**אברהם מתרח כו'**כלו' ע"פ טבע המציאות מי יתן זה. כי הבן נתח מירך האב והיה צ"ל שוה בתכונתו. רק ה' אחד נתן בזה טבע מיוחד ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו:

העה"ב מעה"זשבעוה"ז התאוות מתגרות ומתגברות והחומר סוכך על הנפש השכלי. ועכ"ז יוכל האדם להתגבר בשכלו ולקנות שלימות הנפש לעוה"ב בחיי העוה"ז. שעיקר קדושת מעלת העוה"ב אין זוכין אליה כי אם מתוך מעשה הטוב שאדם עושה בעוה"ז. כמו שאחז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת:

כגריסחצי פול ועיין נדרים פ"ו מ"א:

החיהפי' המילדת:

**החיה טמאה כו'**מדרבנן שמא יוציא העובר את ראשו חוץ לפרוזדור והרי הוא כילוד ומטמא. והחיה סבורה שעדיין הוא במעיה ואתי לטהורי. והאשה טהורה עד שיצא הולד דהאשה מרגשת בעצמה כשמוציא ראשו חוץ לפרוזדור ולא אתי לטהורי (ברטנורה):

המת בביתבתוך בטן האשה כי שם ביתו. והוא לשון הפייט של פרשת פרה. ומביא זה לכאן לפרש לשון הפייט ע"פ משנה הנ"ל. והוא פתיחה על פרשת פרה אדומה שמטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים כדלקמן:

אמרות ה' אמרות טהורותהביא זה הפסוק לדרוש סיפא דקרא מזוקק שבעתים על הפרה כדלקמן. ואגב דריש ליה לכולה קרא:

שעיקםר"ל שמלבד שהאריך הכתוב עיקם לכתוב שלא כדרך דהיינו אשר איננה טהורה אשר לא טהורה היא שהיא השלילה מהטמאה. שהל"ל מן הבהמה הטמאה כי אורחיה בכתוב (רש"א):

ומן הבהמה אשר איננה טהורהבזה הפסוק יש שתי תיבות מיותרים שהל"ל ומן הבהמה הטמאה:

ומן הבהמה אשר לא טהורה היאבזה הפסוק יש ג' תיבות מיותרים דה"ל לכתוב ומן הבהמה הטמאה. והביא מקודם הפסוק שמיותר שתי תיבות ואח"כ הפסוק שמיותר ג' תיבות:

**אף כשבא לפתוח בסימני כו'**דלא מיבעי בזכירת טומאה דמזדהר קרא אלא אפי' בסימניה שע"כ להזכירם מזדהר שלא לפתוח בהן. ומכאן ילפינן דהיכא דבעינן לומר ב' מילי ואיכא גנאי בחד מינייהו פותחין באידך משום פתח דברך יאיר וע' בפסיקתא רבתי:

**תינוקות שהיו בימי דוד כו'**משום דהא דתורה נדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא נדרש מדכתיב מזוקק שבעתים. והכא עסקינן בהאי קרא מייתי לה הכא. ואגב זה מייתי ענין התינוקות ודרש בעליל מלשון עוללים. ומזוקק שבעתים על התורה שנדרשת במ"ט פנים כנ"ל ואע"פ כן כשסביב רשעים יתהלכון היינו הולכי רכיל. כרום נתרוממו האויבים והיה זלות לישראל (יפ"ת):

נטר אורייתהון בלבםפי' שמור התורה בלבם. דאי שמירת גופם. הרי הוא אומר תנצרם מן הדור:

תנצרם מן הדורבפסוק אי' תצרנו. פי' תנצרם מן הדור ההוא שלא ילכדו בעונם:

יוצאין למלחמה ונופליןבימי שאול מיירי כדאמר בדב"ר פ"ה:

ונופלין על שהיו בהם דלטוריןפי' בעלי לשון הרע:

לבאיםשם משמות האריה:

שהיו להוטים אחר לש"ה. בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנא' (שמואל א כ״ג:י״א) היסגרוני בעלי קעילה בידו וגו'. ולשונם חרב חדהכצ"ל וכ"ה בתנחומא. ואע"פ שמסירתם לדוד ביד שאול נראה שמתוך האונס היה ששאול קבץ העם למלחמה לרדת קעילה לצור את דוד. מ"מ קרי להו שניהם חנית וחצים. דמן הדין אף שהם בסכנה אין למוסרו מכיון שאינו חייב מיתה:

סלק שכינתך מביניהםשלשון הרע מסלק השכינה כדאי' בדב"ר פ"ה (יפ"מ):

סלק שכינתךומ"ש על כל הארץ כבודך. ה"ק אף בסלקך שכינתך לרקיע. כבודך נודע על הארץ:

למלחמה ונוצחיןשהרי אחאב היה מלך בכיפה כדאי' בפ"ק דמגילה:

למה מיםדלעולם אומרים הקל תחלה ואח"כ הקשה. או כך פי' דכיון דהיה מפרנסם באכילה ודאי שהשקם מים דלא יחיו בזולתם:

**אלא שהיו המים קשים כו'**משום שבימי אחאב נעצרו הגשמים. וקאמר לה הכא לומר דכיון דמים קשים יותר מסתמא מיפרסמא מילתא כשיבקשם לכל כך נביאים וירגישו בדבר וילפינן דכ"ע ידעי ולא מפרסמי למלכא:

אמרו לו לנחשהך מילתא לעתיד היא כדגרסינן בפ"ק דתענית:

אני פרצתי גדרו של עולםשאלמלא שהחטיא את אדם לא היו מתים:

ולשונך שותתפי' גורר חוץ לפיך:

דלא אתמר לי מן עליותאפי' שלא נגזר עלי מן השמים ממעל:

אמרו לבעל הלשוןהבא מכחו של נחש שהיה מדבר לש"ה על בוראו. והוכן אח"כ לעונש על דוברי לש"ה:

שהוא כאן והורג ברומישאומר לש"ה על מי שעומד ברומי וע"י זה נהרג. ולכן כתיב חצי גבור שנונים. ולא אמר כלי זיין גבור שנונים משום שכלי זיין מכין במקומן. וחץ מכה מרחוק כדאי' בב"ר פ' צ"ח:

ולמה נקרא שמו שלישיפי' לשון הרע נקרא לישנא תליתאי. לא תלך רכיל ת"י לישנא תליתאי ובפרק יש בערכין פר"י לש"ה הוא השלישי בינו לבין חברו שמספר בן ב' אנשים:

דואג שאמרוכדאי' בפסיקתא ובתנחומא סדר כי תצא. אבל בפרק חלק משמע שמת ולא נהרג. ובילקוט סי' קל"א אי' כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא נתנו חבלים ברגליו וגררהו שנא' גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל:

ואבנר בן נרג"כ נהרג ופריך ולמה נהרג דכיון דצדיק גמור הוה כמו שאמר עליו דוד כי שר וגדול נפל היום בישראל. וגם צורך הצבור בו. בודאי היה נצב עליו לשמרו שלא יהרגנו יואב. לולי שחטאו גורם ולהכי בעי מה חטא היה בו. ומביא כמה דעות על חטאו עד ויש אומרים על שהיה בידו למחות כו':

אל דוד תחתיומשמע שם דוד היה כתוב תחת שם אבנר. אבל מן יקומו הנערים וישחקו לא ס"ל שנתחייב כי מצי סבר דלא נתכוון אבנר לש"ד רק לשחוק בעלמא להראות גבורתו כדרך המתאבקים. ושוב נמשך מהשחוק שהרג זה את זה והיתה המלחמה (יפ"ת):

וריש לקיש אמר ע"י שעשה דמן של נערים שחוקדמפרש תיבת תחתיו כמו במקומו. שיהיו שלוחיו של אדם כמותו לקיים ברית בינו לבין דוד:

ע"י שלא המתיןובתנחומא גרס ע"י שהמתין:

מן גלימוי דידך בסירה הועדתפי' מה אתה רוצה לומר מן הכנף שלך בקוץ הוסרה ונכרת. ולפי זה הם דברי אבנר אל שאול ועי' בתנחומא:

כד אתון למעגלכשבאו למעגל ונטלו הצפחת והחנית מעל ראשו:

חנית וצפחת בסירא הועדהבתמיה כלו' וכי יכול אתה גם כאן לומר כמו שאמרת בכנף. הלא ע"כ להודות שהלכתי ולקחתי אותם והייתי ג"כ יכול להורגו. ומ"מ לא חש אבנר בטענתו ואמר לשאול שמא אחד מן הנערים מבני הצבא נתנם לו:

ולא מיחהוהא דלא מיחה. שנתירא מפני שאול שלא יכעוס עליו ויחשוב עליו שידו עם דוד. אך מ"מ לא היה לו למנוע משום זה מלמחות על ש"ד. וזהו הרביעי שנהרג בלשון הרע ההוא:

**שיש בה מז' ז'**לפי שהתורה נדרשת במ"ט פנים נגד חמשים שערי בינה. ושער החמשים הוא סוד הפרה ונקרא שער התעלומה ואין אתה רשאי ליכנס ולא נתגלה לשום אדם רק למשה כמ"ש לקמן לך אני מגלה טעם פרה לאחרים חוקה (י"מ):

שבע פרותר"ל שבע פעמים כתיב פרה בפרשה וכן שריפות כו':

כנגד כל ישראלשנקראו חול כמ"ש והיה מספר וגו':

מתלא אמריןמשל אומרים:

דעה חסרת מה קניתכדכתיב עיר פרוצה וגו'. דעה קנית מה חסרת כדכתיב (משלי כ׳:ט״ו) וכלי יקר שפתי דעת שר"ל וכלי יקר דאית בה כולהו היינו שפתי דעת. וזהו מאמר החכם דעה קנה כל לא יחסר לא קנה דעה כל לו יחסר:

**שהיו יודעים וערומין כו'**דקדקו חז"ל כך מדקאמר מחכמת כל בני קדם ולא אמר מכל חכמת בני קדם כמ"ש מכל חכמת מצרים. אע"כ כי בבני קדם בכללם נמצאת חכמת הקסמים וחכמת שלמה רבתה למעלה ראש על כולם (כלי יקר על נ"ר):

בטיירבלשון ישמעאל קורין לעוף טייר (ערוך) ור"ל שהיו מבינם בצפצוף העופות ורקידתם ונטייתם בכנפיהם. ונראה שהוא לשון חכמה בניחוש. נחשתי תרגום יונתן אטיירת ובפסיקתא גרס בקיאין במזל. וחכמים בכל דעה באיסטרלוגיא:

אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות ביהמ"קכלו' שאע"פ שאין ראוי למלך שיקח שכר ממלך אחר. ובפרט בהיותו חתנו מ"מ א"ל בשכרן משום שרוצה לבנות ביהמ"ק לממ"ה אין ראוי שיעבוד בשכירים בחנם. אלא לכבד את ה' מהונו ואונו (כלי יקר):

אצטרלוגיןפי' חוזים בכוכבים וכן בלשון יוני (ערוך):

שעתידין למותבתנחומא אי' הטעם כדי שיבא עליו בתרעומות ויאמר לו תן לי דמים מאומנים שהרגת:

ויחכם מכל האדם מאדם הראשוןהיינו בחכמת הטבעיות שאף שאדה"ר שם שמות לכל הב"ח כפי טבעם. כמ"ש הכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ר"ל הוא שמו המיוחד והמתייחס אליו כפי טבעו. מ"מ שלמה היה חכם ממנו בשלימות הטבעיות (כלי יקר):

נמלך במלאכים א"ל נעשה אדםר"ל שזה שאמר להם נעשה אדם לא שהוצרך לסיוע מזולתו. אלא שנמלך עמהם:

חכמתו מרובה משלכםעי' ב"ר פ' א':

והעבירן לפניהםעי' ב"ר שם נתבאר כל הענין:

אמר לו י"יפי' בקריאתו לשון אדנות (מת"כ):

שאתה אדון על כל הבריות היינו דכתיב אני י"יואע"ג דבקרא כתיב שם הוי"ה ומ"ש שאתה אדון לא שייך אלא בשם אדני. י"ל דשם הוי"ה נקרא בכינוי אדני. ואע"ג שהשם שנקרא אדון אינו כפי המהות אלא כפי היחס אשר לו עם העולם וכמ"ש הרב בח"א פ"ז. לפי שאי אפשר לאדם שיקרא שם לשי"ת כפי המהות שהוא נעלם מכל בריה. אבל מה שאפשר לידע ממנו יתברך הוא מפעולותיו ויחסו אל העולם. ועל זה לבד אפשר לו לאדם לקרוא לו שם (יפ"ת):

לבין בריותיובקה"ר ובפסיקתא גרסי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי ובין מה"ש ע"כ. והכוונה כפי שכתבתי לעיל:

מאיתן האזרחי זה אברהםר"ל היינו בחכמת התכונה כדדרשו חז"ל ויוצא אותו החוצה שא"ל הקב"ה צא מאצטגנינות שלך שלא ימסוך במה שיגזרו הכוכבים בעקרותו כי הוא יתברך ישדד המערכות בעדו. ומ"מ שלמה היה גדול ממנו בחכמתה התכונה (כלי יקר):

שנאמר משכיל לאיתן האזרחיופירשו רבותינו באברהם אבינו ע"ש מי העיר ממזרח (רש"י בתהלים שם) ועיין בילקוט מזמור זה על פסוק אז דברת וגו' שמפרש ג"כ על אברהם אבינו:

הימן זה משההיינו בחכמת האלהות בענייני השכלים ובפעולותיהם. ועיין בכלי יקר בארוכה. עוד יש לפרש על דרך המאמר דלקמן סי' ד' בדברים שלא נגלו למשה:

בכל ביתי נאמן הואונאמן הוא לשון הימן (מת"כ):

וכלכל זה יוסףהיינו בחכמות המדינות. שאף שיוסף היה שלם בזה. מכל מקום שלמה היה גדול ממנו (כלי יקר):

**אמרו המצרים כו'**שהיה יוסף חכם:

שבעים פיתקיןשהיה לחק במצרים שלא ימלוך אדם עליהם אא"כ יכול לדבר בשבעים לשון:

שלא היה להם כח לשמועכדאי' בפ' אלו נאמרים שא"ל יוסף לפרעה אגמרן. אגמריה ולא הוה קא גמיר:

עדות ביהוסף שמווכתב המת"כ ובתנחומא מסיים בו שלכן פסוק זה מתחיל בע' ומסיים בע' לרמוז על ע' לשון שלמדו גבריאל. ולשון הקדש עצמו אינו בכלל ע' לשון כנגד ישראל גוי אחד בארץ ובתנחומא שלפנינו ליתא זה:

ודרדרענוטריקון דור דעה:

זה דור המדבריבואר ע"פ מאי דאי' בסדר כי תשא ברבה ובתנחומא פסוק ויתן אל משה ככלותו לדבר וגו' וכי כל התורה למד משה והלא כתיב ארוכה מארץ מדה וגו' אלא כללים למדו הקב"ה למשה ע"כ. ור"ל שהקב"ה למדו כללים ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וע"פ ל"ב מדות דר"א בהלכות ובאגדות. ולכן שלמה הוציא פרטים וגלה תעלומות יותר מדור המדבר אף שהם למדו את התורה מפי משה (כלי יקר):

שהיה בהן דעהשלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן כדאי' במכילתא ובתנחומא:

**שמחל להם כו'**הכוונה כמו שדור המדבר היה דור דעה ועכ"ז עשו את העגל ואח"כ עשו תשובה ומחל להם הקב"ה ככה שלמה היה גדול הדעת וחטא בנטותו לבבו ואח"ז עשה תשובה ומחל לו הקב"ה:

אלא קרוב לשמנה מאות פסוקיםוכ"ה בקה"ר ובפסיקתא. אבל בשהש"ר אי' חזרנו על כל ספר משלי ולא מצאנו שכתוב בו אלא תתקט"ו פסוקים. וכ"ה נמסר לנו הסכום של פסוקי משלי:

יש בו שנים ושלשה טעמיםולהכי כתיב שלשת ולא שלשה אלפים. לומר שהיו הדברים משולשים בכל פסוק ג' טעמים:

שיריו אכ"ככתב הא"א שצ"ל ויהי שיריו של שלמה אכ"כ אלא ויהי שירו שירו של משל חמשה ואלף. ועיין בהמקומות שציינתי ביד יוסף שיש הרבה שנוים בהנוסחאות:

וכי אפשר לו לאדם לדבר על העציםולא ניחא ליה לפרש שידע טבע העצים. שזה דבר קטן היה בערכו לדעת חכמת הצמחים. אלא מוסב על טעמי התורה כמו שמפרש:

**בגבוה שבגבוהים כו'**כי כן כתיב וידבר כו' מן הארז כו' ועד האזוב וגו':

מן הרקקמים שאין בהם עשרה טפחים (ערוך) ולכן טבעו חלש יותר מן הבהמה עד שיצא חיותו בסי' א'. ודגים מתים מהר ע"כ אין צורך לשחיטה. שמחמת הטבע היה נעזר על סוד טעמי התורה וענייניהם:

לחספניתא דנונאתרגום וקשקשת וחרספתין. והוא כגירסת הפסיקתא לחרספותיה. אבל לגירסתנו פי' כעין קרום ור"ל דומה לקשקשים דדג:

שמונה שרציםהחולד והעכבר וגו' (ויקרא י״א:כ״ט) רש"י:

הצדן חייבשבמינו ניצוד:

מפני שיש להם עורותוהויא ליה חבורה שאינה חוזרת והויא ליה תולדה דשוחט. ל"א כיון דיש להם עור נצבע העור מדם הנצרר בו דחייב משום צובע (רש"י):

הצאן ובקר ישחט להםומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. ישחט אכ"כ אלא יאסף:

בצורבעיר צור:

מנן הוריתמהיכן הוא מוכח בתורה שהדגים טעונין שחיטה:

מה עוף טעון שחיטהכדכתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו. ותניא בת"כ מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. והכא איתקיש דגים לעוף לומר מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעון שחטה. ועי' קה"ר מ"ש:

ארבעוניה דילקיהפי' רבצו אותו ויקבל מלקות לפי שהורה בטעות. ואע"פ שהחמיר שלפעמים יתיר את האסור וכדאמר בפ"ק דעכו"ם כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (יפ"ת):

**בר נש דאמר כו'**פי 'וכי הדין כן שבן אדם שאומר דברי תורה ילקה בתמיה:

לא הורית טבפי' לא פסקת טוב:

א"ל מנןפי' מהיכן אתה מודיע לי:

אמר חביט חביטךפי' יעקב אמר כן לרבי חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלה שהיא טובה לקבל. וקילטא הוא מלשון קולט. או פי' שרבי חגי אמר זה ליעקב קום ואכה אותך שיפה להלקותך בשביל פעם אחרת:

לבית אבותםוזה אביו ישראל. לכן בן ישראל מיקרי:

ארבעוניה דילקידקרא דויתילדו באביו ואמו ישראל שהולד נחשב ממשפחת האב ליוחסין ולחלוקת הארץ:

דמגזירנילהמול אותי עיין מ"ש בב"ר פ"ט:

מן הקבלהמן נביאים וכתובים:

וכתורה יעשהדמשמע שזה כדין הכתוב בתורה:

ומאי זה תורהפי' היכא רמיזא בתורה:

בנך הבא מישראלית קרוי בנךמבואר בב"ר פ"ט ע"ש:

והיא רחוקה ממניוהי"א רחוק"ה בגמטריא פרה אדומה (בחיי) ר"ל שלא עמד על בוריה:

**חכמת אדם תאיר פניו א"ר יודן גדול כו'**ר"ל שבעל המאמר מפרש חכמת אדם על הקב"ה וכדי שלא יקשה היותו מפרש אדם דקרא על הקב"ה. הביא סמך לדבריו שהרי זה נמצא בפי הנביאים לפי שגדול כחן של נביאים כו' (יפ"ת):

גדול כחםשהורשו לומר כן כדי לשכך את האוזן:

מהכא ועל דמותשראיה זו מחוורת ומבוררת יותר (יפ"ת):

ממדת הדיןועוז פניו מדת העזה (מת"כ) כי פנים הוא לשון כעס כמו פני ילכו (שמות ל"ג):

**א"ר יהושע דסכנין כו'**בקה"ר אי' ד"א מי כהחכם זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם. ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו כו' על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה אמר לו טומאתו כו'. וכ"ה בילקוט. ונראה שחסר כאן:

נתכרכמו פניונעשה פניו ככרום. שהיה סובר שאינו כדאי לידע במה יטהרו (מת"כ):

ולקחו לטמאלטמא נקודה בפת"ח המורה על הטמא הידוע שכבר שאל עליו להקב"ה:

**ארבעה דברים יצה"ר משיב עליהם כו'**עיין רש"י תולדות פרשה א' פסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי. ובס' אחרי מות פסוק ואת חקותי תשמרו וצ"ע:

דכתיב בהן חקהחק משמע דבר שאינו אלא גזירת מצות מלך. כמו וישם אותה יוסף לחק:

**כתיב כי אקח מועד כו'**במדרש שוח"ט סי' ע"ה כי אקח מועד כשיבא אותו מועד כי למועד מועדים וגו' אותה שעה אני מישרים אשפוט ע"כ. ומוסב המזמור על מתן תורה כמו שדרשו נמוגים ארץ וגו' אנכי תכנתי עמודיה במה שקבלתם אנכי ה' אלהיך. והתחלת המזמור מבשר בטעמי המצות הנעלמים כעת. אבל כשיגיע מועד מועדים דהיינו לע"ל אז אני מישרים אשפוט שיאיר אז עיני עורים בתורה ויתהפכו חלק החקים לתואר משפטים דהיינו מושכלים שישפטם השכל במלתא בטעמא:

יקפאון כתיביו"ד מורה על העתיד:

להיות צופיםפי' מגולים לכם. ויצף הברזל ת"י וקפא פרזלא:

כהדין סמיא דצפיכסומא הזה שנתפתחו עיניו ורואה. כן יתפתחו עיני ישראל בתורה לע"ל. וע' בערוך גי' אחרת וביאורו:

דברים שלא נגלו לשמה נגלו לר"ע וחביריובתנחומא גרס ד"א דברים שלא נגלו למשה כו'. ור"ל שתחלה קאמר שגילה לר"ע וחביריו דברים שהיו מכוסים משאר בני אדם. ובדבר אחר מוסיף שאפי' מה שלא נגלה למשה נגלה לר"ע וחביריו:

רמז שכל הפרות בטלותדייק זה מדכתיב אליך דמשמע שמשה יתעסק בפרה. ובסמוך כתיב ונתתם אותה לאלעזר אע"כ כך א"ל הקב"ה שלעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר:

חייך שהוא מחלציךשהיה לוי. ועיין במדב"ר סוף פ"ט וירו' סוטה פ"ג ה"ד:

הה"ד ושם האחד אליעזרר"ל דהיה לו לומר ושם השני אליעזר. ע"כ לדרשה ושם האחד המיוחד:

שם אותו המיוחדשגדולת ר"א מבואר בירוש' סוטה והוריות מעשה שנכנסו זקנים כו' ויצאתה ב"ק ואמרה להם יש ביניכם שנים שראוין לרוה"ק כו' ונתנו עיניהם ברבי אליעזר בן הורקנוס וע' בשהש"ר פסוק לריח שמניך:

אילין עובדיא דאתון עבדיןפי' אותן דברים שאתם עושים בפרה אדומה:

רוח תזזיתפי' רוח רעה. וכן בערוך גורס תזזית:

עיקריןפי' שרשי עשבים:

הרוח הזההשורה על הטמא:

דחית בקנהפי' בדבר קל שאין בו ממש:

אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתיכפל הלשון יתכן כי שני דברים תמוהין בדבר אחד שהוא מטהר את הטמא שנית איך מתהפך לטמא את הטהור דכל העוסקים בפרה כו' ע"ש. ע"כ אמרו חקה חקקתי על האחד גזירה גזרתי על השנית היותר תמוה (אלשיך):

ומ"מ כל הקרבנותשל צבור ועיין רפ"ב דתמורה:

תבא פרה ותכפר על מעשה העגלועיין תוס' מ"ק כ"ח ד"ה פרה:

רואה א"ע עומד על פני הסלעוזה היה דרך נס. שהסלע לפי קבלת חז"ל לא היה אלא כמלא פי כברה קטנה כדאי' בב"ר פ"ה וא"כ א"א להקהל כל ישראל לפניו אלא בנס:

וכה"א ואת כל העדה הקהל אל פתח א"מומסיים בויק"ר פ"י כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד. אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:

גשו הנהומשמע להו דקאמר שיגשו בין בדי הארון שהיה לפניו:

חק הסלעפי' טבע הסלע. ובילקוט ס"ז אי' אין דור שאין בו ליצנין והיו אומרים אין אתם יודעין שבן עמרם רועה של יתרו היה. ורועים פקחים במים והוא מבקש למשכנו להיכן שיש בו מים ולומר לנו הרי הוצאתי לכם מים ולטעות אותנו. אילו כן יוציא לנו מן האבן הזו או מזו ע"ש:

**שהיה מתירא מן השבועה כו'**שנשבע הקב"ה אם יראה איש וגו'. ירא"ה אי"ש באנשי"ם ס"ת משה (בעל הטורים):

שיטיןפי' פרושים:

המורים סרבניםלשון ממרים:

מורים חציםוירית חצים רמז אל לשון הרע ע"ד חץ שחוט לשונם וגם מרמז על מחלוקת כמ"ש וימררוהו וישטמוהו בעלי חצים:

וימצאוהו המורים אנשיםהוא (בשמואל א ל״א:ג׳) המורים בקשת הוא (בדברי הימים א י׳:ג׳):

כזב שהוא נוטף טיפיןעיין ש"ר פ"ג סי' י"ט. ובשוח"ט מזמור ע"ח:

מרנן כנגדןכנגד משה ואהרן:

**ולמה נתפש אהרן שנא' ויאמר ה' אל משה ואהרן יען וגו'**כצ"ל:

מקלסולאהרן על ששתק ולא אמר אנכי לא חטאתי:

אשר נסיתו במסהוגו' תריבהו על מי מריבה. ואי' בספרי תריבהו על מי מריבה סקיפנטים נסתקפת לו (תרגום עלילות דברים תסקיפי מילין) אם משה אמר שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו. ואעפ"כ קנסת מיתה גם עליהם:

מגיסלשון גסות וגאוה:

לגיונותחיילות:

ביני ובינךכלו' היה ביני לבינך:

אי אפשרכלו' אי אפשר לסובלו:

לא הניחו לטעון כלוםשקפץ ופסק דינו מיד עד שלא טען הוא. כן אי' בהדיא בב"ר פ"כ:

ואני אמרתי לו אכול דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין למה את מקללניכצ"ל (א"א):

**מלה"ד לשתי נשים כו'**בא לתרץ מה שנכתב חטא מרע"ה בתורה כמה זימני:

קלקלהפי' זינתה:

פגי שביעיתשאסור לאכול פגי שביעית עד שיתבשלו. לפיכך האשה שאכלה אותן קודם בישולם לקתה. והריב"ש סי' פ"ז כתב וז"ל שהפגין אסורים עד שיגיעו לעונת המעשרות כדאי' בת"כ. ומ"מ אין בו מלקות מדאורייתא. ולוקה שאמר ר"ל מכות מרדות דרבנן. אבל פירות שביעית מותרין הם עד שעת הביעור כל שיזכה בהן מן ההפקר עכ"ל:

שלא יאמרו אף אני קלקלתישעל ידי שאני לוקה עם אותה שזינתה יחשבו שגם אני חטאתי בזנות. לכן תפרסמו חטאתי:

לדורותכלו' הדורות העומדים יאמרו כן:

שאת השבית הצאןפי' יאמרו שאתה הנחת הצאן ביד השבייה והלכת לדרכך ולא טרחת בהצלת הצאן:

**אף כך אמר הקב"ה למשה שבחך הוא כו'**והא דבפסוק משמע שבשביל החטא לא נכנס. י"ל שבאמת מחמת חטא זה לא היה מן הראוי שיקנסו עליו עונש זה שלא יכנס לארץ ישראל. אלא עיקר הטעם הוא כדי שבזכותו יעמדו דור המדבר. אך כדי שלא יתרעם משה על זה תלה לו הקב"ה על חטא מי מריבה:

שנאמר ויתא ראשי עםר"ל דכתיב שם כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם. ופי' לכן ספון המחוקק משה שם בכדי שיתא בראשי עם:

אלא שיצא עמךפי' הקהל הזה שלפניכם לא תביאו שכולם מוכנים ליכנס לארץ. אבל אותו הדור שיצאו עמכם ממצרים תביאו וזהו לעתיד:

שמקדם היה מתוקןלשון המה קדייק. כלו' המה שנתקנו כבר כי כל העניינים המה ע"פ גזירה קדומה כנודע:

עין משפטו של משהר"ל דכתיב היא קדש. וקאי תיבת היא על משה:

**על כל אבן ואבן זהו שסימא כו'**וכן מזכיר תמיד לזכרון על מי מריבה שעי"ז נגרם מיתת משה ועיין בויק"ר פרשה ל"א:

**וחרפה לא נשא על קרובו בנוהג שבעולם כו'**פי' וחרפה לא נשא שאינו נחשב בעיניו שנשא חרפה וצער מקרובו. שעכ"ז סובל בעדם וחושש על טובם והכתוב הזה מרמז על משה שנא' בראשו מי יעלה בהר ה' זה משה:

והקפידווהקניטו ובתנחומא גרס והפסידו:

ואתה בן חוריןאע"פ שגם אתה מזרע אברהם:

אף הן בצרהכי מרגישים המה שמה הצער שסובלין בניהם בעוה"ז ועיין ברכות י"ט:

מי בורות היה צ"לדמשמע מבורות שלך לא נשתה אלא מי באר שבידינו:

להנותושיהנה אושפיזא שלו:

הבאר עמנו ומן אנו אוכליםוהא דנקט הקרא דוקא מים. רבותא נקט שאף מים רוצים ליקח מהם אף שאין דרך לקנות מים. דאל"כ אלא דוקא מים אמרו שיקנו ולא דבר אכילה הנאה מועטת היא. אע"כ לרבותא נקט מים:

**מטריחין כו'**שיעבור בארצך חנם:

כיסכםכיס שלכם ותקנו מהם כל צרכיכם:

חומסין את בהמתנופי' סוגרים את בהמתנו שלא יטו לכאן ולכאן לאכול:

זה קשה מכולםכי קשה לעכב את כל ההמון הרב אשר הותר להם לשלול שלל. וכאן לא הותר להם הטיה מאומה בדבר שלא ניתן להם רשות:

**ומנין שכן א"ל הקב"ה שאין מניחים כו'**דכאן לא כתיב צווי הקב"ה שלא להתגרות בהם מלחמה:

ולא הכל מהםכלו' שאני הוא המסבב והנותן לו רצון שלא יניח אתכם. אף שהוא ברצונו אינו מניח. אני ג"כ רצוני כך:

וכתיב וימאן אדוםוסיפא דקרא ויט ישראל מעליו. אע"פ שלא הניחום לעבור לא התגרו בם מלחמה הרי שגזירת השם היה:

שהכלכל דברי השופטים וכל הניתן להכתב:

היושבים בשעיר והמואבים היושבים בערכצ"ל ועיין פרש"י בחומש:

**על שנתחברו כו' לעבור בארצו כו'**ויהיה אמרו לאמר שלהיות על גבול ארץ אדום נמשך לומר יאסף אהרן (אלשי"ך):

כל העדה עדה שלימהדרש מלת כל כמו כי זה כל האדם. כלו' עדה שהמה כולם קדושים וכל אחד הוא כל כי היו כולם טובים בפרט. וזהו חיים כולכם היום כי הטוב והישר הוא הוא החיים האמתי:

הר על גבי הרהור כתיב חסר וא"ו קרי ביה הר. וגם הל"ל הר הור כמו הר נבו וחביריו וכתיב הור ההר למדרש הר ההר (מת"כ):

**מלמד שמודיעים לצדיקים כו'**כדכתיב יאסף אהרן וגו' קח את אהרן ואת אלעזר בנו וגו' והפשט את אהרן וגו' והלבשתם את אלעזר בנו וגו':

**כדי שיורישו את כתרם כו'**שבטרם הפרדם יזהירו וילמדו לבניהם הנהגה המועילה הראויה להם:

שלא ידע בה בריהפי' שלא הודיע מיתתה לשום אדם קודם. וקשה הא כבר פירש שיורישו כתריהם לבניהם וזה לא שייך במרים. וי"ל דהכי קא קשיא ליה למה הודיע למשה ה"ל להודיע לאהרן לבדו (ז"ר):

קטליקיןפי' שרים הממונים על האוצרות (ערוך) והמוסיף כתב בלשון יוני ורומיי איש ממונה על דברי בית ובידו לעשות מה שירצה נקרא קתולוקין:

חלק יפהרמז לנשמה הטהורה (מת"כ) ופירושו שהוא צריך לו כי הצדיק כשמשלים חובתו בארץ ונפשו משתלמת. אז מטובו שיתענג שמה בעה"ב ונפטר מעוה"ז ויהיה שמה עם המלך ה' צבאות להתענג מנועם ה'. או רמוז על בגדי כהונה שצוה להפשיטו ולהלביש לאלעזר:

הנח אותובחיים חייתו רק שלא יכנס לארץ:

לא ירעיב ה' נפש צדיק זה אדה"רוביאר הכתוב לא ירעיב ולא יצטער נפש הצדיק זה אדה"ר שנפשו צדקת מתחלת ברייתה והוות רשעים במה שמוכיחים אותו שהרשיע יהדוף ויסור ממנו:

שאין בידו יותר מארבע עונותשאפי' במשה נמצאים יותר מארבע. שלח נא ביד תשלח. ומאז באתי אל פרעה וגו'. שמעו נא המורים. והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים וכי האבות חוטאים היו הרי ד'. ועוד לא ה' שלחני ג"כ נחשב לו למכשול עון כדאי' בתנחומא סדר ואתחנן ושם בילקוט הרי יותר מד':

**שנא' אמרתי לא אראה יה כו'**ר"ל אמרתי שלא אראה יה בארץ החיים של עולם הזה. אלא אמות ואראה יה בשעת מיתה. לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל ר"ל עם יושבי חלד היינו בעה"ז אלא אמות ואראה אדם היינו אדה"ר:

על עבירות קלותבכדי שיבינו מזה כי גם חטא אדה"ר היה חטא קל:

לכך נאמר על אשר מריתם את פיוגו' למי מריבה שהל"ל במי מריבה. אלא למי מריבה למי שיש לו מריבה בשבילכם שלא יהא נתפס על ידיכם אע"פ שהחטא הוא קל (ש"ך עה"ת):

**הרי את מנחמו כו'**משום שקשה שהל"ל העל את אהרן ואת כו' הר ההר. לכן פירשו קח הוא קיחה בדברים. שאמר לו הקב"ה למשה שיפייסנו בדברים באופן שלא יצטער:

**והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה כו'**עיין ביומא רפ"ז. כתב הזית רענן נ"ל דהכי פירושו דאע"פ שהקב"ה אמר לו שילביש לאלעזר דילמא היתה כוונתו שילבישם לאלעזר אח"כ במקדש. ובקרא כתיב וילבש אותם את אלעזר ואח"כ כתיב וימת שם אהרן משמע שהלבישו בהר. ולזה משני שבלשון שקרבו כו' וקשה למה באמת אמר כך. אלא ללמדו שיקרב אלעזר לכהונה גדולה וילבש אותם הבגדים בפני אהרן להראות לו שבנו זוכה לגדולתו ויהיה דומה בעיניו כאילו הוא עומד ומשמש בהבגדים. ונמצא ע"פ הדיבור יצא אהרן בבגדי כהונה:

**שנא' ויראו כל העדה כו'**כלומר ראיה חושית בעיניהם ממש:

נסתלקו ענני כבודשהיה בזכותו:

כאשה פרועהשראשה מגולה:

עמלק יושב בארץ הנגבוכאן כתיב וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב:

התייר הגדולר"ל כששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ואין ישראל נוסעים עכשיו אלא אחר התייר הגדול (הוא הארון) לבד. לכך בא ולחם עם ישראל. אבל קודם לכן שהיו מוקפים בעננים מכל רוח ומעלה ומטה ואחד לפניהם ליישר ארחותיהם היה מתיירא להלחם בם (מזרחי):

שתר להםפי' שחפש ותיקן להם את הדרך:

נתגרה בהם פעם ושתיםשפעם אחד נתגרה בהם תיכף כשיצאו ממצרים. ופעם ב' במרגלים וכאן הוא פעם ג':

הפסוקים מוכיחיןר"ל הפסוק ריש סדר מסעי:

ללמדך שחזרו לאחוריהםוהכירו מה שנעשה להם ע"י מיתת אהרן חזרו והספידוהו שם לכך כתיב שם מת אהרן:

**אותם שיורים כו'**בתנחומא הגי' שיירות:

ולא למדו ממנושלא לספר לש"ה שהרי נתקלקל ונתקלל אלא דברו לה"ר על הקב"ה:

השוו עבד לקונוכלו' כזה כן זה שדברו בה' כעל משה:

ממספרי לש"ה ופרץ גדר ישכנו נחשהכוונה ע"פ דאי' בערכין ט"ז. א"ל הקב"ה ללשון כו' שהקפתי לך ב' חומות כו'. וזהו ופורץ גדר שעשה לו הקב"ה ללשון ישכנו נחש:

ובפיו טעם אחדואין מתרעם על בוראו. כ"ה ביונתן וא"כ הם נגרעו ממנו שהוא אינו קצה במאכלו אף שאין בו טעם ואין מתרעם על הקב"ה והם קצו במן שיש בו הרבה טעמים והתרעמו על הקב"ה:

הנחשים השרפים ששורפים את הנפשוזה לשון הזוהר אזדמן לגבייהו חויין דמוקדם לון כאשא ועייל אשא למעייהו ונפלין מתין כו' אשא הוי מלהטן בפומייהו ונשכין ושדיין אשא בהון ואתוקדאן מעייהו ומתין עכ"ל. וז"ש כאן ששורפים את הנפש כלו' הנפש החיונית:

שהיה הענן שורף אותםקרי ביה השרופים שהיו נשרפים כבר מן הענן (בחיי) אותן גירה בהן:

ועושה אותן גדר למחנהשיראו אותן ויתייראו מלחטוא. ועיין ב"ר פ"ה שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי כו':

אותן גירה בהןדייק מדכתיב הנחשים בה"א הידיעה:

ידעו שדברו במשהוהבינו שבשביל כך באה להם הרעה:

ויאמר העם אל שמואל חטאנומקרא זה צ"ל ויאמרו כל העם אל שמואל וגו' כי יספנו על כל חטאתינו. והשיב חלילה לי וגו':

לא נשוך נחשבלבד נתרפא ודייק זה מדכתיב כל הנשוך:

זרקו לאויר ועמדמפרש על הנס שבנס היה עומד. מדכתיב וישימהו על הנס דרש נס ממש:

אלא מלא זרתזרד הוא זרת בחילוף ד' בתי"ו באותיות דטלנ"ת:

שנתרצה להם הקב"הדרש מעבר שנח מאותו עברה וזעם (בחיי) ועיין זוהר בשלח דף נ"ו:

**שעשה להם הקב"ה כו'**והב כמו יהב שפי' נתן. כל' אשר נתן להם נסים בים סוף ואת הנחלים ארנון כשם שמספרים בניסי ים סוף כך יש לספר בניסי נחלי ארנון:

**אדם עומד על הר זה כו'**כלו' שמכוונים היו זה כנגד זה עד שאילו היו קרובים זה לזה היה אדם יכול לעמוד על הר זה ולדבר עם חברו שעומד על הר זה:

אוכלוסיןחיילות:

שנא' ואשד הנחליםדרש ואשד לשון שדים:

רמזהקב"ה:

וקבלתושקפץ הר של א"י כנגד ישראל שהיו בצד מואב. וזהו אשר נטה לשבת ער שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד מואב. וזהו ונשען לגבול מואב:

והבאר ירדה לתוך הנחלאחר שנתפרדו ונתרחקו ההרים זה מזה:

ואומרים לה עלי בארפי' העלי מה שאתה מעלה כמו שפי' רש"י:

לאיספקלטורשר הטבחים ההורג המחוייבים מיתה:

**אמר המלך כו'**מאחר שהשירה היתה ברוה"ק סיבב ה' בכוונה שלא יזכרו שמו:

שנקראו שריםאברהם נשיא אלהים. ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים וכמוהם יצחק וכדכתיב (תהילים ק״ה:ט״ו) אל תגעו במשיחי. ופי' בגדולי ובנסיכי:

מגובריןפי' מים רבים מתגברין ועולים עד שהיו מקבלים ספינות:

פיסא גדולהחלק גדול בתוספתא דאהלות פט"ז פיסא שמטילין כו':

ינחינ במעגלי צדקרישא דקרא על מי מנוחות ינהלני ודרשו להלן בבאר:

**ומגדלין מיני דשאים כו'**ואע"פ שהיה להם כל זאת ומ"מ אמרו לא מקום זרע וגו' כי אינו מטבע המקום. רק מקרה בלתי מתמיד (אלשיך):

משתמשין בהבבאר:

**ד"א למה ניתנה במדבר כו'**דרש ממדבר מתנה על התורה כד"א ויתן אל משה (מת"כ) וע"ל פ"א ובש"ר פל"ב:

ארנוןפי' מסים (ערוך):

ומפליגומרחיק:

אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבחבסנהדרין ס"פ י"א אי' שהיו יושבים לצד עזרת נשים ע"ש ברש"י. אבל עכ"פ היה סמוך למזבח (ז"ר):

בתחום רות שבאה משדה מואבשלשכת הגזית בחלקו של יהודה שממנו משפחת דוד המלך שבא מרות:

והעומד על פני הישימוןבפ' ב"מ אי' הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויראה כמין כברה בים כו'. ולעיל בב"ר פ"ה אי' כמלא פי כברה קטנה היתה בה. אבל בתנחומא ובתוספתא סוכה פ"ג אי' כמ"ש כאן:

לא קפדה תורה לרדוף אחר המצותכדכתיב שכן ארץ ורעה אמונה ר"ל שישכון במקומו וירעה אמונה ואמונה כולל כל המצות:

ורדפהו במקום אחרכי כל דבר יושלם בשלום לפי' חייב אדם לרדוף עד שיבא לשלום (ספר נ"ע):

**שמה שזה נועל כו'**שלפעמים פסוק אחד סותם הדברים ובא חבירו ומפרש הדבר:

שמשה הוא ישראלכי שקול הוא כנגד כולם:

שראש הדור ככל הדורכמ"ש בעירובין דף מ"א בתר רישא גופא גריר:

**כמו ששלח אל מלך אדום כו'**שכאן לא כתיב ששלחו אל סיחון שיקנו מנו אוכל ומים. מ"מ האמת הוא כמו ששלח אל מלך אדום שלא יזיקוהו אלא שעוד ירויח מהם כן שלחו לו כדכתיב בדברים ב' אוכל בכסף תשברני:

בדרך המלך נלךולא אמרו לו שהלכו לכבוש את ארץ כנען ובדברים ב' כתיב מפורש עד אשר אעבור את הירדן שאמרו לו שהולכין לכבוש את ארץ כנען:

שהיה ממליך אותםובילקוט הגירסא והוא היה ממליך אותם:

במחשבהפי' בכוונה:

ואוכלסיןפי' וחיילותיו:

ראה החלותיר"ל בזה שאספתי אותם למקום אחד אתה רואה שהחלותי תת לפניך:

זש"ה כי י"י אוהב משפטצריך לרשום (ישעיהו ס״א:ח׳) כי ה' אוהב מפשט שונא גזל בעולה. וכדמשמע בסמוך:

שאילו נטלוהו ממנומן מואב:

עולהמלשון לא תעשה עול (מת"כ). ותפס לשון הכתוב שונא גזל בעולה ור"ל שאפי' קרבן עולה מגזל שונא הקב"ה:

כי חשבון עיר סיחוןשאע"פ שהיתה של מואב אינה נקראת עיר מואב אלא עיר סיחון. שקנאה במלחמה על כן הותרה לישראל:

**אוי לך כו'**כך היה לשון הקללה:

**יש אומרים כו'**דרש ויפנו ע"ד ופנית בבקר וגו':

ואחר הרגל מלחמת עוגהיינו בכ"ג בתשרי (ראש יוסף):

אשר אדם מפחד תמידכי לכן הוצרך ה' להבטיחו שלא יירא ממנו:

**למה נתיירא כו'**כדאי' בברכות ד' ע"א ר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כ״ח:ט״ו) והנה אנכי עמך וגו' וכתיב ויירא יעקב מאד. היה מתירא שמא יגרום החטא:

כנגד אביוכדרך אביו יעקב. ובתנחומא אי' בדרך אביו:

שמא מעלו ישראל במלחמת סיחוןוכדאי' בירוש' ובבבלי פ"ו דסנהדרין שמשה החרים לסיחון. ולקמן אמר שהגופים לבד החרימו:

**שלא עמד גבור בעולם כו'**ר"ל מיום שנהרגו הרפאים שלפניו:

כפריצי זיתיםכתב המת"כ פריצי גרעינים. גפת פסולת של זיתים. והמעריך כתב זיתים קשים שנמלטו ולא נדרכו עם חבריהם:

**ויבא הפליט כו'**ונקרא פליט שנשאר מהרפאים. ועי' בב"ר פ' מ"ב:

וכאן עשה אותו שיריםזה ראי' לפרש פליט לשון פסולת הנשאר:

נתן לו הקב"ה שכר רגליושאע"פ שהוא לרעה נתכוין. מ"מ עי"ז נתגדל אברהם. וגם הציל ללוט:

וגבה ממנועל שחשב להרוג את הצדיק וצירף לו הקב"ה מחשבה למעשה:

אלולי שהיה לו זכותוהיה ירא פן יש לו זכות מדחיה כל כך שנים. ועי' בזוהר סדר זו דף קפ"ד ע"א:

כי בידך נתתי אותווכדאי' בדב"ר פ"א כי בידך אתננו אכ"כ אלא כי בידך נתתי כבר פסקתי את דינו מימות אברהם:

**בידך הרגהו כו'**מכוון למה דאי' בס' ברכה שאמר משה למה"מ עשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג כו' והכיתים במטה שבידי:

ויכו אותו ואת בניו בנו כתיבכן כתיב סוף סדר זה במלחמת עוג ויכו וגו'. אבל בזה הפסוק גם הכתיב בניו. רק בדברים ב' פסוק ל"ג כתיב ונך אותו ואת בניו. ושם הכתיב בנו ושם קאי על סיחון. וכן פרש"י שם בנו כתיב שהיה לו בן גבור כמותו:

וא"ל למדתניפי' הקב"ה אמר למשה. ר"ל דחזר הקב"ה מדבריו הראשונים וכאילו אמר למדתני וע"ע לקמן:

**לא אמרת אני ה' אלהיכם כו'**יתכן לפרש לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה שיעשו ישראל העגל ואילו אמר אני ה' אלהיכם לא היה למשה פ"פ להמליץ עליהם לכן אמר אנכי ה' אלהיך והמאמר היה לכל אחד ואחד מישראל. ולמשה הניח בזה פ"פ נגד מדת הדין:

כשא"ל הקב"ה פוקד עון אבות על בניםשכפי מדת הדין הבן יומת בעון האב כי מסתמא נשאר בו המזג והתכונה מאביו. והועיל ע"ז תפלת משה שיתנהג ה' ברחמים:

**יהיו נוטלין כו'**בתמיה:

וכן נאהבתמיה:

**אשר צוה ה'**וגו' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות:

**עשה מלחמה עם סיחון כו'**שבאמת כפי הדין לא היה סיחון ראוי שיבוקש מאתו שלום. רק משה עשה מנפשו וה' הסכים על ידו:

ועברו את נחל ארנוןוסיפיה דקרא החל רש והתגר בו מלחמה:

אלא מה כתיב למטה ואשלחכצ"ל:

שנא' ונך אותוכצ"ל:

הרחיקו ההרים זה מזהפי' שחזרו ההרים למקומן:

שנא' ואשד הנחליםתרגום של שפך אשד:

ועל המים נגזר על משהשלא יכנס לארץ. לכן לא נזכר בשירה שאין אדם מקלס לאיספקלטור שלו:

ומתחת ידי נחלו אותהכצ"ל. וכן אי' בשוח"ט ריש מזמור ה' מן המדבר זכו שניתן להם תורה ע"י משה רבינו שנא' ויתן אל משה:

וממתנה נחליאלר"ל מהתורה שניתנה במתנה נחלו אל ר"ל הכירו גדולת הבורא יתב' ועבדו אותו בכל לב:

בא מותנוטריקון קדריש: