מקרה באבניםאם בית חומה ועושה תקרה של כיפת אבנים. ולפעמים מקרה בקורות. ועושה מעזיבה על גביו. וכאן לא פי' היאך היה התקרה היינו הרקיע ממה היה. ופירש שם בתהלים שעשה ממים כמ"ש לקמן גלדה טיפה האמצעית. ובתהלים בא לפרש מה שסתום בתורה:

שנא' המקרה במיםהם השמים שנקראו עליות כדכתיב הבונה בשמים מעליותיו:

בשעה שאמר יהי רקיעכדעת בית הילל לקמן פ' י"ב שהשמים נבראו בשני:

גלדה טיפה האמצעיתפי' הקפיאה. כמו הוגלדה פי המכה:

הטיפה האמצעיתכדי שישארו המים של צד מעלה והמים שלצד מטה בשוה ודכתיב בתוך המים כאלו כתוב בתווך:

**רב אמר לחים כו'**סובר כב"ש שהשמים נבראו בראשון. א"כ מ"ש בשני יהי רקיע שנתן חיזוק לרקיע שיתקיים. כי לחים היו בראשון:

מטלית לרקיעעשה מתיחה לרקיע. ולפי שהמטלית מתוח יקרא המתיחה מטלית ובירושלמי הלשון יותר מתוקן דגריס יעשה ככין מטלית הרקיע והכוונה לומר שהשמים הנזכר בראשון הוא הרקיע הזה. בראשון נברא כמין פקעיות כדאמר בפרק אין דורשין. ובשני גזר שיהיה נמתח כאהל. מלשון וירקעו את פחי הזהב (יפ"ת):

יצאה האש מלמעלהבא לפרש דברי רב שאמר לחים היו בראשון ובשני נתחזקו אמר שזה היה ע"י שיצא האש מלמעלה כו':

יפה לימדני ר' חנינאדלעיל מהאי קרא כתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו וזה יורה שהשמים היו מרופפים בראשון ובשני קרשו ונתחזקו ובתריה כתיב ברוחו שמים שפרה. ורוחו הוא האש כדכתיב (ישעיהו ל׳:ל״ג) נשמת ה' כנחל גפרית. ואע"פ שמגערתו עמדו. מ"מ הוצרך ג"כ לאש להשלמת חזקם:

וליהטה פני הרקיעמלשון להט החרב לומר שצחצחה ומירקה פני הרקיע שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני רקיע והיינו ברוחו שמים שפרה דמשמע לשון יפוי והדר (יפ"ת):

**כקדוח אש המסים כו'**דודאי עיקר קרא התם מיירי במ"ת כמבואר שם. אלא מדכתיב כקדוח אש המסים בכ"ף הדמיון. וכן המסים בה' הידוע. משמע דמדמה ליה למקום אחר. והיינו מעשה בראשית. ולכן אמר המסים שהוא לשון החצה כתרגומו. והיינו שחצה האש בין העליונים לתחתונים במעשה בראשית. ולפי שלא נתפרש כן במקום אחר במעשה בראשית לכן אמר הרי זה בא ללמד ונמצא למד. ומה שדימה מתן תורה למעשה בראשית בזה. היינו לפי שבשעת מתן תורה נתבסם כל העולם על מכונו ונגמר חזוק מעשה בראשית כראוי כמבואר בכמה דוכתי (נזה"ק):

חצהפרש"י המסים פי' חצויים כד"א הרימונים משימסו פי' משיתחלקו. ולכן קורין הסם שנותנים בחלב להעמיד ולהפריש מי החלב ממנו מסו (מת"כ):

**כחלל שבין הארץ לרקיע כו'.**כלומר כחלל שבין מים התחתונים לרקיע:

**כחלל שבין כו'**ובשוח"ט י"ט ז"ל שם וכי רבי הושעי' עלה לרקיע. אלא לפי שיגע בחכמה של תורה למד ממנה מה שיש ברקיע:

אנא אמרי טעמאאני אומר ראיה וסייעתא לדברי רבי פנחס:

הוי המים העליוני' תלויםבמאמר. וכיון דידעינן שתלויות במאמר פשיטא שיהי' הבדלם מהרקיע כהבדל מים התחתונים מהרקיע (יפ"ת):

כהדין קנדילאכמ"ש במ"ר פרשה י"ב כהדין אשתא דקנדילא דמיא ומשחא מעורבים כחדא. ופירושו לענין הצריך כאן שהדמיון הוא שהקנדילא השמן והפתילה אינם מונחים על תחתיתו של קנדילא אלא תחלה נותן מים והשמן והפתילה על המים. ונראה השמן והאור כאילו תלוים באויר. וכן כאן שהמים אינם מונחים על תחתיתו של רקיע אלא באויר ובמאמר:

אלו מי גשמיםולשון השוח"ט י"ט ומזיעת המים העליונים הגשמים יורדים. ור"ל שהמים העליונים אינם חסרים כלום רק זיעה בעלמא יוצא מהם לכך נקראו הגשמים פירות מן המים העליונים. שהקרן היינו המים העליונים קיימים לעולם ואינם חסרים:

אפרכספרש"י כלי שנקוב מתחתיו נקבים קטנים רבים ומלמעלה יש לו נקב אחד יותר גדול מתחתונים שממלאים אותו מים משם. וכשהוא פתוח המים מקלחים למטה דרך הנקבים הקטנים. וכשנסתם הנקב העליון יפה המים עומדים ואינם מקלחים מלמטה כלל:

טס של זהבאינו מהדק יפה בנקב שהוא קשה. אך האצבע שהוא רך סותם פי הנקב יפה:

אצבעו של הקב"הכמ"ש מי מדד בשעלו מים. וכתב היפ"ת והאלשיך אצבעו של הקב"ה פי' מאמרו. ומפני שהוא פועל במאמרו כמו ב"ו באצבעו. לכך קורין מאמרו אצבעו:

מראות גדולותיש מראות בולטות מגדלים הראות. מראות קטנות מראות שקועות מקטינים הראות. הרי שע"י המראות אדם משנה תבניתו. אך הוא עצמו אינו משתנה. ק"ו השי"ת שאין בו שינוי חלילה אלא לפי כח המראות שרואים בו הנביאים:

**פלג אלהים מלא מים כו'**הכוונה למה שאמרו בפ"ק דתענית מאי פלג אלהים מלא מים כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יורדים. וזהו שאמר אפשר שהגשמים יבואו משם. ויהיה מלא (יפ"ת):

הלךושקל את עצמו ונכנס למרחץ:

לא חסר מעיינךומיד שיצאת הזיעה ממך חזרת למשקל הראשון:

מעיינו של הקב"השמיוחד אליו יתברך שהוא בשמים ועומד בנס הנה הגשמים היוצאים מהם ע"י זיעה הן כדאיתא בפדר"א שהמים העליונים מזיעים מחמת הרקיע שהוא של אש והטפות יורדות עאכ"ו שלא יחסרו (יפ"ת):

הה"ד פלג אלהים מלא מים פלגאדפלג אלהים היינו מים העליונים כמ"ש בסימן הקודם ומהאי טעמא דרש פלג פלגא דמדקרייה פלג ולא בשם אחר היינו לפי שהוא מחצית (יפ"ת):

הרקיע דומה לבריכהשכשם שהבריכה נושאת המים. כן הרקיע שהמים עליו דומה לבריכה שאע"פ שהם תלוים באויר ואינן על הרקיע. אחר שהם סובבים עליו קרי הרקיע בריכה (יפ"ת):

ולמעלה מן הברכה כיפהכדאמרינן פ"ק דתענית כמין קובה יש לרקיע שממנה גשמים יורדין. פי' שהמים עומדים כאהל שיש בו חלל (יפ"ת):

ומחמת הבריכה (הכיפה) מזעתשע"י אשו של רקיע מתחממים המים. והם יורדים לתוך מים המלוחים. פי' שהטיפות האלו נופלות מאחורי כיפת הרקיע בתוך ים אוקיינוס לצורך הגשמים והעבים שואבים מהים בעת המטר מאותן טיפות המתוקות. לא ממי הים שהם מלוחות. שאותן הטיפות אינן מתערבות עם מי הים. שמעשה נסים יש בדבר:

**ירדנא עבר ביומא דטבריא ולא כו'**שמי הירדן מתוקים ומי ים טבריא מלוחים ועובר בתוכן ואינו מתערב וניכר בתוכן ששואבים ממנו המתוקים (יפ"ת):

מעשה נסים יש בדבראיידי דקאמר שאינן מתערבים עם המלוחים ויראה קשה הציור. לזה אמר דלא יפלא שהרי מעשה נסים יש בדבר המטר שלא יתערבו הטיפות זו עם זו. וא"כ ה"נ במלוחים (יפ"ת). ועוד מעשה נסים יש בדבר אדם כובר חטים כו':

אדם כובר חטיםבשוח"ט מזמור י"ח הלשון נוטל כברה וחושר שתים ושלש אצבעות כו' וכלשון חשרת מים וכדלקמן פי"ג. וכן הגשמים יורדים כמו מן הכברה וחושרין אותה כמין כברה:

מהלך כמה שניםשמן הארץ עד לרקיע ת"ק שנה:

**ואין מתערבין שנא' (איוב ל״ו:כ״ז) כי יגרע נטפי מים.**מהו יגרע שהוא ממניען אלו מאלו כמה שנא' (ויקרא כ"ו) ונגרע מערכך. רבי יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן במדה שנאמר (איוב כ״ח:כ״ה) ומים תכן במדה. כעוביה של ארץ כצ"ל. (א"א) וכן הוא בירושלמי פרק הרואה. ופי' שהוא ממניען אלו מאלו שמפריד הטיפות אלו מאלו שלא יתערבו. ורבי יודן אמר שהוא מורידן במדה הא נמי מכי יגרע דריש לה. אלא שמביא ראיה מפורשת שהן יורדין במדה ממים תקן במדה. דמהשתא אמרינן דכי יגרע נטפי מים רמיז נמי אהא (יפ"ת):

**כעוביה של ארץ כו'**שהקב"ה השוה העליונים לתחתונים להיות שניהם במדה ושיעור אחד מבלי תהיה שאת לא' מהן בשיעורן אבל רב אחא שאמר כטס ורבי יהושע שאמר כשתים ושלש אצבעות ס"ל שאין שיעורן שוה:

כטס הזהשעוביה של רקיע כטס הזה. וכמ"ש לעיל מפסוק וירקעו את פחי הזהב (רש"י):

כשתים ושלש אצבעותצ"ע מנין לו. וז"ל הירושלמי ריש ברכות תני בשם ר' יהושע עוביה של רקיע כשתי אצבעיים. מילתא דרבי חנינא פליגא דאמר ר' אחא בשם רבי חנינא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק מלמד שהם עשויים כמין תרקיע. פי' כמין דבר של רקיע. וכמ"ש כאן כטס הזה והטס חזק ודק:

**ר' שמעון בן פזי כו'**גם הוא סובר דשמים וארץ אינן שוין בשיעורן. וממילא אפשר לומר דגם המימות אין שיעורן שוה. ולכך דריש דהמים העליונים יתירים על התחתונים שלשים כסוסטאות (נזה"ק):

כסוסטאותבלשון יון מדה מחזקת הין (מוסף הערוך) ועיין בערוך ערך קס"ט. ופסחים דף ק"ט (ורש"י פי' שהוא מדת קלאפט"ר בלעז):

**בין מים למים כו'**דה"ל למימר ביניהם. וקאמר בין מים למים למ"ד בין מים למים. שלשים מידות. וממילא הוא שהעליונים יתירים (יפ"ת):

מחצה על מחצהדס"ל דהקב"ה משוה שיעור העליון לתחתון. והיינו כמ"ד דכעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע (נזה"ק):

מחצה על מחצהוזהו בין מים למים שהם שוים כעליונים כך תחתונים. ואינם יתירים כלל. ודעת רבנן כדעת רבנן דלעיל:

ויעשאתמהא דלשון מעשה מורה על פעולה ממש ביגיעה כפועל בידים. מה שאין כן לשון בריאה שמורה על הוויית הדברים במאמר לבד. וה"ה דקשה למה במאורות וכו' דכתיב בהו עשיה. אלא דנקט ויעש דכתיב ברישא:

**שהרעיש בהן בן זומא.**פי' ששאל לגדולי עולם ואין משיב. והיה שואל תמיד וחוקר ודורש לעמוד על בוריו של דבר. והמדרש מתרץ קושייתו ואמר הוי בדבר ה' שמים נעשו. כי מלת נעשו הוא הדיבור פי' שהדבור הוא העשיה (ידי משה):

שבו נברא גיהנםואין לומר טוב ביום שנברא בו דבר רע:

שנא' כי ערוך מאתמולדמדכתבי' בסיפא דקרא העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה. יראה מזה שבגיהנם מדבר. ועליו יצדק יפה לשון כי ערוך מאתמול שהוא מזומן מיום ב' כדמפרש ואזיל. וטעם קריאתו תפתה לפי שכל המתפתה ביצרו נופל שם כדאיתא בפ"ב דעירובין (יפ"ת):

יום שיש בו אתמולדאל"כ מאי אתמול. אע"כ להורות שנברא ביום שהעומד בו יכול לומר אתמול ולא יכול לומר תמול שלשום. והיינו יום ב'. דיום א' לא יכול לומר אתמול וכ"ש שלשום. דמקמי ראשון לא הוה עולם. וביום ג' היה יכול לומר שלשום (יפ"ת):

מחלוקתפי' חלוקה ופרישה בין מים העליונים למים התחתונים:

לתקנתו של עולםשיהיה מים למעלה ולמטה. מלמעלה ירד הגשם כמ"ש לקמן פ' י"ג ע"ש הטובה בזה. ומלמטה יהיה התהום ללחלח הארץ. לא כתוב בה טוב. שאר מחלוקות שהוא רק לאבד העולם על אחת כמה וכמה:

**שלא נגמרה מלאכת המים.**שאע"פ שמלאכת הרקיע והבדלת המים נגמרו בשני. כיון שהקוייה לא נעשה עד יום שלישי לא נגמרה מלאכת המים. ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו. וכלהו חד מלאכה חשיבא. לכך לא נאמר בו כי טוב:

לא נמצא ביד כ"אוכן בנמשל אצל מעשה כל יום כתיב טוב בפני עצמו. וגם כלול במה שאמר בסוף והנה טוב מאד. אבל במעשה יום ב' אין בו אלא מה שנכלל בסוף:

ואחת למלאכת היוםדשאים ואילנות:

מגיד מראשית אחריתבזה שלא כתב בשני כי טוב רמז בו דבר עתיד:

משה קרוי טובכדכתיב ותרא אותו כי טוב הוא ותני ר"מ אומר טוב שמו כדלקמן ספר שמות פ"א:

את שלופי' עונש שלו:

מתחת ידיהםשע"י מי מריבה נגזר עליו שלא יכנס לא"י:

לפיכך לא כתיב בהם כי טובומה שאמר בשלישי כי טוב על הקויית המים יש לומר דהיינו בשביל הראות היבשה שנמשכה מהם לא על מלאכת המים עצמה (יפ"ת):

**לקו בהם דור המבול כו'**בילקוט הגירס' ילקו בהן דור כו' כי בשעת הבריאה עדיין לא לקו. וגירסת לקו צריך לומר שבשעת כתיבת התורה כבר לקו דור אנוש ומבול והפלגה:

דור המבוללפי שזה מפורש בתורה הקדימו לדור אנוש:

ודור אנושופליגי אדר"א דלקמן בפרש' ה' סי' ה' ע"ש:

ודור הפלגהלקמן בסדר נח פ' ל"ח דרש ויפץ אל תיקרי ויפץ אלא ויצף שהציף עליהם הים למ"ד משפחות:

לפיכך אליכתוב בהן כי טוב. לפי שטוב הוא כינוי על שמו יתברך כדכתיב טוב ה' לכל אינו ראוי שיקרא כינוי שלו על הרעה (יפ"ת):

**ויקרא אלהים כו'**שמשום שמשמע שעל כן קרא לרקיע שמים שנדע מה שלא היינו יודעים משם רקיע. על כן דרש שהשם שמים בא לפרש ממה נעשה הרקיע. והיינו נוטריקון של אש ומים. וכן שאר הדרשות:

אש ומיםכי השי"ן הקמוצה של מלת שמים מושכת אחריה אל"ף נחה. ובהיפוך האותיות יהיה אש מים (בעל הפליאה):

**ופתכן כו'**ערבן זה בזה ועשה שלום ביניהם ע"י כח המחזיק שלא יתפרדו:

שמים כתיבבחיר"ק המ"ם. דיש אם למסורת:

שהן שמיםמלשון שומא:

שמים מעשיהםשעל ידם נתן גמול לצדיקים ולרשעים כמעשיהם כדלקמן בשמות רבה פ' כ"ה:

משתוממיםדרש שמים מלשון שממה כמ"ש שומו שמים. כשאדם מתמיה על דבר הוא משתומם. וכן כאן אי אפשר לבריות לעמוד על חקירה זו. אם הם של אש או של מים. שהרי אנו רואים שכל אש נמשך למעלה. וכן המים אנו רואים שיורד למטה:

הוא אתא וקם עליוהכתוב בא והעיד שהם של מים (נזה"ק) או פי' הוא אתא דוד בא ועמד על חקירה זו:

המקרה במים עליותיומשמע שע"י מים קרה עולמו. ועשה השמים:

סמיםשהשי"ן והסמ"ך מתחלפין:

**סמים מה סמים כו'**כמו דבר אחר סמים מה סמים כו' ופי' סמים של צבע:

שמים שא מיםשהאל"ף שבמלת שא הוא הנח שאחרי הקמ"ץ של שי"ן שמים:

שא מיםנושא מים. וזהו שאמר המדרש טעון מים. ור"ל המים העליונים:

מסודבר שמעמידים בו החלב להקפיא אותה נקרא מסו (מת"כ):

מרפףרופף ומנענע תמיד:

קופהעומד קפוי כד"א וכגבינה תקפיאני:

**עמודי שמים כו'**דרש עמודי שמים מענין העמדה והקפאה ומפרש המדרש דה"ק קרא עמודי שמים כשנותן בהם את המסו. שהיו מרופפים ביום ראשון. ואז כשנותן בהם את המסו היה יום ב' כי בשני נתחזק הרקיע. וזה שסיים המדרש ויהי ערב ויהי בקר יום שני. ואע"פ שאין כאן ענין מסו כמו בחלב. אלא גזירת ה' שגזר עליהם שיתחזקו. קרי ליה ע"ד משל עמידה כמו מסו. וז"ש ויתמהו מגערתו שמגערת ה' קרשו. כאדם המשתומם ועומד מגרעת המאיים עליו:

**אתיא כדאמר בר כו'**פי' הא דאמר משל לחלב אתיא כדאמר רב כו'. דאילו לרשב"נ דפליג לה בריש פירקין מעולם לא היו מרופפים. כי ברגע הראשון נעשו השמים מהמים בצביונם וחזקם (יפ"ת):