**הלכה אדם כו'.**ביאור ע"ז בארוכה תמצא בספר עולת יצחק:

חוששפי' חשש וחולי:

וזו מכת האוזן אם סכנה היאלא נתברר אם כוונת המדרש היינו סכנת אבר שיש בה סכנה להיות חרש באזנו אחת מרפאים אותה בשבת. או הכוונה סכנה כל הגוף וכדאי' במס' עכו"ם כ"ח ע"ב אמר רבי חנינא מעלין אזנים בשבת. ופרש"י גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותו ויש סכנה בדבר:

הטה אזנך לתורהואז לא ישלטו עליך מכות טבעיות כי תהיה מושגח בהשגחה ניסית ע"י שמיעת התורה:

**מי שמסיר אזנו משמוע תורה.**אפי' משום שרוצה להתפלל אעפ"כ תפלתו תועבה כדאי' במס' שבת דף י' ע"א כי שני דברים אלו נתנו לאדם מן השי"ת התורה והנפש. ואם מסיר אזנו משמוע תורה שדוחה התורה שהיא מן השי"ת לאדם ואינו רוצה בה. גם תפלתו שהאדם שופך נפשו לפני השי"ת היא תועבה:

האוזן לגוף כקינקל לכלים כו'.(מכבר מעשה רשת ת"י קנקל עובד מצדא [ערוך] והוא כלי מלא נקבים ונותנים אותו על פיו ונותנין מוגמר תחתיו ובגדים עליו והן מתגמרין דרך הנקבים) כך רמ"ח איברים שבאדם הזה ע"י האוזן כולם חיים. כי ע"י שמיעת התורה דיניה ומוסרה נכנס לכל איבריו הגופנים והרוחנים ומרפא אותן כדכתיב שמעו ותחי נפשכם:

**מנין ממה שקרינו בענין האזינו כו'.**וכדאי' בספרי בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים ע"כ:

**כך אמר הקב"ה כו'.**עי' ב"ר פ"ה ושם נתבאר:

**הקורא למי הים וישפכם.**עי' מ"ש בב"ר:

**למה"ד למדינה שמרדה כו'.**פי' שכמו שהמלך אין דעתו להשחית נחלתו רק שייראו ממנו וישובו לעבודתו. כן הקב"ה אינו חפץ רק שייראו מלפניו ולא ימותו. לכן נפרע להם ע"י המים שהם מיראים העולם:

לגיוןחיל ומחנה [ערוך]:

כי בא השמשומסיים בקהלת רבה ודאי כבה השמש פי' ודאי הא דכתיב כי בא פירוש כבה כאילו יעקב כיבה השמש אחר שבעבורו שקע:

שהצדיקים גורעים ומוסיפיןוזהו והאלהים עשה להפך הטבע על ידי הצדיקים בכדי שיכירו מעשה הצדיק ויראו מלפניו:

**החורף שיהא חורף כו'.**כדכתיב [בראשית ח'] וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו:

**כך ברא הקב"ה שמים כו'.**זהו ידעתי וגו' עליו אין להוסיף ועכ"ז עשה ושיתק שמים וארץ בכדי שייראו מלפניו:

שנא' האזינו השמיםוכדאי' בספרי הנ"ל:

**אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים ומהו צדיק מושל.**כצ"ל. וכבר נתבאר בכ"מ:

שהקב"ה מושלכלו' מה שהקב"ה מושל. והא"א גורס כביכול במה שהקב"ה:

**ואליהו ואלישע קרעו ימים.**אינו חושב משה. שמשה קרע הים במצות ה'. וכן בהמתקת המר ויורהו ה' עץ. אבל אליהו ואלישע בגזירת עצמם קרעו המים והמתיקו המר:

**ואלישע ריפא את נעמן.**והא דלא חשיב רפואת מרים ע"י משה. משום שמשה לא עשה כלום בעצמו רק צעק אל ה' שירפא. משא"כ באלישע שעשה לו רפואה לרחוץ:

**הקב"ה ממתיק את המרים.**מי הים שממתיק אותם בעבים כמשחז"ל וכן בים המתיק להם המים שישתו ישראל מהן כדאי' במכילתא גבי נצבו כמו נד נוזלים:

**שיש לשמים פה ולב ואוזן.**הכוונה על פועלת הדיבור והשמיעה וההבנה:

לאיסטרטיגיןתרגום נציב פלשתים אסטרטיגי פלשתאי:

עשה יום טובובנמשל היום טוב הוא שעלה נשמתו להעולם העליון ליהנות מזיו השכינה כדאי' בספרי ח"ב פיסקא של"ח עלה אל הר העברים הזה עליה היא לך ואינה ירידה:

**שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידיהם כו'.**שלעתיד יתוקן השמים והארץ וע"י זה יהיה הגאולה שלימה:

**ככוכבי השמים כו'**וא"כ ברכת ישראל הוא כדמותם וככמותן. וע"ז ביקש שיאזינו לקולו ויריקו עליהם רב ברכות כמו שהם ממולאים בברכה אלהית:

**שהן עדותן של ישראל.**כלו' שקבע ה' שיהיה פעולת השמים והארץ מתנהגים כפי פעולות ישראל ומעשיהם. כמ"ש אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם:

אפטרופיןפי' בל"י ורומיי ממונה ופקיד [מוסף]:

**ואיני יודע להיכן נפשי הולכת כו'.**כי נגד גודל האהבה המחייבת אותו בעבודת הבורא יתב' כאפס ואין נחשב בעיניו מעשה עבודתו:

**תחת כסא הכבוד בשמים כו' צרורה בצרור החיים.**ובספר נשמת חיים אי' דע כי הטוב הגמור אשר אליה זוכים הצדיקים הוא ההתדבקות עם השי"ת ולהיות נפשם צרורות בקשר של קיימא בצרור החיים עם השם מבלי חזרת פעם אחרת לגוף העכור הזה כו'. והיפך זה העונש היותר גדול מן הקצה אל הקצה המוכן לרשעים הוא היותם מגורשים מהסתפח בנחלת ה' ונכרתים מלפניו. וזהו מה שאמר הכתוב ונכרת האיש ההוא עכ"ל:

בהם העידשישנו טבעם לטוב אם ייטיבו מעשיהם. וישנו טבעם לרעה אם ירעו מעשיהם. ובהם חטאו שדימו שהכח ניתנה בידם. לכן מהן לקו כי נשתנה טבעם לרעה עליהם. ולבסוף בהם יתנחמו כי תוסיף השפעתם להריק ברכה על ידיהם במהרה בימינו: