עם עמלי תורה. וקרא לתלמידי חכמים פני המים שהם מראים כמה פנים לתורה שנקראת מים. ומסיים הכתוב כי ברוב הימים תמצאנו דהיינו לעולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך [מכלול יופי]:

מה מעשה מעשה טוב. שבשבילו נצלת:

עיגול. פת לחם:

שצרתן צרה. כלומר צרה ודאית:

ונשתתפינון באוצטרכיא. פירוש נשתתף כלנו בצרכי מזונות שיש לנו, ומי שיש לו נחלק בשוה עם מי שאין לו דרך צדקה וחסד. והיא שעמדה להם שניצולו לבסוף: איצטרכי. פירוש צרכי מזונות:

שהשליכם למים מהלכין. החיה המשיכה והשליכה את הספינה למקום מים מהלכים והלכו לשלום:

תנון כו'. ספרו המעשה לרבי אליעזר כו':

מקפל. צריך להיות הוה מטייל [מתנות כהונה]:

בשוניתא. בחוף הים:

אוטפיטא. שליט שלישי למלך [ערוך]:

כד חמיניה. כשראה אותו:

אתצדיין. נתפסו נשבו:

ספפסא. מקום יועץ המלך. אמרו היהודים מי ילך ויפייס לנו למלך. אמרו זה לזה בר קפרא ילך שהוא חשוב בבית המלך. אמר להם בר קפרא הידעתם שבית המלך אינם עושים כלום בחנם:

סב יתהון כו'. קח אותם והתפייס עלינו. אמר לו יהיו אלו דינרין ממושכנין אצלך תחת חמשה סלעים שנתת לי ועמך יהיו נצולים תחת מאכל ומשתה שהאכלתני והשקיתני בביתך. ואתה לך בשלום בכבוד גדול. וקרו עליו רבותינו שלח וגו':

הוה מטייל כו'. היה מטייל על חוף הים הגדול. וראה ספינה מטורפת בים וכהרף עין נטבעה כל מה שהיה בתוכה. וראה איש אחד שישב על קרש אחד מן הספינה ומגל לגל היה עולה ליבשה כשהוא ערום והיה מחביא ומטמין את עצמו בחוף הים. ויקר מקרה עת שעלו ישראל לרגל. ואמר להם הרי אני מבני עשו אחיכם תנו לי מעט כסות לכסות אותי בו מצד שערער אותי הים ולא נשאר אצלי שום דבר. ולא נתנו לו:

תלה עיניה כו'. תלה והגביה עיניו וראה את רבי אלעזר שהיה מטייל ומהלך בתוכם. אמר לו רואה ומבין אני שאתה איש זקן ונכבד מאומתך ואתה מכיר בכבודן של הבריות. ויען כן תנה לי מכסה שאכסה בו תחתיתי שערער אותי הים. והיו על רבי אלעזר שבעה מלבושי כבוד ופשט אחת ונתנה לו:

אובליה כו'. הביאו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו מאתים דינר והרכיבו ארבע עשר פרסאות ועשה לו כבוד גדול עד שהכניסו לביתו. לאחר ימים מת הקיסר והיו ממנין אותו לקיסר תחתיו. וגזר על המדינה ההיא על האנשים להרוג והנשים לבוז על שלא נתנו לו כסות:

וסלק כו'. ועלה ועמד לשני שער המלך ואמר אל העומדים שחצר המלך לכו ואמרו למלך יהודי אחד עומד לפני שער וחפץ לשאול בשלום המלך, וכן עשו ואמר המלך הכניסוהו, וכשראה אותו המלך הפיל את עצמו מכסאו ונפל על פניו ארצה:

אע"פ דהינון כו'. אע"פ שהם חייבים לך תניח אותם ותרחם עליהם:

יהיו לך יהיבין כו'. יהיו לך נתונים תחת מאתים שנתת לי. והמדינה כולה תהא ניצלת בשבילך תחת מאכל ומשתה שהאכלתני והשקיתני, ולך לבית גנזי וקח לך שבעים לבושים תחת הלבוש שנתת לי. ולך בשלום אל אומתך ואניחם בשבילך:

לבי געא. צריך להיות לבי גזי פירוש אוצר [מתנות כהונה]:

הוה נסיב כו'. בכל יום לקח פת לחם והשליך לים הגדול. יום אחד הלך וקנה דג אחד וקרע את בטנו מצא בו סימא אוצר טמון היינו מרגלית או אבן טוב. אמרו לו זהו האיש שעמד לו פת לחם שהשליך שם שמתוך כך הרגיל הדג את עצמו לבא שמה וניצוד. וקראו עליו המקרא הזה שלח כו':

עובדא הוה כו'. מעשה היה בסוחר אחד שהיה מהלך בדרך:

אסרדיוט. פירוש שר ממונה לעשות הדין בהדיוטות:

הכניסו. הסוחר הכניסו להסרדיוט והאכילו והשקהו. לאחר ימים נתפס אותו הסוחר על שהיה מוכר בגדים מלוכלכים בדם:

מגעגעין. מלוכלכין, והיו חושדין אותו שהוא לסטים. שמע אותו אסרדיוט ובא אצלו, אמר לו מה אתה עושה פה, סיפר לו המעשה. אמר לו כשאתה יוצא להיות נידון אמור להם פלוני סרדיוט מכיר וידע עלי זכות:

אמרו לו מה זכו כו' אמרו מה זכות אתה יודע לזה. אמר להם אחיו של הנהרג היה חייב לי ולא היה לו מה ליתן לי ולקחתי את בגדיו שירש מאחיו ונתתי אותה לזה שימכרם בשבילי. אמרו איש נאמן קבלם מנאמן והוא יוצא לזכות ולפטור:

לדימוס. לפטור:

פתר באבינו אברהם כו'. עיין בבראשית רבה פרשה מ״ח (סימן י) ובשמות רבה פרשה כ״ה (סימן ה) ובמדבר רבה פרשה י״ד (סימן ב) ובבא מציעא פרק הפועלים (פו, ב):

עלי באר ענו לה וגו' באר חפרוה שרים. ואיתא בבמדבר רבה פרשה י״ט (סימן כו) וכי חפירה היתה שם. אלא שניתנה בזכות אבות שנקראו שרים שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו:

פרש ענן למסך. להיות צל על ראשיהם דוגמת השענם תחת העץ לצל:

בסוכות תשבו. דבזכות אברהם זכו למצוה זו [יפה תואר]:

שבעת ימי שבת. דשבת נבחר מתוכם [רש"י בפרק בכל מערבין (עירובין מ, ב)]:

וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה. יש לרמוז בתיבת גם ענין המילה שהיא כריתת הערלה מלשון (חולין עד, ב) גוממו [רי"ף]:

בן ברכיו. וסיפא דקרא שבע פעמים וגו' עד ויהי בשביעית:

אלו ימי פסח וגם לשמונה כו'. הנה בפרק בכל מערבין מסיק הגמרא דמרבינן כל הימים הללו לברכה. ופרש״י שם דמברכין כל יומא מקדש ישראל והזמנים, עד כאן לשונו. היינו בתפלת מוסף. אבל רש״י קהלת הביא דברי רבותינו דהכא תן חלק לשבעה ימי פסח בקרבנות צבור כו'. ועיין מהרש״א:

תלמוד לומר גם. רצה לומר שהיה לו לכתוב גם וכתיב וגם הרי שני רבויין. ואתרבו שלשתן עצרת וראש השנה ויום הכיפורים משום דהי מינייהו מפקת [מתנות כהונה]:

שמל משה לשבעה. מאברהם עד משה שבעה דורות, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה. ויהושע הוא דור שמיני:

שמל יהושע לשמונה ויש אומרים שגם במצרים יהושע מלן דכתיב בעת. כך צריך לומר. ועיין ברבה סוף סדר בא ובבמדבר רבה פרשה י״א (סימן ג) ובחזית (שיר השירים רבה פרשה א) פסוק (יב) עד שהמלך במסיבו (סוף סימן ג):

נשיא לבני אפרים כו'. רומז דווקא אלו שאף שהם משבט אחד זכו להקריב שני נשיאים, גם קרבנו דחה שבת (במדבר רבה יד, סוף סימן א) ואף שהוא רק כמו חצי שבט שהרי גם לשמונה הקריב מנשה אחיו [משנת דרבי אליעזר]:

אלו שבעה ימי הנדה. כלומר תן חלק להקדוש ברוך הוא לקיים מצותו בשבעת ימי נדה, ובכן תתן לו ג״כ חלק ותתקיים מצותו במילה. והוא על דרך שאמרו חז״ל (ויקרא רבה יד, ז) אם תשמור שבעת ימי נדה תזכה שתוליד בן זכר ותמול אותו לשמונה. [יפה תואר בויקרא רבה פרשה י״ד]:

רבי אלעזר ברבי שמעון איתשיש כו'. איני יודע מה שייך מעשה זה פה לפסוק תן חלק לשבעה (אות אמת):

איתשיש כו'. נעשה תש וחלש ונתגלה זרועו. ראתה אותו אשתו ושחקה ובכתה. ואמרה אשרי לי. מה היה חלקי טוב בעולם הזה. אשרי שנדבקתי בגוף צדיק הזה. ואמרה אוי שזה הגוף צדיק יקבר באדמה. וכשמת אמר לה אני מת אבל לא ישלוט בי רמה, אלא תולעת אחת תנקר לעתיד אחורי אזני שזמן אחד הייתי נכנס ושמעתי קולו של אדם אחד מחרף. ואיתא בפ' השוכר את הפועלים ששמע מאחד שחרף ת״ח:

והות ספיקא כו'. היה ספוק וכח בידי לעשות בו דין ולא עשיתי. וכשמת נתנוהו במקום גוש חלב. והיה רבי שמעון אביו נראה בחלום לאנשי מרונאי ואומר להם עין ימין אחד שיש לי כלומר רבי אלעזר בני, ואין אתם נותנים אותו אצלי. והיו אנשי מרונאי הולכים למקום גוש חלב ורצו להביא את רבי אלעזר ואנשי גוש חלב יצאו ורדפו אחריהם במקלות ובחניתות:

ובמורניתא. פירוש בחניתות. והטעם מפורש בבבא מציעא פרק הפועלים (פד, ב) שכל זמן שהיה רבי אלעזר נתון שם לא בא חיה רעה בגבולם:

חד זמן קריב כו'. זמן אחד הגיע יום צום כפור. אמרו אנשי מרונאי הגיע השעה שנביא אותו:

עד דאינון בקיין. פירוש בעוד שאנשי גוש חלב טרודין בכבוד היום לא ירגישו בנו. בקיין פירוש טרודין וחפוזין:

אזלין כו'. הלכו ורצו להביאו. ויצאו שני נחשים של אור התחילו מהלכין לפניהם:

דאנן מייתינן. פירוש אמרו אנשי מרונאי הרי זו היא השעה שנביא אותו שהרי מן השמים מסייעין אותנו. וכיון שהגיעו למערה שהיה נתון בתוכה עמדו להם הנחשים מן הצד. אמרו מי יכנס ויביאנו, [ורצונם לומר שהיו שם ארונות מהרבה מתים, ולכן אמרו מי יכיר אותו ויביאנו] אמרה אשתו אני אכנס במערה ואביאנו לכם שיש לי בו סימן. נכנסה להביאו ומצאה אותו תולעת יושבת ונקרא מאחורי אזניו:

בעית מרים יתיה כו'. רצתה להרים אותו משם. שמעת בת קול אומרת הניחו לבעל חוב שיגבה את חובו הביאוהו ונתנוהו אצל אביו. מאותה שעה לא היה נגלה רבי שמעון לאנשי מרונאי:

מקרירות. משחירות, שרבי אלעזר היה מצער אותו כדאיתא בפרק הפועלים. ורבי היה אומר לאביו. ואביו אמר לו יפה והגון עליך שתסבול ממנו שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל. כשמת רבי אלעזר שלח רבי ותבע את אשתו של רבי אלעזר שתנשא לו:

ומה עבד כו'. ומה עשה רבי אלעזר שלא עשיתי כמוהו. אמרה לו כשישב ועסק בתורה היה עוסק כל צרכו ואחר כך אמר כל יסורים של ישראל יבואו עלי והמה באים. וכשהגיע השעה שיעסוק בתורה אמר כל אחד ואחד ילך לו למקומו. אמר לה רבי אף אני אעשה כן. קרא להם ליסורין שיבואו והיו באים ואחר כך רצה שילכו להם ולא הלכו. ויש אומרים שלש עשרה שנים מיום ליום היה חושש בשיניו. ועיין בבראשית רבה פרשה צ״ו (סימן ה) ופרשה ק' (סימן ב):

שלח ואמר לה ואמרה ליה שמעתי כו'. פירוש שלח ואמר לה איך שקיבל יסורין. אמרה שמעתי כו' שהרי מכל מקום אין מעשיך שוין לו:

וגם לשמונה ביום השמיני עצרת. כל זה מיותר [אות אמת ומתנות כהונה]:

קירסו. פירוש שעתו וזמנו:

ומעמידין חכמה. שעל ידי קיבוץ התלמידים החכמה מתרבה ויש לחכמה של תורה עמידה:

תרגום עקילס הגר. מביא ראיה מן התרגום שעבים פירושו נבואה:

למדין. דבר אחר אם ימלאו העבים גשם אמר רבי יצחק אם ראית צרות שהם ממשמשות ובאות על הארץ יריקו בשביל. כך צריך לומר. וכינה להצרות עבים וגשם:

ארץ חפץ ואם יפול עץ בדרום או בצפון אם הגיע קירסו. כך צריך לומר. והצדיק נקרא עץ על דרך [במדבר י״ג, כ] היש בה עץ וכמו שפרש״י שם:

רוחן של מלכיות כו' בעבים של מלכיות כו'. בעל המדרש דרש כן על המלכיות שבימיו. אבל בדורותינו תהילה לאל חוסים אנחנו בצל מלכי חסד אשר יוקירו את דתינו ומחזיקים ידינו לקיים מצות התורה ומעשים טובים:

שבעה דברים. עיין פסחים דף נ״ד, ב' ובבראשית רבה פרשה ס״ה סימן ו' שם נתבאר כל הענין:

ויום הנחמה. שיתנחמו ישראל על גלותם:

ועומק הדין. לומר לך שיהיה מתון בדין לפי שהוא עמוק מי ימצאנו:

אימתי נופלת. ולאו היינו יום הנחמה דקאמר לעיל, דיום הנחמה יהיה מקודם בבוא משיח בן יוסף [מהרש"א]:

אני ה' בעתה אחישנה. משמע שהוא יתברך לבדו היודע עִתָּהּ וישמור הבטחתו:

כי המשפט לאלהים הוא. לכן צריך הדיין להיות מתון גדול בדין:

זה מתת אלהים. ואילו ידע האדם במה הוא משתכר הרי הוא ישא חלקו בלי מתת אלהים [יפה תואר]:

יום נקם בלבי. כלומר שמור ונעלם וכמו שאמרו ז״ל (סנהדרין צט, א) דאפילו לבא לפומא לא גלי:

רבי אליעזר ורבי יהושע כו'. עיין בבראשית רבה פרשה ס״א (סימן ג) ובתנחומא (חיי שרה סימן ו) ואבות דרבי נתן פרק ג' (ה"ה):

כבכיר. ללשון בכור. כלומר ברביעה ראשונה:

באפיל. ברביעה שניה המאוחרת כמה דאת אמר (שמות ט, לב) כי אפילות הנה. וכדאמרינן בפרק מי שמתו דלפעמים נגזר רע על רביעה ראשונה וטוב על רביעה שניה ופעמים בהיפך:

ר' יהושע אמר נשאת אשה כו'. בבראשית רבה הנזכר לעיל איתא רבי יהושע אומר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לו שאין את יודע אי זה מהם הקדוש ברוך הוא כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, עד כאן לשונו:

ולערב. לעת זקנתו:

איזה יכשר. איזה זרע יהיה הגון וירא שמים ומתקיים [רש"י]:

מגבת ועד אנטיפרס. שמות מקומות:

בין פסח לעצרת. להורות שמתו בהשגחה, כי הוא הזמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת (קמז, ב) כל שקייני טבא בין דיבחא לעצרתא [מהרש"א]:

שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו. כלומר שהיו שונאין זה לזה ולא היו רוצים לההנות זה לזה בלמוד. ובפרק החולץ (יבמות סב, ב) אמרו מפני שלא נהגו כבוד זה לזה [יפה תואר]:

לצד מינות. קשה איך טעו לחשוב שדבריו נוטין לצד מינות מכיון דכתיב בסיפא ודע כי על כל אלה וגו', וכי מעיקרא לא ראו סיפא דקרא. ותו מאי קשה ליה מפני חכמתו של שלמה כו' דאפילו לקל שבקלים לא יאות לומר כן. ויש לומר דנהי דשלמה המלך עליו השלום אדעתיה דסיפא קאמר רישא אלא דמכל מקום כיון דנקט לשון חיוב דקאמר שמח בחור כו' ולא קאמר בלשון שלילה אל תשמח נראה קצת נוטה לצד מינות, דודאי לעשות עיקר משום דבר קאמר לה בלשון חיוב. ואם תאמר שדרך לדבר כן דרך לעג כלומר עשה כך ולבסוף תתחרט. בשלמא אי הוה הדיוט ניחא, אבל חכם כשלמה עליו השלום לא יצדק לדבר בכהאי גונא דלא ניתו למטעי בדבריו, כאמרו (אבות פ"א מי"א) חכמים הזהרו בדבריכם כו'. ושוב דקדקו בסיפא דקאמר כל, וכל אתא לרבויי אפילו מאכלים מותרים על דרך (יבמות כ, א) קדש עצמך במותר לך. וא״כ לכן אמר בלשון חיוב כלומר אמת שראוי שתשמח במותר לך ועם כל זה גם בזה קדש עצמך כי דע שעל כל אלה כו' [יפה תואר]:

הקיסטנור. פירוש בלשון רומיי דיין החוקר ושוטר החוקר ביסורים את המחוייבים [מוסף הערוך (ערך קסטינר)]:

שלא תרבה בחזרה. כלומר שעל כל פנים אגיע אותך ותייגע בחזרה. ובנמשל שאולי יתחייב בעונשין קשין חס ושלום שתיגע לא תשוב למקומך כגון כריתת הנפש ואין לו חלק לעולם הבא [רד"ל]:

בכניסה. לרוחב המים והיה בורח מפני רודפיו:

צדון יתיה כו'. צדו ותפסוהו ואמרו לו תן לנו מה שיש לך אצלך. ואמר להם קחו לכם מה שיש לי אצלי. אמרו לו אתה סבור שאין אנו מבקשים להוציא ממך רק מה שיש אצלך עכשיו. אנו תובעים ממך כל מה שיש אצלך וכל מה שגנבת כל השנים הללו שהיית גונב:

כך ודע כי על כל אלה כו'. רצה לומר שמגלגלין עליו עונות ראשונים שלא נחשבו לו תחלה. וגם מחשבותיו שעשו פירות אחר כך מצטרפין למעשה כמו שאמרו סוף פרק קמא דקדושין (מ, א) [רד"ל]:

בכלוב. מלשון ( ירמיה ה, כז) ככלוב מלא עוף:

ביש גדא כו'. רוע המזל ואטום המזל. למזונותי אתה רואה ולחבישתי שאני תפוס בו אין אתה רואה. שהרי למחר מוציאין אותי ושוחטין אותי:

סקר. פירוש מביט. ורצה לומר שאין נותנין לי המזונות לטובתי רק כדי לשחוט אותי. וכן בנמשל לכן נתנה לו הרשות ליהנות בעולם הזה:

ארגיסטירין. לפי הענין הוא מיני מאכלים שונים:

אייתי טימי כו'. הביא אוצר דמי שווי מה שאכלת. תרגום (אסתר ג, ח) אין שוה להניחם לית טימי מנהון. פירוש בלשון יוני מחיר ושווי [מוסף הערוך]. אמר הרי הכרם לפניך קרע אותו והוציא ממנה מה שאכלת. החנוני שהיה פקח מה היה עושה לקח מחצלת אחת וכרך אותו בן בליעל בתוכה והניח אותו על פתח שער חנותו. וכל מי שעבר אמר לו בבקשה ממך הטל לכיס של צדקה דבר מה וזכה עם המת הזה שנקנה לו תכריכין:

בר פחין. איש פחות וגרוע:

ביש סניה. איש שמנהגו רע. סניה פירושו מנהגו:

אמר ליה עד כדון ביש כו'. פירוש ואמר לו לחנוני עדיין זה רוע מזל ואטום מזל מושלך פה, הניחהו וילך לו. ואמר ליה בחייך הנח אותו מושכב פה עד שאגבה ואצרף פרוטות שהוא חייב לי:

דאיסתנפנוי. לשון סניף כלומר שאחבר ואצרף יחד הפרוטות שהוא חייב לי:

כיון דאיסתנפנוי כו'. כיון שצרף וגבה פרוטות אמר לך לגרעון ולדראון. כך בנמשל כיון שנתמלאה סאתו בעונות. עוד יש לפרש כיון שנשלם פעולתו בעולם מה שהיה ברצון העליון שיושלם על ידו בימיו הקצובים לו:

שלמדת בילדותך תורה נביאים כתובים. ונראה שסידר כאן על דרך המשנה [אבות פ"ה מכ"א] בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן חמש עשרה לגמרא. ורצה לומר כי עד חמש שנים יכיר האותיות והנקודות. וכדאיתא במדרש (עיין תנחומא קדושים סימן יד) פסוק כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו', בפריה של תורה הכתוב מדבר כמו שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה. והעץ הוא הולד וביאת הארץ יציאותו לאויר העולם. ואמר שכל שלש שנים ערלה ובשנה הרביעית קדש הלולים כלומר הקדישהו לי״י ללמדו אותיות. ובשנה החמישית להוסיף לכם תבואתו שיהיו מוסיפין בלמודו ויכניסוהו למקרא ממש עד שכאשר הוא בן חמש שנים, אז יתחיל הוא לקרות מקרא ויתמיד במקרא עד שיהיה בן עשר. הרי שיש לו חמש שנים שיעסוק במקרא עד שיהיה בקי במקרא בחסרות וביתרות בדקדוק האותיות בעתיד בעבר בהווה, כי כל זה נכנס בכלל מקרא. ואחר אשר הוא בן עשר יתחיל במשנה ויתמיד בה עד שיהיה בן חמש עשרה לשנותם על פה כי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב. ומבן חמש עשרה עד עשרים יעסוק בגמרא. הרי חמש שנים לכל לימוד, כי בהיות שאמרו חז״ל (חולין כד, א) כל תלמיד שאינו רואה סימן ברכה בלימודו בחמש שנים שוב אינו רואה, על כן חק וזמן נתן לאדם שלא ישנה את תפקידו בכל לימוד ולימוד חמש שנים:

זה התלמוד. פירוש והלך בדרכי לבך להבין מה שבלבך לפי ראות עיניך:

אלו מצות ומעשים טובים. כי אחר שיהיה בקי במקרא ומשנה וגמרא כאשר הוא בן עשרים אז הוא זמנו לרדוף אחר המצות ומעשים טובים, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ולפי שרוב המצות המעשיות נעשים בהילוך הרגלים כמו שאמר הכתוב (תהילים קיט, לה) הדריכני בנתיב מצותיך, וצריך שיהיה רץ כצבי לקיימם, על כן אמר [שם באבות פרק הנזכר לעיל] בן עשרים לרדוף. ואף שאמר שם בן שלש עשרה למצות. הכוונה שאז נקרא איש וחייב בכל המצות. אבל אי אפשר להיות שלם לרדוף אחר המעשה עד שיהיה בקי במקרא משנה גמרא [לפי שאין בור ירא חטא כו']. וזה שאמר כאן ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אלו מצות ומעשים טובים. רצה לומר כי על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים המצות ומעשים טובים כי לא המדרש עיקר אלא המעשה:

תורה שלמדת בילדותך ובבחרותך. ואם נבחרת. כך צריך לומר. שעל ידי שהיית בקי במקרא ומשנה וגמרא נתמנית ראש בזקנותך:

אלא והלך בדרכי לבך זה התלמוד. שתלוי בהבנת דרכי הלב ובמראה עינים גמרא שקבל מרבו על דרך (ישעיה ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך [רד"ל]:

עליו לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים. דלענין להזהירו על קיום המצות לא מסתבר כל כך בזקן שנתמנה על הצבור, אלא לענין עסק התורה עצמה שלא יפליג עצמו מדברי תורה וקבלת רבו. ועל כן יזכה שיביאו ה' במשפט לשלם לו שכרו משלם. ועיין זוהר תרומה דף קמ״ה ע״א דרשא דהאי קרא [רד"ל]:

מפסיל. פיסלן לאמר אין בה אחת ראויה לי:

הידא איתתא. פירוש איזה אשה ראויה שאני ארצה אותה ואחפוץ בה:

ביש גדע. רוע המזל וטמון המזל איזה אשה תרצה לקחת אותך מעתה, נחירים שלך נוטפות, ואזניך כבדות משמוע, ועיניך כהות מלראות:

ולא הייתי כו'. בתמיה:

כדון כו'. מעתה כל זה אינו מועיל לך, מה שהיה היה וכאשר ירדת ירדת: