**באמת במשפט ובצדקה כו' לא תהיו סבורים כו'**ודרש באמת במשפט ובצדקה על זה שלא הותר לישבע באמת כי אם כשעוסק בתורה שנקרא אמת. ובמצותיה של תורה שנקראים משפט וצדקה. וכדמסיק:

**אין אתה רשאי לישבע בשמי אא"כ יהיו כו'**כי צריך למצוא בושה בנפשו איך יזכיר שם ה' הנורא בשביל ממונו אשר הוא דבר אפם ואין. זולתי אם הוא איש אמונים מאד וירא ה' ואז כל מעשיו לשם ה' אז הותר לו. כי נתקדש ש"ש על ידו:

**את ה' אלהיך תירא כו'**בפסוק זה עשרה תיבות. ללמדך שכל המקיים כתוב זה כאילו קיים עשרת הדברות (כד הקמח):

ושתהיו כאותן שלשה כו' אברהם איוב ויוסףשעל היראה הגדולה לא יחמול על עצמו והכל בעיניו כאין מול יראתו יתב' כאברהם. ויקבל היסורים מיראה כאיוב. ויגביר על נפשו המתאוה כיוסף. אז הוא אות שאינו מכוין לטובת עצמו ואז מותר לו לישבע באמת:

אם אתה מפנה כו' לכך נאמר ואותו תעבודדתיבת ואותו מיותר לכך פירשו דר"ל דאותו לבד תעבוד:

מפנה עצמךמכל עסקיך:

אתה רשאי להשבעעיין בספר המצות דף נ"ח ברמב"ן ובמגא"ס ע"ש:

וכולם נחרבו על שבועת אמתכי אין בכל עבירות כולם עבירה חמורה כעובר על השבועה. ויצר לב האדם רע מנעוריו והוא כועס תמיד. ומתוך כעסו קופץ ונשבע. לכן אסור לישבע אפי' באמת אם אינו כאותן שנקראו יראי אלהים:

פרקמטיאסחורה:

תלה הכתוב מיתתו במדיןר"ל בנקמת מדין. והטעם לפי שראה מעשה מדינית ולא קינא לה' לכן נתלו חייו בנקמת מדין (בעה"ט):

מיד כו' החלצו מאתכםוכדאי' בספרי אין החלצו אלא איזדרזו שנא' חלוצים תעברו:

אנשים צדיקיםדאל"כ לא ה"ל למימר אנשים דהא אין דרכן של נשים שיוצאות למלחמה אלא בא ללמדך שהיו צדיקים:

ולהלן בחר לנו אנשיםלנו שיהיו דומים לנו. לי ולך:

בנפול תרדמה על אנשיםושם מדבר בנבואה שאינה שורה אלא על חכם וצדיק:

דיקועלבון:

שני אלפים מכל שבט ושבט שלחשהם כ"ד אלף נגד כ"ד אלף שהפילו המדינים מישראל (בעה"ט). ודייקו מדכתיב אלף למטה אלף למטה. הרי שמכל מטה שני אלפים:

שיניך כעדר הקצובותוכדאיתא בשהש"ר שיניך כעדר הקצובות מלין קצובים י"ב אלף בנדבה וי"ב אלף במסירה. ור"ל דאותן י"ב אלף שהלכו למלחמה עליהם אמר הכתוב וימסרו שנמסרו בעל כרחם. לפי ששמעו שמיתת משה תלוי במלחמת מדין אבל אותן י"ב אלף שהלכו לשמור הכלים באמת הלכו ברצונם:

שהיו נמסרים זוגות זה לזהדייק לשון וימסרו מלמד שאפי' סדר עורכי המלחמה שהולכים מזוגות שנים שנים שאם יפול האחד יהיה שני להקימו. גם אותו זיווג היה על פיהם. שמעצמם לא נתרצו כדי למצוא עלילה כי ירט הדרך לנגדם מפני חיבת משה (מת"כ):

והוא משלח אחריםקושיא הוא:

שזו בצד מואבבמזרחית דרומית א"י. אבל זו של משה סמוך למצרים בדרומית מערבית א"י. והיא קיימת עדיין:

בגדי קדש שבהם אורים ותומיםכמסקנא ביומא דף ע"ג שמשוח מלחמה נשאל באו"ת במלחמה בשמנה בגדים. ועיין בירוש' פ"ק דיומא. וז"ש שלכן פנחס שהיה משוח מלחמה לקח אתו בגדי כהונה מפני שהיה צריך לשאול באו"ת. וז"ש להלן שהיה הציץ עמו והראהו לבלעם:

ומה בקש שםוהלא כבר הלך למקומו כדכתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו. ומקומו של בלעם פתור ארם נהרים הוא ולא מדין:

**שכרו מן כ"ד אלף כו'**שנפלו מישראל בעצתו. ומה שהקשה הרא"מ למה בקש שכר ממדין ולא מבלק עמ"ש בסדר בלק סי' י"ט:

תלמידי תלמידיוומ"מ הלך לקראתם לכבודם:

**ד"א נקום נקמת ב"י זש"ה לא יגרע כו'**סמך לדבר שהקב"ה נזקק לשמח הצדיק שיראו עיניו תשוקתו. ולא יספיק במה שיבטיחנו על קיומה אחרי מותו:

**ללמדך שמשה מתאוה כו'**כלו' מזה שאמר הקב"ה אחר תאסף אל עמך. שמעינן כי זו היתה בקשתו לראות בנקמת המדינים קודם שימות. מפני שהמדינים החטיאו את ישראל. והמחטיא את האדם חמור יותר מן ההורגו:

פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעםואע"ג דפנחס הרגו כיון שמשה צוה לפנחס על הריגתו. לכן נדרש פעמיו ירחץ וגו' על משה:

עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודהע"ד מ"ש בתנחומא סדר זו סי' ג' גמלא אזיל למבעי קרני. אודני דהוו ליה גזיזן מיניה. וכן הזאב כשבא לצאן נתפס במצודה. וכן בלעם ע"י שהיה בא להרויח וליטול שכרו ממדין נלכד בשחיתותם:

הראו לו את הציץענין הציץ להפילם נראה מפני שע"י רוח הקדש רוח הטומאה בורחת וכאומר בשיר של פגעים ויהי נועם ה' וגו' כי ע"י נועם רה"ק יברחו כל מיני משחית:

**כתיב ביהושע כאשר הייתי עם משה כו'**שאע"פ שמיתתו היתה נדחית בדחיית המעשה מ"מ לא עכב. ולפי שהקב"ה יודע את לבבו אמר לו אחר תאסף. כלו' עשה זאת ואחר תאסף שלא תמות רק אחרי זאת ובידך לעכב את המיתה. ועכ"ז לא עכב (יפ"ע):

**כאשר הייתי עם משה כו'**ומאחר שזכה יהושע לשהיה ה' עמו כמו עם משה נראה שצדיק הוא מאד. וא"כ למה באריכות הימים קצר ממנו. והשיב על שנתעצל במלחמת ל"א מלכים:

**רבות מחשבות כו'**מפני שבספר משלי דבר כפי החכמה אמר שאפי' כפי החכמה שיראה היות ההשתדלות האנושי מועיל הודה כי אין בו כח נגד הגזירה האלהית:

זכה באחת מהם נוטל חמדת כל העולםאחר שהכל למען כבוד ה'. וענין אלו הג' חכמה היא הידיעה. הגבורה הוא במדות לכבוש את יצרו כמ"ש איזו גבור הכובש את יצרו. והעשיר לעשות טוב לזולתו. וזהו שמסיים אבל גבורתו ועשרו של ב"ו. כלו' מה שהוא מכוין רק לטובת עצמו אינו כלום:

אלא חוטפין אותה להןכלו' שמזלם הגביהם פתאום כאילו בא בחטיפה. ולכן נפסקו מהר:

וישבו להם חוץ לארץ ישראלס"ל שעבר הירדן לאו מא"י היא. וכן משמע בקה"ר פ"ד. וכדמשמע ביחזקאל מ"ז פסוק י"ח ע"ש וברש"י:

לפיכך גלו תחלה מכלעי' בפתיחתא דאיכ"ר סי' ה' דאי' שם פלוגתא בזה:

**לא ממה שאדם יוצא כו'**דריש ממערב מלשון מערבך (יחזקאל כ"ז):

א"ר אבא מרומניאממקום רומניא וכבר הארכתי בזה לעיל פ' י"ד:

כל הרים שבמקרא הריםפי' הרים ממש:

חוץ מזה שהוא רוממותוהוא נאמר על העשיר שהוא מתרומם. כמו שנקרא הדל עני שהוא נכנע. כך העשיר יש לו התרוממות ביותר וכדכתיב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. כי הפרש גדול מה שיראה האדם לעינים גדולתו כמו העושר. משא"כ שאר מעלות שאינן נראין בעין אליו:

**שאין אדם מתרומם כו'**אם מפני שאין מתקיים אצלו ופתאום ינטל ממנו או מצד עצמו כי במה זה נחשב הוא הלא הכל כאין וכאפס:

נוטל נכסים מזה ונותן לזהכי העושר אינו כמו שאר הדברים אשר הם בעולם. כי אם הוא חכם גם אחר יכול להיות חכם. ואין זה מבטל זה. אבל העושר הבא לאחד הוא ממעט את האחר. והשי"ת משפיל את האחד קודם וממעט אותו ומגיע לאדם אחר עושרו (נת"ע):

שנכסין מזה ונגלין לזהכי אין העושר כמו החכמה והגבורה שהם לעצם האדם. כי החכמה היא לאדם עצמו. וכן הגבורה לכך אלו שתי המעלות אינם קרובים אל הסילוק והסרה. אבל העושר קרוב אל הסילוק וההסרה עד שהוא נחשב כמו האדם שהוא סוגר עינו ונכסה ונאבד עשרו ממנו ונגלה לאחר. לכך נקראו נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה כל כך במהירות (הנ"ל):

שזזים מזה וניתנים לזהכי הוא יתב' כאשר רוצה להרים אחד אשר השעה עומדת לו אז ישפיל את אחד מעשרו ונותן לזה אותו עושר. ולכן נקראו זוזים שזזים מן האדם הזה כדי שיגיעו לאחר (ספר הנ"ל):

ממון מה אתה מונהפי' מה חשיבותו של עושר שהוא נמנה כאילו היה לו חשיבות של מה. כי המנין מורה על החשיבות והמעלה כי כל דבר חשוב נמנה (הנ"ל):

מעות מה לעתשכל דבר שהוא גשמי הוא תחת הזמן ותחת השינוי. ולכן נקרא מעות כלו' מה הדבר נחשב שהוא לעת מה. ואינו דבר תמידי (הנ"ל):

וכלשון זה אתה דורש את כולםכצ"ל וכ"ה בתנחומא. פי' כל לשון הנאמר על הממון כגון הון הנאה אין. פשיטים פשוט ומופשט מתכלית טוב. דינר דין רם או דין נור. כלו' אש וגחלים אתה חותה בחיקו. סלע קשה כסלע:

**וכן חנה אומרת כו' באף שהוא מביא כו'**בחרות אפו ית' באיש להשפילו אז יוסיף ה' לו יגון על מכאובו. ובאף שהוא מוריד לזה מרומם לזה. והורדה של זה החוטא היא סיבת התרוממות של זה השונא לו כדי שיהיה לו כליון עינים ודאבון נפש (ת"נ):

מעלה לזה ומוריד לזהכי מעשה ה' לעולם להעמיד תבל בצדק ולזה מעלה לזה ומוריד לזה כפי מעשיהם. ואין מעשה חשוב מזה (יפ"ת):

**אלו בני ראובן כו'**שגם בעניני עוה"ז יש ימין ושמאל. כי אהבת הבנים גדולה וראויה מאהבת הממון:

שנא' נחלה מבוהלת בראשונהשנבהלו ונחפזו לקחת נחלתם קודם לאחרים. ואחריתה לא תברך שלכן גלו תחילה כדלעיל. והידי משה כתב לפי שבא"י כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וגו'. משא"כ הם שנטלו בראשונה מעבר לירדן אינה מבורכת כל כך כמו א"י: