אין מפליגין כו' ג' ימים קודם לשבתדהיינו ביום ד' בשבת אסור לפרוש (מ"א) אבל הב"ח וע"ת פסקו דמותר ברביעי:

**שהדבר ידוע שהוא יכול כו'**פי' ע"י רוח. אף שעכשיו אינו רוח טוב מ"מ מותר. וה"ה במהלך ב' ימי שרי בה' (ב"י):

בשליח הרשותצ"ל בד"א שליח הרשות (א"א). וכ"ה בתנחומא:

בשליח הרשותיש אומרים שכ"מ שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה. ואינו שוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל (רמ"א בא"ח סי' רמ"ח):

שליח מצוה מותרויפסוק עם הספן על מנת שישבות בשבת. ואח"כ אף אם לא ישבות הספן אין בכך כלום (מחבר סי' הנ"ל) ולפ"ז בשבת אסור דהא לא יוכל פסוק עמו שישבות (מ"א) אבל בש"ל דף י"ד פי' בפשיטות הש"ס לדבר מצוה מותר אפי' בשבת. וזהו שסיים המדרש ושליח מצוה דוחה את השבת. ולשון דוחה כלו' לא גזרו רבנן בדבר מצוה:

**ושליח מצוה דוחה את השבת כו' ואין לך בני אדם כו' כאותן שנים כו'**עיין בסדר הדורות דף י"ט מביא בשם ספר הראש יוסף כי המרגלים באו בע"ש ליריחו. ובלילה היה שבת הלכו משם. ע"ש:

שעשו עצמן קדריןפי' קרי ביה חרש בשי"ן שמאלי. ועשו עצמן קדרין לפי שהיא מלאכה פחותה בעיני ההמון. ויחשבו שבודאי אנשים פחותים כאלו לא ישלחו למרגלי ארץ. וגם מפני שנשים באות לקנות קדרות. ונשים דרכם לדבר הרבה וישמעו מהם חדשות בענייני כבוש המדינה:

**אמר לה פנחס אני כהן כו'**לשיטת המדרש צ"ל שאז בשעת הדחק וטירוף הוכרח ליעשות נס לפנחס שלא יהיה נראה. ותצפנו לכלב לבד. אמנם אח"כ כשהלכו אנשי המלך לא סמכו על הנס אלא ותטמנם בפשתי העץ לשניהם יחדיו:

מבקש נראהכלו' כשירצה שיהא נראה הוא נראה:

ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכיםבתנחומא גרס מבקש אינו נראה. וכן הנביאים נמשלו כמלאכים ומנין כו'. וכ"ג רבינו בחיי. ור"ל שפנחס כהן ונביא. ולפי גרסתנו שגרס ומנין כו' הכוונה דאפשר לומר דפסוק כי שפתי כהן וגו' קאי על כהן גדול. לזה אמר שהנביאים נקראו מלאכים ופנחס היה נביא ג"כ:

והלא פנחס היהדהכי מוכח באמרו מן הגלגל דאלמא מקום מושבו בגלגל הוא. וע"כ פנחס הוא דהוא העומד שם לשרת:

אלא מכאן שנקראו הנביאים מלאכיםופנחס היה נביא כדאי' בסע"ר פ"כ וישלח ה' איש נביא וגו' (שופטים ז') זה היה פנחס עכ"ל:

הטמיני לכלב חביריכצ"ל:

ממה שקראו בענין שלח לך אנשיםשלא רצה הקב"ה לקראם על שמו אלא על שם משה. ובתנחומא גרס אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים כו'. הוי שלח לך אנשים:

אשתוללולשון סכלות כמו מוליך יועצים שולל (איוב י״ב:י״ז):

**אשתוללו אלו משה ואהרן כו'**שזה השתוללת היה ששמעו להם לשלוח מרגלים כיון שהבינו שאין רצון ה' מסכים לזה מדאמר ליה למשה שלח לך:

אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידןוזה שנא' בפ' הנ"ל ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם:

על הספסלבכדי שיהא נראה מכולם. כי עמד במקום גבוה והכריז שישתקו. ואמר הם שהוא לשון שתיקה. שכן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר ש"ט (רש"י):

והם שותקין לשמוע ממנואולי יאמר גם הוא ככל המרגלים שזה היה רצונם. ועיין רש"י בחומש. ואח"כ כשאומר להם טובה הארץ לא שמעו לו שזה היה נגד רצונם:

**לזה אתי כו'**דרש זולתי נוטריקון לזה אתי. כך אמר הקב"ה זה היה בחכמתו אתי יותר כו':

**מקצה רגלים חמס שותה כו'**מקצה לשון קציצה. חמס פי' דברה סרה. ופי' הקרא הרוצה לתת מרגוע לרגליו ושולח אמריו ביד כסיל. הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה. ובע"כ צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל. ושותה עוד חמס. כי חברו יזעף עליו בעבור דברי השליח:

**יבש חציר נבל ציץ כו' אע"פ שמתו האבות כו'**דרש חציר על כל מין האדם כמ"ש (ישעיה שם)כל הבשר חציר. ודרש ציץ על חסד כמ"ש (שם) וכל חסדו כציץ השדה. וז"ש יבש חציר היינו שמתו האבות. ונבל ציץ ונתבטל החסד שהבטיח הקב"ה להם. מ"מ ודבר אלהינו יקום לעולם שלא נתבטל אותה הבטחה מבניהם. וזהו שהנביא מבשר שמה מהגאולה העתידה שאף שיבש חציר ונבל ציץ. אבל הבטחתו תשאר לעולם לבניהם אחריהם מפני שהם בני אוהבו:

**שלח לך אנשים זש"ה כחומץ כו'**פי' שקלקול העצל חוזרת אל שולחיו כמו כאן במשה שנקראו על שמו:

**וכשהיה רואה שהיין חומץ כו'**ובנמשל כך כשראה המרגלים שהן עתידים לחטוא ולהוציא דבה משום שניכרין היו ע"י שמותן קראן לשמו של משה:

**מקצה רגלים כו'**פירשתי לעיל סי' ב':

בחר לנו אנשיםוכמו שדרשו ברבה ובתנחומא סוף ח' בשלח בחר לנו אנשים גבורים ויראי חטא. ודיוקם מדכתיב בחר לנו פירושו דומה לנו:

והאיש בימי שאולוהתם קאי על ישי אבי דוד שמת בעטיו של נחש:

ונתת לאמתך זרע אנשיםוכמו שדרשו בברכות ל"א ע"ב ע"ש:

בני אדם גדולים היובתכונתם ולא היו נמשכים אחרי יצרם ורק ע"י הוצאת דבה היה כשלונם. על שלא ידעו כחה של לש"ה כמה היא משחתת את האמונה:

**זש"ה לא ידעו לא יבינו כו'**כלו' לא ידעו ממ"ש בתורה. ולא יבינו מעצמם. כי טח מראות עיניהם מ"ש בתורה. מהשכיל לבותם להבין מעצמם:

**והכתוב אומר וה' הולך לפניהם כו'**מביא ראיה שלא היה להם לפחד מן העם היושב עליה ולא צריכים מרגלים:

**וה' הולך לפניהם וגו'**וכדאי' לעיל ריש ס' במדבר שהיה הענן מכה לפניהם את הנחשים כו'. וא"כ לא היו צריכין למרגלים:

יומם בעמוד ענן וכה"א וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. ומהו שלח לך אנשים כו' ולא זכרו נפלאותך אלא אמרו נשלחה אנשיםכצ"ל לפי דעתי. ור"ל שמזה הפסוק ג"כ ראיה שלא היו צריכים למרגלים כמ"ש בתנחומא ויקהל ובשוח"ט שהארון היה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצים והורג שונאיהם של ישראל:

**ז"ש עזרא ולא שמעו כו'**וקודם לזה כתיב ובעמוד ענן הנחיתם יומם כו':

**למלך שזימן אשה כו'**עיין באלשיך מה שדקדק בכאן:

שנא' זו לעגם בארץ מצריםלקמיה כתיב ישובו לא על היו כקשת רמיה נפלו בחרב שריהם מזעם לשונם. ומדריש שפיר על המרגלים ששבו בלא עול מלכות שמים. ונהפכו כקשת רמיה כדדריש לעיל. ונפלו בחרב פיהם מזעם לשונם שהוציאו דבה:

למודים הם לכךשלא להאמין:

איני צריך לנסותםבתנחומא ובילקוט ליתא תיבת לנסותם. ופי' איני צריך לשליחות. כי יודע אני מה שיעשו. וזהו שלח לך לדעתך:

ידע מה בחשוכאודרשו בב"ר פ"א זה מעשיהם של רשעים שנא' והיה במחשך מעשיהם:

יודע אני מה הםיושבי הארץ ההיא:

**מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד. אלא כו'**ובזוהר סדר זו אי' רבי יצחק אמר וכי הושע קריה קרא. והא כתיב (שמות י״ז:ט׳) ויאמר משה אל יהושע (שם ל"ג) יהושע בן נון נער (שם י"ז) ויחלוש יהושע. ומתרץ אע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייא הכי על ההוא דזמין למקרייה:

אלא כלב נטל שכרו מן הארץר"ל כלב נטל שכר זמניי בעוה"ז. ויהושע שכר נפשיי. כמ"ש זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע. וע"ז היה מרמז היו"ד נגד כולם:

יה יושיעך מן הדור הזההא דהתפלל על יהושע יותר מעל שאר המרגלים. עיין באלשי"ך בארוכה ולקמן סדר קרח:

**אלה שמות האנשים מה היו שמותן כו'**ר"ל שהכתוב אתמוהי קא מתמה אלה שמות האנשים האמורים למעלה סתור בן מיכאל נחבי בן ופסי גאואל בן מכי וה"ה לאינך ששמות אלו מורים על רשעתם כמו שדרשו חז"ל. ומ"מ שלחם משה ולא חש ולא דייק בשמותם. ואף שיש בני אדם ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים. היינו דרך מקרה. אבל ברובא שמא גרים:

**יש בני אדם ששמותיהם כו'**שהשם מורה על תכונתם אם טובה ואם רעה. וכמו שאחז"ל אל תקרי אשר שם שמות אלא שמות. אך עכ"ז האדם בבחירתו יוכל להפוך טבעו ותולדתו לטוב:

עשו עושה רצון עושיואע"ג דאי' בילקוט (דה"א) ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי. מ"מ דרש דהכא יותר פשוט:

ישמעאל שומע אל עשו עושה רצון עושיוומעשיהם כעורים שלא עשו ולא שמעו לדבר ה'. וכנגד זה אמרו ישראל נעשה ונשמע. ולא כאלו שלא עשו לא שמעו:

ומעשיהם כעורים אלו המרגליםואף שאמר לעיל שצדיקים היו. עכ"ז בבחינת הוצאת הדבה היו רעים. וזה גרם להם אח"כ רעה גדולה. ודע שחסר כאן המאמר שמותיהם נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים. וכ"ה בתנחומא כאן ובב"ר פ' ע"א:

עלו זה בנגב א"ר ברכיה הכהן עם שהם עולים מצאו שלשה בני ענקיםכצ"ל:

מן יבא עליפי' מי יבא עלי:

שהיה עושה תלמים בארץכתלם המחרישה שמעלה העפר ומעמיק הארץ (רש"י):

שהיה עונק את השמשמרוב גובה קומתו דומה כאילו צוארו נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצאה בו (רש"י):

הטיחופי' זרקו דברים כלפי מעלה שאמרו כי חזק הוא ממנו מן הקב"ה. ודייק כן שאילו מוסב ממנו על ישראל אין ראיה מאשר הם חזקים מהם שהרי פרעה ועמלק היו ג"כ חזקים מהם ומ"מ נפלו בידם. שהקב"ה הפילם בידם. אע"כ שאמרו שהם חזקים מן הקב"ה:

**מה הקב"ה אמר לירמיה כו' לקול המולה כו'**בקרא כתיב (שם) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל וגו'. וה"ק ירמיה לבני דורו שכמו שבדור המדבר עם שהיו זית רענן וגו' מ"מ בעון קול המולה שנשאו בבכי. הצית הקב"ה אש בעלי הזית שהזכיר בראש הכתוב. כמו כן אתם אף שה' צבאות הוא הנוטע אותך. מ"מ דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל:

**לקול המולה גדולה שאמרתם כו'**וליכא למימר דעל מה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל או על שאר דבורים רעים שהוציאו מפיהם קמיירי משם דרעו דליותיו דמסיים קרא משמע במרגלים שבניהם שהם כענפים היו רועים במדבר ארבעים שנה (יפ"מ):

ויתרתי עליהםפי' לא הייתי מקפיד עליהם כל כך אם בעיני עצמם היו כחגבים. אלא על מה אני מקפיד על זה שאמרו וכן היינו בעיניהם שאיך ידעו אם היו בעיניהם כחגבים או כמלאכים שמי יאמר שלא עשה הקב"ה אותם בעיניהם כמלאכים. אבל במס' סוטה דחי להא. וקאמר כי הוו מברו אבלי. תותי ארזי הוו מברו להו. וכיון דחזנהו סלקו באילני. שמעי דקאמרי חזינא אינשי דדמו לקמצי באילני:

לא דיים כךשנשתהו במדבר מ' שנה אלא שגם לא נכנסו לארץ:

הפסולתהוא ארץ הנגב כמו שפרש"י בחומש:

ג"פ אמר להם ומה הארץוראיתם את הארץ גוו'. ומה הארץ וגו'. ומה הארץ השמנה היא וגו':

צוגמאקשים וחזקים ומדובקים:

חרסותנשברים בקל כחרס:

**כיצד כו'**פי' כיצד היו יכולים לרגל ולא ירגישו בהם אנשי הארץ. ומתרץ היו נכנסין לעיר והדבר נוגף את הגדולים כי היכי דלטרדם בקבורתם ולא לישאלו אבתרייהו. ודייק המדרש כן משום דליכא למימר ששקר אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה. א"כ למה לא השיבו אותם על כך יהושע וכלב דשקר הוא. אבל התשובה על ארץ אוכלת יושביה. הוא סר צלם מעליהם שמתו כל גדוליהם כדי שיוכלו המרגלים לתור את הארץ:

וזו קדמה לה שבע שניםר"ל ולפי שקדמה לה היתה מבונה יפה מצוען כי כן מנהג אדם אחד הבונה שתי בנינים בונה את היפה תחלה ואח"כ הכיעור שפסולת של ראשונה נותן בשניה. ועל זה אמר וא"ת לא מי שבנה זו בנה זו כלו' מנלן דאדם אחד בנאן דילמא מי שבנה זו לא בנה זו:

ועמדו ובנו זו לפני זועד לפני צוען מצרים ועד בכלל אינו בספרי:

ועמדו ובנו זו לפני זווברש"י בחומש אי' אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה צוען למצרים בנו הגדול. והוא מכתובות קי"ב וסוטה פ"ז. ואפשר דהמדרש סובר שכנען היה הבכור כדעת הבחיי:

**אילולא כלב ששלף כו'**אבל בסוטה פ"ז אמרו יהושע וכלב לא נשאו כלום. מאי טעמא אב"א משום דחשיבי. ואב"א שלא היו באותה עצה. ופרש"י שלא היו באותו עצה להביא אשכול משונה כזה שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים. ואפשר שהגמרא והמדרש לא פליגי שמתחלה לא רצו המרגלים כלל ליטול כדי שלא יראו שבחו של ארץ ישראל. וכיון שהוכרחו ליטול ע"י כלב נטלו היותר גדולים ומשונים כדי לומר כשם שפירותיה משונים כו'. וכיון שהבינו כלב ויהושע זאת לא רצו לשאת כלל:

אלא בשניםכלו' בשני מוטות. ולא קאי בשנים אשני אנשים. דא"כ היה לו לכתוב שנים. ויש אומרים סברי שקאי על האדם ובשנים עם שנים והוא הרי ג':

**וכמה היה משאוי כו'**דייק מדכתיב וישאוהו דמשמע שהיה עליהם למשא. דאל"כ ויביאו מיבעי ליה. ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (מת"כ):

משאוי מ' סאהז"ל רש"י ושקלום רבותינו משקל כל אחד מ' סאה:

משאוי לעצמוואותן אבנים הגביה כל אחד ואחד בעצמו על כתפו כדכתיב איש אחד וגו':

מגביה סאהפי' אם בעצמו מגביה סאה על כתפו. אם מגביה עליו חברו ומניח לו על כתפו והוא עצמו אינו עוזרו נושא סאתים ואם נושא עם חברו נושא שלש. וכן חברו נושא שלש הרי שהנושא ביחידי שליש ממה שנושא עם חברו. ועיין בפ' אלו נאמרים:

הוי מכאן מחשבהרי לך מכאן החשבון של משקל האשכול שהכתוב קראו משאוי שנא' וישאוהו וגו':

ארבעים יוםמהלך מדרום לצפון כפי חשבון עשרה פרסאות ליום. וארץ ישראל היה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה:

את כולהלאורך ורוחב בתמיה (מת"כ). וכן פרש"י בחומש שהם הלכו ארכה ורחבה:

זש"ה מגיד כו' אשכול אוהבו של אברהם היההכוונה לפי שאה"כ ויבאו עד נחל אשכול. משמע שהיה שמו כך מימים קדמונים. ואח"ז אמר למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול משמע שעכשיו קראו כן. לזה אמר שקאי על הקב"ה שעוד בימי אברהם קראו כך ע"ש העתיחד לפי שהיה אוהבו של אברהם (ידי משה):

אוהבו של אברהםכדכתיב וענר אשכול וממרא והם בעלי ברית אברם:

**באנו אל הארץ וגו'**וגם היא ארץ זבת חלב ודבש:

פותחין בטובהלמען יאמינו בהם השומעים כמו שפרש"י ז"ל:

ומשלימיןומסיימין:

הספרעל גבול של ארץ ישראל:

כך צוהו עשו זקנועיין בילקוט חקת ע"פ וישמע הכנעני:

וישב לו בדרךאפשר שלמד זה. שהרי כאן כתיב בעמלקי היושב בהר ולהלן כתיב והעמלקי יושב בעמק. לומר שקדמן לדרך אל ההר:

נאמן עלינו כלבוכאשר יאמר הוא כן אנחנו מודים ולפי שכלב היה שליח שבט יהודה גבר באחיו. והיה בעלה של מרים אחות משה לדרשת חז"ל. ולפיכך אמרו נאמן עלינו כלב. אבל באמת לא אמרו כן אלא לפי שסברו שיאמרו כמו שאמר להם אני עמכם בעצה:

נרגןמתלונן:

כמתלהמיםענין הכאה המשברת:

נשתוושוים ונשמעים לדבריהם:

השלימופי' הסכימו והשוו עמהם:

תרתם גנותהוא נוטריקון של מלת ותרגנו:

תרתם גנות א"יכדכתיב (תהילים ק״ו:כ״ד) דלקמיה דוירגנו באהליהם כתיב וימאסו בארץ חמדה:

גרם לכם להיות שנואיןובתנחומא גרס לכם ללקות בשונאים וע"ש מ"ש במהדורא ב':

נעשיתם סיגיםופי' תשגשגי לשון סיג בחילוף השי"ן בסמ"ך:

עד שלא בא השרב פרחתםשדרך הכרם לפרוח בבא השמש והמפריח בבקר אינו הגון (רש"י בישעיה):

ביום שעברתיבתנחומא גרס ביום שאמרתי:

נעשיתם קלון בעלםמפרש נד מלשון נדידה. וקציר הוא ענף כמו תשלח קצירה (תהילים פ׳:י״ב) ר"ל שנדנד ונתבזה ענפיכם היפה הוא כבודכם ביום נחלה ביום שאמרתי כו':

**אתם בכיתם בכיה של חנם לפני כו'**נפקי להו מדכתיב ויבכו העם בלילה ההוא. ולא כתיב בלילה סתם רמז לאותו הלילה המיוחד לבכיה והיא ליל ט"ב (תורת חיים):

אלו סנהדראותשכ"מ שנא' עדה אינו אלא סנהדרין:

לו' מתנו בארץ מצריםוגו' או במדבר הזה לו מתנו. שעל זה הולך הדרוש:

לידוןפי' להיות נידון:

הניח המלך את האלוגין שלואלוגין בלשון רומיי ספר זכרון אשר בו ישובח או יגונה דבר. וגם ספר עדות (מוסף). ור"ל שהניח המלך את העונש שהיה מגיע לו ע"פ הדת והנימוס:

**אף כך אמר להם הקב"ה במדבר כו'**שלפי שהם מאסו בארץ חמדה לכן אמר הקב"ה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. ואין החזרה מצדי (מלא העומר):

**אמרו להם אין אתם נאמנים עלינו כו'**מפני שאין כאן בפ' התשובה על יהושע וכלב. מבאר שהתשובה מפורש בס' דברים אחינו המסו וגו' וכדמפרש שהם נאמנים יותר אצלינו כו':

ומי הם משה ואהרןשבהם פתח הכתוב תחלה וילונו על משה ואהרן ועל זה חוזר לרגום אותם באבנים. וז"ש אח"כ וכבוד ה' נראה באהל מועד. כלו' להצילם שיכנסו לשם. אבל יהושע וכלב לא היו נכנסים תוך ענן הכבוד:

**מלמד שהיו זורקים אבנים כו'**דייק מדכתיב סמוך לו בחד קרא. משמע ליה שכבוד ה' הוא דבק ללרגום אותם באבנים דלעיל מיניה (רש"א):

והענן מקבלשכבוד ה' הוא הענן:

**ב' צווחות צווחתי מפניכם כו'**שראה כי לא נעצר כח לסבול. חילק השני צרות לד'. השנים בבית הראשון. והשניה בבית שני אלשי"ך סדר זו וע"ש:

**אומרים בנו כו'**זהו תשובת משה להקב"ה שיאמרו בנו כו':

**כאשר דברת לאמר אני אמרתי לפניך כו'**הכוונה שמשה שאל להקב"ה באיזה מדה הוא דן את העולם. השיבו הקב"ה שהוא ארך אפים בין לצדיקים בין לרשעים כמ"ש ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים. א"ל משה רשעים יאבדו. א"ל הקב"ה חייך שאתה צריך לדבר (עיין רש"י). וזהו כוונת המדרש תנצח מדה"ר למדה"ד כאשר דברת לאמר שאתה מאריך אף גם לרשעים אימתי כו'. ומדה"ד העברת ממני כו' (כצ"ל וכ"ה בתנחומא ומדה"ד העברת ממני):

**ואולם חי אני כו'**הרכיב ב' פסוקים ואולם חי אני הוא תחלת פסוק במדבר י"ד פסוק כ"א. ואם יראו האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה הוא במדבר ל"ב י"א:

בין שלא היה עמהם בעצה לא היה נכנס פחות מבן כ' ולא הביא ב' שערות בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה היה נכנס. ואם הביא ב' שערותכצ"ל ור"ל מבן עשרים שנה ומעלה אף שלא היה עמהם בעצה ואף שלא הביא ב' שערות לא היה נכנס על שלא מיחה. פחות מבן עשרים שנה שלמים אם הביא סימנים. אם היה עמהם בעצה לא היה נכנס כיון שנראה כגדול והיה עמהם בעצה. כן היה הגזירה. אבל אח"כ ריחם ה' עליהם וביטל מהם הגזירה. וזה שסיים המדרש אעפ"כ לא מת אחד מהם פחות מששים שנה. ור"ל שאף שהגזירה היה אף על פחות מבן עשרים שנה שלמים אם היה לו שערות והיה עמהם בעצה. מ"מ לא מת אחד כו'. משום שמחל להם הקב"ה. ועי' בפתיחתא דאיכה רבתי סי' ל"ג. אבל עד י"ט שנה שלמים אף שהיה להם שערות והיה עמהם בעצה לא היה בכלל הגזירה:

**בא וראה מה בין צדיקים לרשעים כענין שנא' ושבתם וראיתם בין צדיק כו'**כצ"ל. וכ"ה בתנחומא ור"ל בא וראה מה בין צדיקים כו' ואלו היו צדיקים קודם לכן. ולכן אע"פ שקלקלו זכו שלא מת אחד מהם פחות מששים. ואגב זה מביא דרש על פסוק זה בין עובד כו':

למטרוניתאתרגום שומר הפלגשים נטיר מטרוניתא:

במאזנים לעלותפי' שיעלו הזכיות וירדו העונות ר"ל שיטמנו. או פי' להיפך שירד הכף של הזכיות ויעלה הכף של עונות ע"ד נושא עון:

ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם (משלי א' כ"ה) נאצו כל תוכחתי(שם פסוק למ"ד):

ופרעתם אותהלשון כי פרוע הוא. פי' מגוהל ומקולקל (מת"כ). ור"ל ותבטלו כל עצתי שיעצתי לגדל אתכם בעולם. ובתנחומא גרס ובטלתם אותה:

אחד חוגרו זיינווכדעת רשב"י בש"ר פ' נ"א שאמר כלי זיין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו כו':

ואחד נותן עטרה בראשווכדאמר בפ' ר"ע כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מלה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. ופרש"י ב' כתרים של זיו שכינה:

זוניםבל"י ורומיי חגורה (מוסף):

פורפיראבגדי מלכות חשובים. ובש"ר פ' מ"ה מסיים שנא' ואעדך עדי. ובחזית יליף פורפירא מואלבישך רקמה:

ולא דבר אחרשל חטא ומקרה רע. כי היו אז כמו אדה"ר קודם החטא והיו נדבקים בה' דיבוק תמידי עד שהם חיים לעולם:

א"ל משה ועתה הורד עדיךוגו' ואדעה מה אעשה לך. אלמא בעוד עדים עליהם היו ניצולים מהפורענות (יפ"ת):

**אמר מה"מ כו' על חנם נבראתי כו'**הלשון אינו מדוייק כיון שא"ל בתחילה העולם כולו ברשותם כו' מה זו שאלה על חנם כו'. ונראה שר"א בן של ריה"ג שאמר אמר מלאך המות כו'. לא קאי ע"ז שאמר המדרש תחילה מה עשה הקב"ה הביא למ"ה כו':

מהו חרותנתבאר בש"ר פ' ל"ב:

מן היסוריםהבאים לגוף מחלאים ועניות וכיוצא:

לכך נאמר ותפרעו כל עצתיכד"א כי פרוע הוא:

והוא נעשה להם בשרפי' נשתנה לבשר גופם (מת"כ):

לחם אביריםוכמו שדרשו ביומא ע"ה שהיה נבלע בכל איברים ולא היו צריכים לנקביהם:

**שהיה קל בתוך כו'**קלקל כתיב דרש ביה קל קל (מת"כ):

ולא עשיתי בווגו' מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים. ועל זה קאי המאמר הלכו המרגלים וראו כו' כמו שמסיק המדרש:

**בכל מקום שנכנסו כו'**כלו' כך אמרו המרגלים והספר מדבר דרך כנוי כדרך לשון המדרש בכל מקום:

מדוע קויתי לעשות ענביםר"ל כהאבות שנקרא ענבים כמ"ש כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ויעש באושים כדכתיב כי מגפן סדום גפנם וגו' ענבמו ענבי רוש וגו':

אבל של כנען של בעל הםאבל של כנען בעלי כח הם. וכן בעל ג"כ פי' כת כמו מי כמוך בעל גבורות:

שלא היה לו יכולת להוסיף להם מזונותעוד במדבר ע"י מן. ולא"י אינו יכול להביאם על כן המיתם במדבר:

**ד"א שלא יהיו או"ה כו'**הד"א בא להוסיף שיאמרו אף שבאמת יש יכולת בידו. נעשה להם כאכזר שלא חפץ להצילם. ונוהג אתה בעצמך מנהג אכזרי:

כליליתאם של שדים מזקת התינוקות ואם אינה מוצאה כלום מזקת בניה (מת"כ) ודבריו מבוארים לפי דעת בעלי האמת בספריהם. ועיין בזוהר סדר אחרי מות ויתבאר לך:

נראה של מי עומדשידע משה שכל דבור שיצא מפי הקב"ה אפי' על התנאי אינו מבטל. לכן אינו יכול לבטל הדברים טובים שדבר על ישראל להביאם לא"י:

**שאמר למשה ואעשה אותך כו'**כדכתיב כאן אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. אבל קשה הא זה היה מחוייב הקב"ה לקיים למשה מחמת שאמר הקב"ה כן למשה במעשה העגל ואעשה אותך לגוי גדול. ואפשר משום דכאן כתיב לגוי גדול ועצום ממנו נמצא לפי דברי הקב"ה שאמר במעשה העגל ואעשה אותך לגוי גדול לא היה מחוייב רק לעשות למשה ששים רבוא כמו ישראל. אבל לא יותר מששים רבוא. אבל ממה שאמר כאן לגוי גדול ועצום ממנו היה מחויב לעשות אותו יותר מששים רבוא. וז"ש אעפ"כ (שהיה ההבטחה למשה רק על התנאי היינו אם יכלה ח"ו את ישראל) לא בטלה גזירתו של הקב"ה שאמר למשה ואעשה אותם וגו' העמיד ממנו (יותר כצ"ל) מששים רבוא שנא' בני משה כו' ובני רחביה רבו למעלה. ור"ל וכמו שדרשו חז"ל בברכות דף ז' ע"א למעלה מששים רבוא:

**ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן כו'**לפי שאמר לעיל ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב כדי שיגלו. לכן אמר ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן:

לפנים מן סמבטיוןשהם אסורים ע"י הנהר סמבטיון שלא יוכלו לעבור. כדאי' בב"ר פ' י"א ולכן לא יכלו לבוא בו:

מן הרי חשךשירד עליהם הענן וכיסה אותם כדאי' בירו' כלו' שהפסיק ביניהם והם נתונים אחורי הרי חשך:

בדפני של אנטוכיאפי' הערוך רבלה. שהם קרובים לנו אלא שאבדו דרך לבא. וזהו דכתיב ועל דרכים ירעו (יפ"מ):

אף כי עשו להם עגל מסכהוגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר וגו'. וקרא להעגל אבן ע"ש הכתוב אומרים לעץ וגו' ולאבן וגו':

שנאמר ועבר בים צרהבפ' חלק גרסי' ועבר בים צרה אר"י זה פסלו של מיכה ופרש"י בלשון א' מיכה עשה פסל והביא עמו כשעברו ישראל הים. ואע"ג שמעשה הפסל היה אחרי מות יהושע. יש לומר שמה שמספר הכתלוב מגנבת הכסף ומעשה הפסל היה במצרים אלא שהיה טמון ביד מיכה. ובימים ההם אין מלך בישראל הוא שהעיז לפרסם ענינו ועשה לו בית וכהני במה (יפ"ת):

עכו"ם מכבדין אותידייק העדה הרעה הזאת כאילו הם נגרעו מכולם בהכרת כבודי והשגחתי באור החמה שזהו משל הפנס. ובהכנת כל דבר צרכו לדרכו זה המשל שעבדו מתקן לו כל דבר. ובהכנת המזונות זהו המשל שיהיה אופה לו לחם:

הפנסבל"י עששית ובו נר דולק שקורין לענטרנ"ע (מוסף):

ומאיר לכםכמ"ש (שמות י״ג:כ״א) וי"י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש להאיר להם:

איטימיסייהמקום מוכן וכשר למנוחה. תרגום להיות עתידים דיהוון איטימוס:

וכה"א לחם אבירים אכל אישנראה דצ"ל ודגן שמים נתן למו לחם אבירים אכל איש:

**ואימתי הם מחזיקים כו'**כלו' שמזה גופא ייטיב העבד אח"'כ את דרכו לטובה. בראותו החסדים הגדולים שעושה רבו עמו: