(א) **לכשירומם כו' כרם בזוי.**דרש כרם לשון רוממות כפשטי' ולשון כרם שניהם יחד וכי"ב הרבה במדרש:

(ב) נפשם מתמעטת עליהםכצ"ל:

(ג) **הה"ד רשע יראה וכעס.**ס"ל לר' נחמיה דלא די בזה שהצדיקים יראו ביסורי הרשעים וישמחו כדר"י. אלא הרשעים יראו בשלות הצדיקים ויצערו וכדאי' בתדא"ז פכ"א ואותיות דר"ע אות כ' שאמר גבריאל וכנסת ישראל לפני הקב"ה שיראו ויבושו כד"א ותרא אויבתי ותכסה בושה:

(ד) **מה המכות האלה וגו'**אשר הכתי בית מאהבי מכות האלה גרמו לי כצ"ל מדלא כתיב אוהבי וכתיב מאהבי דרש פועל יוצא שמאהיבין אותו ע"י כן להקב"ה:

(ה) **לכשיפרסם כו' וכבר פרסמו.**אין זה מיושב כ"כ להדרש בלשון כרום. ואפשר עיקר הגי' לכשיפריש כו' וכבר הפריש כו'. ודרש כרום לשון הרמו מתוך העדה (ודרש זלות על הממזר הזה שזלזל בכבודו של מקום):

(ו) **שתקתיה מפני כבודך.**כמ"ש בבמ"ר פ"כ שחס הקב"ה על כבודן של בריות וסתם פי הבהמה שאלו היתה מדברת כו':

(ז) **מלך שלפניך אל תקלל כו'**מלך שבדורך כו'. שרי הדרשות ענין א' הם רק לדרשא שנית על שאול בייחוד לכן נקט שבדורך. ולל"ק כל מלך שלפניך בדורך קאמר:

(ח) **אזנים לדרך כו'.**שוח"ט מזמור ז' ועב"ר פע"ד:

(ט) **ר"ח בר אבא ובר קפרא ח"א כו'.**שה"ר פ"ב פי"ב:

(י) **הטבה כהטבת נרות כו' קטרת כו'.**נראה ר"ל היטיבו פועל יוצא שכביכול הטיבו לב שלמעלן בדבריהם הטובים וכלשון הטבה האמור בנרות שפירשוהו כן (בזוהר נח ג:) (ויחי רמ"ד:) ובכ"מ דאדליק בוציניא לעילא. וכן בקטרת (אף שלא מצאנו בו לשון הטבה הרי הוא עולה לריח ניחוח לה' לשכך כל זעם כמ"ש בזוהר ב"כ וכתיב (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב) וכנגד זה בא לפרש באידך קול לרעה שח"ו לא פעלו למעלה כלום בהקצפתם רק להם הוא קצפון כמ"ש שחת לו לא בניו מומם:

(יא) באפי וחוזר אני כו'(סנהדרין ק"י):

(יב) **מלך אל תקלל זה משה כו'**שהוגד למשה מסיני הוצא כו'. אפשר דרשא זו סובר כפירוש שהביא רבינו בחיי דהאי ויקלל על משה קאי ע"ש:

(יג) **יצא מעולמו.**פי' רבי' בחיי דדרש מדסמיך ליה חק עולם ויצא בן כו'. לומר שיצא מעולמו שהיא שכינת עזו של הקב"ה המתעלם ומתכסה בלבושי העולמות שברא:

(יד) **אע"פ שלא היו ממזרין באותה שעה.**דכתיב כלך ימה רעיתי ומום אין בך:

(טו) **הוא היה ממזר.**בת"כ הגי' כממזר ור' לוי פליג ואמר ממזר ברור היה. ופלוגתייהו תלייא בפלוגתא (דיבמות מה.) אם הוולד ממזר או מזוהם וע' רמב"ן כאן:

(טז) **שחקה לו אשתו.**פי' לו להמצרי הראתה פנים שוחקות ודברה עמו דבר שחוק לכן הסכים בלבו ואמר דהדין גברא הוא כלומר על עצמו אמר שיפתה וגם יוכל לה לזנות (אף ששארי נשי הדור צניעות היו) ולכן הטמין עצמו המצרי אחורי הסלם שכשיצא בעלה למלאכתו והיה מזומן לחזור לביתה לקלקל עמה. אבל מה' היתה נסבה שבעלה בדרכו הפך פניו לאחוריו וראהו יוצא מביתו והבין שקלקל עמה:

(יז) **במסטורין של ישראל הרגו.**לפי נוסחת השמ"ר שם צ"ל טמנו במקום הרגו ועל ויטמנהו בחול קאי:

(יח) **גל נעול אלו כו' גן נעול כו'.**במכילתא בא פ"ה ושוח"ט מזמור קכ"ב הגי' כדהכא. אבל בשה"ר שם ובמ"ר פ"ג הגי' להיפך. וגי' דהכא נראה נכונה. שגן הוא שכבר נחרש ונזרע בו (ועיין פר"א פכ"א) וגל נעול הוא שלא עבר בו אדם עדיין וכן מתיישב למ"ד שם מעין חתום ג"כ על הבתולות שעליהם שייך לומר שניהם ב' חותמות (וכן תקנו במטבע ברכת בתולים לבל ישלט זר במעין חתום):

(יט) מתוך כך שלחיך פרדס רמונים שלוחיך כדאמר ויהי בשלחכצ"ל:

(כ) **בשביל ד' דברים כו'.**במ"ר פ"כ:

(כא) ליהודה ליאני ולראובן רופא(ע' בשה"ר שם) כצ"ל ורופא הוא קצור השם מראובן (או על שם אבני אודם שנקרא רובינ"ו והוא אדום בלשון רומי רופוס) וליאוני הוא ארי' בלשון רומי על שם גור אריה יהודה כמובא בדברי הראשונים ז"ל ליאון כנוי ליהודא:

(כב) **ליוסף לסטיס.**אפשר צ"ל אדעטיש והוא יוסף בלשון רומי:

(כג) **דהוות פטטא בשלמא שלם כו'.**זו היא מדברת עם כל אדם (דכתובות ע"ב) ע"ש:

(כד) **לשבטו שיצא ממנו אמר ר"ל מדכרן כו'**למטה דן אמר רב לעולם אין ממזר כו' יתפרסמו החטאים ר' זירא כדסלק להכא כו' כצ"ל וע"פ הירושלמי דיבמות וקדושין שהביא המ"כ [ועיין במדבר רבה פ"ט]:

(כה) **א"ל רבי חיי שעה אתית כו'**כצ"ל וכ"ה במ"כ:

(כו) **מדכרן ומניחין כו'.**שמ"ר פמ"ח:

(כז) **עלי לנחמן כו'**אבל לע"ל כו'. אפשר ר"ל כמ"ד שלהי קדושין עתידין ממזרים להטהר וע"ש בר"ן (ובקה"ר משמע שלענין שבאין לעוה"ב הוא דאמר עלי לנחמן ע"ש):