(א) **שלא שבעתם מיינה של תורה.**דרש לשבעה על שתיה כמ"ש (בברכות מט:) וכן בישעיה כאן נאמר תחילה לכו שברו ואכלו ולכו שברו כו' יין וחלב וע"ז חוזר ואומר בלא לחם כו' בלא לשבעה:

(ב) לוחציו אפילו גבאי צדקה(ב"ב ח') ע"ש:

(ג) **חוץ משכר.**משמע שעל זה מותר ללחוץ. וע' ח"מ סי' ע"ב סי"ז שמותר לעכב ס' של פקדון ושאלה אף במקום שיש תקנה:

(ד) **שאינן נוטלין אלא שכר בטלה.**זה מפרש דרך איידי שכל עיקר שמותרין ליקח שכר אינו כ"א שכר בטלה וכמ"ש בירושלמי דנדרים:

(ה) תני מר"ה כו'(ביצה טז.)

(ו) **ור"ח.**בביצה שם ליתא והטור באו"ח ס"ס תי"ט הביא זה בשם הפסיקתא:

(ז) **ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן.**והב"י שם פי' דהיינו שכר למודם (וכמו דתני בביצה שם והוצאות בניו לת"ת) והמג"א שם נראה גורס מה שמוליכין לבית רבן בר"ח ופירש מזה סמך המנהג שנותנין מעות ר"ח למלמדים:

(ז) **ז' כתות כו'.**ספרי דברים פסקא י'. ופסקא מ"ז ושוח"ט י"א ומזמר י"ט:

(ח) **מכחה של תורה שנאמר מימינו אש דת למו.**כ"ה בשו"ט שם:

(ט) **אלו סופרים כו'**לעמוד בימינו של הקב"ה מסיים בשו"ט שם שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד מימיני בל אמוט ואפשר ר"ל מפני שהם צריכין להשים נגד עיניהם ה' תמיד לעשות מלאכתן בלא רמיה וכדרב שמואל בר שילת פ"ק (דב"ב ח) [ור"ת שויתי ה' לנגדי תמיד רמוז שילת אביו של רב שמואל (ועיקר הענין מרמז נעימות בימינך נצח על מלמדי תינוקות שנו"ה נקראים לימודי ה' ובהן תלויין תשב"ר)]:

(י) אם שמחה למה חגיגהוע' בזית רענן מ"ש בזה ודחוק וכמדומה דגרסינן כאן נציחה במקום חגיגה. ודייק על לשון שובע שמחות כו' נצח יש ניצוח הוא במלחמה ואינו שעת שמחה ודרש ואזיל שהשמחה בלולב הוא סימן הנצחון כששב כבר מהמלחמה:

(יא) **אנו יודעין דישראל אינון נצחייא.**שנצחו ישראל בדין כו' שנא' וגם נצח ישראל כו' ואומר להם ולקחתם לכם ד"א ולקחתם לכם הה"ד פנה אל תפלת הערער א"ר אבין אין אנו יכולים כו' כצ"ל:

(יב) **פתר קריה בפועל.**שסתמו עני וכי"ב פי' הרמב"ם בפי' המשניות פט"ז דכלים גנוניות העני שהוא הפועל ע"ש:

(יג) **לכשיפליג כו'**וילקישנה כלומר מאחר תפלתו יותר משאר ב"א לאחר שיפליג ממלאכתו ודרש כי יעטוף כי יאחר כמפורש:

(יד) **ויעתר לו כו'**לחתירתא ב"ר פס"ג (ובסנהדרין קג.) ובירושלמי שם:

(טו) **שאין להם כו'.**לכן נקראים ערער ולכן כתב עליהם דור אחרון:

(טז) **שנאמר ויהי בהיותם בשדה.**ודרש שרצו לחלוק העולם:

(יז) אר"א עצי היער וכל עצי היערכצ"ל ור"ל שבד"ה כתיב במקרא עצי היער ובתהלים כתיב כל עצי היער:

(יח) **שעושין פירות כו'**שאינן עושין פירות. הן ד' מינין שבלולב ששנים מהן עושין פירות ושנים אין עושין כדאיתא (במנחות כח) ובכולם יחד ירונו ויהללו לד' בסוכות כדמפרש:

(יט) **הלל שיש בו לשעבר כו'.**ירושלמי פ"ב דברכות ורפ"ב דמגלה:

(כ) **תני ר"ח לכם לכל או"א כו'**כצ"ל וכ"ה בת"כ:

(כא) **לית ליה לההוא גברא כו'.**עיין ערוך ערך לאכסן נ"א בזה:

(כב) **הדין טפיטא.**הערוך גרס דיופטא ע"ש:

(כג) **צווח כו' גזול אני כו'.**כמ"ש החמס קם למטה רשע עב"ר ר"פ ל"א:

(כד) **משל למדינה שחייבת כו'.**קה"ר פ"ט פ"ד:

(כה) **כך בער"ה גדולי הדור מתענין.**הביאו הטור ריש ה' ר"ה וש"פ:

(כו) **ליתן אימתך על בריותיך ביהכ"פ.**כ"ה בילקוט תהלים (ע' בקה"ר שם דגרס הא דעמך הסליחה על הא דבתענית ערב ר"ה מתיר שליש):

(כז) **ביום הראשון תני ר"ח ביום ולא כו' פרי עץ הדר עץ שטעם כו'**כצ"ל וכ"ה בת"כ:

(כח) תרגם עקילס הדר אידור שהוא דר על כל מים. כ"ה (בסוכה לה.):

(כט) **ב' דליות.**עיין רמב"ן במלחמות ה' (בסוכה לד:):

(ל) **רחוש.**עמ"כ ועיקר הפי' מרובה בגדולין כמו יער כמו חרש שהוא יער וע"ע ערך חש ג' שגורם רחישת קנים במקום חרישת קנים שהוזכר במדרש בכ"מ. ומ"ש המ"כ שהערוך כתב עיקר הגי' דחוס. אמת שכתב כן מפני שהיה לפניו הגי' דחוש בדל"ת (וע"ש שכתב בפרק קמא דסוכה וליתא לפנינו ונראה שצ"ל בפסקא קמא דסוכה ור"ל בפסיקתא וכי"ב בערוך בכ"מ) ונדחק לפרשו. אבל גי' שלפנינו רחוש בריש נכונה:

(לא) אתרוג יש בו טעם בו יוקשרו כו'(מנחות כח):

(לב) **יוקשרו כלם אגודה אחת.**ל"ד כלם שאין האתרוג עמהם באגודה כדילפינן בת"כ (ובסוכה שם:) אלא בחיבור א' וכן בנמשל אין הת"ח הדומה לאתרוג ראוי להתקשר תמיד באגודה א' עמהן. ודיו שיתקרב אליהם:

(לג) **ג' המה פסח מצה ומרור.**בתנחומא ל"ג ליה. ולדבריו דרש ג' וד' היינו ועוד א' שעמו הן ד' שזהו ג' מינין שבלולב הנאגדין עם הד' האתרוג שאינו נאגד עמהם:

(לד) **אלא לולב לבה של תמרה.**מכאן סמך למה שכתב ריא"ז בש"ג רפ"ג דסוכה שלולב הוא מענפים הפנימים שבתוך לבו של דקל ולא מן החיצונים שנקראים חריות (אף שמלשון הש"ס שם משמע שחריות נקראין הלולבין עצמן כשמתקשין):

(לה) **שהוא הדס הרי הוא אומר כו'**עלי זית וגו' ועלי עץ עבות כצ"ל. ור"ל דא"כ משמע מזה לכאורה שעץ עבות אינו הדס (ועיין סוכה י"א. דמפרשים עלי הדס שוטה לסוכה):

(לו) **והן נראין קטנים כו'**וגדולים כו'. דרש ג"כ אידך קרא דארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים על ד' מינין וכדמפרש וע' בתנחומא: