**והאדם ידע כו' זכור רחמיך כו'.**מייתי הך דרשא הכא לומר דבחסד היה זה (יפ"ת):

לא מן דכדוןשאם היית מבקש דבר חדש מעתה. הייתי נדון אם לקיים בקשתי ואם לאו. אך מאחר שאני מבקש דבר שנהגת בו כל הדורות טובים ורעים ראוי שתעשה בקשתי:

שהוא אלף שנהכדלעיל פ"ח סימן ב':

שבםברחמים ובחסד:

איךנזקק להעמיד תולדות שלא נתיישב העולם אלא מן שת שנולד אח"כ:

וידע אכ"כדהל"ל וידע אדם. ע"כ פירושו שוהאדם הודיע ד"א לכל. וקרינן ביה ידע בחירי"ק שהודיע לאחרים (נזה"ק):

מאיזה שלוה נשלהונדרש למעלה ויגרש את האדם והאדם ידע. ונדרש למטה והאדם ידע את חוה אשתו:

נשלהנגרש ונפרד כמד"א כי ישל (מת"כ):

**ידע מה עבדת ליה חוה.**ידע את רעת חוה אשתו. כי כשנטרד הכיר ברעתה (יפ"ת):

**חויא חויך כו'**כבר נאמר לעיל גבי קריאת שם חוה:

חויא חויךהנחש היה נחש ומסית שלך. ואת היית נחש ומסית שלי:

וירדו שבעהאדם וחוה קין ותאומתו והבל ושני תאומותיו דכתיב את קין את אחיו את הבל. ג' אתים רבויים הם מלמד שתאומה יתירה נולדה עם הבל שעם קין נולדה תאומה אחת ועם הבל שתים וכדפרש"י בחומש. וכולם בעיבור אחד היו כדדריש בסמוך:

**חמת לה כו'**כשאשה רואה שיש לה בנים אומרת הרי בעלי קנוי בידי כי עתה יאהבני בשביל הבנים ויפיק רצוני. וז"ש קניתי איש (תואר לבעלה) ר"ל קניתי אישי:

נחום איש גם זועיין לעיל פ' א' סי' י"ט:

**אילו נאמר קניתי כו'.**ס"ל דקניתי איש את היינו כתרגומו מן קדם ה' ופתרונו מן. כמו והנני משחיתם את הארץ שפירושו מן הארץ. אבל ר' ישמעאל ס"ל דמדלא כתיב בהדיא מן. בא לרבות דבר:

**לשעבר האדם נברא כו'.**עתה נתחדש דבר שקניתי איש את ה' כלומר עם ה' בשותפתו. ומפיק לה בלשון את לרבות גם האיש שגם הוא משותף עמה בולד וכדאמרינן ג' שותפין באדם כו' (נזה"ק):

אדם נברא מאדמהבריאה חדשה. וכן חוה מאדם בריאה חדשה ומכאן ואילך בריאה טבעית ע"י חיבור איש ואשה וע"י עזר השי"ת. ופי' הפסוק קניתי בן ע"י איש. את ה' בצירוף עזר השי"ת:

**הדא מסייעא כו'**דלא קאמר ותוסף ותהר. משמע שהריון אחד היה לקין והבל וכדקאמר ריב"ק שעלו למטה שנים וירדו שבעה (יפ"ת):

**ולא נמצא בם תועלת.**שקין גלה ונתקלל להיות נע ונד. נח נתבזה ונתקלל. ועוזיהו נצטרע ונסגר בבית החפשית. ולא נהנו מן האדמה שהיו להוטים אחריה ביותר (יפ"ת):

קין עובד אדמהביותר שהיה להוט אחריה ולא שהיה עובדה לצורך פרנסתו:

נח איש האדמהשהיה שקוע בה. שכל נבדל לדבר יקרא כן (יפ"ת):

**ר"א ור"י כו'**עיין בפ"ק דר"ה:

**מ"ד בתשרי כו'**מן החג ועד החנוכה. ומקץ ימים משמע בסוף זמן והיינו חנוכה שאז הזמן משתנה ונכנס עיקר הסתיו:

**מ"ד בניסן כו'**שבעצרת סוף האביב ומאז משתנה הזמן ומתחיל הכנסת הקיץ (יפ"ת):

**שלא עשה הבל קיים בעולם אלא נ' יום.**לאו דוקא דלמ"ד בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים עד חנוכה הרי קרוב לשבעים יום (רש"י):

מן הפסולתמפרי ולא פרי (רש"י):

לאריס רעכאריס רע שהושיבו המלך. שהוא מוכרח לכבדו כדי שלא יעבירנו משם ולפי שהוא רע המזג. פוטר את עצמו בסייפות (האפילות המתבשלות לבסוף) וכן קין חשב להפטר בסייפות (יפ"ת):

הבכורותהמתבשלות ראשונה שהם הטובים:

שלמיםשהקריבו שלמים ג"כ:

עולות הקריבועולות לבד:

דבר שחלבו קרבשלמים שחלבו קרב לגבוה והבשר נאכל לבעלים. אבל עולות כולו כליל לאישים:

מה עביד ליהאיך מקיימו:

מן שמניהוןשהקריב היותר שמנות מלשון חלב יצהר שר"ל החשוב והנבחר (יפ"ת):

**וישלח את נערי וגו'**שאע"ג דפסוק זה נאמר בסוף משפטים. קודם מתן תורה היה. שכל הפרשה ואל משה אמר עלה אל ה'. היה בד' בסיון כפרש"י שם. ומ"ש וישלח את נערי כו'. בה' בסיון. ומ"ת בששי או בשביעי היה כדאי' בשבת פר"ע. וכיון דוישלח את נערי וגו' קודם מ"ת היה הרי שהקריבו ב"נ שלמים דקודם מ"ת כולהו ב"נ הוו:

שלמיםבלי הפשט ונתוח. עולות הוו ושלמים דקאמר לשון שלימות בלא הפשט ונתוח. דדין הפשט ונתוח בסיני נאמר:

עולה וזבחיםוזבחים היינו שלמים:

כמ"ד לאחרמ"ת בא יתרו. ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

ולא פליגיפי' שאין פלוגתתם בענין זה עצמו אלא תלוי במחלוקת זו מה שהקריבו בני נח:

שהיתה נשחטת בצפוןכדכתיב בה צפונה לפני ה':

שהיה ישן ונתעוררשמתחלה היו ב"נ נוהגים בה. ואח"כ נעזבו ממנה ואזהר רחמנא שיחזרו ישראל לנהוג אותו:

שהיו נשחטים בדרוםפי' אף בדרום. וכדתנן שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה:

**א"ר יהושע דסכנין כו'**בכל המקומות שציינתי ביד יוסף הגירסא אף הדין קרא מסייע. שכבר אמר קרא מסייע:

**היא העולח כו'**דהיא משמע הידוע:

אשר יקריבוצ"ל אשר יקריב:

נתפייס ממנוהבל שהיה כונתו רצויה ושלימה לשמים להקריב בשמחה ובטוב לב בעין יפה נתפייס ממנו לפנות אליו לקבל מנחתו ברצון. ולכן אמר נתפייס ממנו שאין ענין הפיוס בא מצד המנחה אלא מצד כוונת המקריב. אבל קין שהקריב בעין רעה ולא היה כוונתו רצויה ושלימה לשמים לא נתפייס ממנו לפנות אליו לקבל מנחתו ברצון (נזה"ק):

ויפלו פניו נעשו כאורכמו כעור בעי"ן וכמ"ש ב"ק דף ק"ח צבעו כאור. וכאן פירושו שנשתנה אור פניו וזהו נפילת הפנים:

שאת ברכהושאת הוא מהמקראות שאין להם הכרע כדלקמן בפרשה פ'. וראוי לדורשו למעלה ולמטה. ולמעלה יהיה לשון ברכה שאם ייטיב מבורך. ולמטה לשון קללה שאם לא ייטיב יקולל (יפ"ת):

שאת ברכהתשא ברכה מאת ה' כד"א וישא וגו':

והשיאו אותם עון אשמהר"ל שיענשו על אשמותיהם (יפ"ת):

מוחל לךדרש שאת מלשון נושא עון (מת"כ):

גדוש ומגודשר"ל שחטאו גבוה ונגדש על המדה. ודרש שאת מלשון התנשאות שיתנשא עונו למעלה ראש. והיינו מה דמפרש ר"ב אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו:

**אשרי נשוי פשע כו'**פי' נשוי מלשון נשיאות והרמה:

**ולא פשעו גבוה ממנו.**שאין חטאו גדול עד שעולה על גביו:

חטאת רובצת אכ"כדחטאת לשון נקבה:

**אלא חטאת רובץ בתחלה כו'.**בתחלה כאשר פותח בעבירה חטאת הוא. תש כנקבה. אח"כ הוא רובץ מתגבר כזכר. שרובץ מורה על גבורה כדכתיב ורבצת ואין מחריד. ועיין לקמן פ' צ"ח סי' י"ב. וה"ק קרא שאת אם לא תטיב. שיתנשא למעלה ראש אם לא תטיב. ומי הוא המתנשא. היצה"ר וכדמסיק. ובא לאשמועינן שיזהר האדם בו מאד מתת לו מקום כלל. שמהקל יבא אל החמור עד לאין מרפא:

**בתחילה דומה לחוט כו'.**הכל כוונה אחת שהיצה"ר מתגבר והולך. ודורשים הכתובים על זה הענין:

עכביששפי"ן ווע"ב:

כקלע הזו של ספינהדרך הספנים להשליך לים הברזל שנקרא אנקירה קשור בחבל עב מאד כדי שיתקע הברזל בקרקע הים ולא תתנדנד הספינה אנה ואנה:

**של ספינה הה"ד וכו'**ונקראת הספינה עגלה על שמתגלגלת ומתנודדת במים (יפ"ת):

בחבלי השואשאינו חזק כחוט עכביש:

הוא נעשה אורחהיצה"ר:

הרי בעל הביתאיש פירוש בעל ואדון כד"א איש האדמה. איש מלחמה:

אית כלבין ברומיאקרא לפתח חטאת רובץ קאי. והביא המשל להוכיח לאדם שיהיו עיניו פקוחות ליזהר ממנו שאין בטחון בו לעולם:

**כלבין כו'**יש כלבים בעיר רומי שיודעים להשיג פרנסתם בחכמה. הולך ויושב לפני האופה היושב על השוק למכר פת האפוי (בערוך גרס פרטיר"א ופירושו שוער. ובמוסף הערוך כתב ובנוסחאות כתוב פלטיר"א ופירושו בל"י חנות שמוכרים בו פת) ועושה את עצמו כאילו מנמנם כדי שהפלטר לא ישמור עצמו ממנו. לכן גם הפלטר מנמנם שהוא בטוח מן הכלב. והכלב קם לו ושומט הפת כולו על הקרקע. ובעוד שהם מתקבצים ומאספים אותם נמצא הוא אוכל ככר אחד והולך לו. והנמשל כנגד יצה"ר שתחלה נראה לאדם באופן חלש וקל וע"כ אינו נשמר ממנו ואח"כ מתחזק עליו ובעוד שירצה לינצל ממנו. בין כך וכך מרויח היצר הרע ומחטיאו מעט:

ללסטים שפוףלליסטים חלוש שהיה מרמה הבריות ומגזלם בחשבם שאילו לא היה לו כח לא היה מסתכן בפרהסיא. וכן יצה"ר הוא שפוף שביד האדם להכניעו. ואיבד כמה דורות שלא נתנו לב להלחם בו. ומפרש רובץ שפוף. והכוונה שהוא נכנס למקום שיוכל ללכדו (יפ"ת):

הב מה דעלךתן לי מה שעליך. והירא והרך הלבב מתיירא ממנו ונותן לו כל מה שעליו:

תוחלתתועלת וכח לגזול ממנו כלום. והתחיל הוא להכות ולכתת את הלסטים. וזהו ואתה תמשל בו אם תרצה:

וכתותי מפניו צריוהמזמור מיירי באברהם דכתיב משכיל לאיתן האזרחי והוא אברהם וכמו שאמרו חז"ל שהשונא הגדול של האדם הוא היצה"ר ונקרא צריו בלשון רבים על רוב תחבולותיו:

**אין יצה"ר מהלך כו'**כדי להביט יפה בכל עוברים ושבים. מי ממשמש בעיניו כו' כי בו ידבק שידע שנקל לו להביאו בכפל רסנו. וקרא דלפתח חטאת רובץ ה"פ שעומד בפתח עינים על אם הדרך ללכוד האנשים (יפ"ת):

פלטיארחוב גדול שרבים מצוים שם:

ממשמש בעיניושלא יהיה עליהם לכלוך ומתקן בשערו מסלסל בשערו. מתלה בעקיבו תולה עקבו למעלה דרך גאוה לילך עקב בצד גודל:

הדין דידיזה שלי ומתגרה היצה"ר עליו:

איש חכם בעיניומתחכם בעיניו למשמש בהם וליפותם. תקוה ליצה"ר שנקרא כסיל ממנו שאומר הדין מן דידי (יפ"ת):

**כל מי שמפנק כו'**שמתחילה יש לאל ידו להכניעו. וכשמפנקו מרגליו עד ששולט עליו כבעל הבית ואין בידו לשוב מאחריו:

**מפנק כו'**היצה"ר שהוא מסור ביד האדם להעבירו ולהחלישו כדכתיב ואתה תמשל בו. ומנון הוא אדון ושליט כד"א ינון שמו:

אם בא יצרך להשחיקך דחהו בד"תשנא' יצר סמוך תצור שלום ואם עשית כו'. כצ"ל נזה"ק ועיין ביפ"ת ופי' אם בא יצרך להכשילך ולהתעולל בך דחהו בד"ת שע"י ד"ת תתגבר עליו שנא' יצר סמוך כלו' אם היצר הוא סמוך וקרוב להכשילך תצור שלום תשמור ת"ת הנקראת שלום. שע"י התורה תתגבר עליו וכמרז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כו':

אלא שלום שלוםב"פ דרוש מיניה שמעלה עליו כאילו ברא את השלום. ולשון תצור דריש נמי לשון יצירה. תצור שלום פי' תשמור התורה. ואני מעלה עליך כאילו תצור ותברא את השלום:

וא"ת שאינו ברשותךהיצה"ר להכניעו כרצונך. לאחר שכבר נתגבר יצרו עליו א"א לדחותו שוב ממנו (נזה"ק):

**ת"ל כי בך בטוח.**בך ובידך הוא. ואתה בטוח שתמשל בו. שכבר כתבתי בתורה ואתה תמשל בו. כי אף לאחר שכבר נתגבר יצרך עליך אם תרצה אתה שוב תמשול בו (נזה"ק):

**אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בד"ת.**כצ"ל (יפ"ת ונזה"ק) וכלו' יצר סמוך ליצה"ר עשה סמיכה וקיום להשיבו ג"כ למוטב כדאי' בירושלמי אברהם עשה יצה"ר טוב. וזה ע"י התורה שתאכילהו ותשקהו מלחם ומים של תורה. וכ"ב וה' ישלם לך ישלימנו לך ופרש"י שיהא יצרך שלם עמך ולא ישיאך לחטא:

**כאילו בראת ב' עולמות כו'.**שאינם מתקיימים אלא במידת השלום. וזה תצור שלום שלום לשון יצירה (יפ"ת ונזה"ק):

**וא"ת שאינו ברשותך כו'.**כדלעיל:

**ע"מ היו מדיינין כו'**משום דכתיב ויאמר קין אל הבל אחיו ולא פירש על מה היו מדיינין:

**בואו ונחלוק העולם כו'**וזה נרמז בויהי בהיותם בשדה דהיינו על עסקי שדה:

בואו ונחלק העולםלפי שאדם אביהם פירש עצמו מעבודת העולם חשבוהו כמת ובטל מן העולם (יפ"ת ונזה"ק):

**אחד נטל את הקרקעות כו'**בש"ר פ' ל"א הגירסא מבוררת יותר ע"ש:

ארעא דאת קאיםהאדמה שאתה עומד עליה שלי הוא וזה אמר המלבושים שאתה לבוש שלי הם. זה אמר פשוט מעליך המלבושים. וזה אמר פרח וברח לך כי המקום אשר אתה עומד עליו שלי הוא:

**שניהם נטלו כו'**והא דכתיב בשדה רמיז על בהמ"ק שנקרא שדה. שחלקו ביניהם והגיעו למקום בהמ"ק שהוא המעולה מכל המקומות נפל מריבה ביניהם שאין דבר שוה לו שיטול השני כנגדו (יפ"ת):

בתחומי יבנה בהמ"קשידעו מקום בהמ"ק שאדם הקריב על המזבח כדברי חז"ל (יפ"ת):

**על חוה הראשונה היו מדיינין.**ולעיל פר' י"ז ופ' י"ח אית' מתחלה בראה לו כו' חזר ובראה פעם ב'. וגם הראשונה נשארה בחיים ועליה היו מדיינין:

**תאומה יתירה כו'**כדריב"ק לעיל סימן ג'. ואע"ג דכולם נולדו בכרס אחד. אפשר שקין ותאומתו היו בשליה אחת. והבל ושני תאומותיו לעצמם. או ששהתה בין אלו לאלו (יפ"ת):

**שאני בכור כו'**כי בהיות לו ב' בנשים יוליד בנים פי שנים וכן יורש פי שנים כפי הראוי לבכור:

**שאין ת"ל ויקם כו'**ללמדנו רשעת קין וללמד דטב לביש לא תעביד. ומדלא כתיב על הבל אלא אל דריש בשביל הבל שריחם עליו (יפ"ת):

שהיה נתון תחתיושכשהרגיש הבל שקין קם עליו. קם הוא עליו והפילו תחתיו. ומ"מ ריחם עליו אח"כ:

**שנינו בעולם לבד.**ובודאי ידע אבינו שאתה הרגתני דטריפא דחיה מינכרא:

עמד עליו והרגושאע"פ שהבל היה גבור מ"מ לפי שלא נשמר ממנו הרגו פתאום:

**מן תמן אמרין כו'**מן המעשה ההוא אומרים הבריות טוב לא תעשה לאיש רע ולא יגיע בך רעה. ועיין במ"ר פ' י"ח:

במה הרגושאחר שהבל היה גבור מקין לא יתכן שהיה יכול להרגו בידים:

וילד לחבורתיבלמך כתיב ומפרש לקמן פ' מ"ג דכנגד קין דיבר. חבורה הוא הדם הנצרר ואינו יוצא לחוץ. ופצע הוא המכה פתוחה שהדם יוצא. ודורש שהרגו בקנה שאינו עושה אלא חבורה ועכ"ז עשה בו פצעים עד שהרגו (יפ"ת):

באבן הרגודבר שעושה פצע ועל כן מקדים הפצע. שאם בחבורה הרגו היה לו להקדים חבורה:

**מהיכן שחט אביו את הפר.**שאדה"ר הקריב שור כדאי' בפ' א"ט. ועיין שבת דף כ"ח:

ומשם הרגווהיינו לפצעי שהוא מכת חרב ממש:

מקום הסימניםולא בצדדי הצואר:

ומי קברודמדכתיב אשר פצתה האדמה משמע קבורת כל הגוף (יפ"ת):

וחיות טהורות קברוהובפר"א סוף פכ"א איתא שאדם קברו ע"י שראה כן מעורב ע"ש. ואפשר שזה הכוונה גם כאן מי קברו. מי למד שגוף המת אין ליהנות ממנו רק לקברו. ע"ז אמר עופות וחיות הטהורות קברוהו. והכוונה שמהם למד כן שהם מטבעם אינם אוכלים ולא שותים דם בשר ובורחים מריח המת. וע"כ התירה התורה המינים האלה לאכילת האדם ע"י שחיטה וכיסוי הדם. וזה זכות גדול להם שמתעלים לגדר חי מדבר (ועי' ביפ"ת ונזה"ק):

שתי ברכותברכה אחת נוספת על ברכת השחיטה של בהמה. דבעופות וחיות מברך גם על הכיסוי:

חרב פתחו רשעיםכמ"ד לעיל בחרב הרגו שהתבונן מהיכן שחט אביו את הפר:

זה קיןשפתח בהריגת אחיו קודם שנהרג אדם בעולם:

**ישרי דרך זה הבל.**כי ישר הולך הוא במנחתו עם ה' ועם אחיו שלא הרגו כשהיה נופל תחתיו:

נע ונד תהיהמדה כ"מ. הוא רצה שישאר לבדו בעולם שיהיה לו מנוחה שלימה ע"כ נענש שלא יהיה לו שום מנוחה:

**משל לאיפרכוס כו'**שר הממונה לשמור את בני המדינה שלא יזיק איש לרעהו. שהיה הולך באמצע פלטיא והוא רחוב גדול. ומצא הרוג ואחד עומד על גביו. וא"ל מי הרגו. וחשב הוא ששואלו כמסתפק מחסרון ידיעה. ואמר לו אנא בעי ליה גבך כו' פי' אני שואלו ממך ואתה שואלו ממני. כלומר כאשר אתה ששמירתו עליך אינך יודע. גם אני שאין שמירתו עלי איני יודע. וא"ל לא אמרית כלום כלו' לא השבתני כלום שאני לא אמרתי לך דרך שאלה. אלא דרך טענה וכי מי הרגו לזה לא אתה באשר אתה עומד סמוך לו וקרוב. ולא נמצא שם אחר. ובזה לא השבתני כלום. אף כך ה' אמר לקין אי הבל אחיך וחשב קין ששואלו ח"ו כמסתפק ועז"א לא ידעתי השומר אחי אנכי הלא אין שמירתו עלי. ענה ה' ואמר לו מה עשית וגו' כמו במשל. בא עמו בטענה לברר לו הדבר לבל יהיה לו פתחון פה כלל להשיב. ואמר עוד משל לאחד שנכנס לגינה כו' וכן משל לאחד שנכנס למרעה כו' כי אע"פ שהבעל הגינה והרועה ראוי שגנב. מ"מ לפי שהיה מכחישם הוכרחו לברר הדבר בטענה בלכלוך ידיו ובקול הצאן. שלא יהיו לו פ"פ כלל להשיב (נזה"ק):

וליקט תותיןהוא פרי רך ושמן וידי הלוקט מתלכלכים בלקיטתו. כך בנמשל שא"ל הקב"ה הרי ידיך מלוכלכות מן הדם וז"ש דמי אחיך מידך. שידיך מלוכלכים:

מפעהצועק כד"א כיולדה אפעה. וז"ש קול דמי אחיך צועקים:

**דמו ודם זרעיותיו.**כמה דורות שהיה מוליד אילו היה חי:

**ר"ה אמר כו'**דרש זה מקרא את דמי נבות וגו' דס"ל דאילו מקרא דקין אין ראיה דמצי מימר דלהכי כתיב דמי לשון רבים שהיה דמו מושלך על עצים ואבנים רבים. אי נמי שעשה בו פציעות הרבה:

**דמי נבות כו' ודם זרעיותיו.**והא דכתיב ודמן בניו. היינו בנים הנולדים כבר (יפ"ת):

**רבנן אמרין כו'**רבנן מוכחי דרש זה מיהוידע דע"כ איירי בדם זרעיותיו שהרי לא המית יואש רק את זכריה בן יהוידע והפסוק הוא משובש וכן צ"ל התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ומאי קאמר בדמי בני יהוידע בדמי בן יהוידע מ"ל. אלא שאמר על כל הבנים שהיו יוצאים מזכריה שכולם זרע יהוידע וקראם דמי יהוידע. וכצ"ל בדמי בן יהוידע אכ"כ אלא בדמי בני יהוידע (יפ"ת):

**אמר רשב"י כו'**בא לפרש מ"ש צועקים אלי מן האדמה. וכן הוא בילקוט כאן צועקים אלי אמר רשב"י:

קשה הדבר לאומרואלמלא מקרא כתוב היה הדבר קשה לאומרו. והוא כי למה"ד לב' אתליטין הערוך פי' שרים. והמוסף פי' אנשים פוחזים ורקים אשר אומנותם להתאבק ערומים לשמח העם:

עומדים ומתגוששיםפי' מתאבקין להפיל איש רעהו. ונלחמים יחד לפני המלך. ואילו רצה המלך פורשן. ונתחזק אחד על חבירו והרגו. והיה האיש המוכה מצווח ואומר מאן יבעי דיני קדם מלכא. כלומר מי הוא שיתבע דיני ודמי מיד המלך. שהרי היה בידו להצילני ולא הצילני. הכוונה שלכאורה יש ח"ו לצעוק ולהתרעם כלפי מעלה על מה שלא הצילו להבל מיד קין אבל באמת זה מסודות חפשיית הבחירה אשר נתנה ביד האדם שאין כח האדם להשיגו. והיינו דקאמר קשה הדבר לאומרו. כי זה נראה כחסרון בחקו יתברך מה שהניח מקום תרעומות על חפשיית הבחירה ואי אפשר לפה לפרשו כי זה נסתר במחשבה העליונה והוא עמוק עמוק מי ימצאנו:

**מן האדמה לעלות למעלה לא היתה יכולה כו'.**מילתא באפי נפשיה הוא דדריש סיפא דקרא דכתיב מן האדמה דקמ"ל שלא יכלה נפשו לעלות למעלה כי הדם הוא הנפש:

**ולמטה לא היתה כו'**אצל הגוף מתחת לארץ כנפש הבהמה היורדת למטה לארץ. שנשמת הבל היתה ראשונה שרצתה לירד עם הגוף לארץ. לכן לא היתה הארץ קולטתה (יפ"ת):

בלשון מועטשקצרו ולא ביארו כל צורך הגזירה:

ארור אתהולא פי' מה הארירה (ועיין ביפ"ת):

**ואם בריאה הו'**שפי' אם ברא פה לארץ הרי יפה. ואם לאו יברא. כדלקמן במדבר רבה פי"ח:

ואנכי פציתיפי' דהו"ל לפרש למה פצה פיו. ולומר פציתי פי ונדרתי להעלותך עולה (ועיין ביפ"ת):

לך אינה נותנתלאחר נותנת דאל"כ לך למה לי:

לא לך ולא לאחרופי' לך בעבורך שבעבורו היתה נסבה שנתקללה לפי שפצתה את פיה (יפ"ת):

**ריב"ח אמר לא לך ולא לאחר.**ר' אליעזר אומר כחה אינה נותנת לך כחך נותנת לך. ריב"ח אמר כל כחה אינה נותנת לך. נותנת היא לך מקצת כחה. ודכוותיה זרע רב תוציא השדה רבי יהודה אומר זורע סאה ומכניס סאה. אמר רבי נחמיה א"כ פרנסה מנין אלא הראוי לעשות עשרים עושה עשרה כו'. כצ"ל (נזה"ק) וכן מצאתי נוסחת ספרים ישנים. והיא גירסא ישרה ונכונה ופירש"י כחה אינה נותנת כו' כפי הראוי לגדל כפי כח האדמה. אבל כפי כחך וטרחך שעמלת תתן לך וכל כחה אינה נותנת לך. אלא היא נותנת לך מקצת כחה. שהראוי לעשות קודם החטא עשרים עושה עשרה וכו'. ואהא מסיק שפיר ודכוותיה זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף וא"כ קשה ליה פרנסה מנין. אלא הראוי לעשות עשרים עושה עשרה. וממילא כי היכי דפליגי תנאי התם ה"נ פליגי הכא גבי קללת קין אי זורע סאה ומכניס סאה דהיינו הבא רק מכחו. או הראוי לעשות עשרים עושה עשרה. דהיינו מקצת כחה של השדה:

**לעליונים ולתחתוני' אתה סובל.**מפר' מנשוא לשון סבלנותא וה"ק לעליוני' ולתחתוני' אתה סובל ולפשעי אי אתה סובל כאילו הוא משא כבד:

**גדול עוני מנשוא משל אבא.**שאמר כן דרך ודוי גדול עוני מנשוא שאינו ראוי לכפרה כי נשא ק"ו בעמו מאביו:

על מצוה קלה עברפליג אמ"ד לעיל פ' י"ט שלא נטרד אדה"ר עד שחירף וגידף (נזה"ק):

**אתמול גרשת כו'.**גרשת לשון עבר וקין עדין לא גורש. דרש רמז למה שגירש לאביו אתמול:

שמא מפניך אסתרוכי אע"פ שאני מגורש אני נסתר מפניך. אלא ודאי שעינך בי תמיד ולא אפשר לי להנצל מזעמך:

ר"י ורנח"ממה שהפסיק בדרבי לוי בין דברי התנאים. מפני שמסכים עם ר' יהודה במקצת סמכו לו (יפ"ת):

**נתכנסו בהמה כו'**שעדיין לא היה אדם אחר בעולם. ואביו ואמו לא יהרגו אותו. ולמי אמר לכן כל הורג קין. לכן אמר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל. להיות כגואלי הדם של הבל (לפי שמתחילה היו החיות והבהמות המדבריות ביחד עם בני אדם שנתברך האדם מעל לטבע שמוראו יהיה עליהם. אבל קין בעת שחטא אז נסתלקה ממנו ההשגחה. ונשאר ע"פ טבע) וא"ל הקב"ה לכן אני אומר להזהיר אתכם שכל ההורג קין יהרג מדה כ"מ. ומ"ש ויאמר לו ה' פירושו בעבורו. כמו אמרי לי אחי הוא (יפ"ת):

**כל הורג קין יהרג.**מדה כנגד מדה על שהרג יהרג:

**אמר ר' לוי כו'**ידוע מאמרם ז"ל הנחש הוא השטן ואחר שהחטיא את קין בא לתבוע דינו ממנו:

**רבי נחמיה כו'**מפרש לכן ב' מלות. כמו לא כן. ופירושו לא כן יהיה קין כשאר רוצחים הידועים שאתם באים לגאול הדם לפי שקין לא הו"ל ממי ללמוד. ולכן כל הורג קין מכאן ואילך יהרג (יפ"ת):

**לא היה לו ממי ללמוד.**בתנחומא א"ל קין רבש"ע לא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת וזה מ"ש ולא היה לו ממי ללמוד. וסובר כמ"ש באבן הרגו (נזה"ק):

**הזריח לו גלגל חמה.**דהמאורות מיקרי אותות כדכתיב והיו לאותות והזריח לו הקב"ה החמה. ומזה ידעו הכל שה' נתרצה לו (יפ"ת):

שהזריח לו הצרעתכלשון הפסוק דה"ב כ"ו והצרעת זרחה במצחה. והצרעת נקראת אות ולפי שהמצורע חשוב כמת היה זה לאות שכבר קיבל עונשו מאת ה' (נזה"ק):

**כלב מסר לו שישמור אותו מחיות הטורפות.**וקראו אות לפי שאות הוא לבל יהרגהו (יפ"ת):

קרן הצמיח לוכשה"כ שם אצמיח קרן לדוד. וע"י הקרן ילחם עם הבאים נגדו (יפ"ת):

**עשאו אות לרצחנין.**לעיל גרסינן רבי אבא אמר כלב מסר לו וכן גרס הרמב"ן (יפ"ת):

**אות לרצחנין.**הו"ל כאילו כתיב וישם ה' קין לאות. כי יהיה אות לרצחנים שיראו בעונשו שהולך נע ונד ויזהרו גם הם מהרציחה (יפ"ת ומת"כ):

אות לבעלי תשובהשידעו שיש מקום לתשוב':

תלאו ברפיוןפי' שלא גמר דינו. והיה דינו תלוי עד המבול שהיה קץ כל בשר. ופי' וישם ה' לקין אות שקבע לו זמן שבו ינקם ממנו והוא המבול (יפ"ת) ורש"י פי' מרופרף להלוך ביסורים כלומר לא חי ולא מת. כי חיי הבעל יסורים אינם חיים:

וימח את כל היקוםרמז לקין שנאמר בו קימה:

מהיכן יצאומאי ויצא קין מלפני ה' הלא כל הארץ כבודו:

**הפשיל דברים לאחוריו.**כל שדבר לו ה' השליך אחרי גוו ויצא כגונב דעת העליונה. שחשב שהטעה את ה' וה' אינו יודע תעלומות לב. והוא עצמו מ"ש ראב"ש יצא כמפרש כו' אלא דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא (יפ"ת):

כמפריסשמראה עצמו עניו וחסיד בזיוף מלשון כי מפריס פרסה שמראה ואומר ראו שאני טהור והילקוט גרס כמערים:

פגע בו אדה"רשקין גלה לקדמת עדן בארץ נוד מקום שהיה אדם שם כדלעיל פרק כ"א סי' ט':

**עשיתי תשובה ונתפשרתי.**דבתחילה כתיב נע ונד תהיה בארץ. ואח"כ וישב בארץ נוד. והוא כעין פשרה (נזה"ק):

לא הייתי יודעלא הכיר בכחה של תשובה שהתשובה תועיל לתקן החטא שכבר נעשה. וכשראה שהקיל ה' לקין וישם לו אות. הכיר כי מעוות יוכל לתקון בווידוי ותשובה מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' כלומר טוב לשבחא ולאתבא ולהתוודות קמי קב"ה:

לא הייתי יודעוהא דאיתא בפ"ב דעירובין שישב ק"ל שנה בתשובה כו'. אחר שידע כח התשובה מקין היה (יפ"ת):

**אדה"ר אמרו כו'**בפ"ק דב"ב אמרו שמתפלה למשה י"א מזמורים משה אמרן. ולכן אמרו כאן שאדה"ר אמרו ונשכח מדורו וחדשו משה רבינו ע"ה ונזכר שמו נוטריקון מזמור שיר ליום השבת נוטריקון שלו משה והטיל למ"ד ביניהם מפני ענוה יתירה. ואות למ"ד רמז מי שלמד תורה לישראל: