**בהרבה מקומות כו'**וידמה האדם כאילו ח"ו צריך לנרות. לא כן כי אם למען האדם לזכותם כמו שמסיק זש"ה ה' חפץ כו'. כי הדבר הזה הוא רק לזכות לישראל ולא שהוא צריך לאורה (יפ"ת):

**אלא עשה חלונות צרות מבפנים כו'**כי האור צריך שיצא בתחילה ממקום צר שלא יתגלה בפתע פתאום ויחשיך עפעפי עין הרואה מלהסתכל בו. וע"כ הוא מאיר במעט מעט ממקום צר והולך ומתרחב. וכן אור השפע והברכה שיצא מביהמ"ק מעט מעט כדי שיהיה כח בגוף האדם העכור לקבל האור ההוא (במ"ח):

ויעש לבית חלוני שקופים אטומיםוכדמסיים בפ' כל קרבנות צבור תני שקיפים בחוץ ואטומים בפנים. ופרש"י שקופים מבחוץ רחבים מבחוץ. ואטומים מבפנים ופיהם קצר בפנים. דרך בנאים כשעושים חלון מרחיבין אותם מבפנים שמשפעין את עובי הכותל מכל צד כדי שלא יסתום ויעכב לפני הכותל את האור מלבא לצדדים. אבל חלוני ההיכל קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתצא האורה מן ההיכל ומאיר לעולם. כי לא לאורה אני צריך ע"כ. ויהיה שקופים מלשון השקפה והסתכלות. ואטומים מלשון אטום ומכוסה. ומשמע ליה שקופין מבחוץ ואטומים מבפנים ולא להיפך. דא"כ מאי אשמועינן קרא:

ולמה צוה אתכם לזכותכםשרצה לצדק ולזכות אתכם. ולא שהוא צריך לאורה. לכך בהעלותך את הנרות ר"ל לשון עליה. דאל"כ לכתוב בהדלקתך:

**לכך נאמר קומי אורי כו'**פי' קומי אורי בעה"ז לפני במצות הדלקת הנרות ובזכות זה יבא אורך לימות המשיח:

והיו מצירין(פי' מצטערים)**ואומרים למה רחקנו כו'**אפשר שהיו מצטערים על שלא שרתה עליהם רוה"ק וסייעתא דשמיא לעורר אותם להקריב קרבן:

אומניותכל בעלי אומנות:

וקבלן הקדוש ברוך הוא שנא' קח מאתםכפירוש הרמב"ן דהיו מביאין הקרבנות על העגלות. והשם צוה את משה קח מאתם הכל כו' ע"ש (הרש"ש). אבל לעיל סוף פ' י"ב ובספרי אי' ויקריבו הנשיאים באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל משה מהם (עי' מזרחי) עד שנא' לו מפי הגבורה יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח. ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו אם למסעות אם לתולדות עד שנא' לו מפי הקב"ה יקריבו למסעות. ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו נשיאים אם כולם כאחד או כל אחד יומו עד שנא' לו מפי הקב"ה יקריבו כל אחד ואחד יומו שנא' נשיא אחד ליום ע"כ. ובודאי כוונת המדרש כאן ג"כ על המדרש והספרי הנ"ל. אלא שחסר כאן תיבת וגו' וכך צ"ל שנא' קח מאתם וגו'. והכוונה על מה שכתוב אח"כ נשיא אחד ליום וגו':

אמר הקב"ה למשה כל השבטים עשוכצ"ל. או צ"ל לכך נאמר דבר אל אהרן כו'. וכ"ה בתנחומא:

**את מוצא שנתקשה משה כו'**עיין בכל המקומות שציינתי ביד יוסף ותמצא שנוים הרבה בין המאמרים במה נתקשה:

שנתקשה משההמלאכה עצמה היתה קשה. ונעשה מעצמה ע"י נס אלהי. וכן נתקשה משה לדעת סוד עשייתה. שיהיה מכוון ע"י מעשיו להוריד השפע ע"י זה. עד שהראהו באצבע שגלה לו בנבואה ענינה הגדולה:

וכן בפרשת בהמה טמאהכצ"ל (רד"ל):

שנא' זאת החיהוכל מקום שנא' זאת או זה מורה על הרמוז אליו:

זאת החיהוכדאי' בחולין פרק אלו טרפות תנא דבי ר"י זאת החיה מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זה תאכל וזה לא תאכל:

וכן בירחפרש"י בגמרא בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרי' בר"ה כזה ראיתם או כזה ראיתם. ובפירוש החומש כתב נתקשה משה על הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. הראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש. ועיין במזרחי:

מה קשה היא לעשותבגביעיה וכפתריה ופרחיה מעשה מקשה:

ממנה היו אתה מכה בפטישכצ"ל (א"א):

ממנהמשמע מעצמה ומאליה:

לפיכךלפי שהיא מעשה שמים:

אם הזהרתם להיות מדליקיןלפני שכונת הקב"ה לזכותינו ולכפר על נפשותינו לזה נתן לנו מצוה בנר דוגמת הנפש שקרויה נר כדי שע"י זה נזכה להשלים נפשותינו וכאילו נר ה' בידינו ובשכר האורתנו נרו יאיר נרנו (יפ"ת):

ונאמר בהעלותך את הנרותר"ל מדלא כתיב בהדלקתך את הנרות. אלא שבא לרמוז שבהנרות יהיה לו עליה. והיינו מה שע"י הנרות ישמור להם נפשותיהם שקרויה נר. אבל יותר נראה שתיבת ונאמר הוא מיותר והני תיבות בהעלותך את הנרות הוא התחלה לדרוש זשה"כ כי אתה תאיר נרי וכ"ה בתנחומא:

זש"ה כי אתה תאיר נריזה ציון על בהעלותך את הנרות:

ואתה אומר אל מול פני המנורה כו' הוא לחזק הקושיא. והוא ע"ד שפרש"י אל מול פני המנורה שיהיו כולם פונים לאמצעי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. וזהו שאמרו ישראל ואתה אומר אל מול פני המנורה וגו' הרי שאין אתה צריך לאורה שלנו. אמר להם הקב"ה כו' רק להעלות אתכם בפני האומות כו' פי' שיהיה לכם מעלה לפני או"ה שיאמרו ראו האיך ישראל מאירים כו'. פי' שאינם כפויי טובה שמתאמצים בכל כחם לשלם טובה תחת טובה. ואע"פ שלא נחשב לגבי הקב"ה טובה. מ"מ אינהו דידהו עבדי. וע"ז מביא המשל (ידי משה):

בטובתךכלומר בחסדך אמור לי מהו זה כשהיית כו':

מסמכנימפני שידעת כי שאני סומא:

**זש"ה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.**קדושיו זה אהרן קדוש ה'. ליראיו אלו הלוים (כדלעיל ר"פ ה') בני שבטו שניתנה להם מצות הנרות שאין לה מחסור כדמפרש לקמן שאין להם הפסק (רד"ל):

ושבט אפרים הקריבלהשלים במקום לוי למספר י"ב. כי מנשה הבכור נחשב ליוסף:

**אבל הנרות לעולם אל מול כו' וכל הברכות כו'.**רמזו לנרות של חנוכת חשמונאי שהיתה בבית שני ע"י הכהנים הם חשמונאי ובניו. שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו. וכלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו. ואמר ראיתי במדרש כיון שהקריבו י"ב שבטים ולא הקריב שבט לוי כו' אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם והיא חנוכת בני חשמונאי. ולפיכך הסמיך פר' זו לפר' חנוכת המזבח עכ"ל. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. ודרשו סמוכים לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם (רמב"ן):

אלה זו המנורהפי' שבעה אלה זו המנורה. ולמה שבעה נגד ז' כוכבים. פי' ז' כוכבי לכת שהנהגת הטבע על פיהם. אך השפע העליונה למעלה מהם ולהתנהג בהשגחה נסיית:

**לכך נא' אל מול פני המנורה.**מילתא באפ"נ היא. ובא לתרץ למה כתיב אל מול פני המנורה יאירו. ואמר שהוא כדי שלא יאמרו לאורה היא צריך וכפרש"י ז"ל (מת"כ):

אלא כהחלונותר"ל לשון כהה. כלו' חלונות כהות שהיו צרות מצד פנים ורחבות מבחוץ היפך המנהג (רש"י ובחיי):

**ואין אתה רואה כו'**וטבע השחרות להחשיך ע"כ מוכח שהוא רק מראה לטושה שמקבל אור מכנגדו. ושפיר הוא הק"ו הקב"ה שהוא כולו אור לאורה הוא צריך (אס"א):

**לא אמרתי לך אלא להעלות אותך להעלות נר תמיד.**במנחות פ"ו עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות אחר רבא זה נר מערבי שנותנין בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. וזה אומר להעלות אותך להעלות נר תמיד שנר אחד יהיה דולק תמיד והוא הנר מערבי. ובזה אני מעלה אותך כנ"ל (במ"ח):

למלך שהיה לו אוהב כו' אלא בשלךוזהו כוונת הכתוב בהעלותך את הנרות אף שהם אור קטן מאד לעומת האור שלמעלה על כל זה אל מול פני המנורה הגדולה המאיר מלמעלה יאירו אותן שבעת הנרות להעלות נר תמיד. כי באמצעיתן תאיר השפע הגדולה מלמעלה. וזהו איני משתמש אלא בשלך כי תהיה כאמצעית שע"י תשרה השכינה. וזהו כיון שעשו באת השכינה:

תקן ליהתקן לי צרכי סעודה:

פוסלפוסלן מלהשתמש בהם עכשיו:

מיד קרא למשה שנא' (ויקרא א׳:א׳) ויקרא אל משה וכתיב ובבא משהכצ"ל (א"א) וכ"ה בתנחומא:

ידע מהע"ד שאמרו חז"ל אל תקרי מה אלא מאה (ידי משה):

לפיכך עשיתי חמהר"ל לפי שהאורה של מעלה גדולה מאד ולא היה אפשר לקרוץ מחומר לסובלה לפיכך עשיתי חמה כו':

**אמר דוד באור פני מלך חיים.**אפשר צריך להגיה שלמה חלוף דוד או פסוק אחר מתהלים (הרש"ש):

באור פני מלך חייםר"ל לפי שהמנורה רומזת לאור הגנוז מששת ימי בראשית אשר באור פני מלך חיים. ולולי הרשעים לא היה נגנז אותו האור. וזהו שמסיים נמנע השמחה מן הרשעים כו'. וזה קאי על אור הגנוז:

מן הרשעיםשאינם מאמינים באל חי. וניתנה לישראל היינו לצדיקים כדאי' בתנחומא. כדכתיב (משלי ג') אור צדיקים ישמח:

מנורה טהורהבלי גשמיות:

והראה לו עשייתהוזהו דכתיב וזה מעשה המנורה. שהראה הקב"ה לפי שנתקשה בה וכמו שפרש"י בחומש:

מיד עשאהוזהו דכתיב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה היינו בצלאל. ואעפ"כ היתה מעשה שמים. שאל"כ לא היה יכול לעשותה. וזה דלא כתיב כן עשה בצלאל. אלא כן עשה סתם ור"ל כן עשה מי שעשאה:

**ולפיכך כשחרב כו'**פי' לפי שהיתה מעשה שמים היא קיימת לעד (י"מ). ויש שפירשו שכדי שלא יצטרכו להתקשות עוד נגנזה זו:

**מחמשה דברים שנגנז כו'**עיין בהמקומות שציינתי ביד יוסף שיש חילופים בהחמשה דברים:

הארוןבפ"ק דכריתות ובפ"ג דהוריות יליף לה מקרא דארון יאשיהו גנזו:

והאשהוא האש שירדה מן השמים בימי שלמה והיתה במערכה רבוצה כארי. כדאי' בסוף פ"ק דיומא:

ורוח הקדשפרש"י לא שרתה בנביאים משנת שתים לדריוש המלך ואילך. וכתוב בספר צמח דוד שיש בגי' זו ט"ס וצ"ל משנת ארבע לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה:

והכרוביםהנה ביומא חשב ארון וכפורת וכרובים לחדא לפי שהם נגנזו עם הארון. והכא כיון דלא חשיב כפורת לא ה"ל לחשוב גם כרובים שהם היו עשוים מקשה מן הכפורת וכיון דכפורת בכלל הארון א"כ גם הכרובים מכלל הארון:

**יששום מדבר כו'**שם כתיב יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. הרי שנזכר כאן ה' פעמים לשון שמחה. היינו ישושום. ותגל. ותגל. גילת. ורנן. (והמת"כ לא ירד לזה) שהחמשה שמחות מרמז שיוחזרו החמשה דברים שנחסרו:

אל תהי קורא שובע אלא שבעואף שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. יש לחכמים ז"ל רשות לדרוש המקראות בכל ענין שיכולין לדורשן:

חלוקי השירמחלוקת הלוים איש בכלי שיר המיוחד לו כמפורש בד"ה שם:

ממה שקרינו בענין קח את הלויםר"ל עילה אותם במעלה ובכבוד המד"א (ישעיהו י״ד:ב׳) ולקחום עמים והביאום וגו'. ועיין בב"ר פ' ט"ז:

**עד שבוחן ובודק אותו כו'**ואף שהקב"ה יודע אם יעמוד בנסיון אם לאו. נסיון זה לתועלת הרואים כי יראו מעשה ה' ישר וזך פעלו כי לא יתן הגדולה אלא להגון לה (יפ"ת). ועיין ש"ר פ' ג' סי' ג':

וכן יצחק נסהו בימי אבימלךהיינו ברעב ובבארות שגזלו ממנו. וכמו שחשוב בפדר"א הרעב שהיה בימי אברהם לנסיון:

**וכן יעקב אבינו נסהו כו' ברחל כו' וביוסף כו' ובירכו וירא כו'**באברהם ויצחק אמר ואח"כ בירכו. וביעקב לא אמר ואח"כ. משום שבאמת חשב ביעקב גם צרות שהיו אחר הנסיון. וכאן לא חשב צרת לבן. אבל בב"ר ריש סדר וישב חשב לה:

מאסו בתורה ובמילהכדאי' בש"ר פ"א סי' י' כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים. וכן משמע בש"ר פ' י"ט סי' ו'. אבל בפדר"א פ' כ"ד אי' שפרעה מנע מהם ברית מילה:

והרג בהן כל רשעי ישראלוכדאי' בש"ר אמר הקב"ה אם מביא אני עליהם מכה בפרהסיא וימותו ויאמרו מצרים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהם לפיכך הביא על המצריים החשך שלשה ימים כדי שיהיו קוברים מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם:

**שכן הוא אומר וברותי מכם כו'**פי' ולעיל מיניה כתיב כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים וגו':

התאנה חנטה פגיה אלו הרשעיםמפרש דתאינה היא כנסת ישראל כדכתיב כבכורה בתאנה וגו'. והפגים הם התאנים שלא נתבשלו כל צרכן. וכך הם הרשעים שמקדיחים תבשיליהם שנתבשל. וסמדר נתנו ריח מפרש אבינונים שאינן פרי עדיין אלא שהענבים ניכרים ונתנו ריח תשובה ונתקבלו:

**קומי לך רעיתי כו'**וזה לשון שה"ש רבה אתא משה אמר לון כל הדין ריחא טבא אית גביכון ואתין יתיבין הכא קומי לך רעיתי יפתי שהרי קץ הגאולה הגיע:

כי שמרו אמרתךהיינו התורה. ובריתך ינצורו זו המילה כדכתיב ואתה את בריתי תשמור:

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיווכדאמרו בספרי ח"ב פיסקא ש"ן אביו זה אבי אמו מישראל. ואחיו זה אחי אמו מישראל. שהרגו הלוים אותם ולא נשאו להם פנים:

שכולם צדיקים נסה אותםמשום שאין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים כדאי' בב"ר פ' כ"ה סי' ב' (וע"ש ביד יוסף) ולכן כיון שראה הקב"ה שהם צדיקים ששמרו את התורה נסה אותם במעשה העגל. ועמדו בנסיונם שלא נשאו פנים. ובתנחמא אי' ונסה אותם:

אשר נסיתו במסהוכדאי' שם בספרי הרבה נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות:

מיד אמר והיו לי הלויםואי' בויק"ר פ"ב סי' ג' כל מקום שנא' לי אינו זז לעולם לא בעה"ז ולא לעוה"ב. והטעם שבאומר לי הוא תולה אותו בהקב"ה וכשם שהוא קיים כך זה שנא' בו לי קיים. שמעלתם וקדושתם אינה יורדת לעולם:

**אשרי כל ירא ה'**שהלוים נקראו יראים כמ"ש לעיל:

אמרו השערים מי הוא זה מלך הכבודפרש"י בגמרא שחשבו שעל עצמו אומר:

ולרוץפי' ולשבור:

ולרוץ את ראשו אלולי שאמר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. וחזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. א"ל מי הוא זה מלך הכבוד. אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. א"ל התגדלוכצ"ל לפי דעתי. ועיין שבת פ"ב:

ולמה"ש הלביש לבושוהלבוש הוא כנוי לכל הבריאה כמ"ש (תהילים ק״ד:א׳) הוד והדר לבשת. וכולם כלבוש תחליפם ויחלופו. כי מהבריאה ניכר כבודו יתב' כלבוש הכבוד שלובשו. והנה מלך משיח מעלתו גדולה מאד עד שישלוט בכל המציאות. וזהו הכינוי כי הלביש לבושו:

ויהי בישורון מלךמפרש ויהי על משה שהיה בישורון מלך. ודלא כפרש"י שם ע"ש:

המליכהו עליךכי תרגיל לצייר בלבך מלכותו יתב' עד שיהיה בלבך יראתו כיראת העבד אל מלכו:

המלך יצ"טכי השכל צריך למלוך באדם שיתנהג הכל כפיהו ולא כפי יצר הלב. וכלו' הן מצד יראת ה' והן מצד משיכת השכל אל היצ"ט מצד עצמו:

שנא' ובא אליה מלך גדולודרשו בקה"ר זה יצה"ר. ולמה הוא קורא ליצה"ר גדול. שהוא גדול מיצר טוב י"ג שנה:

ד"א ומלך מן המלך יכולכצ"ל (א"א) שתשמע לו ת"ל ירא את ה' ומלךר"ל ירא את המלך אך באופן שלא יהיה נגד יראת ה':

אנטוםפי' בל"י אמת ויציב (מוסף) ובתנחומא סדר נח אי' מהו הצדא אמר להם האמת אתם אומרים. ובאג"ב פ"ז אי' א"ל קושטא אתון אמרין:

אתמול כל מי שהואכצ"ל (א"א). והני תיבות אתם אומרים מיותר:

צדוריק. תרגום תהו ובהו צדיא ורקניא:

ולארגוניותהוא בלשון יוני מה שקובצים אנשי העיר לתת ארוחה או מתנה לשלטון ושר (מוסף):

לא אמרו אלא נ"נ לא חשחיןוז"ל בעל מנחת שי מלת מלכא באתנחתא ומלת נ"נ בז"ק או ברביעי שהוא התחלת דבור שאמרו לו נ"נ לא חשחין וגו'. שלא קראו אותו אלא בשמו נ"נ:

ב' אלהותדרש שונים לשון שנים:

**שהושוו הכל ונטלו עצה כו'**ופירושו הוא עמק שבו הוקם אברהם למלך:

וקצצו ארזיםכן היו דרכם לעשות כשממליכים מלך חדש. וביהוא ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל גרם המעלות (מלכים ב ט׳:י״ג):

אברהם בלבדשלא היה זולתו אז בעולם שהכיר בורא הכל:

ירא את ה' בני ומלך. כך א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך מה מלך שיוצא למלחמה תוקעין לפניו אף אתה כשאתה יוצא למלחמה יהיו תוקעין לפניך מנין ממה שקראו בענין עשה לך שתי חצוצרות כסףכצ"ל. או צ"ל בני ומלך הוי עשה לך שתי כו'. ועי' בתנחומא סדר זו:

את משתמש בהן ואין אחר משתמש בהןדעיקר גניזתן היה משום דלא יתקע בהן אחר ואפי' יהושע תלמידו. כי מעלה זו ניתנה למשה שהוא לבדו ישתמש בחצוצרות. ומשום דהוכרח לגונזן הקדים גניזתן בחיי משה קודם מותו משום ואין שלטון ביום המות:

נגראבריח וחוזק. כמו שהבריח הוא שמירת כל הבית כך היתה יריחו שמירת כל ארץ ישראל. והיינו דכתיב (יהושע ו׳:א׳) ויריחו סוגרת את כל ארץ ישראל שהיא מנעולה. והיא היתה מסוגרת בשמירה גדולה ע"י שנתכנסו לתוכה שבעה אומות והם עשו לה שמירה גדולה בפני בני ישראל אין יוצא ואין בא:

הוי עשה לך כו' לך אתה עושה ואין אתה משתמש בהם כל ימיךכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

**שנא' ויעמדו הלוים כו'**בכלי דוד והכהנים בחצוצרות וגו'. ודייק מדכתיב כלי דוד משמע שהיה משתמש אף בחצוצרות ורב ס"ל דדוד עשאן אבל לא היה משתמש בהם אלא במקדש (ונגנז מלהשתמש בהן חוץ למקדש) וכדאמרינן בר"ה דף כ"ז שאין חצוצרות אלא בשערי מזרח בהר הבית וכדברי הירושלמי שהביאו הרמב"ן והר"ן שאין חצוצרות בגבולין ע"ש:

**כנור היה תלוי כו'**פרש"י ונקביו לצד רוח צפונית. כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו. דאמר מר ד' רוחות מנשבות בכל יום. ו' שעות הרשונות של יום מנשבת רוח מזרחית בהלוך החמה. ושש שעות אחרונות רוח דרומית. ובתחלת הלילה רוח מערבית. ובחצות הלילה רוח צפונית. וכתבו התוס' רוח צפונית מנשבת פי' לבדה. דהא אמרינן בפ' לא יחפור שהיא מנשבת עם כל או"א:

אני מעורר השחרשקם עד שלא האיר היום. וזהו דכתיב אעירה שחר:

**והיה אומר לו עורה כבודי כו'**פי' עורה ולא תישן כמחשבתך לחוש לכבודי. כי אין לחוש לכבודי לגבי כבוד ה' ולפיכך אעירה שחר:

**על פלאת שעשית עם זקנתי כו'**ר"ל שהיתה רות זקנתו ראויה שיקלל אותה בועז על שהחרידה אותו. ולא די שלא קללה אלא שנתן הקב"ה בלבו וברכה שנא' ברוכה את לה' בתי וכדאי' ברות רבה פ"ו:

דכתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפתידאשמועינן קרא חסדי ה' שנתן בלבו לברכה במקום שהיה ראוי לקללה על שהחרידתו. כדי שיעמוד משם דוד וזרעו (יפ"ע):

את פנוישאילו לא היית פנוי היה מכוער הדבר שיאמרו שלא נזקק לאשה זו אלא להנאת יצרו:

איני מוציאך בדברים דבר אחר חי ה' מלמד שהשביע כו' חי ה' איני נוגע בה בזו הלילהכצ"ל. והיינו דסמיך ליה ותגל מרגלתיו וגו'. כלו' שלא זזה משם. כמו שכתב באג"ש. ור"ל שחי ה' אמר ליצרו. וכדי שלא תבין רות בדבר. הסב הדבור כמדבר לה שכבי עד הבקר וגו':

ולמה נשבע שני פעמיםאפשר שהכוונה על זה דאי' ברד"ק שם וז"ל ובדרש כי אם ה' יגפנו למה זכר שני פעמים ה'. היינו חי ה'. חלילה לי מה' משלוח ידו וגו':

**לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים כו'**אחד נגד יצרו שהסיתו. והשני כנגד אבישי בן צרויה. והא דאי' ברו"ר פלוגתא רבי אלעזר אומר ליצרו נשבע. ורשב"נ אמר לאבישי בן צרויה נשבע שאם יגע בשאול שהוא מערב דמו עם דם שאול. והמדרש דהכא ס"ל ששתי שבועות יש כאן. והוא משום שנשבע לאבישי וגם ליצה"ר:

סיקלופי' שהיצה"ר נקרא אבן ואמר סיקלו אותו כו' ע"ד שאה"כ סקלו מאבן שפי' סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול חוץ להמסילה. כלו' סלקו היצה"ר מלבכם מעט מעט בעוה"ז:

**שנא' סולו סולו המסילה כו'**כלו' קמעא קמעא. כי העוה"ז צריך ליצה"ר. אבל לעוה"ב אני עוקרו לגמרי (כלי פז):

**שנאמר מפני כו'**ובתוך ד' אמותיו קרוי בפניו שכל ד' אמותיו של אדם הן כגופו (מת"כ):

שלא יעמוד במקומובמקום המיוחד לרבו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו:

נקרא רשע לפני המקוםשלא ידמה כי חטאו רק בין אדם לחברו. כי גם זה מחטא בין אדם למקום יחשב שכבוד רבו ככבוד שמים. וע"ע לקמן:

ותלמוד משתכחשהתורה אינה חביבה בעיניו. ולכן עונשו שישכחנה:

ושנותיו מתקצרותשמודדים לו כמדתו שלא יאריך ימים ותלמודו משתכח ולא יקומו ויהדרו פניו:

ולבסוף הוא בא לידי עניותנראה שהוא מיותר. וכן בגמרא ליתא. שליכא שום לימוד מקרא לזה ואפשר שזה נכלל בכלל וטוב לא יהיה לרשע שיהיה לו עניות:

הוי זה מוראת הרבוהא דלא מפרש כפשוטו אשר איננו ירא מפני אלהים זו מוראת שמים גופא כדכתיב את ה' אלהיך תירא וגו'. דא"כ הל"ל מלפני ה' אלהים כי התם (רש"א):

**א"כ הרי כו'**קושיא היא א"כ שאתה דורש לשון יראה שהוא מוראת הרב א"כ הרי ג"כ כתיב יראה גבי משקלות ורבית:

בכניסה וביציאהכדעת הספרי שביציאה ג"כ הגדול קודם:

אפרכוסשל מדינה (מוסף):

סגןואת כהני המשנה דיאשיהו תרגומו סגן כהניא. ובמקרא מצינו ויד השרים והסגנים (נחמיה י'):

קומוסבל"י ורומיי נגיד (מוסף):

סרדיוטבלשון יוני איש מלחמה (מוסף) או פי' שר הממונה לעשות דין מהדיוטות (ערוך). ועכ"פ הוא מיני ממשלות שכל אחד פחותה משלפניו:

**מי"ג דברים שהם כתובים לשמו כו'**ר"ל שבכולם כתיב לי כדלקמן. וכשאומר לי הוא תולה אותו בהקדוש ברוך הוא וכשם שהוא קיים כך זה שנא' בו לי (יפ"ת):

הקרבנות מנין את קרבני לחמיוגו' תשמרו להקריב לי:

מבוסספירוש עומד על בסיסו וכנו:

ויהי בישורון מלךבהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ומפרש ויהי בישורון מלך על הקב"ה וכמו שפרש"י בחומש:

אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמןולא באו לקיבוץ של הזקנים כדכתיב וישארו שני אנשים במחנה ולא יצאו האהלה. וא"כ צריך לומר שנשארו ד' פתקין בקלפי:

לא נתנבאו אלא למחרעל דבר שיהיה ביום מחר כדכתיב ואל העם תאמר התקדשו למחר שהכוונה שיכינו עצמם להנבואה שנאמרה על יום מחר:

מה שעתיד בסוף מ' שנהכדמסיק שאמרו משה מת ויהושע מכניס שזה היה סוף מ' שנה (ז"ר):

על מפלתו של גוגשנא' כה אמר ה' צבאות האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם. אל תקרא שָנִים אלא שנים איזה הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד (סנהדרין דף י"ז):

משה מתמתנבאים קרי ביה מת נביאם שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ:

ויען יהושע ב"נוגו' אדוני משה כלאם. פי' כלאם מן העולם ואם לא התנבאו שמשה מת למה צוה לכלאם:

וכתיב וירץ הנערכצ"ל וכ"ה בתנחומא. וגם מפסוק זה מביא ראיה שהתנבאו משה מת מדכתיב וירץ הנער וגו' ומי היה זה זה גרשום בן משה שהוא בנו בכורו. אבל אלעזר לא היה אלא בן ג' או ד' שנה באותה מעשה. ומדקינא גרשום לזה ש"מ שנתנבאו משה מת:

הזקנים נפסקה נבואתןשנא' ויתנבאו ולא יספו. פירושו שלא הוסיפו להתנבאות:

ואצלתי מן הרוחשלא היה להם רק אצילות ממשה להיות אתו במשא העם. ועי' ברמב"ן פסוק וירדתי ודברתי עמך שם. ומהרש"א בחדושי אגדה:

ומגריפהפי' כלי שחופרין בו את הקרקע:

היו מכים הנוגשים את השוטריםעל שלא דחקו את עושי המלאכה. שזה ודאי שאילו דחקום והיו מוסרים הגורע חוקו לא היו מכים אותם. כי מה לעשות להם עוד:

מוטב אנו ללקותובתנחומא גרס מוטב לנו ללקות:

ואל יכשלו יתר העםבכובד המלאכה. מלשון (נחמיה ד׳:י״ג) כי כשל כח הסבל:

זוכה לכבוד ולגדולהשמאחר שמסר נפשו על ישראל ראוי שיכנעו לו (יפ"ת):

ולרוח הקודששראוי שידבק באור החיים תחת אשר הערה למות נפשו (יפ"ת):

הרי ששה שעות יותר ולא ירדמפרש כי בושש משה כי באו שש ולא ירד. ועי' מ"ש בב"ר סוף פ' י"א:

**אמרו להם מה אתם מכעיסין כו'**שאע"פ שלפי דעתיכם מת משה מ"מ איך תבקשו אלהי נכר ולא תזכרו חסדי ה' העושה לכם כמה נסים (יפ"ת):

בטקסיםפי' בדגל ובמסקנא תרגום דגל מחנה טיקס משרית. והמעריך כתב שהוא ל"י ופירושו הגזמות ומשטמות:

נתיירא מהןוהא דלא מסר עצמו להריגה על קידוש שמו יתב' הוא מהטעם דאי' לעיל בויק"ר פ"ו שאמר אהרן אם הורגים אותי שאני כהן ונביא מתקיים אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולים:

הבין ממי שזבוח לפניומפרש ויבן נתבונן:

**הוא שכתוב ירוע כבירים לא חקר כו'**פי' ירוע צדיקים כבירים שאין חקר לצדקתם (כמ"ש לעיל שהיו שופטי ישראל ויושבים בישיבה) ויעמד להם אחרים תחתיהם. ואע"פ שלא נהרגו מה' אלא עובדי העגל. לפי שנהרגו על קידוש ה' תלה הריגתם בה':

כדור של בנותפילק"ע בלעז שזורקין אותו הבנות מיד ליד (רש"י):

כך היו הדברות מזרקין בסיניכדאי' בשהש"ר פ' ישקני שהדיבור הי מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו':

ד"א כמסמרות נטועיםתיבות ד"א מיותר:

אסור לקרות בספרים החיצוניםמשום דכתיב כמשמרות נטועים בשי"ן. דריש כמשמרות כמו משמרות כ"ד אף ספרים כ"ד:

שכתוב כמשמרות נטועים מה משמרותכצ"ל:

בעלי אסופות אלו סנהדריןכמ"ש אספה לי שבעים איש:

מרועה אחדהקב"ה שנקרא רועה ישראל או ר"ל משה רבינו ע"ה (מת"כ):

כשריפת נדב ואביהואשריפת נשמה וגוף קיים כדאי' בבסנהדרין דף נ"ב ע"א ודף צ"ד ע"א. פסחים ע"ה ע"א. שבת ק"ג ע"א. ב"ק צ"א ע"ב. תנחומא ס' נח סי' ט"ו. ור"ל שהאור העביר מהנשמה כתם תולדות החטא. אבל הגוף לא נשרף כלל. ועיין מ"ש בתנחומא שם מהדורא שניה:

לא רצה לפגוע בהן בו ביוםשלא לעשות ערבוב בשמחת התורה לפי שאונן אסור בת"ת ואילו היו מתים ביום מ"ת אז היה אהרן ובניו הנותרים (וכן אביהם של הזקנים ואחיהם ובניהם) אינן ראוין לקבלת התורה ביום האנינות. אבל יום חינוך המשכן אע"פ שגם הוא יום שמחת לבו של הקב"ה ואונן אסור ג"כ בהקרבת קרבן ביום חינוך לקרבנות. מ"מ אין זה כל כך ערבוב ופרצה שהרי כ"ג מקריב אונן. ועיין מ"ש בדב"ר פ"ג סי' ט"ו:

נשרפו כשנכנסו לאהל מועדשנא' בקרבתם לפני ה' וימותו. מתו הל"ל מהו וימותו. אלא שר"ל שמאז דומה כאילו כבר מתו. וז"ש וימותו כאילו כבר מתו מאחר שכבר נגזר עליהם:

נדב ואביהוא נשרפו כשנכנסו לא"מכצ"ל:

ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה(א"א) ולמ"ד והאספסוף אלו הערב רב פי' בקצה המחנה בקוצים שבמחנה:

ופרנסתוחתיכה שאוכל ממנה. וא"א גרס ופרוסתו:

והן נשרפו(פי' הזקנים)**כשנתאוו אותו תאוה שנא' כו'**בתחלה קאמר שהזקנים נשרפו במתאוננים ואח"כ אמר כשנתאוו תאוה. שהמדרש ס"ל כדעת הספרי שהכל היה מעשה אחת. שז"ל כי שם קברו את העם המתאוים כו' אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה. הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו אלו הגרים כו'. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנא' אספה לי שבעים איש כו' ע"ש:

**ומנין שאותן זקנים כו'**משום שמכאן אין הכרע כל כך. לכן מביא ראיה אחרת שאותן הזקנים שעלו להר סיני נשרפו. וא"כ ממילא ע"כ והאספסוף הם הסנהדרין ובקצה המחנה פי' בקצינין שבמחנה:

שהיו קרויין זקנים כענין שכתוב ויוסף עודכצ"ל (א"א):

בשר חיהפי' ששאלתם היה בשר חיה שלא היתה נמצא בידם והלא נהפך טעם המן לכל טעם שבקשו (מת"כ):

אלא שאר בשרהכוונה כי המן היה מאכל הנבלע באיברים ולא נמצא בהם ע"י זה תשוקת התאווניות לעריות כמו שנמצא ע"י אכילת בשר ממש המרבה דם בגוף האדם. וזה היו מבקשים וזה ניתן להם. ולכן מוכיח מכאן שרצו להתיר עריות:

בוכה למשפחותיוודרשו חז"ל ביומא פ' יום הכפורים על עסקי משפחותיו:

ובעיני משה רעבמה שראה כי הם יתורו אחרי עיניהם:

**חביב כו' ירד ה'**כי מלת ירידה מורה שמשפיל עצמו למטה ממדרגתו מפני שחביב בעיניו הדבר מאד:

שכר השמירהובנמשל שנתן למשה הנבואה הגדולה מה שלא זכה שום אדם אליה. וע"י זה היה יכול לשמור אותם כי היה בכחו. אך לא רצה:

מלא רוחואם היה משה חסר א"כ גם יהושע לא היה מלא:

**בעולם הזה כו'**הוא סיום המאמר בדבר טוב שלעתיד יתוקן הכל על תכלית השלימות: