיקר הגי' כאן ולהלן צ"ל זה אינו אומר וזה אינו אומר ששניהם טועין ואעפ"כ חביבין דבריהם:

אמר הקב"ה שוקיות הן עליוכ"ה בילקוט וכצ"ל והוא לשון חביבות ותשוקה:

**בד"ת ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין כו'.**בילקוט משמע שהן ב' דרשות סוף שדבריך מתנשקין. וסוף ששפתותיך מתנשקות:

**ר"י ור"נ ורבנן רי"א התורה שנאמרה בפה כו'.**עמ"כ. ואפשר לדרוש לשון פיהו ולא כתיב פיו קאתי לומר שכולל ב' פיות. ולפ"ז מאמר זה צ"ל סוף הפסקא אחר גמר דרשות דישקני:

**גבים זה על זה והוא משיקן כשהם עושין לטהרן כד"א כמשק כו'**כצ"ל. וכלשון מתניתין דפ"ב דביצה משיבין המים לטהרן. ועפ"ו דמקואות מטהרן את המקואות כו'. יוציא לי נשיקות מתוך פיהו. מסיים בילקוט. לע"ל ונתתי רוחי בכם וחייתם כמו בעוה"ז ויפח באפיו וגו':

שהרי חבירו בא ללמד עליוכצ"ל. ועי' בסוף שנות אליהו להגר"א ז"ל מ"ש בזה:

**כבשים כתיב. בשעה שתלמידך קטנים כו'.**דרש כבשים בשי"ן שמאלית על הקטנים. וגם דרש כבשים בשי"ן ימנית לשון הטמנה שלא נגלה להם:

**מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם כך הן ד"ת א"ר יצחק כתיב ואותי צוה כו' רב הונא בעי כו'**כשמעם באו מן השדה (ר"ל דקשיא ליה למה השיאו במקרא זה דכי טובים מיין ומפ"ודרשה דקרא. דמיירי בחביבות דברי סופרים מדברי תורה לכן אמר זה לר' ישמעאל שלא יהרהר אחר גזרות חכמים. וכ"מ בבבלי בעבודת כוכבים ע"ש) שמעון בר בא בש"ר יוחנן חביבין דברי סופרים כו' שהוא ימין ד"א כי טובים וגו' ד"ת דומין זל"ז כו' כצ"ל. וקצת מעין גירסא זו יש בירושלמי דעבודת כוכבים שם:

**ועל השמאל שהוא ימין.**בהקדמת בה"ג מסיים בה וכ"ש על טמא שהוא טמא ועל טהור שהוא טהור:

**נמשלו ד"ת במים ביין כו'.**ספרי עקב פסקא מ"ח וברייתא דל"ב מדות דרבי יוסי הגלילי מדה כ"א ודב"ר פ"ז שוח"ט מזמור א' וילקוט ישעיה רמז ת"פ:

**וכתיב לכו שברו ואכולו.**ממקרא זה אין מוכח על חיים לעולם. ונראה שחסר כאן עוד בבא זו דאיתא בספרי עקב ובשוח"ט שם. מה מים חנם לעולם אף ד"ת חנם לעולם שנאמר לכו שברו ואכולו בלא כסף וגו':

**שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים.**כאן מיירי מטהרת הנפש מעונות ויצה"ר לכן מביא מקרא זה דוזרקתי כו'. ואח"ז מטהרים את הגוף דקאמר היינו טבילה לטהר מטומאה לכן מביא מקרא דאורייתא ורחץ וכו':

**שנאמר צרופה כו'.**ובברכות (ט"ז) דרש לה מסמיכות אהלים לנחלים:

**שנאמר ועל כל פשעים תכסה אהבה.**ואין אהבה אלא תורה כמ"ש בתנדא"ר פ"ג:

**אם אין אדם עיף בה.**אפשר רמזו לדרוש המקרא (ישעיה כ"ח) זאת המנוחה (של תורה) הניחו לעיף וגו':

מים מניחין מקום גבוה כו' אין מתקיימין בכלי כסף וזהב כו'.(תענית ז') ע"ש:

**ת"ל כי ישרים דרכי ה' וגו' ופושעים יכשלו בם.**ולפ"ז הא דנמשכין לבתי כסאות כו' הוא רמז לפושעים המהפכים דא"ח למינות:

**כך ד"ת כ"ז שמתיישנין כו'.**מסיים בספרי שם שנאמר בישישים חכמה:

**כך ד"ת ניכרין בגוף.**חכמת אדם תאיר פניו:

**יין פעמים שהוא רע לראש ולגוף.**פי' למעיים כמ"ש בנדרים (ס"ו) שיין חדש רע למעיים:

**שנאמר נר לרגלי דבריך.**בספרי מביא על הא דד"ת טובים לראש ולגוף מקרא דכי לוית חן הם לראשך וגו' ועי' עירובין (נ"ד) וכאן נראה שחסר עוד בבא מה השמן אורה לעולם אף ד"ת אורה לעולם. וע"ז מביא מקרא דנר לרגלי דבריך:

**מיין אלו הנשיאים.**בילקוט הגי' אלו האמהות (וכדתנן נשים כו' כגפנים יש גפן כו'). ומלשון המאמר להלן אלו היה משה יודע כו'. משמע שהיה כתוב תחלה שטובים האבות מהקרבנות. ולפ"ז אפשר צ"ל כאן אלו הנסכים וכדלקמן:

**ר"י בריה דר"ש כל השירים כו'.**תנחומא ר"פ יתרו:

**אבל אינו כאדם שמריק כו'.**מפרש שם. לא הנחנו לשון של שירה שלא אמרנו לפניך:

**ואני לא חסרתי אלא כאדם שמטביל זכרותו של מכחול בים.**בסנהדרין שהביא המ"כ וכן באדר"ן פכ"ה ובזוהר וירא (צ"ט) במדרש הנעלם תני בדר"א ב' דברים שלא חסר מרבותיו אלא ככלב המלקק מן הים (וכ"ה בילקוט בראשית רמז כ"א בשם פרקי גן עדן על ריב"ז ועי' מסכתא סופרים פט"ז) ולא חסרונו תלמידי אלא כמכחול כו'. ונראה דמ"ש כאן ואני לא חסרתיה פירושו ג"כ שתלמידיו לא למדו ממנו כ"א מעט מפני שברכוהו ובדרבי יהושע להלן דאמר ולא חסרתיה רק כאדם שמטביל כו' פירושו לא חסרתי מרבותי (וצ"ל לא חסרתים) וממ"ש להלן ר"ע אין בי כח לומר כמ"ש רבותי פי' ר"א ור"י. משמע דכאן בדר"א נמי גרסינן הא דלא חסרתי מרבותי כדאיתא בסנהדרין:

**המריח נהנה והאתרוג לא חסר.**עי' בא"א. ונראה שט"ס הוא כאן. דפשיטא בכל מלמד תורה לחבירו כן הוא שהמלמד אילו חסר כלום בזה. והוספת פירוש בטעות הוא:

**וכממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר.**הענין תמוה דתחלה אמר שלא חסר כלום כמריח באתרוג. ושוב חזר להמשיל כממלא מאמת המים שמחסר הרבה יותר ממטביל מכחול בים. ושוב חוזר וממשיל במדליק מנר לנר. שאע"פ שאין הנר הראשון חסר כלום ע"י הדלקה מ"מ הרי הנר השני מקבל לו ככל אור הנר הראשון ממש. ע"כ כמדומה שחסר כאן בדברי ר"ע וצ"ל עוד. וחסרוני תלמידי כממלא מאמת המים וכמדליק מנר לנר. ומפני שר"ע העמיד תלמידים הרבה לכן אמר שמסר להם חכמתו וחסרוהו תלמידיו כל חכמתו לבסוף כמדליק מנר לנר שנמסר לנר השני אור כמו שהוא בראשון ומפני שבתחלה בילדותו העמיד תלמידים שמתו ולא קבלו ממנו כ"כ הרבה לכן המשיל תחלה עליהם כממנא מאמת המים (שהוא ג"כ יותר מכמכחול בים) ואח"כ על תלמידיו שבזקנתו המשיל כמדליק מנר לנר:

**פ"א שהה ר"ע כו'.**בא לומר שאע"פ שאמר ר"ע על עצמו אין בי כח כו'. דרך ענוה אמר כן. אבל באמת היה גדול כ"כ. שאף רבותיו חלקו לו כבוד ולא השיבו עד שנכנס לבהמ"ד:

**בא וישב לו מבחוץ.**שלא רצה להפסיע על ראשי עם קודש:

**הלכה מבחוץ.**הלכה למשה מסיני. ותורה מבחוץ הוא פלפול מסברא (ועי' ברש"י שלהי הוריות י"ג). והיינו סיני ועוקר הרים:

**והיתה מיוחדת לו לישיבה.**נראה דעל ר"א קאי ועליו היה ר"י אומר זה לאחר פטירתו שהאבן שהיה יושב עליו ר"א דומה לארון הברית (ועי' בביאורי לפדר"א פ"א מ"ש בזה בס"ד) אבל אין נראה לפרש זה על ר"ע שיאמר עליו ר"י רבו כן בחייו. גם לשון ישב עליו משמע שכבר נפטר בשעה שאמר זה. והיינו ר"א שמת קודם ר"י:

**חובל עולו של סנחריב כו'.**סנהדרין (צ"ד):

**מזרזיף.**עמ"כ. ועיקר המלה הוא לשון המקרא (תהלים ע') זרזיף ארץ ופירש"י נטיפת מטר כההיא דיומא (פ"ז) זרזיפא דמיא:

ד"ת אין מזרזפין כדברי ליצנותכצ"ל בכא"ף:

**אין להם בת קול בעוה"ז שנאמר ושפלת מארץ תדברי אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה מ') הרימי בכח קולך וגו'**כצ"ל. (ולגי' הספרים אולי י"ל דדרש ושפלת מארץ. כשתשפלו עד לארץ אז תדברי. והיינו לימות המשיח כד"א ישפילה עד ארץ וגו' תרמסנה רגל רגלי עני וגו' (ישעיה כ"ו):

**ממה שאתה מביא אורה כו'.**זה נדרש מן שמניך שהשמן מביא אורה כדלעיל:

**על שנתת לנו ביזת כו'.**אפשר דרש ליה מן לריח שמניך וכעין מה שתרגם אונקלוס בסדר האזינו חמאת בקר וחלב צאן ביזת מלכיהון וכו'. ועמ"כ. ולדבריו נדרש על כן עלמות בשביל ביזת העלמות (שנתת לי שמניהון) לכן אהבוך ישראל:

**אלו בעלי תשובה.**אפשר דרש עלמות. לשון העלם דבר מהם שאח"כ הודע אליהם חטאתם והתודו ושבו:

**זו כת שלישית.**שמגעת עד מות (וזהו על מות) ואח"כ מצפצפת ועולה כמ"ש בר"ה (י"ז):

**בשעה שעמדו ישראל כו'.**תנחומא ויגש. ושוח"ט מזמור ח':

**מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' כו'.**כ"ה הגי' גם בשוח"ט. והיינו כדתנן פ"ג דמגלה קטן קורא בתורה וכדמסיים לפיכך כו' לתורה כו'. שע"י כן יהיה רגיל לקרות בתורה בבהכ"נ ולומר ברכו כו'. ובתנחומא שם הגי' שהן אומרים בכל יום ברכו את ה' המבורך לעולם ועד. ולשון בכל יום משמע דלאו בקה"ת קאמר שאינה נוהגת בכל יום אלא בפרוסה על שמע בבהכ"נ קאמר. ולא שהקטן פורס על שמע דתנן במגלה שם שאינו פורס. אלא שעונה אחר המברך ברוך ה' המבורך לעולם ועד (ומ"ש שם ברכו ט"ס הוא):

ר' יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה דאתקריאת שכינותא אחריך נרוצה לארעא טבתא ארץ זבת חלב ודבשכצ"ל. ודרש ר"י משכני מארץ שהיא שכינה לא"י עצמה והיינו ארץ סיחון ועוג שאינה ארץ זבת חלב ודבש כא"י עצמה כדתנן בפ"ק דבכורים רק נקראת ארץ טובה ורחבה (כמ"ש (שמות ג') אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש דדרש אל ארץ טובה ורחבה כולל גם עבר הירדן סיחון ועוג וארץ זח"ו אינה כ"א א"י עצמה) וממה שהבאתנו לארץ סיחון ועוג אחריך נרוצה לעבור את הירדן לארץ זבת חלב ודבש. ועי' בילקוט הגי' כדריב"ל:

**משכני אחריך נרוצה.**דרש משכיני בשי"ן שמאלית וסמ"ך. כשמראין לי הסכין לטבוח אז אחריך נרוצה:

**אר"א צריך יהודאה לחרובא.**ויק"ר פי"ג וש"נ:

**הסיען מחטאו של ים.**וזהו משכיני בעל כרחי הסיעני. ואז אחריך נרוצה עד סיני:

**דבקה נפשי אחריך.**מקרא הוא (תהלים ס"ג) ולקמיה כתיב בראש המזמור כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך כו'. אם זכרתיך על ערש יצועי באשמורת אהגה בך. וזה כענין המשל דכאן לכל הן דאת אזיל כו':

**אמר עליהון מילא ומסתתמין.**מפרש לשון קיצץ בנטיעות. שקצץ הילדים בעודן כנטיעות מגודלים והניא לבבן מללמוד תורה שלא יצמחו לעץ חיים וכדאיתא בירושלמי בחגיגה שהביא המ"כ. במשנה מעשיך יקרבוך כו'. עדיות ספ"ה. בזכות שאמרו כל אשר דבר כו'. דרש ג"כ קרא דלהלן ויגד לכם בריתי אשר צויתי אתכם נעשות. ר"ל וקבלתם ציווי העשיה עליכם. וכי מניין יבוא כו' אלא הה"ד הביאני המלך חדריו פי' הרמב"ן בהקדמת פי' התורה שר"ל שהכל למדו מהתורה. (ובילקוט גרם חדריו אנו חדרי תורה) שפרשיות מע"ב נרמזו כל אלו ע"ש:

**אליהוא כו' ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן.**אף שבלשון הרמב"ן שם ג"כ הגי' כן. מ"מ נראה שט"ס הוא שחדרי בהמות ולויתן לא במענה אליהוא נתגלו אלא במענה ה' לאיוב (וראיתי מי שתמה כן) ונראה שצ"ל חדרי רוחות ומטרות וכד"א (איוב ל"ז) מן החדר תבא סופה וגו' כל הענין שם. ומיושב לשון חדריך דדרש ע"ז. אבל בבהמות ולויתן לא נמצא לשון חדר וגם אין מיושב כ"כ עליהן לשון חדרים:

**עשרה לשונות של שמחה.**אדר"ן פל"ד:

**כהדא חפיתא.**עמ"כ ובערוך הביא מאמר זה מהפסיקתא דרני עקרה (וליתא לפנינו שם) וגרם כהדא חפיתא. ולפ"ז כמדומה שצ"ל רביתא ופי' תינוקת המרקדת ומדלגת בשמחתה:

**אם ביום אם בהקב"ה.**שמעתי לפרש אם לתלות שמזל היום גורם הישועה ביום ההוא וישמחו ביום שגרם זה מזלו. לז"א כשפירש שלמה הביאני המלך חדריו אלו חדרים שבמרום חדרי כוכבים ומזלות ואז ראיתי שאין מזל שום יום גורם טובה לישראל שאין מזל לישראל ואין לנו לשמוח ביום כ"א בה' לבדו שעשה כן ביום הזה ועי' זוהר אמור (ק"ה):

**בך בישועתך.**כד"א (ישעיה כ"ה) נגילה ונשמחה בישועתו. ועוד כמה מקראות כי"ב:

**בתורתך.**כד"א פקודי ה' ישרים משמחי לב:

**ביראתך.**כד"א עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה:

**כגון הל' פסח בפסח.**זה נמשך ג"כ לדרשה דנגילה ונשמחה בך בתורתך בימי שמחת רגלינו. כי טובים דודיך ד"ת לשמוח בהן יותר מיין משמחת היין למשוך בשרו בהן בימי הרגלים:

**מיין של אבות מי פעל וכו'.**בילקוט מסיים כשאנו נכנסין לצרה מזכירין לפניך מעשה אבות וזכרונם בא לפניך יותר מניסוך היין על גבי המזבח:

**ונאוה אני במרה וכו' וימתקו המים.**ודרשו במכילתא שם ששבו בתשובה ע"ש ובילקוט מסיים כד"א שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו ששם נצטוו על המצות:

**במלכי יהודה שחורה אני מדבר באחאב כו'**על בשרו מבית אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה בנאים שלי עאכ"ו ר"ל בר חיתא כו' כצ"ל:

**לאכול סעודתן בשלש שעות.**תענית (כ"ה) ע"ש בפירש"י:

**לא מן פרניך.**עיין בפרש"י ביחזקאל שם:

**והן אומרים בלשון זכר.**מכילתא בשלח. ועיין תוס' פסחים (קט"ז) ד"ה ונאמר כו' ובפירש"י בערכין (י"ג):

**שמשעה שמתחן כו' ממקומם.**מסיים בילקוט שנא' (ישעיה מ') וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק (ונאמר כצ"ל) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (שם ל"ג). ומפרש אהל בל יצען ג"כ על השמים. וע"ז מביא כאן תני ראב"י כו' לפרש לשון יצען:

**אהלי קדר אין עליהם עול כל בריה.**שהן שוכנים חפשים במדברות (וי"ל שנרמז עליהם מ"ש (איוב ל"ט) מי שלח פרא חפשי כי הוא פרא אדם. ועיין בב"ר פמ"ה):

**אין לך שמח בבני.**ראיתי מי שהגיה לתיבה אחת שמחבבני. ואפשר היא הנוסחא הנכונה:

**רצפה רוץ פה כו'.**פסיקתא דאנכי ותנחומא פ' וישלח:

**לדרכך מדברה דמשק.**לפי דרך מדברותיך כלך לדמשק:

**הא וויתר למאד.**בירושלמי סוכה פ"ה ה"ה הגי' הא וותר לאלף. ועיין (תענית ה'):

**על שעשיתי מרכבות של סוסים לשמש כו' מבא בית ה' ואת מרכבות השמש שרף באש ר' יצחק כו'**כצ"ל:

**נגד השמש.**ר' איבו בש"ר שמואל מחטאו של שטים נמסרו ישראל למלכות שנא' (תהלים ק"ל) וישא ידו להם להפיל אותם בגוים באיזו חטא ויצמדו כו'. כ"ה בילקוט המכירי כ"י בתהלים שם בשם השה"ר. ועיין שוח"ט שם וביד"מ כאן:

**במעט שמנים ומעט מרחץ.**כ"ה בילקוט וכצ"ל:

**בני אומתי אלו הן דתן ואבירם.**אדר"ן פ"ך ועיין תדא"ר ר"פ כ"ט:

**עד שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו והרועים לא היה לו כו' עד שנתעכבתי במדבר כו'**כצ"ל:

**א"ר לוי יום שנתחתן כו'.**ירושלמי עבודת כוכבים פ"א סה"ב. ועיין (שבת נ"ו):

**אי לית אתון מייתין מיא מנהר פרת כו' רומי בבלון.**וז"ש בת בבל השדודה ואמרו בירושלמי דיבמות פ"ז שזו אדום כו' (וע"ש טעם אחר):

מפטם לפשחור בן אמר וחבריוכצ"ל. ומן הכהנים היה. והוא היה נביא שקר כמ"ש (ירמיה כ') ואתה פשחור וגו' אשר נבאת להם בשקר. אבל פשחור בן מלכים הכתוב בספרים משרי צדקיה היה (שם כ"א. ושם ל"ח) ולא מצאנו בו נביאות שקר:

**על שלא שמרתי כו'.**תדא"ר פ"ל ועיין באדר"ן שם:

**בי ה' כל הדברים כו' וכי מה כו'.**דרש לשון בתמיה וכי בי יכולין להעשות כו':

**אומה שנתתי נפשי עליה.**כמ"ש במכילתא בשלח ריש פרשתא דשירה שמשה נתן נפשו על ישראל:

**מעת מדה"ד.**כאלו ח"ו הטעתה מדה"ד למדת הרחמים שמדה"ד היה הכוונה לשחטם וממדת הרחמים נתכסה זה. ויהיה נדרש כעוטיה כמכוסה מעיני השגחת הרחמים. ואפשר עיקר הגי' צ"ל עטת מדה"ד כלומר עטתה מדה"ד וכסתה למדת הרחמים:

**וידבקו בעדרי חבירך.**יתכסו ויתעטפו בצל עדרי חבריך:

**הד"א היחברך כו'.**עמ"כ והעיקר מביא ראיה ששייך לקרותם בלשון חביריך על שעובדיהם עושים אותם חברותא כלפי שמיא:

**למה נמשלו הנביאים כנשים.**שלהי מדרש משלי:

ל"א ימים ר' שילא אמר ס"א סעודות מחררה זו שהיה לישראל אתה יודע מה אני עושהכצ"ל:

על משכנות הרועים על הקשים על ארעהון של רעים וקשיםכצ"ל. ודרש הרעים חסר. ועיין זוהר בלק (קצ"ח):

**דרש ר' פפוס כו'.**מכילתא בשלח פ"ו. כל הברייתא דר' פפוס:

**יחידי לכל באי עולם ואין מי ישיב על דבריו א"ל ר"ע דייך כו'.**כ"ה שם:

**שכן כתיב ואראה כו' כסא רם ונשא כו' שמפריש כו'.**עמ"כ ודחוק. ונראה שהוא כדמפ"ו אלו מכריעין לכף זכות ואלו לכף חובה. ויושב על הכסא מכריע ומפריש ביניהם. ואפשר רם דרש לשון הפרשה כד"א תרימו תרומה. ודרך הג"ה רחוקה קצת י"ל שחסר כאן וצ"ל. שכן כתיב ראיתי את ה' יושב על כסאו (היינו קרא דמלכים א' כ"ב בסיפיה וכל צבא השמים דדרש ואזל להלן). וכתיב ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. ומפרש ר' סימון בכסאו האמור במלכים שאין מוזכר שם רם ונשא. הוא כסא מלכות כמלך על כסאו להפריש לחיים או למות שהיה אז לדון את אחאב וכדמפ"ו מיימינים ומשמאליה וכמ"ש בפר"א פ"ג מימינו חיים ומשמאלו כו' (ועיין בעה"ק חלק התכלית פמ"א):

**אלו מכריעין לכ"ז כו'.**ירושלמי ריש סנהדרין כל המאמר ע"ש:

**מהו אמת אר"א שהוא כו'.**ויק"ר פכ"ו:

**יכול בשור של שאר ימות כו'**כצ"ל:

**ומי גרם להם להלצל מימינם כו'.**לפ"ז ידרש סיפיה דקרא נאוו לחייך בתורים. בשביל התורה ובשביל זה לא נאבדו:

**אש דת למו ומשמאלם זו תפלה ד"א מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפלין.**כ"ה במכילתא שם וכצ"ל:

**רכב פרעה על סוס זכר כו'.**אדר"ן פכ"ז ועיין שוח"ט מז' י"ח כל המאמר:

**לבלב בקולו.**לשון לבלב פירושו הנצה עיין ערוך. ואינו ענין לכאן כ"כ (ובדוחק י"ל שמכנה קולו של פרעה נגד קולו של ממ"ה רק כענין הנצה בצמחים שהוא תחלת הוצאת העלין. כן אין זה כ"א הנצת קול בעלמא) ובשוח"ט הגי' מלבב בקולו. והוא נכון. שהוא מענין קול מעומק ואומץ הלב לחזק לבב עמו וחילו:

**טעונו על דבר כו'.**עיין שמ"ר פט"ו: איפתסים נעשה לכם בים. פי' במ"ע בלשון גריקו"ש נפילת אויב פתאום מסביב עד אין מקום לנוס:

רעוותא דעולמיכצ"ל. ופי' לשון רצון שרצו אותי לקיים עולמי ע"י קבלת התורה.

**בתורים בשני תיירים כו' שתיורן טובה זע"ז כו'**כצ"ל:

והוא מלשון התייר הגדולפי' מנהיג ומושל:

**וכי שני זקנים כו'.**ויק"ר ספ"ג וש"ן:

**בחרוזים אלו התינוקות.**שיושבים שורות שורות כחרוזות:

**שחוזרים צואריהם.**פי' מעקמין צואריהם ומפני דוחקא דהוי בכלה לשמוע דרשת הרבנים. מוכרחין לעקם צואריהם לשמוע בצמא כאדם שלא שמע ד"ת מימיו:

בשעה שמאללין ההלכהכצ"ל פי' תחין ומרגלים דמתרגמינן מאלליא. ושייך זה בהלכה כמו לתור בחכמה:

**בן עזאי היה כו'.**ויק"ר פט"ז:

**ומדלגות זו מזו.**לגי' הספרים פירושו כמו אין מוקדם ומאוחר בתורה. לכן הפרשיות מדלגות זו מזו. אבל הקרוב יותר שצ"ל ונלמדות זו מזו:

**עדיים זו ביזת הים.**במ"ר ס"פ י"ג ע"ש בהגהותיו בס"ד. וי"ל עוד עדי (פי' תכשיט) ים:

הקרשים תצפה זהבכצ"ל:

**רמ"א עד שממ"ה כו'.**זוהר (שמות טז) ועיין (בראשית נ"ו):

**היא דעתיה דר"מ למימר סיריי אלא כו'.**כלומר ע"ד דר"מ דאמר נתן ריח רע קשיא דלא הול"ל נרדי נתן ריחו. אלא הו"ל נתן סירייו. ומשני שקפץ להם כו'. לכן כינה הכתוב דרך ריח טוב. לומר דאכתי חביבותא גבן וכמ"ש (בשבת פ"ח) ע"ש:

**כבר ירד מיכאל השר הגדול והציל כו'.**שמ"ר פי"ח וש"ן:

**לפי ששינה של עצרת ערבה.**שהאויר יפה וממוזג אז בא"י והסמוכים לה גם הלילה קצרה וכמ"ש בפר"א פמ"א עמש"ש בביאורי שם בס"ד וע"ל פ"ה פ"ג:

עד שחזקיה וסייעתו משובין ואוכלים פסחיהםכצ"ל:

**סינטימום כל ערל כו'.**במ"ר פי"א:

**הערלות א"ר מקום שעשוי כו'.**כ"ה בויק"ר וכצ"ל:

**המור הזה ראש כו'.**כד"א בשמים ראש מר דרור:

**ראש לכל הצדיקים.**כמ"ש (בחגיגה ג') שהוא תחלה כו':

**אברהם ממרר ומסגף כו'.**שנתנסה בעשר נסיונות על כבוד המקום. וז"ש בספרי האזינו שאברהם זכה לקבל יסורים וכמ"ש בהגהותי לבמ"ר פי"ז אות י"ד בס"ד ע"ש:

**נכנס ונוגפו ולי בין שדי ילין.**אף אם היה עובר לנגוף המצרי שהיה מוטל בין שדי. מ"מ אצלי היה לן בין שדי דרך חיבה:

בשעה שאתה מיצר וממיר כו'.(שבת שם):

**איש שהכל בו.**עיין שלהי סוטה:

**הן חמשה כנגד חמשה.**עיין (כריתות ו'). ומה שציין במ"כ ליומא פ"ק ט"ס הוא.

**מצומצמות בין שני בדי הארון.**ששם היה נותן המחתה עם הקטרת ביה"כ (דברי המ"כ אינן מדוייקים יפה) ובדי הארון נמשלו לשדים כמ"ש שבולטין כו' (יומא נד):

**אשכול שהיתה מתמרת כו'.**תנחומא תצוה סט"ו:

**אע"פ שמיצר ומימר כו'.**עיין אג"ב פס"ב:

**ופירשו נשאת עון עמך כסית כו'.**לומר שעיקר נשיאת העון היה בכיסוי ענן הקטרת. ועיין קה"ר פ"ח פ"ו ומש"ש בהגהותי בס"ד:

**בכרמי עין גדי כו' בין הבתרים.**דכתיב בה עז משולשת:

**אני רואה איזו אדם גדול כו'.**שמ"ר פל"ה:

**ועמון ומואב באים מכחו של לוט.**בן אחי אברהם שהיה אברהם מבקש רחמים עבורו ונתן נפשו עליו במלחמת המלכים. ובכ"ז כפר בעמון ומואב ובחר בזרע אברהם:

**נאמר כאן עין גדי.**ולשון בכרמי נדרש לשון אסיפה כדאיתא בשבת (שם) וכמ"ש בד"ה שם ויקבצו יהודה לבקש וגו':

**הנך יפה בגמ"ח.**בהנך יפה השני מרבה אף בשעה שאינן יפין כ"כ. לכן דרש ליה בגמ"ח אף כשאין עוסקין בתורה ומצות מ"מ יפין בקיימם גמ"ח. וכן במצות ל"ת בשעה שאין מקיימין מ"ע יושבין ואין עוברין עברה על ל"ת ונחשב להם יופי זכות וכדתנן שלהי מכות. וכן במצות שבשדה. אף כשהן בשדה שבטלין מת"ת ושארי מצות. מ"מ יפים בקיום מצות שבשדה שעוסקין במלאכתן ומקיימין. וסדין בציצית להקל באיסור כלאים. ופריעה קטנה ממילה עצמה. ונטע רבעי קל מערלה שמותר עכ"פ ע"י פדיון. ובהקדמת פ' המצות שהובא בר"ח ממנורת המאור של ר' ישראל ז"ל הובא מאמר זה מהפסיקתא וגרס ק"ש קודם תפלה. ומיושב טפי דק"ש חמורה מתפלה שהיא דאורייתא וזמן ק"ש של שחרית קשה יותר מתפלה ואין לה תשלומין. ושכרה גדול יותר מהתפלה. וק"ש קלה מצותה לקיים מתפלה שתפלה דווקא בעמידה ובק"ש קי"ל כל אדם קורא כדרכו וכן תפלין לגבי מזוזה. שמזוזה נוהגת בלילות ובימים ובכל הימים משא"כ תפלין (ועיין בירושלמי שלהי מגלה. ומ"מ יותר נכון היה לגרוס איפכא ולומר שאף בשעה שאין מקיים מצות תפלין החמורה שצריכה גוף נקי ומקום טהור. מ"מ הנך יפה במזוזה שמקיים תמיד אף בשינה וכי"ב. וכ"מ אח"כ הגי' בהקדמת פ' המצות שם ע"ש). וכן לולב מסוכה שאינו אלא לפי שעה פ"א ביום ובדמים קלים וסוכה כל ז' וכעין תדורו (וגם כאן היה נכון לגרוס איפכא ולומר אף כשבטלין מלולב מקיימין מצות סוכה שנוהגת בשעת שינה ואכילה) וכן מע"ט לגבי תשובה שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין עומדין (וגם כאן נכון יותר הגירסא להיפוך. אף כשבטלו מע"ט יפין בתשובה חח"כ) וכן עוה"ב שאין בו עוד קיבול שכר על מעשה המצות נחשב קטן יותר מעוה"ז עולם המעשה שמשתבח ה' ביותר ביפיו בקיום מצותיו. וכדתנן באבות פ"ד יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב:

**הנך יפה בנטיעה.**הוא כלל ואח"כ פורט ומפרש הנך יפה בערלה והנך יפה בנטע רבעי. ולקמן פ"ד שנשנה המאמר הזה. טעה שם המעתיק בזה. וע"י כן עירב ובלבל כל המאמר ע"ש:

**מה יונה זו תמה כך כו'.**כדלקמן פ"ה דדרש יונתי תמתי שנתממו עמי בסיני ואמרו כל אשר דבר כו'. והיינו שהלכו עמו בתמימות ולא התחכמו להרהר אחר מדותיו. ובילקוט מפרש שלא אמרו דיינו עשר או עשרים מצות אלא כל אשר צוה כו'. משמע דדרש תמה לשון תמים בשלימות כל מצות התורה:

**נאמר בהילוכן כשהן כו'.**חסר כאן וצ"ל מה יונה נאה בהילוכה כך ישראל נאין בהלוכן כו'. וכ"ה בילקוט:

**מצויינת מסומנת להכירה מבין חברותי'.**כן הן מצויינין מבין העובדי כוכבים. וכן פי' המפרשים מ"ש בהגדה ויהי שם לגוי מלמד כו' מצויינין שם. וע"ל פ"ג רפ"ד:

**כל א' מכיר מקומו.**מתני' (סנהדרין ל"ז) והוא ממ"ח דברים ששנו חכמים בתורה בפ"ו דאבות. ונראה שז"ש בפסחים (קי"ט) ליושבים לפני ה' זה המכיר מקום חבירו בישיבה. ועיין במי' רשב"ם שם:

**אע"פ שחרב כו' לא בטלו כו'.**עמ"כ. וכתב הרשב"ץ בתשובה ח"ג ססי' ר"א שמכאן רמז לעלות לרגל אף בזה"ז:

**יונה זו מחדש בכל חדש כו'.**עיין ב"ב (דף פ'):

**כך ישראל מתחדשין בכל חדש תורה כו'.**י"ל כמ"ש כל תלתין יומין מהדר תלמודיה. ומע"ט. שמביאין בכל חדש שעיר חטאת לכפר (ואולי מכאן סמך לתענית ותשובה בערב ר"ח) ובילקוט מסיים שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחות וגו':

**שוגרת רוגליות הרבה.**מלשון שגר היונה בפ"ב דב"ב (כ"ג) ורוגליות הן גפנים. ופי' שהיונה מלקטת מזונות מכמה גפנים:

**אף בחמ"ו הרבה כו'.**ע"ל פ"ז ספ"ז:

**רבי היה יושב ודורש כו'.**מכילתא בשלח פרשתא דשירה פ"ט. והובא בילקוט לקמן פ"ו. ומפרש שם אחת היא יונתי תמתי זה משה ששקול נגד הכל. ונראה שזה חסר כאן. וע"ז הוא שמביא ענין הא דרבי יושב ודורש כאן. וכמדומה שזה שמעתי מהרב המנוח מו"ה משה מ"מ דשקלאב דורש לציון תובב"א:

**דוגמא דידך דמיא להדא יונה.**בתנחומא תצוה ס"ה (והובא בילקוט כאן) מי שמבקש לקנות חטים אומר הראני דוגמתן אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה כו' יודרש עיניך לשון דוגמא. כמו בלשון חכמים עיין ענין גוון וכגון (ובב"ר פע"א מצדיק עינו דוגמא דידהון):

**שהוא יכול כו'.**ואעפ"כ אין מחליפה. ולכן מקלסה בלשון כפול. לומר אף שאינה עושה רצונו ויכול להחליפה. מ"מ יפה ונעימה לפניו ואין מחליפה. אבל היא שאינה יכולה להחליפו (זכר לדבר האיש מוציא בגט שלא ברצונה והאשה אינה יוצאה אלא ברצון הבעל). לא הוצרכה לקלוס בלשון כפול. ור"ח אמר שאף היא לשונה כפול לענין שאף בשעה שכועס ומתנהג עמה באף וחימה בכ"ז נעים שמקבלת תוכחה באהבה:

**בחדר המטות ר"א ורשב"ן כו'.**שוח"ט מז' י"ח ע"פ כי אתה תאיר נרי:

וישראל רבים כחול אשר על שפת היםכצ"ל:

ס"ר דקני לא אחזקה להוןכצ"ל (ואפשר לפי הנוסחא דכאן צ"ל לא מטענה להון):

**ומה הרטבה הרטיב.**לשון רעננה דרש רענן ורטוב כמ"ש בהגהותי ריש סדר ויצא ע"ש:

**אין אדם נהנה מן הברות כו'.**נכון לגרוס מקרה מן הברות וכדלקמן שיהא אדם מקרה בארזים כו':

**ומרהיט בברותים.**עמ"כ בשם ס"י. וכ"ה בילקוט (ושם הלשון מרשין של ברותים שהוא במקום דרוסה. והוא לשון מעורבב. שמרישין הן קורות. ולשון מקום דריסה נשתבש שם מדרשא קמייתא דהכא שהיו הכהנים רוהטים ודורסים שם):