**כי שומע אל אביונים כו'**משום דקשה אם שנאה איך נזקק לה אח"כ להוליד בני גרושת הלב. לכן פי' דשנואה היינו היותה עקרה. ולפי שדרך העקרות להיות עלובות ואסורות בבית ושנואות. ולכן נקראת שנואה ולהכי מייתי קרא דשומע אל אביונים כו' לומר דעקרות איקרו אסורות ועלובות. ומזה צדק לקרותן שנואות כדפירשתי (יפ"ת):

**לא ראשו של פסוק כו'.**כלומר הלשון אינו מכוון דברישא כתיב בלא כינוי אביונים ובסיפא כתיב אסיריו בכינוי:

אלו ישראלשהם אביונים בזמן הגלות:

**שהן אסורות בתוך בתיהן.**כי יבושו לצאת החוצה בתוך אמות הבנים השמחות וכאומר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. וכן כתיב אסיריו שאינם אסורים ע"י בשר ודם בבית האסורים כשאר אסורים. אלא שהקב"ה אסרם עם היותם בבתיהם ע"י שסגר רחמם. שמחמת זה יבושו לצאת החוצה:

הן נזקפותוהיינו דקאמר לא בזה. שנצולות מהבזיון והעלבון שהיה להן:

שהם נופליםשפלים ונבזים שהקב"ה סומכן קצת שלא ימותו בצרתן ואח"כ אם יזכו ה' פוקדן בבנים והויא להו זקיפה גמורה מכפיפתן:

**שעשתה כמעשה השנואים.**הגירסא משובשת. וה"ג כי שנואה לאה שהיתה אמורה להנשא לשונא שכך היו התנאים כו' עד קשה היא התפלה דבר אחר שעשת כמעשה השנואים והיו הכל סונטין בה והיו אומרים כו':

**שהיתה אמורה לינשא לשונא.**ור"ל שנקראת כן על שחשבה שתנשא לשונא זה עשו ע"ד ואקרב אל הנביאה שהוא תואר לאשת הנביא ולד"א נקראת שנואה על שעשת כמעשה השונאים שרמתה לאחותה:

שהיו הכל סונטין בהפירוש נדברים בה (מעריך) או פי' מצחקים בה (מוסף הערוך):

**קשה היא התפלה.**כלו' כדבר הקשה העומד לשבר כל דבר שכנגדה:

**אף הגתיות מאחורי הקורים.**יש בזה ב' פירושים. א' הנשים הדורכות בגת. ולפ"ז גתות מל' גת דרך ה'. וקורים הקורות שדורכין בהם. ב' לפי גירסת הערוך הנשים מאחורי הקוריים ופי' מאחורי כלי האריגה:

**רבי חנין כו' כיון שראה אבינו יעקב כו'.**מפרש שנואה כמשמעו שנואה מיעקב. אלא שמפרש שלא היה זה שנאה עצמיית אלא מצד מעשיה בענין רמיות אחותה מותר לשנאות חבירו על דבר עבירה כדאי' בפ' ע"פ (יפ"ת ונזה"ק). ואף שבמצות אביה עשתה. לא היה לה להתנכר ולענות כשהוא היה קורא לה רחל וא"כ עבירה עשתה שגזלה זכות רחל. ולכן נתן דעתו לגרשה. אלא שלא היה יכול לגרשה מיד בהיותו עוד בביתו של לבן. ולפיכך לא נתן יעקב דעתו לגרשה אלא בצאתו מביתו. אלא כיון דביני וביני פקדה ה' בבנים. ואז ממילא נהפכה דעתו באומרו לאמן של אלו אני מגרש כי איך תהיה הבור שנואה ומימיה חביבין. וגם בראותו שהיה עיקר רוב בניו מלאה ידע נאמנה כי היא בת זוגו הראויה אליו:

וישתחו ישראל על ראש המטהרומז על לאה שהיתה ראש מטתו. כי באשר אז נשבע לו יוסף להעלותו לארץ הקדושה ולקברו בקבורת אבותיו במערת המכפלה אשר נקברה שם גם לאה ידע נאמנה כי היתה ג"כ בת זוגו הראויה אליו עד אשר גם במותם לא נתפרדו. ולפיכך נתן אז תודה לה' על דבר ראש מטתו היא לאה (נזה"ק):

**ורחל עקרה עיקרה רחל.**דרשו עקרה מלשון עיקר. וה"ק אע"פ שנפתח רחם לאה להוליד תחלה רוב הבנים אעפ"כ ורחל עיקרה של בית לפי שלא הלך יעקב אצל לבן אלא עבור רחל (נזה"ק):

**רוב מסובים של לאה היו.**פי' רוב המסובין והחשובין שבאותו מעמד מבני לאה היו. דבועז ובית דינו מבית לחם יהודה משבט יהודה היו ואעפ"כ הודו על רחל שהיתה עיקרו של בית והקדימו רחל ללאה ואמרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה:

**שכל הדברים תלוים ברחל.**שלא הלך יעקב אצל לבן ולא עבד אלא בשביל רחל וע"י זה נתגלגלו נשואי לאה נמצא שרחל סיבת כל התולדות:

**רחל מבכה על בניה.**דהיינו הגליות שעברו דרך קבורתה כדלקמן פ' פ"ב ולא היו כולם מזרעה אלא הכל נקראו על שמה:

לשם בנהשכל התולדות לא באו אלא בשבילו כדלקמן פ' פ"ב:

**אולי יחנן ה' כו'.**ופשיטא שלא על זרע יוסף לבד יחנן ה'. וכן מ"ש הבן יקיר לי אפרים כנגד כל ישראל ידבר שעל כולם בא לבשר כמבואר בענינו. ועוד מה נשתנו אלו מאלו:

**יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים.**וכן שמות רוב הצדיקים (יפ"ת):

**עשו שמו עושה רצון עושיו.**כצ"ל (יפ"ת):

**ישמעאל שמו שומע אל ואינו שומע.**כצ"ל (יפ"ת):

**בקבוק חקופה חרחור.**לשון פקפוק והכאה וגירוי מדון (מת"כ):

**סתור בן סתורין.**כצ"ל (יפ"ת) ובסדר שלח איתא סתור שסתרו מן העולם ובפ' אלו נאמרין אמר סתור שסתר מעשיו של הקב"ה:

גדי גידיו ומרדוןכצ"ל. והוא ענין צער ויסורין קשים. ובתנחומא מייתי תו נחביא שהחביא דבריו של הקב"ה. ופסי שפסע על מדותיו של הקב"ה כדאי' בפרק א"נ. ואי' שם עוד מיכאל שעשה שונאו של הקב"ה מך:

**ראובן ראו בן בין הבנים כו'.**כי לפי טעם המפורש בדברי לאה הו"ל למימר ראה בן לא ראו בל' רבים. וכן בשמעון שמע מיבעי ליה. אלא צ"ל שנרמז בלשונם ג"כ ענינים העתידים שהיה בכח ולא בפועל כנזכר כאן. ונבאה ולא ידעה מה נבאה (נזה"ק):

**ראו בן בין הבנים.**היינו כדאמרי' בפ"ק דברכות ראו מה בין בני לבן חמי כו'. וזהו דקאמר הכא ראו בן בין הבנים כלו' ראו בן שלי כמה משונה בכל האנשים לשבח והעדר הקנאה (יפ"ת ונזה"ק):

**אין שמותן של שבטים עכור להם כו'.**פי' אין שמותן מבולבל כמו ליעכר מוחך דפרק הגוזל. והכוונה כי רוב דרך השמות הוא להיות בהם קצת מהבלבול ואינם צודקים במכוון על טעם השם. כענין נח זה ינחמנו כו'. ה"ל למימר מנחם. וכן משה כי מן המים משיתיהו הל"ל משוי. וכן שמואל לפי טעמו כי מה' שאלתיו. אבל שמות השבטים אינם מבולבלים:

אלא חפות להםפי' שלם ומוצדק בצמצום מכוונים לגמרי לפי ענינם בלי עודף וחסרון:

**זה עתיד להעמיד שונא כו'.**שנצנצה רוה"ק בפיה ולהזכיר בזה לשון שנאה לרמוז על העתיד שעתיד זה להעמיד שונא למקום. וכן זה נרמז באומרה ויתן לי גם את זה לרבות בו מי שיבא אחריו שירפא שנאתו של זה והוא פנחס שריפא מחלתו של זמרי (נזה"ק):

**זה עתיד ללות את כו'**משום דהכא לא כתיב קראה או ותקרא אלא קרא ודרשינן שהקב"ה קרא לו שם זה. על זה אמר הטעם מפני שעתיד ללות הבנים לאביהם שבשמים ויבא לתקן כבוד שמים. לפיכך הקב"ה בעצמו קרא לו השם לכבודו (נזה"ק):

**זה עתיד ללות כו'**זה פנחס שהיה מלוי שהשיב חרון אף ה' וחמתו מעל בני ישראל במעשה זמרי וריצה את הבנים לאביהם שבשמים. א"נ אסתם בני לוי קאי. כי הם היו נאמנים תמיד בעבודת ה'. ולא נשתתפו עם ישראל במעשה העגל ושאר החטאים והיו שומרים תמיד משמרת ה' במשכן ובמקדש. וכן לדורות נאמר יורו משפטיך ליעקב וגו':

**בכ"מ שנא' על כן מרובה באוכלוסין.**דריש על מלשון עילוי וחשיבות:

מרובה באוכלסיןדהיינו שבט יהודה ודן שנמצאו מרובים משאר השבטים. כי שום שבט לא עלה סכומו אלא עד חמשים אלף ויהודה עלה לע' ודן לששים. אף שבלוי נאמר על כן ומצינו בהם אוכלוסין מועטים הארון היה מכלה בהם:

**לכהן שירד לגורן כו'.**הענין מבואר שנתן טעם למה לא הודית לה' אלא בבן הד':

שהיו אמהות סבורותשהאמהות נביאות היו וידעו דד' נשים ישא ויוליד י"ב בנים. אבל לא ידעו עדיין כמה תלד כל אחת ולזה חשבה שכל אחת תלד ג'. אבל אחר שראתה שנוסף לה על חלקה נתנה לב שמא יוסיפו לה עוד ונתנה הדודאים כדי שיבא יעקב אליה:

הה"ד וקח מאתםמילתא באנפי נפשה היא. דיהיב טעמא למה שהודית ברביעי טפי מבראשונים. דהיינו מפני שזכתה לשבט כהונה ושבט מלכות. שהן ב' מעלות מיוחדות לב' שבטים ומתחילה כשזכתה בלוי לא הודית. שחשבה ששבט המלכות יצא מאחותה והיא שוה לה. ולכן אין לה חיוב הודאה טפי מאחותה. אבל עתה שראתה שילדה את יהודה שממנו יצא המלכות. הודית על טוב חלקה כי נעים מאד:

**וקח מאתם מטה מטה לבית אב.**דריש שבא לרמוז במטה לשון מטי דהיינו נטיה והמעדת רגל כלו' שנטו ישראל מדרך האמת והישר ב' פעמים במעשה העגל ובמעשה המרגלים. ובשניהם היו הלוים מנוקים מן העון לפיכך נבחרו הלוים לעבודת המקדש יותר מכל ישראל שבעבור זה פרח שם מטה אהרן לבית לוי. ואף על גב דמשחטאו בעגל נדחו הבכורים. י"ל דאי לאו חטא המרגלים לא היו נדחים אלא לפי שעה והיו ראוים להתקרב שוב לדורות. ומשחטאו גם במרגלים נתמלא סאתם ונחתם גזר דינם (נזה"ק):

**רבי לוי אמר עלו בהם שני שבטים.**שלכך דקדק לומר מטה מטה לרמוז מה שעלו בהם בעליית מעלה שני שבטים שבט כהונה לבית לוי ושבט מלכות לבית יהודה. ואע"ג דהתם לא הוי אלא מטה אהרן לבית לוי ולא נודעת אלא מעלת לוי. הא אמרינן בבמד"ר פ' י"ח דמטה אהרן הוא המטה אשר היה ביד יהודה. והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בהמ"ק. ועתיד להיות ביד מלך המשיח. ולפיכך היה זכרון אחד עולה לשניהם. ולפיכך הוציא פרח ויצץ ציץ לרמוז שניהם (נזה"ק):

בזה משיחהדכתיב ומשחת אותם וגו' וכהנו לי. ובזה משיחה וימשח אותו בקרב אחיו:

בזה מטהפרח מטה אהרן. ובזה מטה עוזך ישלח ה' מציון:

בזה ברית מלחדכתיב ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך. ובזה ברית מלח דכתיב באביה הלא לכם לדעת כי ה' אלהים נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח:

בזה פעםהפעם ילוה אישי אלי. ובזה פעם הפעם אודה את ה' כלו' שלכך דקדקה לאה לומר באלו ב' השבטים לשון הפעם להורות שהם שקולים:

בזה נזרונתת את נזר הקודש על המצנפת. ובזה נזר ויוציא את בן המלך ויתן עליו את הנזר:

בזה קריבהואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו' וכהנו לי. ובזה קריבה והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי:

בזה שלשלת יוחסיןשהכהונה הגדולה נשארת מאב לבנו כשראוי למלא מקומו. וכן המלכות בשלשלת יוחסין שהבן מולך תחת אביו לעולם אע"פ שיהיו אחרים מבית דוד ראוים למלוכה (יפ"ת). או פי' בזה שלשלת יוחסין יחוס דוד בסוף רות. ובזה שלשלת יוחסין דכתיב ואלה תולדות אהרן ומשה (מת"כ):

בזה ציץוישם על המצנפת אל מול פניו את הציץ. ובזה ציץ דכתיב ועליו יציץ נזרו:

**לא יגרע מצדיק כו'.**כדמפרש מדאשכחן שבניה בעלי הודאה נראה שכן היא היה מנהגה (יפ"ת):

עינוהי דפוריהפי' מראית הפירות. מנהג העולם מי שיש לו אוצר חטים למכור לוקח מהם חופן ומראה לקונים. וזה נקרא עינוהי דפוריה מואיסטר"ה בלע"ז (מעריך). וכך צ"ל עינוהי דפוריה לאה תפסה ואת מלכים לכסא מיותר (מת"כ ויפ"ת):

לאה תפסה פלך הודיהכלו' אומנות ומעשה ההודאה (מת"כ) ולפי שדרך האשה לתמוך ידה בפלך לזה אמר תפסה פלך הודיה (יפ"ת):

רחל תפסה פלך שתיקהששתקה על רמאות לבן:

בנימין ישפהאבנו בחשן המשפט ישפה לרמוז יש פה:

**ויודע במכירתו של יוסף.**דיצחק ידע בדבר כדלקמן פרשה פ"ד והוא גילה לבנימין (יפ"ת). או אפשר שבנימין ידע זה הדבר בנבואה:

אסתרשהיא מבנימין דכתיב איש ימיני והיא בת דודו:

אין אסתר מגדתדלא צותה מרדכי אלא מתחילה כדי שלא ישאנה אחשורוש כשידע שהיא בת מלכים. אבל אחר שנשאה מה תועלת יש בהסתרת יחוסה:

בכל מקום שנאמר ע"כ מרובה באוכלסיןשעל כן משמע יותר על השיעור הנכון (מת"כ) ועיין מ"ש לעיל סי' ה':

**מי מעמיד רגלה כו'.**שהבנים גורמים לאשה חבה אצל בעלה. והכי נמי אמרינן לעיל שנתן יעקב דעתו לגרשה וע"י הבנים נסוג אחור (מת"כ):

ד' חשובים כמתיםונפקא מינה למבעי עלייהו רחמים (תוס'):

**כמתים כו'**ע"כ אמרה ואם אין מתה אנכי הריני כמתה:

**סומה מנין במחשכים כו'**בנדרים פרש"י במחשכים הושיבני שכשאדם נתון בחשך ואינו רואה חשוב כמת:

**מי שאין לו בנים כו' ואם אין מתה אנכי.**ר"ל הא דקאמרה מתה אנכי ע"כ פירושו אני כבר כמת מעכשיו. ואמרה כן כדי לעורר רחמי יעקב שיתפלל עליה (נזה"ק):

ומי שירד מנכסיומלשון זה משמע דוקא שהיה עשיר מתחילה שמרגיש יותר בצער העניות. אבל במס' נדרים וע"ז דמייתי להך תוספתא וכן לקמן ש"ר פ"ה גרסינן עני משמע כל מין עני:

**והלא דתן כו'**פירשתי בש"ר פ"ה סי' ד' ע"ש:

זה אברהםשלא שת לבו לכוונת שרה. דמסתמא כוונתה היתה שיתמלא אברהם רחמים עליה שלא תצטרך לעשות שפחתה צרה לה ויתפלל עליה שתתעבר. והוא עשה עצמו כאילו לא הבין ונשא שפחתה:

וימלא קדים בטנוזה יצדק ביעקב שבפירוש אמרה לו שיתפלל עליה. ועל כל זה לא די שלא נשמע לה אלא שהשיבה בחרון אף:

המעיקותכצ"ל (א"א) פי' בתמיה. וכי כך עונים את העקרות המצירות:

לעמוד לפני בנה ויאמר (בראשית נ׳:י״ט) התחת אלהים אניכצ"ל וכן הוא באגדת בראשית פ' נ"א. ר"ל שיוסף בנה של רחל יאמר לשאר אחיו בניו של יעקב התחת אלהים אני:

אמר לה אבי לא היה לו בניםכצ"ל (א"א):

וחגר מתניו כנגד שרההיינו כשקבלה שרה על הגר ונתנה ברשותה אז חגר מתניו להתפלל שיפקוד ה' את שרה. ולכן לא חש לזרע הגר (יפ"ת):

**מה זו נבנית ע"י צרתה.**ר"ל מה שרה נבנית בבן ע"י שהכניסה צרתה לביתה. אף רחל נבנית בזכות הכנסת צרתה (יפ"ת):

**דנני וחייבני דנני וזיכני.**דקאמר דנני אלהים וגם שמע בקולי משמע דתרתי מילי נינהו דין לחובה ודין שני לשמוע בקולי (יפ"ת):

ויתן לי בןכי בהיותו נולד על ברכי הוא נחשב לי כבן:

**נופתי פתיתי תליתי אחותי עלי.**דרש מנפתלתי כל הני נוטריקון נופתי מלשון נפתי משכבי. או לשון נינפה דבסמוך. והכוונה שהוכנה להיות כלה ותקנה משכבה להכנס עם יעקב לחופה ונדחית. ופי' פתיתי שנתפייסתי לאבי להשמע בקולו. ופירוש תליתי אחותי עלי שהגדלתי לאחותי עלי ששתקתי שתנשא היא תחלה ליעקב (כדמתרגם בירושלמי קול רם קול תלי) וזכות זה הוא עומד לי עכשיו בפקידת בן זה הנולד על ברכי (יפ"ת):

**נינפה היה לי לעשות כו'**פי' כלה היה לי להעשות קודם אחותי. שאילו הזהרתי את יעקב היה פורש ממנה ונושא אותי תחלה ובזכות שתיקתי זכרני אלהים. ובר"ה ד' כ"ז אית' שבכרכי הים קורין לכלה נינפי מאי קרא יפה נוף משוש כל הארץ. ופי' בלשון יוני ורומיי כלה וארוסה (מוסף הערוך):

לא היה פורשבתמיה:

שיבנה העולםכי יודעות היו שהעולם יבנה מיעקב שיוליד י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות:

פיתולייהכלו' קשורי תכשיטין. כמו הפארים והצעדות והקשורים בספר ישעיה:

לא דידי הווייןלא שלי היתה שיעקב שלחם לי. אלא שאבי לקחם ונתנם ללאה ואני שתקתי ובזכות זה נפקדתי עתה בבן זה הנולד על ברכי (יפ"ת). והמוסף הערוך כתב פיתולייה בלשון יוני הולדה והזרע:

**ד"א נופת עצמו כו'**כלו' דברי תורה הנמשלים לנופת צופים אשר נתגדל בהם יעקב עד כי זכה לבנים אחריו הממלאים מקומו בתורה. הנה עתה שלי הם שיש לי חלק בהם בבן זה הנולד על ברכי. כי עתידים דברי תורה שיהיו נאמרים בחלקו של נפתלי. ויליף לה מדכתיב ביה הנותן אמרי שפר דהיינו דברים המשופרים אלו ד"ת (נזה"ק):

בחורה היתהפרש"י לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים אין הריון ניכר בה. וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניס לו את לאה שכך מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה:

**אתא גדא דביתא.**דפי' בגד בשני מלות בא גד. ופירוש גד מזל טוב. שראתה לאה ברוה"ק מה שיהיה נוצח בכל מלחמותיו כמו שאחז"ל גבי גד גדוד יגודנו. ולפי שע"י נצוחו במלחמה יהיה עזר לכל ישראל אמר עוד אתא גדא דעלמא (יפ"ת):

שעתיד לגדד משתיתןדריש גד לשון כריתה כמו גודו אילנא. וכן תרגם יונתן למגדעא משתייהון (מת"כ). ופי' משתיתן יסודותיהם מל' כי השתות יהרסון. או פי' שמחתן והצלחתן. כמו דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא ופי' הערוך דאכיל סחורתו בעוה"ז אכל משתה שלו שהיה מזומן לו לע"ל (יפ"ת):

ומנו אליהודאתי מגד כדר' נהוראי דבסמוך:

מתושבי גלעדוגלעד הוא מגד:

**מאן חזית כו'**מה ראית ראיה מפסוק זה שהוא משל גד. ואם משום שהיה מגלעד. הא לאו כל הגלעד היה מגד שחציו ניתן לחצי שבט המנשה ככתוב בסדר דברים ובספר יהושע. ומשני דכתיב בגד ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד. משמע דכל ערי הגלעד ניתנו לגד. וחצי הגלעד שניתנה למנשה היינו חצי ההר. הלכך מתושבי גלעד היינו גד שניתנו לו הערים (יפ"ת):

מיושבי לשכת הגזיתמהסנהדרין היושבים שם. ודרשו גלעד לשון גיל עד שמשם גילה יוצאה לעולם על ידי התורה והמשפט היוצא משם. והוא עדות לישראל ששכינה שורה בישראל:

אלא מדרשות הןהשמות האלה להדרש נכתבו כדמפרש. וכדאיתא ברות רבה לא ניתן דברי הימים אלא להידרש:

אלו אומרים משל גדזולת סברות אלו יש מחז"ל בפדר"א שאליהו הוא פנחס וא"כ משל לוי הוה וכן בפרק המקבל אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי כו' א"ל לאו כהן הוא מר כו'. וכן כשהיה קובר את ר"ע א"ל מר לאו כהן. ועיין שם בתוס':

אני מבני בניה של רחלאני בתד"א איתא דאמרו לו תן סימן לדבריך. אמר להם ויערשיה ואליה וזכרי:

**אשרי מי שזכה לכך.**כמו שזכתה היא. דהיינו על הבן הזה שנולד לה שהוא מאושר כדמפרש ואזיל:

**לא לן אשר באכסניא מימיו.**שהיה עשיר ושקט ושלו במקומו ולא היה צריך לנסוע ממקום למקום לסחורה. ונראה דדריש באשרי כי אשרוני מלשון דריכת הרגל כמו לא תמעד אשוריו:

**ירש אשר גבהי פלטריות.**דריש כי אשרוני בנות על יופי עיירותיו. וזה שאמר ירש אשר גבהי פלטריות ר"ל שהיו לו מגדלים ומיני פלטין גבוהים ומעולים יותר מארצות יהודה אע"פ שהיה מלך והיה ארצו יפה ונאה (יפ"ת):

**הה"ד ובני אשר כו' הוא אבי ברזות.**דדריש ברזות ברזית לשון שמן זית. ומפרש ר' לוי שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן המשחה דהיינו כ"ג. ואפי' כ"ג בן כ"ג טעון משיחה. ור' סימון מוסיף אף מלכים ויליף לה מדכתיב והוא יתן מעדני מלך וכדמפרש לה לקמן ס"פ צ"ט שבנותיו ראויות למלכות שנא' המלבישכם שני עם עדנים (נזה"ק):