שתה טמא ושתה טהור טמא. שמא שתה הטהור אותה טפה שנפלה מפיו של טמא. וכשנטל הטהור בפיו או בידיו לשתות חשב את המים שבפה או שביד ושוב אינה בטלה הטפה ברוב אלא מטמאה את כל המשקין שבפה או שביד ושתה משקין טמאין ונטמא. וכן מילא בכלי טהור. חשב את המים כשמילאן בכלי ונטמאו כל המים שבכלי מן הטפה:

אם הדיח טמא. שהרי חשב את המים כשהדיח ונטמאו מאותה הטפה:

ואם לא הדיח טהור. שבטלה הטפה ברוב מים הטהורין שהרי לא חשב על המים שבככר שהככר מעצמו נפל. והכי תניא בתוספתא א"ר נחמיה מפני מה אמרו אם לא הדיח טהור שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו הגביהן רבו הטהורין על הטמאין מפני מה אמרו הדיח טמא הוכשרו המים שבידו ונטמאו וטמאו את הככר:

רש"א בין שהדיח כו' טמא. דחיישי' שמא כשהגביהו נפלו כל המים שעל הככר ונשתיירה אותה הטפה ואינה בטלה ומטמאת את הככר:

מי בורות מי שיחין מי מערות. שהעולם נברא בשלשה דברים אמ"ש אויר מים אש. וכל אחד הוא נצרך לשלשה דברים. אויר לרוח החיוני שבו תלוי חיות האדם. ורוח המקיר להקיר עצמו ושלא ירקיבו הפירות. ורוח לזרות התבואה למזון. אש להאיר. אש לבשל. אש לשרוף. מים לרחוץ עצמו. מים לכבס כסותו. מים לשתות. וכנגדן בור שיח ומערה. בור לשתות הילכך הוא עגול שיהא יכול לשתות מכל צד. שיח הוא לכבס כסותו הלכך הוא ארוך שהארוך יפה לכבוס שצריך להוליך ולהביא את הבגד כדרך הכובסין. מערה היא לרחיצה. שבכ"מ שהוזכר רחיצה וטבילה שנינו בו מערה כמו הרוחץ במי מערה וכן בכל הטבילות שנינו בהן מערה. וכנגדן נברא העולם בעגול ושתי מרובעין:

עד שיהלכו רוב בני אדם. תניא בתוספתא בד"א בגבי שאפשר לשתות ולא יהיה מקום פרסת רגליו נכרות אבל גבי שא"א לו לשתות עד שיהיה מקום רגליו ניכרין מצא שם מקום פרסת רגלי אדם מקום פרסת רגלי בהמה גסה טמא מקום פרסת רגלי בהמה דקה טהור:

כשרין לחולין וליטול מהן לידים. גרסי'. דמ"ש חלה מתרומה דתני סיפא כשרין לתרומה אלא הכא לחולין וסיפא לתרומה:

וליטול מהן לידים. ליטול מהן בכלי וליתן לידים:

ומטבילין. כלים וידים שכשאין בו ארבעים סאה נוטלין מהן בכלי ונותנים לידים אבל אם הטביל בו את הידים לא עלתה לו לא לנטילה ולא לטבילה אבל שיש בו מ' סאה מטבילין בו את הידים ועלתה לו: