האדם היה כאחד ממנוהוקשה לו איך היה אחר החטא כאחד ממנו ע"כ דורש שהאדם יהיה כאחד ממנו לעתיד כשיצדק מהגזירה. ודורש פסוק אחד קדוש כו':

**ואשמעה אחד זה הקב"ה כו'.**ר"ל מדכתיב ואשמע גבי אחד מסתמא איירי בהקב"ה שכן כתיב שם שמע ואחד שמע ישראל וגו' ה' אחד (יפ"ת):

**קדוש כי הכל אומרים לפניו קדוש.**אחד קדוש אחד המיוחד שבקדושים אלו המלאכים. כי כולם אומרים לפניו ית' קדוש:

מדברולא פי' מה מדבר ע"כ דורש מדבר גזירות קשות. דלשון דיבור מורה וקשות כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות:

**גזירות קשות על בריותיו וקוץ וגו'.**שבשלמא המיתה נמשכת בטבע מאדה"ר לדורותיו. אבל קוץ ודרדר הקב"ה בתחלת גזרתו גזר על כל הבריות (יפ"ת):

**ויאמר אחד קדוש לפלמוני כו'.**כמו פלוני אלמוני דמתרגמינן כסוי וטמיר שלא נתפרש שמו. והיה זה גבריאל או מיכאל לדעת מ"ת. או מטטרון לפי דעת חכמי האמת ור"ל דמלאך אחד המליץ טוב בעד אדה"ר אמר עד מתי החזון התמיד וכדלקמן:

לפנימי זה אדה"רשעליו נגזרה הגזירה ואמר עד מתי החזון להיות גזרתי תמיד קימת:

לעולם היה אתמהאכלומר ה"א התמיד הוא ה"א התימה. כלומר וכי יתמיד גזירתו. כי לא לנצח יקצוף ואמר ג"כ והפשע שומם וכי כך תמיד פשעו ישים עליו שממה ולא יקים ח"ו לתחיה (נזה"ק):

**תת וקדש וצבא מרמס כו'**וא"ו דקדש מיותר כפרש"י שם ודרש קדוש על אה"ר שקודם שחטא בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש כמו שאמרו לעיל פ"ח. וצבא הם תולדותיו. ועז"א כך יהיה הוא ותולדותיו מרמס וכו'. כלומר אם הוא חטא תולדותיו מה חטאו:

**אלפים וג' מאות וגו'**ע' י"מ. ונעלם ממנו רש"י ע"א דף ט':

**לכשיעשה בקרן כו'**כדכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' וה"פ עד ערב בקר היינו שיהיה ערב ובקר יחד:

באותו שעה אני מצדיקואני משיבו למעלתו הראשונה להיות שוב קדוש. תיבת הה"ד הוא מיותר. ומתיבת ויאמר ה' אלהים הן האדם וגו' הוא התחלת המאמר בפני עצמו לדרש דסי' ב':

**על שדה איש עצל כו'.**דורש דבר אחר על הפסוק הן האדם היה וגו':

**וקנה כרם קרוי איש כו'.**כלומר בתחלת הפסוק מכנהו בשם איש ואדם ואעפ"כ קורא אותו עצל וחסר לב. ע"כ דורש באדה"ר וחוה:

זה אדה"רוקראו עצל לפי שנתעצל מלעשות תשובה בזמנו קודם שנטרד מג"ע. כי אז היתה קדושת הג"ע מגינה עליו לבל תשלוט בו הקללה:

חסר לב זו חוהשהיתה חסר לב ונתפתית לדברי הנחש:

**קמשונים וקוץ כו'**פי' מה שנתקללו בקוץ ודרדר תצמיח לך:

**כסו פנים חרולים בזעת כו'.**נדרש ע"פ האדם עצמו כדכתיב בזעת אפך תאכל לחם והרי הוא כאילו כסו פניו חרולים מרוב העמל:

גדר אבניו נהרסההוא הג"ע דכתיב וישלחהו ה' מג"ע. כי קדושת הג"ע היתה מגינה עליו כגדר וכחומה ובשילוחו מג"ע נהרס גדר אבניו:

הוה כחד ממנושאמר דרך קנאה איך היה מתחלה כאחד ממנו בהשגחה העליונה ועתה שב לדעת טוב ורע ונטרד ממעלתו:

**שיאו רומיה גבהו.**והכוונה על השגת הנפש שהיתה מקפת ידיעתו בכל קצות הארץ:

אחור וקדםעיין מ"ש לעיל פ"ח:

**שגלל מצות קלה.**שהעבירה ודחאה ממנו נטרד מג"ע:

הן הואהיכן הוא. כלומר להיכן בא:

**ואומר הן האדם כו'**מבואר בסימן ב':

**ותוקף שנתן כו'**לעיל ריש פ' ט"ז ע"ש:

**כיון ששלחו התחיל כו'**דקודם השילוח היה לו עוד תקוה בתשובה. אבל אחר השילוח כבר שלטה בו הקללה. ועיין לעיל סימן ב':

כאחד ממה"ששעם המלאכים מדבר:

דייך פפוסדא"כ כאחד מכם מ"ל. וע' הגי' בשי"ר שר"פ דריש על הקב"ה וע"ז א"ל ר"ע דייך כו':

**דרך אחרת דרך המות.**וה"פ היה כאחר שנמשך לאחד מהדרכים אשר היו לפניו. וממנו שב אל האדם. והדרך שבחר שהוא למיתתו הוא לדעת טוב ורע (יפ"ת):

רבי יהודה בר"סלא ס"ל כר"ע שהכ"ף הוראתה על דמיון האדם לאחר לא על המשכו לענין אחד. לזה מפרש כיחידו של עולם. דהיינו הקב"ה. וע' ברבינו בחיי שמבאר מאמר זה:

**ורבנן אמרי כגבריאל.**דלא מסתבר שידמהו לו. לכן אמרו כגבריאל שכתוב בו והנה איש אחד ותיבת ממנו חוזר לאדם כלומר כמלאך גבריאל שהוא היותר קרוב למדרגת האישים (יפ"ת):

**כהדין קמצא כו'**הבדים משמע הידועים שקבועים בו תמיד כהדין קמצא מין שרץ שלבושו גדל עמו. ומייתי לפירושו אמאי מדמה ליה לגבריאל. ללמדך מה גבריאל יש לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד. אף זה קודם החטא היה לו לבוש רוחני הגדל עמו תמיד כדלעיל סוף פ"ק (נזה"ק):

כיונהולפ"ז כאחד ממנו פי' כאחד מהיוצאים ממנו. והיינו יונה שעם היותו שלוח מאת ה' היה בורח משליחותו וכן היה ענין אדם שצווה מפי ה' ועכ"ז עבר עליו. ולזה נידונו שניהם בדין אחד ולא האריך אפו להם אלא מיד לא לנו בכבודם (יפ"ת):

**לא לן בכבודו.**כדר' אמי בפרשה י"א:

לא לן כבודו עמוכי ביום בריחתו הטיל רוח סערה והושלך לים:

כאליהולאפוקי מדעת האומרים שאפי' לא חטא אדה"ר היה מת. ובא להורות מופת מאליהו שלא טעם טעם מיתה וכדאיתא בויק"ר פ' כ"ט (יפ"ת):

היא דעתיה דר"בכלו' אזיל לטעמיה דמפרש הן האדם כשהיה נקרא אדם היינו קודם החטא. והיה כאחד המיוחד שבאדם היינו אליהו שעלה חי לשמים. וכן האדם נברא שיחיה לעולם. אבל אח"כ כשנלקחה צלעתו ממנו ונקרא איש והיא אשה. שב לדעת טוב ורע וחייבה לו המות (יפ"ת):

**כיון שנטלה כו'**שהיא גרמה לו מיתה:

אין ועתה אלא תשובהדרמיז בועתה שפתח לו פתח של תשובה. וכמבואר בבמ"ר פרשה י"ג דאמר לו אפי' עתה חוזר בך תתקבל ברצון:

אלא תשובהדילפינן גז"ש מה ועתה האמור להלן תשובה הכא נמי תשובה:

**התחיל מקונן עליו.**וכן אמר לעיל פרשה י"ט ודנתי אותו בגירושין כו' וקוננתי עליו כו':

**שלחו מג"ע בעוה"ז כו'**דמכפל שלוחין וגירושין חד לעוה"ז וחד לעוה"ב (יפ"ת):

הקשה עליוולפ"ז מ"ש וישלחהו ה' אלהים פי' שמדה"ר היתה לו למדה"ד:

ריתה עליופי' הערוך הניח וריחם עליו. ופי' וישלחהו ה' אלהים שבבחינת העוה"ז נידון בדין. ולגבי עוה"ב ברחמים (יפ"ת):

לכשיקיץ אותו שנבראכשיקום אדה"ר לתחיה. וה"ק אני בצדק כשיצדיק לאדה"ר. אחזה פניך. ואז אשבעה בהקיץ אדה"ר שהוא נברא בתמונתך (יפ"ת):

**באותה שעה ה' מצדיקו כו'.**כצ"ל (יפ"ת):

**באותה שעה הן האדם כו'.**פי' בעת התחיה. ותיבת היה עבר במקום עתיד (יפ"ת):

**כשבראו בראו במדה"ר כו'**כי היכי דבבריאתו כתיב וייצר ה' אלהים משמע שמדה"ד נמתק ברחמים. דאל"כ לא הו"ל תקומה ומצד הדין לא היה נברא וכדלעיל פ"ב סימן ז'. הכי נמי ה' אלהים דכתיב גבי הטירוד ראוי לפרש כן שהדין נמתק ברחמים להיות לו תיקון לעוה"ב. דמסתמא שניהם באופן אחד נאמרו (נזה"ק):

**הא אדם דרש הן כמו הא.**והוא לשון תמיהא. איך אדם שכמותך לא יכול לעמוד בצווי אפי' שעה אחת:

**מי יגלה עפר כו'**מי יפקח עיניך ותראה בניך ותכסך כלימתך שלא יכולת כו':

ר"י אמר כאשת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור. רשב"ל אמר כאשת ישראלכצ"ל. (רש"י ונזה"ק) ופליגי בפלוגתא דר"י ורבי נחמיה דלעיל סימן ז'. ואתי לפרושי פלוגתייהו במשמעות לשון ויגרש. ר' יוחנן מפרש לה אליבא דר"י דרמיז לגירושי אשת כהן. ורשב"ל מפרש אליבא דר' נחמיה דרמיז לגירושי אשת ישראל (נזה"ק):

**כאשת כהן שנתגרשה.**דכהן אסור בגרושתו:

**כאשת ישראל שנתגרשה.**שיש לה עוד תקנה לחזור לבעלה:

**הראה לו חורבן ביהמ"ק.**כו' דריש כמו ויגרס שהראה לו חורבן בהמ"ק. שעל שאכל מה שאסר לו ע"כ גרשו שיגרס בחצץ שיניו:

למגרשה של עדןשמאחר שכתוב ויגרש את האדם ולא כתב להיכן גרשו משמע שלא גרשו אלא לחוץ למגרשו של ג"ע. והכוונה לא ניטל ממנו הרוח האלהי לגמרי. שהרי מצינו שאף אחרי חטאו היה אליו התגלות אלהי רק שלא היה כבראשונה. כמ"ש קודם שחטא היה שומע קול אגריון כו' ומשחטא כו':

שישמרו אותושלא יכנס לג"ע ואתם שומרים ישמרו ג"כ אותו שלא יגע בו רעה כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. והביא ראיה מפסוק ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. וכל הענין שם מדבר באדה"ר. וקאמר ועל העבים אצוה וגו'. ר"ל שלא ימטירו עליו ויצטער (יפ"ת):

**רוח מזרחית קולטת.**אפשר שהטעם מפני שהשכינה במערב והחוטאים אין ראוי שישכנו במחיצת הקב"ה אלא מפאת הפכיות. ולפי דעת י"א בב"ב שהשכינה במזרח. יתכן לומר שכל זה לטובת תיקונם בכדי שיתעוררו לתשובה מקדושת המקום (יפ"ת):

**ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע.**דורש וישכן על האדם ועשה לו שם מקלט שאינו יכול לצאת משם. ושמירה שלא יזיקו אותו:

**מקדם לג"ע נבראו המלאכים.**וה"פ ושכן אותם שנברא מקדם לג"ע הם המלאכים כדעת ר' יוחנן לעיל פ"א שהמלאכים נבראו בשני וג"ע בשלישי. ומפרש ואזיל איזו מלאכים. את הכרובים דכתיב בהן כי כרובים המה דפירושו המה שהיו קודם לג"ע. ואת להט כמ"ש משרתיו אש לוהט. ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהשכינה לפני הג"ע לשמור. וכרובים הם מלאכים וחיות הקדש:

פעמים אנשים (בראשית י״ח:ב׳) והנה שלשה אנשים. נשים (זכריה ה׳:ט׳) והנה שתים נשים יוצאות. רוחות (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות. ופעמים מלאכים. ובש"ר פ' כ"ה סימן ב' הגיר' פעמים אש שנאמר (שם) משרתיו אש לוהט ועי' בנזה"ק:

מקודם לג"ע נברא גיהנםומרומז כאן גיהנם בתיבת להט ע"פ גז"ש בסוף מלאכי וליהט אותם היום הבא. ולפ"ז קרי כרובים למלאכי חבלה הממונים על הגיהנם ודנין את הרשעים (אב"א):

**גיהנם בשני כו'**כדר' לוי בפרשה י"א:

**קודם לג"ע כו'**דגיהנם עדיף טפי כדאמרינן לעיל פ"ט והנה טוב מאד זה גיהנם (יפ"ת):

**וליהט אותם היום הבא.**גיהנם שיהיה לעתיד כדלעיל בפרשה ו':

מתהפכת על האדםשמתהפכת עליו ומלהטתו מכף רגל כו' באופן שלא יניח בו מקום:

חרב מילהוהו"ל כאילו כתיב ואת להט המתהפכת החרב. שזכות חרב מילה תצילם מגיהנם (יפ"ת):

חרב תורהשזכות תורה ג"כ מציל מאור של גיהנם. ומר אמר חדא ומר אמר חדא:

וחרב פיפיות בידםוהיינו תורה כדכתיב ברישא רוממות אל בגרונם:

**כיון שראה כו'**ולכך סמך לזה והאדם ידע וכ"ו דורות מרומזים בר"ת והאדם ידע את חוה אשתו הרי כ"ו. שכיון שראה שאחר כ"ו דורות כו' נזקק להעמיד תולדות שיהיו צדיקים ויקבלו את התורה. והם שת ותולדותיו: