**למה פרשה זו סתומה.**שלא כדרך הפרשיות שבתורה שיש בהם ריוח לפחות כשיעור פרשה סתומה וכאן אין ריוח כלל:

**התחילה שעבוד מצרים.**שכל זמן שהצדיק היה בעולם היה מגין עליהם בזכותו (ועיין בספר עיר גבורים):

**שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו.**כדלקמן פ' צ"ח:

**שסתם ממנו כל צרות שבעולם.**שמתחילה היה מצטער תמיד כדלעיל פ' פ"ד ובי"ז שנה אלה חיה חיי שלוה והשקט (יפ"ת):

**כתיב כי גר אנכי כו'**מפרש. ויקרבו ימי ישראל על הימים שאחר המות שהם הימים העקרים לצדיקים שבמיתתן קרויים חיים. כי ימים אלו קרבו לבא. ולכן הביא כי גר אנכי עמך לומר כי אדם גר בארץ ואין ממש בימיו ולכן סתם הימים הם בעוה"ב. וכן הביא קרא כי גרים אנחנו וגו' דכתיב ביה מפורש כי צל ימינו על הארץ וגו':

והלוא כצילו של כותל.(שיש בו ממש) או כצל של אילן שחמתו מעורבת עם צלתו. שעכ"פ הוא עומד במקום אחד זמן מה. אלא כצל עוף העובר ופורח על שטח הארץ. שאיכותו של צל זה הוא הבל הן מצד מיעוטו והן מצד קלות מרוצת. והכוונה כי משונה האדם בהגעת קיצו יותר מכל בעלי חיים. כי כל הבעלי חיים קיצם הוא טבעי והם באים לקיצם במלואת הזמן. אבל האדם עיקר קיצו הוא ממנו והוא המביא עליו את הקץ. כי מרוב תנועותיו גם לילה גם יום לא ינוח וירבה עליו כעסים ומרורים. וממילא בא לאפיסת כחותיו וקיצו טמון בתוכו. וזה שסיימו בריש קה"ר כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה פי' שהצל נמשך מחמת העברת העוף בפריחתו:

**ואין מי שיקוה שלא ימות.**שאפילו צדיקים יודעים שימותו ולא יסתפקו בזה. והראיה לפי שאומרים בפיהם כן. שאילו היה הקיום האישיי אפשר בחיי הגוף. לא היו מוציאים כן בפיהם משום אל יפתח אדם פיו לשטן:

אף יעקבמשום דרשתן דיעקב אבינו לא מת כדאי' בתענית להכי קאמר דאפ"ה לא היה מקוה לזה בהיותו עם החיים (יפ"ת):

**בשעה שנטה למות.**משום דבלאו הכי לא יאמר אדם כן משום דאל יפתח אדם פיו לשטן:

**כתיב אין אדם כו'.**דלהכי קאמר ויקרבו ימי ישראל לומר שעם היותו ישראל כי שרה את אלהים. עתה שקרבו ימיו הוזקק להשפיל עצמו ליוסף (יפ"ת):

**שלא יהיה אחר תוקע בהן והן באין אצלו.**וכן הוא בספרי סדר בהעלותך. ורצה לומר שלא יהיה אפילו יהושע תוקע בהן והן יבואו אצלו ע"י החצוצרות ומשום דהוכרח לגונזן הקדים גניזתן בחיי משה קודם מותו משום ואין שלטון ביום המות:

**דכתיב הקהילו אלי כו'.**ולא תקעו אותו היום בחצוצורת שנגנזו בחייו והיינו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. שהחצוצרות דרך מלכות ושולטנות הוא כדלקמן בבמדב"ר פ' ט"ו. והשלטנות מדמיונות בני אדם בעוה"ז וכשנוטה למות כל עניני העוה"ז כלא חשיבין:

והיכן היה משהוהלא משה שם היה כדכתיב לעיני משה ואיך ידבר פנחס לפניו:

**אלא לקיים ואין שלטון ביום המות.**כלומר שהי' מה' שתתעלם ההלכה ממשה ופנחס יהא רואה ויזכור הלכה שהבועל כו' קנאין פוגעין בו. משום ואין שלטון ביום המות ואין מות אלא השפלה כמו כי מתו כל האנשים דהיינו שירדו מנכסיהן כדלעיל פרק ע"א. וכלו' שלא יועיל השלטנות כלל ביום שהגיע עת השפלתו והעברת השררה לאחר:

**אלא ויקרבו ימי דוד.**משום ואין שלטון ביום המות:

**התחיל משפיל עצמו לפני יוסף וא"ל כו'.**כי אע"פ שהיה צריך לו לא היה לו להשפיל עצמו לדבר כך בל' הכנעה יתירה. אלא ה"ל למימר סתם בלשון צווי וגזרה כדרך גזירת האב על הבן שהבן מחוייב לקיים גזירתו של אביו אלא ודאי כך הוא טבע ב"א שלא לדבר בלשון שלטנות קרוב למיתה:

**ואין אתה מת.**ואף שידע יוסף שיעקב לא מת. הסתיר הדבר כי חש פן יעשוהו אלוה:

שנאמר ויקרבותיבת שנא' מיותר (א"א) דריש לקיש דייק מדכתיב בתר הכי ושכבתי ולא אמר ואמות כמו שאמר מקודם (בראשית מ״ה:כ״ח) אלכה ואראנו בטרם אמות. ש"מ ששם אמר לפי דעתו. אבל אח"כ נאמר לו ברוה"ק שלא יהיה כן אלא שכיבה והוא ענין יקר ממיתה שעל זה אמרה יעקב אבינו לא מת:

מהו ויקרבודוימלאו ימי מיבעי ליה:

היום קובל עליךשהיה מתקשה כנגדו. וכדאמרי' בדב"ר פ"א במשה היום קובל לפני הקב"ה אמר איני זז ומשה קיים. והכוונה בזה שהגיע עת הבאים למלאות מקומם ואין מלכות נוגעת בחברתה ולפי שהקב"ה חלק השלמים במספר כמשפטם בדורות זה אחר זה דור דור וחכמיו. כאשר הגיע קץ השלם הזה והגיע עת הבא אחריו הרי הוא כאילו היום קובל ומבקש דין על הראשון כי הוא כגוזל יומו של הבא אחריו (יפ"ת) ועיין מ"ש בתנחומא:

**לומר כי הוא יקום.**שיעמוד ולא ישקע אלא אם מת אתה (מת"כ):

קרב על חברול' קרב ומלחמה. וי"מ ל' קריבה ממש מענין קרבו ריבכם:

**לא הגיע לימי אבותיו.**כי בדרך טבע היה ראוי לחיות כמותם וכדכתב הרמב"ם בהא דתנן בעדיות האב זוכה לבן בשנים כלו' שיהיו ימי חייו קרוב לחיי אביו לפי שכשהוא קרוב לו במזגו יהיה קרוב לו בימי חייו בלא ספק:

בועז ועובד וישישכולם האריכו ימים הרבה מדוד. ועובד היה מסורת בידם שחי ת' שנה ויותר וכדמסיק המדרש (יפ"ת) וע' מ"ש בתנחומא:

**בשביל שהיא סיפק בידו לעשות.**אבל שאר האחים אין הדבר ברור שיוכלו להעלותו. שאע"פ שלא היו משועבדים למצרים. פחד שמא יעכבו בידם מלישא את יעקב שירצו להתכבד בהיותו נקבר בקבורתם (יפ"ת):

**ולפי שהשעה מסורה לו.**כלו' אפילו אם תמצא לומר ראובן ויהודה נמי היה סיפק בידם. ראוי לקרוא ליוסף טפי מאחר שהוא החשוב בשעה זו ולו ראוי לחלוק כבוד יותר לעת כזאת (יפ"ת):

בשבילך אמרתיטעם אחר למה לא קרא לראובן ויהודה. שליוסף יש לו יותר מקום לבקש אל נא תקברני במצרים שבשבילך ירדתי למצרים כו':

**בשבילך אמרתי אמותה הפעם.**אחר שאהבתיך בשיעור זה שבראותי פניך אמרתי אמותה הפעם כלו' מעתה איני חושש מהמות אחר שזכיתי לכך ראוי שגם אתה תאהבני ותפיק רצוני וע' מ"ש בתנחומא:

טעוןשא עליו קינה מטעין עליך צער והספד להראות אהבתך. וכשמת אהובך פרוק מעליך הצער כי אהבתו כבר אבדה ואינך מצפה עוד ממנו גמול וקורת רוח. או פי' טעון ופרוק משאו של מטתו על שכמך:

**הוא חסד של אמת.**שאינך מצפה עוד לתשלום גמול. אבל החסד שעושים עם החיים אינו של אמת לפי שמצפה לתשלום גמול (ועיין ביפ"ת):

למהפי' למה לא יקברוהו לעת עתה במצרים עד שיעלוהו עם עצמות יוסף וכל השבטים משום שסופה של ארץ מצרים כו':

**שלא יעשו אותו ע"ז.**כי איש אלהים קדוש הוא והמה ראו שהרעב נסתלק בעבורו כדלעיל בס"פ פ"ט:

לא קבלמדכתיב אמר לנסכא ולא קאמר נסך כדקאמר סגיד. ואין ה"נ דבהשתחויה מיחה דניאל להבא אלא שמתחלה השתחוה לו שלא מדעתו:

**שלא יפדו בי המצרים.**כלו' שמא זכותו תגין עליהם להיות להם פדות נפש בהיותו קבור ביניהם כי קבורת הצדיקים מגין על בני מקומם והוא היה ראוי להגן עליהם ביותר כדמסיק ואני נמשלתי לשה כו' ובמצרים כתיב כו' (ועיין בנזה"ק):

הם משתחוים לשהדכתיב כי תועבה היא למצרים. ות"א ארי בעירא דמצרעי דחלין ליה עבראי אכלין:

**ולמה כל האבות כו'.**שאברהם בקש מערת המכפלה בכסף מלא וכן יצחק נקבר שם עם רבקה. וכן יעקב בקש זאת מדקאמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען דמשמע דעיקר קבורת הארץ היה חביב לו מצד עצמה:

תובעים ומחבביםהתביעה בפה כאומרו תנו לי אחוזת קבר וקברתני בקבורתם. והחבה בלב:

קבורת א"ידבשלמא בחיים ניחא לזכות למצותיה ולחכמתה. אבל בקבורה מאי שנא הכא משאר דוכתיה:

**אמר ר"א דברים בגו.**יש סוד בדבר. וריב"ל בא לפרש הסוד ואמר מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים כלו' שסודו מבואר מתוך מקרא זה. וכדי לבאר זה מסיק אמרו רבותינו ב' דברים וכו' וה"ג בסה"מ ב' דברים בשם רבי חלבו ורבי חנינא. רבי חלבו אמר למה האבות מחבבים קבורת א"י שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בימות המשיח ואוכלין שנות המשיח. ור' חנינא אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם ב' מיתות יש בידו וכו'. ור"ל שרבי חלבו אמר שלפיכך נקרא א"י ארצות החיים לפי שמתיה חיים תחלה וכו' כדאי' שמתי א"י חיים מ' שנה קודם מתי חוצה לארץ. וגם מצינו סברת חז"ל שימות משיחנו מ' שנה. נמצא שמתי א"י החיים תחלה מ' שנה אוכלים שנות משיחנו. לא כן מתי חו"ל. ור' חנינא מפרש בארצות החיים לפי שהמת בח"ל ונקבר שם ב' מיתות יש בידו לפי שמלבד עיקר המיתה בסילוק הרוח מן הגוף עוד מת שנית בקבר מצד עצמותיו שנשאר עוד בהם כח חיוני מעט הנקרא הבלא דגרמי שיורד תמיד שפע טל עליון הנמשך מצחצחות העליונים על עצמות הצדיקים להשביע בצחצחות כח נפשם הכלול עוד בתוך עצמותם בקבר שאין שפע זה יורד כראוי אלא בא"י המכוונת כלפי ארץ החיים העליונה אשר משם יורד זיו טל העליון מקור החיים (נזה"ק):

ושם תמותושם תקבר. דייק דלערבינהו קרא שם תמות ותקבר וקאמר ושם תקבר להקיש אל המיתה בתיבת ושם (כלי חמדה):

**א"כ הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ.**אמילתא דרבי חלבו קאי דאמר שמתי א"י חיים תחילה לימות המשיח ואוכלים שנות המשיח דא"כ הפסידו צדיקי ח"ל שכר של ימות המשיח:

ועושה אותן כמערותפי' אותן המחילות עושה אותן כמו מערות:

והן מתגלגליםלפי שא"י קדושה ושם מקום ירידת הנשמה הטהורה ממקום העליון המכוון כנגדה:

הנה אני פותחפי' הפתיחה הינו המחילות שתעשינה בצדי הקברות עד יעלו דרך שם לא"י:

**ואח"כ ונתתי רוחי בכם.**דהיינו שקודם שיחיו יתגלגלו דרך מחילות לא"י ושם יתן בהם רוח חיים ויחיו:

**שנא' נותן נשמה לעם עליה.**דהיינו א"י (יפ"ת) וע' באותיות דר"ע אות טי"ת ותמצא נחת:

בפיליםשער:

**מה מועיל זה כו' ותבאו ותטמאו את ארצי.**ובזוהר תרומה הקשה יעקב ויוסף שיצאה נשמתן בח"ל ואמרו להעלותן לא"י אע"ג דכתיב ותבאו ותטמאו את ארצי. ותירץ דשאני יעקב ויוסף שהיו צדיקים גמורים והיו מרכבה לשכינה ולא טימאו כלל במותם:

וכפר אדמתושהאדמה מכפר עליהם. ובירושלמי דכלאים אי' וז"ל כיון שמגיעין לא"י נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונו שנא' וכפר אדמתו:

**קברו אותי בכלים צבועים.**ס"ל כמ"ד כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו. ופלוגתא היא בירושלמי דכלאים:

צבועים בדרוקאשם מקום וצובעים שם הבגדים במראה תכלת שהוא ממוצע בין הלובן והשחרות. והיינו דקאמר לא לבנים ולא שחורים (יפ"ת). והמת"כ גרס צבועים דבריקא. ומפרש צבוע ברק שאינו לא לבן ולא שחור והכוונה שלבוש הלבן הוא סימן על נקיון זוהמת חטא כענין שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולכן אין ראוי ללובשו אלא צדיק גמור. לכן ר' יוחנן בהסתפקו אם יעמוד בתחיה עם הצדיקים או עם הרשעים. לכן לא רצה בלבנים פן יעמוד עם הרשעים ויבוש במלבושיו שהוחזק לצדיק. ולא בשחורים פן יעמוד עם הצדיקים ויבוש במלבושיו שהם שחורים ומגונים:

**שלשה דברים כו'.**עיין לקמן פ"ק:

לנכריפי' איש אחר שלא נטפל בי בחיי:

**והיה קורא על עצמו.**פי' בעת מיתתו קרא על עצמו כי ראה שכבר בא קצו:

**י"ג שנה חשש כו'.**עיין לעיל פ' ל"ג מ"ש:

אוי לכםשיסורי הצדיקים מכפרים על הדור. ולכן כשנתרפא אמר אוי לכם כו' שמעתה פסק מהם אותו זכות:

אפי' כןל"ג ליה ולעיל פ' ל"ג ובירו' ליתא (יפ"ת):