(א) **רבש"ע אכתוב אותה להם.**רמז לדבר לכן נכתב אכתוב יתיר ו' לרמוז על שתא סדרי משנה שרצה לכתוב:

(ב) **האלה כרתי אתך ברית זו המשנה כו'**כצ"ל:

(ג) **השניים כתוב אתה כו' ולואי אתן בו ידי.**הה"ד ואכתוב על הלוחות (ונכון יותר לגרוס מקרא דוכתבתי על הלוחות הכתוב בפרשה כאן. וכן להלן בסוף פ' זו רמי קרא דכתב לך על מקרא זה דוכתבתי) ואע"ג דכתיב כמכתב הראשון. היינו על הדברים שכתוב בשניהם בשוה. ולא שאופן הכתיבה שלהן שוה. ועי' רמב"ן ובחיי בזה שלא הזכירו המדרש (וקצת משמע ממ"ש בעירובין (נ"ד.) אלמלא לא נשתברו הלוחות לא נשתכחה תורה מישראל דכתיב חרות על הלוחות דלוחות השניות היו משונין בכתיבתן מהראשונים):

(ד) **אלות ותוכחות הם.**לומר שעתה שחטאו יכתוב להם תוכחות ואלות ועל פיהם יכרת הברית וכמ"ש בסוף קללות שבמשנה תורה (דברים כ"ח) אלה דברי הברית אבל בלוחות הראשונות שנתנו על דעת חרות מיצה"ר לא היו צריכים לאלות ותוכחות:

(ה) **ר"י וריב"ש כו'.**ירושלמי פיאה ומגילה שם. ובפיאה הנוסחא משונה אבל במגילה הנוסחא כדהכא דפליגי בה למר אם לא שמרתם שבכתב בכתב ושבפה בפה אינכם מקבלים שכר עליהם ולאידך מאן דאמר אינו כורת ברית עמכם אלא שבירושלמי מגילה שם דברי ר"י וריב"ס איפכא שנויים מדהכא. אבל בש"ס דילן (בתמורה י"ד) אמרינן נמי משמיה דר"י הלכות הכותבן כו' הלומד מהן אינו מקבל שכר וכן בתנחומא פ' זו תני משמיה דר"י בר"ש (ושם כתוב בר שלום) כדהכא והביאו רבינו בחיי ע"ש:

(ו) לא הייתי מכיר אותך.(כענין מה שכתוב ידעתיך בשם) ולא הייתי מביט כו' כצ"ל. וכדמסיים אף אתה מלכם כו':

(ז) **לשעבר כו' סבתא ורעמא כו'.**פירשתי בס"ד בהגהות ב"ר פס"ג ע"ש:

(ח) **ועליתי אתכם.**היינו שקראתים עמי ועיין ריש רות רבה:

(ט) **מן הפירות אבל הקרן כו'.**כמו ששנינו שתלמוד תורה מהדברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ורבינו בחיי הביא מהמדרש דמסיים בה שנאמר (חבקוק ב') קרנים מידו לו. ונראה מדבריו שמפרש קרנים לשון קרן דרש ואפשר עיקר הדרשא מסיפא ושם חביון עוזו לומר שלקרנים זכה בעוה"ז קרני הוד אבל עיקרו חבוי לעוה"ב:

(י) **שתהא יגע בהן בפיך.**להוציאם בפה כמ"ש (בעירובין נ"ד) ובכ"מ (מ"כ):

(יא) **דשחרין ודקרנין בלילה וביום ור' יוחנן כו' ולמדו תורה דאיממין אלא כו'**כצ"ל ופירש דר"י אמר דתורה דיממא עיקר וכמאן דאמר בעירובין לא איברי לילה אלא לשינתא ורשב"ל אמר דשחרין ודקרנין פי' של ערב ובוקר ושחר הוא ערב ולילה ע' מ"כ וכ"כ בתדא"ר ס"פ כ"ז תשכים ותשחיר בד"ת ונקטיה בלשון שחר אפשר לרמז על קרא דשחורות כעורב דמייתי עלה בויק"ר פר' י"ט שציין המ"כ רק נקט השחרה והערבה ומשמע דשחר הוא יום כפשטיה ובלילה וביום דנקט הוא פי' על דשחרין ודקרנין:

(יב) **המשנין יושבין בבקר ובערב.**עי' מ"כ שהם מלמדי המשנה תורה שבע"פ אבל הסופרים שהן מלמדין תושב"כ מתוך הספרים לא היו רגילין ללמד תשב"ר בלילה המקרא:

(יג) **בעולם הזה אבל לעולם הבא כו'.**דרש ויהי שם כו' לחם לא אכל כו' אבל לעוה"ב יאכל ובא ללמד לדורות שיש שאין נזונין מלחמה של תורה בעוה"ז וצפון להם לעוה"ב:

(יד) **מזיו השכינה.**דרש עם ה' לחם לא אכל סבת היותו עם ה' ודביקותו בו היה שלא הוצרך לאכול וחי בהשגת כבוד ה' וכמו החיות דיליף להלן מן ואתה מחיה את כלם וע' לעיל פרשה ל"ב:

(טו) **על הלוחות.**עשרת הדברים מלמד שהראשונים כו':

(טז) **כיצד היו עשויין כו'.**שה"ר פר' י"א:

(יז) **עד שהיה כותב בקולמוס כו'.**דב"ר פ"ג (ושם עוד דעה שלישית שכשנתנה לו תורה מכף לכף נטל זיו הפנים ויש לסמוך זה ממ"ש וקרנים מידו לו ואפשר היה כתוב זה כאן וע"ז מסיים שנאמר ומשה לא ידע (עיין יד"מ) וגו' בדברו אתו שמן הדברות זכה לקרון הפנים):

(יח) **ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק למה שהתורה כו'**וכצ"ל:

(יט) **לתיסומן.**במ"ע כ' שצ"ל לתסוורן ופי' לפקיד האוצרות:

(כ) **אלא כו' כתוב לך תנ"ך.**ולאזהרה שיותר מזה לא יכתוב תורה שבע"פ שניתן לו:

(כב) **טוב לי תורת פיך.**תושבע"פ ומנין היה יודע שאמר ואנכי עמדתי כו' כצ"ל. ומקרא ראשון דויהי שם התורה כתבה כן אבל זה אמר משה על עצמו לכן שואל מניין היה יודע:

(כב) **היה עומד כו' יושב ושונה.**כדברי רב רפ"ג דמגילה (כ"א.). מאמר המדרש מן אמר להם הקב"ה עד סוף הפרשה איננו מובן כלל ואין ענינו ופירושו כמתמה ומסתפק על אמרו ח"י. כי מה ענין ואפילו עושה נאמן הוא אחרי שאין זה להשלמת התנאי הנזכר. ומורה אך ההפוך. ומה זו ראיה שמביא מהכתוב לא כן עבדי משה כו'. ופירושו לדעתי על דרך אשר הורגל האדם להיות נקשר באמצעית זולתו באיזה ענין מעסקיו אשר יעשה לפעמים מאדם זולת אדם ויהיה נאות לתכלית מבוקשו ע"י ערך ויחס אשר ביניהם מצד סימנים מורגשים (דורך שריכטליכע אנצייגע) שיודיע מלפנים טרם עשות עסקיו או צרכיו ע"י זולתו. אשר לסיבת החשיבות אשר יתעצם בו יתואר בשם נאמן וישיג קנין החשיבות ההסכמי ע"י הוצאת כחותיו אל הפועל הנרגש על ידו מן המביאו לכך. ויהיה לפ"ז שעיר המאמר מן כשראה הקב"ה וכו'. כנושא ונותן עמהם שחשבו מלאכי השרת שהניח למשה מקום להתגדר על אמרו כתב לך והראה להם שאינם יודעים דרך השלמתו כאמרו ואפילו עושה נאמן הוא ר"ל שאין הפרש אם ע"י עצמו או ע"י נאמנו בבחינת היותו בשלילת הגבול. וכך הורה מלפנים ע"י הכתוב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. וזה נאות למה שאמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. בשם ידידי הרב השנון החכם הכולל מוה' אברהם זקהיים ז"ל:

(כב) **ואפילו עושה נאמן הוא.**אפשר ר"ל אפילו עושה דבר שלא אמרתי לו בפירוש מסתמא כהוגן ולכבוד שמי אמר ואני מסכים על זה רמזתיה לו ברמז והוא חכם הבין מדעתו וכמ"ש פרשה מ"ו מג' דברים שעשה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו. וכן ההיא דכה אמר ה' שימו איש חרבו שאמרו בתדה"ר שמשה הבין זה מדעתו וכמש"ל פמ"ב בס"ד: