זה קרחשהיה הוא ומשה בני אחים:

וירד מן כבוד שהיה בידווכדאי' בזוהר ריש ס' זה מאי ויקח. נסיב עיטא בישא לגרמיה. כל דרדף בתר דלא דיליה איהו עריק מקמיה. ולא עוד אלא מה דאית ביה אתאביד מיניה. קרח רדיף בתר דלאו דידיה. דידיה אביד ואחרא לא רווח עכ"ל. וז"ש המדרש וירד מן הכבוד שהיה בידו:

**מלך מואב פשע בי.**מקרית עוז שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה שנא' ה' עוז לעמו יתן. ומדינים כבריח ארמון שעשה דינין עם משה ועם המקום העלית הארץ בריחיה בעדו כארמון. ויקח כצ"ל (א"א ומת"כ):

אלא משיכת דבריםשלקח בעצתו את אנשי ישראל. ומביא ראיה שגם על דברים בלתי ממשיים שייך לשון לקיחה כמו קחו עמכם דברים. וכן ויקח משה ואהרן את האנשים האלה. לקחם בדברים. וכן ותקח האשה בית פרעה בודאי אין לומר שלקחוה בזרוע שאין זה כבוד מלכות אע"כ פי' בדברים. וכן קח את אהרן ואת בניו אתו כדאי' בילקוט שם קח את אהרן וגו' פתה אותו בדברים לפי שהוא בורח מן השררה. ואין קח אלא לשון פיתוי. וכ"ה ותקח האשה בית פרעה ע"כ. וכן אפשר שהנשיאים ג"כ ברחו מן הגדולה לפיכך כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה שלקחם בדברים:

ע"י אליצפן כו' לכך ויקח קרחלכן פי' יחוסו כאן לרמז שבשביל יחוסו שהוא בן יצהר הוא שחלק:

מה כתיב למעלה מן העניןהביאו ראיה לויקח קרח שלקח פ' ציצית:

**טלית שכולה תכלת כו'**צ"ל דס"ל לקרח דצריך להטיל בה ד' חוטין לבן רק שפטורים מתכלת (ז"ר):

טלית שכולה תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזההלעיג על שני מצות אלו דוקא. לפי ששניהם עשוים לזכרון. כי בציצית כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. וכמו כן מצות מזוזה בא לזכרון לאדם שיזוכר בה בה' בצאתו ובואו מן הבית. וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת החטא כי מעצמם הם נזהרים. ובטענות אלו היה מחניף את העם כדי שיסכימו אתו במחלוקתו. וכן כתיב בסוף ויקהל עליהם קרח את כל העדה (עיר גבורים). והבחיי כתב שבזה רמז משל על ישראל. כי המשילם לטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. וכיון בזה לומר כי ישראל שכולם קדושים וכולם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם. והמשיל המשתררים לחוט של תכלת שכרוך על השבעה חוטין כן הם מתגאים עליהם שיהיו כפותים תחת ידם. גם המשיל המשתררים למזוזה שהיא עומדת בחוץ וכולם כלויים מבפנים:

ארבע חוטיןפי' בכל ציצית חוט אחד:

בית מלא ספריםכתב הש"ך על התורה לא ידעתי מאין להם ששאל קרח שאלה זו. ומצאתי גמר קיחה קיחה כתיב הכא וכתיב התם ויקח ספר הברית עכ"ל. וכלי יקר כתב דמפיק לה מדכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם. למה לי לכתוב פתח אהליהם אלא שיצאו נצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם:

את הבית ושני פרשיות שבמזוזה פוטרתכצ"ל:

רע"ה פרשיותאבל בירושלמי פרק כל כתבי ומס' סופרים ס"פ ט"ז ובשוח"ט מזמור כ"ב ואותיות דר"ע אות צדי"ק אי' קע"ה פרשיות בתורה שכתוב בהם דבור אמירה ציווי כנגד שנותיו של אברהם. ואפשר שצ"ל גם כאן כן. ועיין בספר לק"ש להרב המקובל מוהר"ש א"פ שתופס הגירסא כמו שהיא לפנינו רע"ה פרשיות:

בודאןפי' מוציאן כמו (מלכים א י״ב:ל״ג) בחדש אשר בדא מלבו. וכמו (נחמיה ו׳:ח׳) מלבך אתה בודאם:

שלבו לקחולצד אפיקורסות:

ומטועני הארון היהוהיה צריך להיות עניו ולא לבקש גדולות. והוא לא כן עשה:

וקרח בן יצהר בן קהתובני קהת היו טועני הארון:

ועשה להם משתהכמ"ש בחולין ה' שאין הסתה בלא אכילה ושתיה:

לא דבר המקום כךכפר לאמור אין תורה מן השמים כדאי' במדרש קהלת פסוק זבובי מות:

מיד עמדו כנגדו לקדמו לפני משהבתנחומא גרס עמדו כנגדו שנא' ויקומו לפני משה:

**אע"פ שלא פרסמן הכתוב כו'**והנה זה מדרכי התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום שמפרסמין אצל המצוה והזכות כמו בחנוכת המזבח וכאן אצל הפורענות הסתירן (בחיי):

אותו בן טוביםפי' אותו שגנבו הוא בן טובים:

לקח טליתוכדלעיל טלית שכולה תכלת:

והלך ליטול עצה משאתואולי דייק מדכתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם. מורה שגם המה הסכימו עמהם. וכמו שאחז"ל על פסוק חכמת נשים בנתה ביתה וגו' בפרק חלק:

מיד עשה כן לקרחלפי שאהרן היה כהן ולא היו מגלחין אותו. וא"כ לאחר משה היה קרח שבני קהת היו עמרם ויצהר. וקרח היה בן יצהר. א"כ הוא היה גדול שבלוים (ז"ר):

מי עשה לך כךשהשחית את שער שלך לגנות שלא תהיה נאה כדרך האדם שהוא נאה כשהוא מסולסל בשערו:

מעשר לכהןר"ל מעשר מן המעשר היינו תרומת מעשר. או אתי כראב"ע ביבמות פ"ז דאמר אף לכהן:

**הרביתם כו'**לשון רב דייק. וכ"ה בילקוט:

טוב לנו למות תחת מצריםכ"ה בתנחומא. ודרש מ"ש כי העליתנו כו' למות במדבר. ר"ל טוב היה לנו למות במצרים ולא במדבר:

ובקשו לסקלואפשר יליף האי ויפול על פניו דמשה ממ"ש במרגלים ויפול משה ואהרן על פניהם שכתוב שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים שדרשוהו שם על משה ואהרן (רד"ל):

לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אורכצ"ל:

כך הבדלתי את אהרן להקדישו בק"קכי אין קדושתו במקרה וברצונו כי אם בעצם הנפש הוא נבדל מזולתו:

**אמר משה הואיל ולא רצו כו'**משום שאין מחזיקים במחלוקת:

בחרופיןכי היציבה מורה על ההתחזקות הנמצא בלב איש נגד זולתו:

כמה קשה מחלוקתובשבט מוסר מביא מאמר חז"ל שביום מחלוקתו של קרח לא ירד המן. וביום שעשו את העגל ירד המן הרי כמה קשה המחלוקת:

הקב"ה מאבד זכרוולכן אבד את זכרם שגם קבורה לא היתה להם שעי"ז יזכרו לפעמים כשנראה קבריהם בעולם:

תינוקות בן יומן נשרפודכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש את מרבה אף הקטנים. ונבלעו דכתיב וטפם שהם עוללים קטנים:

ולכך כתיב ויקח קרחשלקח לו דין מיוחד ומשונה משאר עונשים (מת"כ):

**בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים כו'**כן הוא בתנחומא כאן. אבל בס' ויחי ברבה ובתנחומא אי' בסודם אל תבא נפשי במעשה זמרי. ובקהלם אל תחד כבודי בשעה שהן נקהלין על משה בעדת קרח. ואגדתינו מפרש כדעת רב שמואל בר יצחק בפרק חלק בסודם כו' אלו המרגלים ובקהלם כו' זה עדת קרח. שמעשה מרגלים היה קודם מעשה קרח:

אלו המרגליםשהיה קבלה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם (רש"א):

זה קרחמדכתיב תחד ותבוא בלשון עתיד דריש דרמז נמי אהא (יפ"ת):

**אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע לא במרגלים כו'**כי מטבע הבנים נמשכים ממזג אביהם והתנצל שאין בקרבו שמץ מן מדות האלה. כי אם ברוע בחירתם יעשו ולא נמשך ממזגו:

ואימתי יזכר שמי כשהן עומדין על הדוכןמפני שבד"ה בהתיחסם על הדוכן לא מצינו בכל משפחות לוי שנזכר בהם שם יעקב אלא על בני קרח. לכך דייקו שיעקב ביקש רחמים לבל יזכר שמו עליהם כי אם כשיתקנו דרכם לעשות תשובה מאז שוב יהיו מתייחסים אחריו במעשה הטוב כמו בענין הדוכן. ולפיכך נזכר שמו עליהם (נזה"ק):

מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנווכדכתיב (דברי הימים ב כ׳:ל״ז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

זכו להיות בני תורהשלמדו והגו תמיד מפי משה ואהרן:

יהודה מחוקקיוכדכתיב לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה. ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים כו' (ב"ר פ' צ"ח):

יודעי בינה לעתיםכדאי' בבמדב"ר פ' י"ג מהו לעתים ר"י אמר לעיבורים. לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו המועדות. ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבט יששכר מעמיד כו'. וכן אי' באסת"ר:

אלמלאצ"ל אלמלי ביו"ד לבסוף. ועין מגילה כ"א תוס' ד"ה אלמלא:

והם לא שמעו הייתם אומריםכלו' היה לכם מקום לומר טובים אנחנו מכם:

מיד נזדעזע משהבקודם זה היה יכול להמליץ בעד ישראל על מעשה העגל שאמר להקב"ה לי צוית לא יהיה לך. ולהם לא צוית. אבל עכשיו שאמר קרח כולם שמעו בסיני אנכי ה' כו' א"כ אין להם תירוץ על מעשה העגל. ולכן נזדעזע שזהו בידם עכשיו סרחון רביעי וכתיב פעמים שלש עם גבר:

**אין לפניו לא אכילה כו'**כלו' לא משום שיש לפניו אכילה ושתיה ח"ו אלא כו':

כבר הוא מתוקןר"ל הקדוש משמע הוא קדוש. וה"ק ואת הקדוש כבר. והקריב אליו:

נימוסיןבלשון יוני חק ומשפט (מוסף). ור"ל שעובדים לאלילים הרבה כי אינן יודעים האחדות האמתית הפשוט'. ולכן הם מעמידים כהנים רבים איש איש כפי עבודתו ואלהות מיוחד אבל אנחנו לא כן:

וסם המות נתון לתוכווהכוונה שנתן להם עצה שיענשו בה עונש מיתה. וזה סם המות דרך משל (בחיי):

הרי אמרתי לכםהתראה רבה וגדולה:

ולא טפשים היוכלו' איך נתפתו כל כך ולא נפל פחד עליהם. ומתרץ הם חטאו בנפשותם כי נפשם נהפכה לרע עד שלא מצאו בחירה בנפשם להפוך לבם. ולכן מכנם חטאים בנפשותם. כי מי שמגביר בחטא גם נפשו נהפכה לרעה ואז אין תקוה לו לשוב:

**אפשר הגדולה הזאת כו'**ולכן חשב עצמו מוכן לאלו הגדולות. ולכן החל במחלוקת. ואחר שהחל במחלוקת אז החל להצית אש המריבה במאמרו כל העדה כולם קדושים וכאילו אינו מכוון על עצמו:

**ששקול כו'**כן דרשו חז"ל מה שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו:

אדוםלשון וידום אהרן:

**מי שילך כו'**דסיפיה דקרא שמעו נא בני לוי וגו':

ואומר לפניו דברים רכיםדאין אמירה אלא תחנונים כדאי' בספרי פסוק ותדבר מרים:

**הקטן הוא הכבוד שבידכם המעט כו'**מפרש המעט המעט באיכות:

אינה כנגדופי' כנגד אהרן ובמדרשים אחרים אי' אינה כנגדנו:

וליתן לו זמורהשכן היה המנהג שכל מי שהמלך משחררו נותן בידו זמורה והוא סימן חירות ושבט מושל כמו עדיין ביש מקומות שהמושלים והרודים בעם יש בידם מקל יד והוא סימן לממשלתם:

סנקליטיקוםבש"ר פ' ומשה עלה לך קרא לפלוני סניקליטקוס. פי' יועץ אחד מבית דין (מוסף). וכן אהרן בראשונה היה לוי נבחר לעבודת השם ואח"כ נבחר לכהן גדול. ובילקוט לא גרס חזר כו':

**בשעה שהציק כו' נזדעזע כו' שמא לא הייתי ראוי כו'**לפי הנוסחא דכאן צריכין לפרש שאהרן חשש שהוא מעל בחטא העגל וכמ"ש ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. שע"י כך הוא וזרעו אינן ראוין עוד לכהונה וליכנס לפנים. וע"כ היה דואג שמא הוא מועל בשמן המשחה. אבל בהוריות פ"ב אי' (וכ"ה בשוח"ט) ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן אמרו כמין שתי טיפין ( של שמן) מרגליות היו תלויות בזקנו של אהרן. אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא מעלתי ח"ו בשמן המשחה (שיצקתי יותר מדאי) יצתה בת קול ואמרה לו כטל חרמון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין אהרן דואג שמא הוא לא מעל לפי שלא נהנה אני מעלתי שנהנתי יצתה ב"ק ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת ע"ש. ואפשר שגם כאן הכוונה על שני טיפין הללו היה מצטער. ומפני דמייתי הנה מה טוב וכו' שהוא תשובת אהרן מפרש נמי כשמן הטוב שהוא תשובת משה מה טל אין בו מעילה כו':

**מה טל חרמון כו'**דפי' כשמן הטוב וגו' כטל חרמון. ר"ל כשמן הטוב כטל שניהם שוין:

יקפחניפי' יסתום ויסתיר דברי:

שמתו וירדו שאול תחתיתזו גיהנם:

שאולהזה פי הארץ. ודייק מדכתיב ב' פעמים לא נעלה ובשעת הדין כתוב ג"כ וירדו וגו' ואח"כ ויאבדו (מת"כ):

מתרברבמתגדל עלינו:

ומשיבותשובה על דבריו בהן ולאו:

מהו אל מנחתםשהיה לו לומר אל עבודתם שהרי הקטורת אינה מנחה:

שהקריבוכלו' שישראל מקריבים ערב ובקר:

**מלבד כו'**כלו' מנחת התמיד שעליו נאמר מלבד וגו' ואותה מנחה היתה קריבה משל ישראל:

דרכיכלו' מנהגי מצד הדין:

שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתיהכוונה לומר שאותו החמור שנא' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור היה מן הראוי שאקח מהם הואיל ואני ירדתי למצרים בשבילם ולא לקחתי. ואמר זה לבדות מחשבתם שחשבו שמשה לקח לעצמו המלוכה להנאתו:

**שור שהייתי מקריב כו'**דייק דאל"כ מאי רבותיה שלא לקח משלהם שאם לקח הרי הוא גזלן:

**וכן למשוח כו'**בשעה שהיה הולך למשוח את דוד למלך:

כי זבח היום לעם בבמהוזה הזבח היה משל שמואל אשר עשה והכין לעם להאכילם לכבוד שאול בבמה. וזהו שאמר לעם בבמה ולא קאמר כי זבח העם בבמה. וע"כ נאמר כי הוא יברך הזבח כי היה בעל הבית בזבח הזה ובעל הבית בוצע והאו יברך הזבח:

ממקום למקום וחמור שליכמ"ש בברכות י' כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו. אלא שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו ואהל חנייתו וחמורו. שלא ליהנות משל אחרים:

**שלא חייבתי את הזכאי כו'**שעמד על אמתת הדין אפי בדין מרומה:

כל שבט ושבט כראוי להםפי' לפי מה שהיה גדולת משה ואהרן נוגע להם ומזיק להם:

כלם מדברים עמודברו דברי מחלוקת על משה:

אנדרלומוסיאתיבה מורכב מן אנדרא פי' איש ולומסיא פי' הכרתת האנשים כלומר מגפה כוללת רעים וטובים:

ארבעה נקראו רשעיםשלא ידומה כי אין עבירה גדולה כ"כ אחר שלא הכה. והעזות היא תכונה טבעית בתולדה. והמחלוקת אחר שמדמה כי הוא צדיק במחלוקתו. והלוה ואינו משלם אחר שאין לו. לזה אמר שלא כן הוא כי המה מן מדות הגרועות מאד. ואף שהם רק בין אדם לחבירו עכ"ז נקרא ג"כ רשע למקום:

הכיתלא נאמר דאע"ג דאשכחן עתיד במקום עבר רבים. מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן (יפ"ת):

תכליתכך נדרש התי"ו. והוא לשון כלייה וכדמפרש:

בנפקיןבלשון רומי תועלת הן בממון הן בכבוד (מוסף):

אני אומר לא דבר י"י בידייק משום דאפי' אחאב לא היה כופר בנבואת מיכיהו כי מוחזק לנביא אמת היה אלא בנבואה זו הוא שהיו מכחישים אותו לפי שדברי הנביאים פה אחד היה טוב. לכן לא ה"ל למימר לא דבר ה' בי שהוא הכחשת נבואתו לגמרי. אלא לא דבר ה' הדבר הזה. אלא שבכעסו אמר שיהיה כופר בנבואתו לגמרי דרך גוזמא (יפ"ת):

וכן משה אם כמות כל אדםאם מתים אלו על מטותיהם כו' אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני. והכוונה בזה שאם לא יעשה ה' המבוקש לו. כל השומע כפירת קרח יתחזק בדבריו וכאילו אף הוא יהיה כופר ואומר לא ה' שלחני. כלו' שהענין יתפרסם כאילו הוא יודה בו (יפ"מ):

**רבש"ע אם בריאה כו'**אם בראת כו' פי' אם הפה של הארץ בכאן מוטב ואם לאו יקרב לכאן ועיין נדרים ל"ט. ודייק זה דאל"כ לא הוה צריך לומר אלא ואם יברא ה' (יפ"מ):

שנא' בקרב כל ישראלדברים י"א:

והרי כתיב ותפתח הארץאת פיה שמשמע פה אחד:

ואת כל היקוםבסדר עקב (דברים י״א:ו׳) כתיב גבי דתן ואבירם אחר שכתב ותבלעם ואת אהליהם כתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר נוסף שהוא עושר וממון שלהם שמעמידין האדם על רגליו (כדאי' בסנהדרין ק"י) שעל זה סמכו לחלוק עם משה (רש"א):

כלים ביד הכובסאפשר דרש אשר ברגליהם על הכובס על שם שדורך הבגדים ברגליו. וכן פרש"י בש"ב י"ז וז"ל עין רוגל עין קצרא כובסי בגדי צמר שבועטין אותם ברגל:

אפי' מחטדמלתא זוטרתי היא והיתה שאולה דה"ל כאילו אינה שלהם אלא דשואל כל ימי שאלתו דהא באחריותו קאי. ומכל אשר להם מרבה אפי' מחט. ומשאולה דריש לשון שאלה ר"ל שאולה כמו שאולה במלאפו"ם (יפ"מ):

**וכן חנה מתפללת עליהם כו'**לפי דאי' לעיל שקרח ראה שלשלת יוחסין יוצא ממנו וזה הביאו למחלוקתו ולא ידע כי בניו יעשו תשובה ומהם יצא שמואל ולזה כשאמרה חנה על עצמה עד עקרה ילדה וגו' אז אמרה ה' ממית ומחיה וגו' ולאלו לא המתה אותם אלא ירדו חיים שאולה לפחות העלה אותם. וזהו מוריד שאול ויעל (רש"א). והאר"י ז"ל כתב צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח ללמד שבסוף תיקון העולם גם הוא יתוקן:

זה קרחשהיה הוא ומשה בני אחים:

שפשע בתורהשאמר אין תורה מן השמים:

שנא' ה' עוז לעמו יתןהתורה היא מעוזם של ישראל. ועיין בעין יעקב זבחים בסי' י' ומ"ש שם:

שנא' והבריח התיכוןזה ראיה למ"ש מה הבריח אינו זז. הוא כמו שנא' והבריח התיכון כו'. גם י"ל ששב על משה ויש לו סוד ע"פ הקבלה שהבריח התיכון רמז למשה (מת"כ):

קטליקוםממונה על האוצרות שהלוים לא היו משועבדים בעבודת פרך:

אף כשימות אינו קםר"ל אף כשימות לא יקום חילו לבניו. כי נבלע כל ממונו ורכושו עמו:

לעולם אינו סר מן החשךשל גיהנם:

כיבת אותהצ"ל כיוה אותה מפרש יונקתו אשתו שיניקתה וחיותה מבעלה קרח. ואמר יונקתו תיבש שלהבת. שהשלהבת של גיהנם שרפה אותה והכוונה שתכלה גופה בגיהנם ולא תעלה עוד משם לעתיד. אבל קרח יעלה כדאי' לעיל סי' י"א:

אף הוא יסורכלו' יסור הזכות של רוח פיו שעתיד לעמוד ממנו איש אשר רוח בו:

**טועה הוא אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו בלא יומו כו'**כצ"ל:

אני בנו של שמןשאני בן יצהר שנא' כו' ויצהר הוא שמן. ויותר נראה שצ"ל אני בנו של יצהר בנו של שמן שנ' כו':

איני נמשחפי' איני צריך למשיחה. שאף שאיני נמשח נעשה כ"ג ומלך. וזהו שנתכנה אני בשמו של שמן שהוא עליון על כל המשקים לרמוז שאהיה עליון במדרגה על הכל:

כי לא אויב יחרפנימייתי זה כאן משום דדריש לה בענינא דמשה עם קרח כדלקמן. ואגב דריש ליה בדרוש אחר:

לא היו שונאילא היה להם ממני שום רעה שיהיו שונאים אותי. וגם לא הראו שנאתם עלי בפרסום ובפני:

מדוע לא בא בן ישיזה אמר שאול ליהונתן. ואפשר שמה שזלזל שאול את דוד היה ע"י דואג כדאי' במדרש ובילקוט. לכן הביא קרא המדרש ביזוי שאול לדוד על שמו של דואג:

וננותן עמי בהלכהכצ"ל (א"א):

כדתנן התמיד היה קרב בי"ב. הפר היה קרב בכ"ד. וארבע פייסות היו שם. ולמה. א"ר יונתן כדי להרגיש את כל העזרה שנא' בבית אלהים נהלך ברגש. ישי מות עלימוכצ"ל (א"א):

כך דואג ואחיתופל היה בהם מינות מתחלהכצ"ל (מת"כ):

שהוא משליממשפחתי:

זה שוחט ומקריב וזה זורק את הדםתיבת ומקריב הוא מיותר. ור"ל קרח היה שוחט את הקרבן ואהרן היה זורק את הדם. וגירסתינו ומקריב נוכל לתרץ דלהקריב היינו הולכה וכדרב חסדא יומא מ"ט שס"ל שהולכה כשירה בזר. ועיין זבחים י"ד וצ"ע:

**את מחית בחוטרא ובמה דמחית כו'**אתה הכית אחרים במקל. ובמה שהכית תנקה בו גם אתה:

**את שמע כו'**אתה תשמע ממני רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

**שמכל מקום שהוא רוצה כו'**שלא היה בזה דרך הטבע מבקיעת האדמה כי אם בדרך נס ברצון ה':

יש אומרים חיים נדונים עד עכשיוכ"ה בתנחומא. וכן לפי גירסתנו ג"כ פי' שהם חיים וקיימים בגיהנם עד עכשיו ונדונין שם. והטעם בזה לפי שהמיתה היא ממרקת עון כאמרם ז"ל מיתה מכפרת. אבל אלו שכפרו בה' ובתורתו ובנבואתו ובכהונת אהרן. וחיללו את השם. אין מן הדין שימותו. שהמיתה מכפרת ואלו אין להם כפרה עולמית:

פחדותםפי' שררתם ואימתם שהיתה מוטלת על העם. כי היו כולם נשיאי עדה אותו תכסיס וממשלה לא נתבטל. שאחרים נעשו תחתיהם. וקמ"ל שאע"ג שהמחלוקת בא מכח השררה מ"מ עשו אחרים תחתיהם (ז"ר):

שנשרף ונבלענשרף שנא' ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש. וקרח היה בהדייהו (גמרא בחלק) ופרש"י דתיבת את לרבות קרח. או מדכתיב מקריבי הקטורת וקרח ממקריבי הקטורת היה ע"כ. ר"ל דילמוד סתום מן המפורש כיון דר"ן איש נשרפו משום שהיו מקריבי קטרת. קרח נמי נשרף שהיה ג"כ מקריב קטורת (רש"י). ונבלע כמו שסיים בסוף ותפתח הארץ את פיה וגו' ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל אשר לקרח:

וקפלתו האש ככדורפי' שהאש היתה מקיפו סביב בעגול ככדור:

שנאמר ותפתח כו' אשר לקרחובפ' פנחס כ"ו י"א כתב שם להדיא תבלע הארץ אותם ואת קרח. וכן הוא בחלק דף ק"י:

ואון בן פלתמכאן ולהלן מועתק מן ש"ס סנהדרין ק"ט:

שכל ימיו באנינותפי' מתאבל על שהיה עמהם מתחלה בעצה. וקם והעיז פניו כנגד משה. ואחרים אומרים שישב באנינות לפי שבא לו ההצלה ע"י אשתו ולא בא לו ע"י עצמו (ש"ך על התורה):

שנעשה בו פלאותר"ל שניצל מהם והבין שאין מנהגם כשורה (רש"י):

**מה לך בהדי פלוגתא כו'**פי' מה לך לחלוק בשררה זו. אם אהרן כ"ג אתה תלמידו. אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו. מ"מ אתה לא תהיה כ"ג. וא"כ מה לך לחלוק על אהרן:

אמרה ידענא דכוליה כנישתא קדישאכצ"ל. ור"ל שהיתה חושבת בלבה עצה איך להצילו ושלא יוכלו קרח ועדתו לבא לביתה לפתות את בעלה. ונגמר בלבה ואמרה ידענא כו'. או אפשר שחסר כאן וצ"ל כדאי' בגמרא אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו (מ"מ אתה לא תהיה כ"ג) אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה אמרה ליה ידענא כו':

כי כל העדה כולם קדושיםוצנועים ולא יכנס אלי אם אני אהיה פרועת ראש (רש"י):

אשקיתיההשקתה אותו יין והשכירתו והשכיבתו במטתו וישן לו. ועשתה זאת כדי שלא ישמע אם יקראו אותו מבחוץ:

**והות יתבא אבבא כו'**והיתה יושב היא ובתה על פתח ביתה וסתרה קליעת שערה וכל מי שבא לקרוא את און בעלה. כשראה אותה פרועת ראש היה חוזר לאחוריו. ובין כך ובין כך בלע האדמה את קרח ועדתו:

זו אשתו של קרחשהיא הסיתה אותלו לכל המחלוקת כדאי' בחלק:

מיוחדים שבעדהפי' מיוחדים מתוך בני ישראל בתורה ובחכמה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים דבהן תלויה קביעות המועדים. וע"כ כתיב מועד ולא כתיב עדה כדרך הכתוב בכל מקום (Rש"א):

שהיה להם שם בכלבגמרא אי' בכל העולם. והוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להם בבני ישראל. שגם בכל העולם היה להם שם בחשיבות ומעלה:

מה שמעדייק מדהול"ל וישמע משה ואהרן ויפלו על פניהם. וע"כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד:

שחשדוהו באשת אישודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כל זמן שהיה במחנה קנאו לנשותיהם. עד שנטה אהלו מחוץ למחנה:

מכאן שאין מחזיקין במחלוקתשגם אחר שא"ל הקב"ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן כו' הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד. ומכאן שאין מחזיקים במחלוקת שמחל על כבודו והוא בעצמו הלך לבטל מחלוקת:

לא יהיה כקרח וכעדתודמאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו' ע"כ ולא יהיה כקרח וגו' והוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשה קרח (רש"א):

כאשר דבר ה' ביד משהכינוי דלו קאי על קרח כלו' על החולקים על הכהונה כקרח. וזהו ביד משה ולא כתיב אל משה רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו שנא' ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (רש"י בחומש סדר זו):

החולק על רבוחולק על ישיבתו. ומייתי מקרח שהיה חולק על שררתו של משה ובכללו על תורתו של משה:

**שנא' בהצותם על ה'**ר"ל דכתיב אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. מעלה עליהם הכתוב כאילו היו חולקים כלפי השכינה:

מריבהתגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

המתרעםאומר על רבו שנוהג בו מדה כבושה ומדה אכזריות (רש"י) והיינו שהתרעמו ומתלוננים מי יתן מותנו ביד ה' וגו' בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע. אשר על זה השיב משה ואנחנו מה לא עלינו וגו' ר"ל הגם שאתם מתלוננים עלינו כמ"ש וילונו כל העדה וגו' על משה וגו' ואין אתם חוששין אבל הוו יודעים כי לא עלינו וגו' כי אם על ה'. כי המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה (רש"א):

**כל המהרהר כו'**מחפה עליו דברים (רש"י). דהיינו דבר נוסף. דהתרעומות היינו דבר שנחסר לו עתה ממה שהיה לו מקודם. אבל הרהור הוא המבקש יותר ממה שצריך לו כדכתיב ביה בההוא קרא אחר שהיה להם המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. ולכך נענשו כאן יותר כי הרהור הוא דבר נוסף על התרעומות. והעונש היה נשיכת נחש כמ"ש ז"ל דהמבקש והמתקנא ביותר ממה שראוי לו ראוי לנשכו נחש (רש"י):

שמש ירח עמד זבולהלעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ. בשעת בקיעת הארץ עלו שמש וירח לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו. לא נצא ונאיר לעולם:

בכבודי לא מחיתםשהרי בכל יום יש שמשתחוים לחמה:

והאידנא עד דמחי להו לא נפקיפי' ומאז ועד עתה אינם יוצאין עד שמכין אותם. שכך גזר עליהם המקום. לישנא אחרינא והאידנא עד דמחו להו לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה שלא מיחו לכבודו. עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש ולירח (רש"י):

אין כל חדש תחת השמשואי גיהנם לא נברא עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

לקרובי פתחאשיקרב פתחה של גיהנם ותפתח פתח הארץ במקום שהם:

נתבצרמלשון עיר בצורה. התקין להם הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו (רש"י). ולמדו לומר כן מדכתיב ואת כל האדם אשר לקרח. ובניו ודאי בכלל האדם אשר לקרח הם. שגם הם מן הבלועים היו. ואיך כתיב ובני קרח לא מתו. אע"כ אחר שהרהרו בלבם תשובה נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם (רש"א). ועיין בשוח"ט מזמור א' ומ"ש שם:

טייעאסוחר ישמעאל:

**תא ואחוי לך כו'**בוא והראה לך מקום בליעתן:

**אזלי וחזאי כו'**הלכו וראו ב' בקעים ועשן יוצא מתוך הבקעים:

**שקל גבבא דעמרא כו'**לקח הטייעא גיזת צמר ושראה במים והושיבה וקבעה בראש הרומח והושיט למקום שיצא אותו העשן ונחרך מן החום שיצא משם ונפל מן הרומח:

**אצית כו'**פי' הסכת מה דשמעית:

משה ותורתו אמתבתנחומא גרס משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. כלו' שאין להרהר בדבריו אף אם לא יבינהו שכל אנושי. וכמו שאמרו בב"ר פ"א כי לא דבר רק הוא מכם אם רק הוא מכם הוא. רצונם שיש לכל מצוה טעם מתוק לנפש. אך לקוצר השגתינו לא נשיגם:

**ועליהם אמרה חנה כו'**עיין מ"ש על זה לעיל ס"ס י"א:

**מנצפ"ך כו'**הביא זה כאן לסיים שלא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה. וכן פי הארץ לבלוע לקרח:

מנצפ"ךבפ' הבונה משמע דמנצפ"ך היינו הפתוחות. ובפ"ק דמגילה משמע איפכא וכבר נתעוררו בזה רש"י ותוס' ז"ל:

צופים אמרוםהנביאים שנקראו צופים כדכתיב צופים מהר אפרים. דמתחלה לא היה אלא מ"ם אחד ונו"ן אחד. ובגמ' פריך והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומשני שכחום וחזרו צופים ויסדום ע"כ:

כ"ךר"ל כ"ף פשוטה וכפופה. וכן כולם:

נרמז לאברהםר"ל השני כפי"ן נרמז לאברהם שנא' בו לך לך שבשני תיבות אלו יש שני כפי"ן. והשני תיבות לך לך עולה מספרם מאה לרמוז שלמאה שנה יוליד בן שיהיה מיוחס אחריו:

ממנו מאדשני ממי"ן:

הצילני נאוהיינו שני נוני"ן:

איש צמחוגו' ומתחתיו יצמח הרי שני צדי"ק. צמח צדיק הוא ג"כ שני צדי"ק:

כ"ד ספריםחמשה חומשי תורה. ה' מגילות. תהלים. משלי. איוב. דניאל. עזרא. ד"ה. יהושע. שופטים. שמואל. מלכים. ישעיה. ירמיה. יחזקאל. וספר יונה (דחשיב ליה בפני עצמו) הרי כ"ד. ואחד עשר מתרי עשר לבד מיונה הרי ל"ה. וששה סדרים ותשעה פרקים דתורת כהנים הרי החמשים. ועיין במת"כ:

שמונים בתי מדרשותדרש פלגשים בלשון נוטריקון פלג שם. על שם שבתי מדרשות חולקים ופליגי אלו על אלו. אלו אוסרים ואלו מתירים כאויבים בשער:

כנגד פתחיהפי' כל כך פתחים היו לירושלים ובתי דינים ובתי מדרשות היו קבועים בשער העיר כמו שמצינו אצל מרדכי וזולתו. ואע"פ שבסוף יחזקאל כתיב ששנים עשר שערים היו לירושלים. זהו לעתיד כשיבנה מחדש:

משנה החיצונהר"ל מה שלמדו היחידים חוץ לאלו בתי מדרשות:

הוא אליעזרשמנין אליעזר י"ח ושלש מאות. כן הוא בב"ר פ' מ"ג. ונדרים דף ל"ב. וזהו דכתיב וירדוף עד דן ולא כתיב וירדפו (יפ"ת):

בן שלש שנים הכירושמנין עקב שמע אברהם בקול בוראו. ששנותיו של אברהם קע"ה. וכיון דבן ג' הכיר את ה' נמצא ששמע בקולו כמנין עקב:

מנין ימות השנה חסר חד שהוא שליטכצ"ל (א"א). ועי' יומא דף כ':

**עד שלא נימול לא הוליד והיה חסר ה' איברים נתוסף לו ה'**כצ"ל (א"א). והחמשה אברים הם שני עינים ושתי אזנים וראש הגויה (נדרים פ"ג). ועי' בב"ר פ' מ"ד:

והוליד למנין אותיותיושהוליד את יצחק שהיה מתוקן ברמ"ח איברים. לאפוקי קודם שנימול שהוליד את ישמעאל (יפ"ת):

קרא תגרעיין בב"ר ריש פ' מ"ז:

והוסיף לו משה יו"ד שנא' ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעךכצ"ל (א"א). ועיין מ"ש בס' שלח סי' ז':

יו"ד מיצחק מולצ"ל יצחק יו"ד מול:

חי"ת לשמונה ימים נמולשהוא הראשון שנימול לשמונה וכדאי' בתנחומא ס' שמות סי' ד':

יעקב על שמו נקאכלו' על שם מאורעיו. לא כיצחק שנקרא על שם מאורעיו של אברהם:

יו"ד מול העשירי יהיה קודש. חשוב למפרע מבנימן עד לויכצ"ל (א"א):

הוא עשיריונתנו מעשר למקום. ולפיכך היה פרוש לעבודת השי"ת:

כנגד אותיות הברכה ויתן לך הוצא משם השם נשתיירו מאהכצ"ל. וכ"ה בתנחומא. ור"ל של תחשוב במנין הנך שלשה תיבות ויתן לך האלהים. ויהיה מאה אותיות מן הטל כו'. וישתחו הראשון חשוב כקריאתו וישתחוו:

נשתיירומיותר כאן:

עוליםכלו' דכתיב עולים לשון רבים ואין פחות משנים:

עד אשר לרעךולא עד בכלל. וז' אותיות של אשר לרעך כתבו הקדמונים ז"ל שרומזים לשבע מצות ב"נ. והמקובלים כתבו שרומזים לשבע ספירות מחסד עד עטרת. ולעיל פ' י"ג אי' כנגד ז' ימי בראשית (מת"כ):

ויותרכלו' ולא יותר:

וכולם נתנו למשה בסיניכלו' הרמזים הרמוזות באותיות התורה מרמזים לענינים גדולים:

שואל מעמך וגו' כי אם ליראהואף שבפסוק לא נאמר כי אם ליראה א"כ מהנראה שזה דאי' במדרש כאן אין בכל המדות גדול מן היראה ומן ענוה שט"ס הוא מלת וענוה. וכן מוחק המת"כ:

ציצית ת"רפי' ציצית בגימטריא ת"ר. ובטור א"ח סי' כ"ד כתב אע"פ שהוא כתוב חסר יו"ד מפרש בתנחומא ג' פעמים כתוב ציצת בפרשת ציצית וחד מינייהו לציצת. שדי למ"ד לכולהו והיא משלמת המנין עכ"ל:

גרוריןכלו' חוטין הנגררין:

שנים למעלה וג' למטהבתנחומא ליתא זה. והמת"כ כתב פי' שסדר הקשרים ב' למעלה אצל הכנף ומעט גדיל ביניהם. ואח"כ לצד מטה היו עושין שלשה קשרים:

ושתי שניםוהם נגד שמים וארץ (מת"כ):

וכן מהלך שמים לארץ כמד"א כימי השמיםכצ"ל. ע"ד דאי' בירושלמי למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים וגו' כימי אבות שהיו שנותיהם כמן השמים לארץ:

הוקם עלזה אמר דוד על עצמו:

עולה של תורהדרש על בחול"ם העי"ן:

עולה של קצרהצ"ל של תשובה (א"א). וכ"ה בתנחו' ובפ"ק דעכו"ם. ובפ"ג דמ"ק. והמת"כ פי' קצרה תשובה ועינוי נפש כד"א קצירי ומריעי:

שתקנוה ביבנהפי' שתקנו אח"ז ביבנה:

**על שום בחנני ה'**שבקש דוד שיחתמו בו ברכה כדאי' בסנהדרין ק"ו ע"א ע"ש:

טוב בגימטריא נפשבא"ת ב"ש:

רע"אכך ימים הוא שיעור הריון של אשה. ועיין בב"ר פ"כ. ובמס' נדה דף ל"א:

כל מי באר שכתוב בתורהכלו' כנגד כל לשון באר של מים הכתובים בתורה שהם ארבעים. ועיין מת"כ וצ"ל מ' סאה כנגד מ' באר (א"א):

**לאט בגימטריא מ'**מדרש משלי סי' י"ד. והובא בספר הישר לר"ת סי' תרכ"ב. ובש"ג במס' שבת סביב המרדכי:

ומפריש חלה צריך שיפריש מארבעיםכצ"ל. ששיעור חלה א' מכ"ד לבעל הבית ואחד ממ"ח לנחתום. ועיין רמב"ם רפ"ט מהלכות בכורים:

למנין חלהפי' שמנין חלה בגימטריא מ"ג. וה"א במילואו ה' א' רמז על החומש:

**דכתיב אלה הדברים כו'**שבת ע' ע"א:

**כנגד מ' קללות שנתקללו כו'**עי' לעיל פ"ה סי' ה' ותראה שבין כל הקללות של אדם וחוה ונחש והארץ ליכא אלא ל"ט. לכן המלקות שכנגדן הם ג"כ ל"ט. ומ"ש המדרש ופחתו אחד משום לא יוסיף ר"ל אף דכתיב ארבעים יכנו פחתו אחד משום לא יוסיף:

משום לא יוסיףכדאי' בסנהדרין ובמכות:

משום לא יוסיף סנהדרין כ"ג כדי שירבו מליצי זכיות אחד וירבו מלמדי חובות שנים. מוטב שיבואו שנים וידחו אחדכצ"ל (א"א) וכ"ה בתנחומא. ופי' מוטב שיבואו שנים ר"ל אע"פ שאין מטין ע"פ אחד לחובה. מ"מ מאחר דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. שני פעכמים עדה עשרים ואין מטין ע"פ אחד לחובה הרי עוד שנים. ואין ב"ד שקול הרי עוד אחד. ואע"פ שאותו האחד נוטה לדעת העדה המחייבים ויהיו המזכים אחד עשר. מ"מ מאחר שהשנים מסכימים לדעת העדה המחייבת. מוטב שידחו השנים את האחד ועיין בפ"ק דסנהדרין:

ששך בא"ת ב"ש בבלבירמיה כ"ה ומלך ששך ישתה אחריהם. ולענין תמורת אותיות שם ששך בא"ת ב"ש בבל:

טבאלהוא פסוק (בישעיהו ז׳:ו׳) ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל וקאמר שטבאל הוא רמלא בא"ב דאלב"ם. ורמלא הוא פקח בן רמליהו מלך ישראל:

**בזאת רמז כו'**דבמקדש ראשון היו כל הכהנים גדולים כשרים וכל המניח בן כשר כאילו אינו מת אם כן כמנין בזאת יבא אהרן אל הקדש:

**אמר לו לשר של ים כו'**בב"ר פ"ה ושם נתבאר ועי' בש"ר פ' ט"ו:

מחץ רהבואין מחץ אלא לשון הריגה ומחצה וחלפה רקתו:

הסיטכלו' שיעור קטן רוחב הפנים כמו מן אגודל לאצבע או מן אצבע לאמה כדאי' בפרק האורג:

אלימא תופשהבתנחומא גרס אלמלא. וצ"ל אלמלי ביו"ד ופי' אילו היה:

אלמלא מי החוטםפי' אילו לא היו מי החוטם כו':

שמעמידיםכי הסרחון עומד נגד הסרחון החוצי מבלי יריח כל כך:

לפי שקורא בתורהלפי שכל החמשה חושים שבאדם נובע מעצם הנפש המרגשת. רק שפועלת ע"י איברים מיוחדים העין רואה האוזן שומעת לעומת זה יש חמשה חושים פנימים שכלים וחוש הטעם הוא נגד השכל שבהם כמ"ש וטעם זקנים:

**ללמדך שבכ"מ כו'**בתנחומא גרס מהו ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחותו. ונראה שחסר שם וכאן וכצ"ל כתיב ויתרון ארץ בכל היא מהו ללמדך שבכל דבר כו':

ללמדך שבכל כו' עושה שליחותואע"פ שנראה בחירי או טבעי. מ"מ שייך לשון שליחות משום שהוא יתברך המעורר החדוש ההוא בעצמו. ואפי' הטבע שלולא חפצו בו יתברך לא יפעל ועיין ביפ"ת בב"ר פ"י:

ולא ברא דבר אחד לבטלהר"ל אם לתועלת תרופות. אם להציל מנזקי מזיקים אחרים גדולים מהם. שהם מפחידים מאלו וכדאי' בשבת פ' המוציא. ה' אימות הן. אימת מפגיע על ארי כו' אם להמית ולהחיות. ותרתי קאמר חדא שיש צורך בברייתו אע"פ שהוא להזיק כגון נחשים ועקרבים. והוא לעשות שליחות יתב' ברשעים ושנית יש בברייתו לתועלת תרופות ולהמית ולהחיות (יפ"ת):

פעמים כו' ע"י צפרדעשאין דרכו לנשוך ולהזיק כלל כהך עובדא דר' חנין:

ופעמים ע"י צרעה כו' עקרבאף שאינן בני דעת:

חויא גיברגדול ועצום:

חברחובר חבר שמחבר נחשים אל מקום אחד ע"י לחש ועי' כריתות דף ג':

אסתכל עשבא דברישיהפי' ראה העשב שבראשו. א"ל קח העשב שבראשך ואח"כ תתפאר. כלו' מתפאר אתה בדבר שאין בך. ועשה כן. ונתקרב לאותו נחש ולא הספיק ליגע בו בנחש עד שנפל ממנו אבריו מפני חוזק ארס הנחש שהעשב ההוא היה מסוגל לדחות ארס הנחש והוא לא ידע:

ופושטולומד:

מרתיחלשון רתחא וכעס:

**מאן דמוקמין כו'**כשהיה רבי ינאי רודף הנחש מצד זה היה הנחש חוזר ובא מצד זה כאילו היה מכוין ללכת בהכרח:

הברהקול הברה:

**מטייל כו'**פי' היה מטייל בחוף הים של קסרי:

קוליתעצם ירך של מת:

היה מצנע להשלא יכשול בה אדם:

בלדרפי' הערוך שר חשוב:

נסתמאנעשה סומא:

מתנציןמריבין:

לסולמא של צורנקרא כן על שעולין אליה בגובה מרום הרים כזה שעולה על הסולם:

**מתלא אמרין כו'**משל אומר טוב לאיש רע לא תעשה ורעה לא תגיע לידך:

נזדמנה לו בארה של מריםשצפתה ובאה הבאר של מרים על פני המים עד מקום שבו טבל הסומא ונתרפא. ולפי שרצה ה' לרפאות האיש ההוא אז גזר שיציפו מי הבאר לשם. אבל בויק"ר גרס מצורע אחד שירד במים לטבול וכן עיקר:

וגידרוקצץ:

ועבר עליהםובא עליהם:

והתחיל הדם מבצבץלהודיע שקשה לפני הקב"ה חורבן ביהמ"ק (תוס' גיטין):

שעצמו הרגהוא דרך כינוי:

אין גבורתו אלא ביםכדאי' בירוש' מסכת עכו"ם שכל האומות מודים שהקב"ה שולט במים:

א"ל הקב"ה רב"רבגיטין מפורש שבת קול יצאה ואמרה לו כן:

בריה פחותהשלפי שהרשע הזה תלה הגדולה בעצמו לומר שכח ידו עשתה כל אלה. לזה הראה דינו בבריה פחותה שהקב"ה עושה שליחות ע"י הכל וכן כיוצא בזה נצחונו בישראל אינו בכחו ועוצם ידו ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו (נזה"ק):

בריה פחותהדמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. נמצא היא חסרה ביצירתה שלא נמצא בה סדר תקון דחיית המותר:

**והיתה נכנסת לתוך כו'**כתב הבחיי סדר עקב הצרעה הוא מין זבוב ומטיל ארס. ואחז"ל שתי צרעות היו אחת בימי משה ואחת בימי יהושע. והיתה מכה בפניהם ומסמא עיניהם ולא היו יכולים להלחם ובאין ישראל והורגין אותם כו' ע"ש ועיין רש"י שמות כ"ג כ"ח ובסוטה ל"ז:

**י"א הוא המטה שהיה ביד יהודה כו' ביד משה כו' ואותו המטה היה ביד כל מלך כו' ביד המשיח כו'**כל אחד אמר מה שהיה קבלה בידם ועיין בילקוט תהלים רמז תתס"ט:

ועל מה עשהלחתוך לכולם מקורה אחת:

כבוד לאישכלו' למען השלום שלא יאמרו כו':

גמל לכל מיויגמול דרש לשון גמול. ושקדים לשון שקידה ומהירות. לרמוז שיביא גמול על מי שהוא שוקד רעה על שבטו של לוי:

**ואותו המטה כו'**זהו סיום על מה שאמר לעיל הוא המטה שהיה ביד יהודה וביד משה וכדאי' בילקוט תהלים הנ"ל: