**אלא כשם שהקרוב פסול להעיד.**אי' בסנהדרין דף כ"ז לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים. ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות ע"ש:

**ומה ראית לומר כן.**חסר כאן וכצ"ל אלא כשם שהקרוב פסול להעיד כן פסול לדון. וסומא באחת מעינין אף שכשר להעיד אינו כשר לדון. מה ראית כו' א"ר שב"ל כתיב כו' מה נגעים ביום אף דינין ביום. ומה נגעים שלא בסומא אף דינים שלא בסומא. ומה ריבים שלא בקרוב אף נגעים פרט לקרוב [שאין כהן רואה נגע קרובו] ועיין נדה מ"ט ע"ב:

**אל תהי מלגלג בדין.**מיקל ומזלזל שלא תאמר כי היא ממצות השכליות. רק תדע שיש בהם אור פנימי:

מרגלי העולםכי הוא העמוד שבין אדם לחברו להציל עשוק מיד עושקו:

מרגלי כסא הכבודשהנהגה העליונה מתנהגת בדין ומשפט:

**אשר אין לה קצין שוטר ומושל.**קצין שיהיה גוזר המעשים שתעשה. ושוטר שמכריח אותה בכח על המעשים שתעשה:

**הנמלה הזו ג' בתים יש לה כו'.**שהיא זריזה ביותר שלא יתקלקלו מעשיה. ומזה ילמד האדם שיהיו מעשיו דבר שהוא מקוים כמו שמסיים:

הדלףהמטר:

הטינאטיט שמרקיב את התבואה:

**וכל חייה אינה אלא חטה ומחצה.**פי' וכל מזונותיה:

**שמא יגזור עלי כו'.**מליצת חכמים כלו' שהיא עושה כן מטבעה להכין לה מזון על ימי החורף ומכ"ש האדם שראוי שיזדרז להכין צידה לנפשו לעולם הבא:

**ומהו ראה דרכיה וחכם.**דמשמע עוד דרכים אחרים טובים ומפרש שיש ללמוד ממנה להזהר מן הגזל וכמ"ש במס' עירובין דף ג' גזל מנמלה ע"ש בפרש"י [רד"ל]:

ומריחותבחוש הריח שנגע בחטה ההיא נמלה ועי"ז יודעים שהיא של אחרים:

אלא מזבחיותר מן הזבח:

קריביןההקרבה שלהן:

אלא בפני הביתוא"כ היא מצוה התלויה בזמן ובמקום. אבל לא כן הצדקה והדין שנוהגים תמיד ובכל מקום:

**בין בעוה"ז בין בעוה"ב.**שבעוה"ב הגמול והעונש לפי הדין:

**היה אומר טוב שיבנה בית.**דהקב"ה אמר רק אתה לא תבנה הבית. ונמצא חיי דוד מעכבים בנין ביהמ"ק. לכן היו אומרים טוב שיבנה הבית כלו' מתי ימות כדי שיבנה ביהמ"ק:

**שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.**שהיה שמח במיתתו כדי שיבנה ביהמ"ק:

**מבקשין לי דברים כו'.**ר"ל שהם מבקשים עלי דברים וקינטורין. אבל אני אדרבה שמח בזה:

מחייך איני מחסרבשביל שיבנה בית המקדש. כי חביבין עלי מעשיך:

**היה דוד נותן משלו.**והא דכתיב לכל עמו היינו לכל מי שהיה בעמו צריך לזה:

הוי משפט וצדקהמשפט לחייבו. ואח"כ עושה עמו צדקה לשלם בעדו:

לידי רמאיותשיתלחשו שני בני אדם לתבוע זא"א בכוונה ואח"כ יחלקו ביניהם:

**שהיה מוציא את הגזל מידו.**שהיו משפטיו ישרים מאד והיה מטעים דינו לבעלי דינין עד שהיו המחייבים שמחים במשפטיו כאילו עשה עמהם צדקה וחסד [יפ"מ]:

**אם שונן אני את חרבי כברק אני כו'.**שונן הוא מלשון שנון וחד. כלו' אם אוציא הגזירה חדה מאד אזי יבטל כל המציאות רק שאני אוחז ידי במשפט:

**א"ר נחמן אמר הקב"ה אם משנן אני את מדת הדין.**כן הוא הנוסחא בהרבה מדרשים. ופי' אם הייתי מחדד את מדת הדין היינו לנהוג במדה"ד גמור בלא שתוף מדת הרחמים. ובקצת המדרשים הנוסחא אם משנה אני כו' ופי' אם משנה אני ממדתי לנהוג במדה"ד גמור בלא שתוף מדת הרחמים.

**בימינו הוא מדה"ר שנקרא ימין.**והצדקה היותר גדולה מהמשפט נמשך מהרחמים. וכן התורה העליונה:

בידוביד שמאל. ור"ל אינה מסורה לשום אחד מהכחות העליונות רק ביד ה' ממש. וכן המשפט להנהיג עולמו במדת המשפט. ולכן תלוי חיות הנפש בעשיית המשפט:

**אשר בידו נפש כל חי.**ויד שמאל משמע כדכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים:

**הוי שופטים ושוטרים וגו'**תתן לך לרמוז לך לטובתך. שאם תשמור את הדין ותמנה שופטים ושוטרים אשמור לך את נפשך:

**שיהא השוטר כשופט כו'.**ששופטים אלו הדיינים וכשנתחייב אדם בב"ד מוסרו ביד השוטר והשוטר מוציא ממנו. וקאמר שיהא השוטר ירא והגון כשופט. והיינו כשיהיו השוטרים והכופים את הבעלי דינים לקיים פסק:

כנגד המקל והרצועהפי' שוה להמקל והרצועה. שכמו שהמקל והרצועה הוא לרדות ולהיישיר בני אדם. כך השוטרים יהיו מעשיהם ישרים ע"ד קשט עצמך ואח"כ קשוט אחרים:

הדין נעשה למעלהאם למטה מעלימים עין מלהעניש בחוטאים יש דין למעלה בכל העולם. משא"כ כשיש דין למטה. כדאשכחן בעון פעור שמתחלה יצא הקצף על כולם. וכשנעשה דין בחוטאים שב חרון אף ה' מישראל [יפ"ת]:

**רביעית לא תטע לך אשרה.**וענין זה לכסא שלמה אשר הוכן למשפט. כמ"ש חז"ל במס' סנהדרין כל המעמיד דיין שאינו הגון ובמקום ת"ח כאילו נטעו אשרה אצל מזבח ה':

**חמישית לא תקום לך מצבה.**שכשם שהמזבח היה צרך להיות מן אבנים הרבה ולא מצבת אבן אחת. כך הסנהדרין כי אין דן יחידי אלא אחד:

**ששית לא תזבח כו'.**שאמרו ביבמות כשם שב"ד מנוקים היו בצדק כך היו מנוקים ממום שנא' כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

האנטדיקוןבעלי דין [ערוך]:

יושיבאך לא ישב אחד למעלה ואחד למטה אלא זה בצד זה. אבל כששניהם עומדים אין קפידא בכך. דאין הבית דין אומרים להם לעמוד:

שהדין עמואף שהדין עמו לא יהא אומר שהיה רוצה להצדיקו תחלה:

**אל תסבר לו פנים.**כלו' אינו אסור רק אם תצדיקו. אבל בהיפך הסבר לו פנים שלא ידמה כי חייבתו מצד שנאה ולא יחפוץ לקיים דינך. וזה לא תכירו פנים פי' אל תראה לו שאתה מכיר ויודע שיצא חייב בדינו:

**כתוב אחד אומר ושפטת צדק.**משמע שאינך מחוייב רק לפסוק הדין כפי טענותיהם בלי דרישה. וכלתוב אחד אומר ודרשת משמע שמחוייב אתה לדרוש ולחקור היטיב. ומפרש שזה קאי על דין מרומה שרואה שמטעה בטענות:

צדקהופי' שיפסוק הדין בלי דרישה וחקירה:

**איני אוהב אלא את הדין.**שהדין הוא גדול הערך. כי ע"י ריב ומדון יושבת השלום והמנוחה מן הארץ:

**ואם שמרתם את שניהם כו' מיד אני גואל כו'.**משום שעל ביטול הדין והצדקה גלו שנא' יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבא אליהם לכן בשומרם שניהם מיד נגאלים כדכתיב שמרו משפט וגו' [מ"צ]:

**מלך לא דן ולא דנין אותו כו'. שכתוב בדוד המלך מלפניך כו'.**ס"ל כהירושלמי דדינא הוא שהמלך מפני כבודו לא דן ולא דנין אותו דילפינן משום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ומביא ראיה מקרא שכתוב בדוד המלך מלפניך משפטי יצא לומר שאפי' בדיני נפשות ג"כ אין דן אותו שום בריה אלא הקב"ה:

מלפניך משפטי יצאאי' בשוח"ט אמר דוד אתה מלך ואני מלך נאה למלך לדון את המלך. ור"ל לפי שהמלך מעלתו יותר גדול מכולם. ולכן אין לדון לו כי אם גבוה מעל כל גבוה:

**רבי יוחנן וריש לקיש.**מאמר ריש לקיש ליתא כאן. ובפתיחתא דאסת"ר סי' ט' אי' בשלימות ע"ש:

חנף כו' מנהיג את הדור. ר"ל שוטר חנף אף שאין בידו להרע בהדיא בפרהסיא שאימת מלכות עליו מ"מ קשה מאד. שיטה משפט ויזיק מבלי שירגישו בו. ומלכות דקרא היינו כל מין שררה:

ולפרוח באוירכי האדם בעל ריב בטבע. ואם לא תהיה הנהגת המושל ביניהם איש את רעהו חיים בלעו ויפרדו איש מעל אחיו. לכן אמר דנוח לו לפרוח בלי התיישבות אלא בטלטול וצער ולהיות נפרדים זה מזה כצפרים עפות [יפ"ע]:

**ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח.**וס"ל שהמ"ם ממלוך הוא מ"ם היתרון. שיותר ראוי מוקשי עם שהעם יעופו תחת השמים כעופות אשר בהם פח יקוש. יותר משישלוט אדם חנף:

**התפול כו'**ר"ל דילפינן בגז"ש. מה מוקש דהתם בענין עופפות צפור מיירי. אף מוקש דהכא נמי כן:

**רבנין אמרי כו'**הם מפרשים מה שעמדו עליהם נשיאים שאינם הגונים שהיו משתעבדים בהם היה מפני המוקש שבקשו שלא לשם שמים שהנשיא ישפוט ויוכיח אותם ויהיה מוראו עליהם לשמור דרך ה'. ועי' ברד"ק ש"א ח' פסוק ה':

**זוכה להיות כיוצא בו.**כלו' שנקרא איש אלהי. וע"ד שאחז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשם הקב"ה ואפשר שהכוונה בזה שיהיו במדרגה ותגזר אומר ויקם לך:

**נתחייב להיות כיוצא בה.**כלו' שיכלה ויפסד באין תקומה כמקור הרע הנפסד ונשחת:

פרוסטיאבל"י שררה [מוסף]. חכמות שרותיה ת"י חכמות פריסתיותה. והמעריך כתב שלשון לעז הוא. ופי' כחו וגבורתו:

**אלו הן למנות להן מלך ולמחות זכרו ש"ע.**כצ"ל לפי דעתי. שהרי כן היה שמתחלה מינו להם מלך שאול. ואח"כ היה מלחמת עמלק:

**שהיו ביניהם דלטורין הולכי רכיל.**וע"י לשון הרע מסלק השכינה. ובנין הבית הוא הכנה להשראת השכינה. וענין סילוק השכינה הוא ח"ו הסרת השגחה העליונה מבני אדם:

**לפיכך היו נופלין במלחמה.**מפני שהמלשינות היה אומנתו של נחש. והנחש הביא להט החרב המתהפכת לעולם:

**סלק את השכינה לרקיע.**ומה שנא' על כל הארץ כבודך ה"ק אף בסלקך שכינתך לרקיע כבודך נודע על כל הארץ [יפ"מ]:

לש"ה לשון שלישישדרכם היה לקרוא ללש"ה שלישי:

שאלו לנחשהוא דרך מליצה. כי אם היה יכול להשיב היה משיב ככה על טבעו:

**שפרצתי גדרו של עולם.**שאלמלא שהחטיא את אדם לא היו מתים:

ולשונך שוחהבירושלמי פ"ק דפיאה וברבה חקת גרסו שותת. ופירושו גורר חוץ לפיו:

משיחמדבר:

**אמר להן מן האילן כו'.**אמר להן לאו דוקא שהרי לא דיבר אלא עם חוה:

**מן האילן הזה כו'.**עי' ב"ר שם נתבאר:

**מה אתה נהנה שאתה נושך.**דארי דורס ואוכל וזאב טורף ואוכל:

**למה אין אתם כו'.**כלו' הלא גם בבני אדם ימצא מדה רעה לאהוב לדבר מה שאין הנאה לו מאומה:

**שעומד ברומי והורג בסוריא.**שאומר לשון הרע על מי שעומד בסוריא ועל ידי זה נהרג. ולכן נבראתי להנקם מבעלי לש"ה. לשלם להם מדה כנגד מדה:

**מנין [ש"א ד'] נס ישראל מפני פלשתים גו'.**כ"ה בכל המדרשים. והנה שם לא היה בחטא שאול אלא בחטא בני עלי. וצ"ל מנין [ש"א ל"א] וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים וגו':

דוד נתן מגפהכדאי' בפסיקתא רבתי פ' י"א סי' ג' כשבא דוד למנות גבוריו היה מונה והולך. כיון שהגיע אוריה החתי [ש"ב כ"ג] כל שלשים ושבעה מיד ויוסף אף ה' לחרות בישראל:

הלכהכמה דברים הן שאמרו מפני דרכי שלום. כצ"ל:

**כהן קורא ראשון כו'.**כי היכי דלא ליתו לאינצויי תקינו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנוייה ולמימר אנא קרינא ברישא [רש"י]. אף שנא' וקדשתו עכ"ז הת"ח קודם לכ"ג עם הארץ רק מפני דרכי שלום הכהן תמיד קודם:

**מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה.**אף שבספרו התוכנים נתנו סיבה טבעית בזה. החכמים נתנו סיבה על התחלת נתינת הטבע ככה הוא מפני דרכי שלום:

ופניו לאחוריופי' ופניו הפוך לאחור ולא כלפי הסולם כדרך העולים. כי בהיות פניהם לאחור נמצא כל אחד רואה הבא אחריו שהוא למטה ממנו ולא הקודם לו שהוא למעלה ממנו:

**כדי שיהא כל מזל ומזל כו'.**הכוונה שכולם תקועים בחגירת המזלות וכשהגלגל מתנועע כל אחד רואה שלמטה ממנו ולא של מעלה ממנו וסובר שהוא ראשון:

**מיכאל כולו אש כו'.**כ"ה הנוסחא הישנה. וכתב המת"כ והנזה"ק שצ"ל כדאי' בבמד"ר פ' י"ב מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש. ועי' מ"ש שם:

מיכאל כולו שלגכלו' ממונה על הרחמים לקרר מדה"ד וגבריאל להיפך. ועי' בספרי המקובלים:

**מוציא אני דבר מפי והרגן.**אכנו בדבר קרי ביה בדבר פירוש בדיבור:

**אני מוריש אותן לך.**מפרש ואורישנו לשון ירושה:

מעוייןפי' שוה בשוה:

**אמר לו הדבר מוכרע.**משה אמר כן להקב"ה הדבר מוכרע פי' שוה בשוה:

**חייך שלי בטלה ושלך קיימת כו'**הוי ותגזר אומר ויקם לך כו'. ור"ל דלך לדיוקא אתא. לך יקום ולא שלי:

יישר כחךדריש אשר כמו יישר. וכן בכ"מ אשר פי' מאושר ומחוזק כד"א אשרו חמוץ [מת"כ]:

**חייך שאני מקיים גזירתך.**שאחדש הדין שלא יהיו פותחין אלא בשלום:

דאטגמאבל"י פתגם המלך ופתשגן כתב הדת:

**בכל מקום שהיה הולך לכבוש.**מלשון זה משמע שלאחר שנכנסו לארץ כשהיה הולך לכבוש מערי ארץ ישראל היה פורש דאטגמא. והא דאי' בירושלמי ששלח עד שלא יכנסו לארץ הוא לאו דוקא:

**הגרגשי פנה והלך לו כו'.**הכי גמירי להו. ומקרא מסייע ליה כי כשקבץ יבין מלך חצור המלכים כדי להלחם עם ישראל לא כתיב שם גרגשי. גם בספור כלל המלכים המוכים לא כתיב גרגשי. אבל קשה דכתיב וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי וגו'. ובסדר שלח פ' י"ז אי' שהכנעני פנה והלך לו ע"ש. ועי' בתוספתא שבת פ"ח סי' י"ב:

**ונכהו עד בלתי השאיר להם שריד.**צ"ל שנא' [יהושע י"א] ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:

**שנאמר נותן נשמה לעם עליה.**לכל העמים אשר על פני האדמה:

**שהיה יושב ודורש כו'.**עי' בהמקומות שציינתי ביד יוסף:

ליצןרשע:

בכך וכך לשון שבועהכן וכן יהיה לי שלא תכנס כו':

מתפסקעשה עצמו חולה [מת"כ]:

**מי יודע ללחוש עין.**פי' בקי ללחוש על העין שכואב לי. וכשהיו מלחשים היו צריכין לירוק על העין:

כדי להטיל שלוםשמזה יודע אם זנתה:

**שאמר הכתוב דברים של בדאי ליתן שלום בין יוסף כו'.**שהכתוב לא היה כותב השקר שלהם אם לא היה מותר לשנות מפני בקשת השלום:

בדאימלשון [מ"א י"ב] בחדש אשר בדא מלבו. ופרש"י לשון כזב:

**ואין אנו מוצאין שצוה יעקב אבינו.**משום שלא נחשד יוסף בעיניו:

לציוןהעיר החביבה עליו מאד ומבקש שלום לה. א"כ השלום הוא ענין גדול:

לקרובים ולרחוקיםכדדרשו חז"ל לקרובים זה צדיק ולרחוקי' שנתרחקו ואח"כ עשו תשובה. וע"י מדת השלום מקרבם ה' כי מדת השלום גדול מאד:

לרשעיםוא"כ סי' כי העדרה הוא רע מאד. ואם כן קיומה הוא ענין גדול מאד:

לפנחס בשכרווא"כ אות הוא כי ענין גדול הוא:

**לא מצא כלי כו'**אלא השלום. כי היא מדה שכל מדות העליונות כלולות בה:

**ה' עוז לעמו יתן כו'.**עוז תעצומו' בהצלחתו אשר לא תנתק יתן לעמו. ולכן יתברך את עמו בכלי המחזיק ברכה והוא השלום: