וחטאתיהם מלמדים קטיגור באותה שעה אליהו. כך צריך לומר, ושבינתים יתיר (אות אמת ורד"ל):

רבי חנינא. נראה דצריך לומר רבי נחמיה (רד"ל):

שאינן מתוודין. מפני טירוף השעה:

בחניפי תורה. שמראין עצמן כאילו הם בני תורה ואינם כלום. ועיין לקמן פרשה ה' פסוק (ה) אל תתן את פיך:

סבורים כל עמא כו'. כל העם סבורים שהוא בעל מקרא ואינו בעל מקרא, בעל שונה משניות ואינו כלום:

עטיף גולתיה. הולך מעוטף בטליתו כתלמיד חכם:

אלו ממזרים עצמן. שאף שהם נולדו מאיסור ערוה מכל מקום הם עשוקים, שאם אביהם בא על הערוה הם מה חטאו (יפה תואר). ועיין בויקרא רבה פרשה ל״ב (סימן ח):

והנה דמעת העשוקים. ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להס מנחם. כדאיתא בבראשית רבה פרשה ל״ח (סימן יד) ובאיכה רבה (א, כו) שכל מקום שנאמר אין לה הוה לה. גם יש לפרש דדייק מדכתיב אין להם מנחם שני פעמים, דחד אתא לדיוקא השתא אין להם מנחם אבל לעולם הבא יש. ועיין ביפה תואר שם:

אנא חמיתא אולון כריסון. כך צריך לומר. ופירש הערוך אולון בלשון רומי כולה. כריסון פירושו זהב טהור (אות אמת בויקרא רבה שם):

ראיתי והנה מנורת זהב כו'. כי זרובבל נאמר על מלך המשיח העומד מזרעו. וכן בתנחומא (תולדות סימן יד) פירשו הכתובים על מלך המשיח (יפה תואר):

תרין אמורין כו'. משום דמינייהו סייעתא למה שאמר שלעתיד לא יהיה בישראל שום פסול. דכיון דפירוש גולה על ראשה לתרוייהו שהקדוש ברוך הוא בראשם משמע דלית בהו פסול, דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות כדאיתא בסוף פרק עשרה יוחסין (קידושין ע, ב), להכי מייתי לה הכא (יפה תואר):

חד אמר גולה כו'. שרמז הגולה להקדוש ברוך הוא שהוא הגולה עמהם או הגואל כדלקמן (יפה תואר):

מאן דאמר גולה שגלו לבבל. כך צריך לומר. כלומר שפירוש גולה השכינה שהיתה בגלות עמהם. ופירושה דקרא שהשכינה באה בראשם, כי כשהם נגאלין גם השכינה נגאלת עמהם בגאולתם. על דרך (שמואל ב' ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. ואף על גב דבגאולה העתידה קמיירי, קאמר שגלי לבבל והוא הדין לאדום (יפה תואר):

ומאן דאמר גואלה כו'. ואיכא בינייהו דלמר סבת הגאולה מפני השכינה שהיא בגלות, ולמר חסד הוא שעושה הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל:

וכתיב עלה הפורץ לפניהם וגו'. רצה לומר וגו' וה' בראשם, והכי נמי גולה על ראשה נדרש על ה' שהוא על ראשם כדאמר הכא וה' בראשם (יפה תואר):

אלו הסדומיים כו'. שחיו אחריהם שנים הרבה:

תשע מאות ושבעים וארבעה כו'. עיין בבראשית רבה פרשה כ״ח (סימן ד) ובתנחומא לך לך (סימן יא):

שנאמר דבר צוה לאלף דור. ואין דבר אלא התורה שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שוחר טוב). ועיין לעיל פרשה א סימן ל״ז:

לאלף דור. והתורה ניתנה לששה ועשרים דורות:

חמשה מלאכי חבלה. עיין זה בשמות רבה פרשה מ״א (סימן ז) ומ״ב (סימן ד) (מד, ח) ובסדר עקב רבה (סימן יא):

אני יש לי עליהם. עיין בשיר השירים רבה (א) פסוק (ד) משכני:

למען שמך. פירוש עשה למען שמך:

הדא הוא דכתיב קומה ה' באפך. ופירושו לפי זה עמוד באפך לעכבו, ואע״פ שכתוב אחר זה הנשא בעברות צוררי. הכי קאמר שוב לי מחרון אפך וכבוש האף אבל לצוררי תקומם והנשא בעברה וזעם:

ושבח אני את המתים. רצה לומר שכמה צדיקים היו שם ובזכותם לא נסתלקו המלאכי חבלה, ובזכות האבות המתים נסתלקו:

כגון אני וחבורתי. נראה דצריך לומר כגון משה וחבורתו, דהא זה הפסוק אמר שלמה כנגד משה וכדאיתא בשמות רבה פרשה מ״ד (סימן ב). ובשוחר טוב מזמור ז' ליתא כלל הני תיבות וגם כן ניחא, עיין שם:

בקש שתרד אש מן השמים כו'. עיין בשמות רבה פרשה מ״ד (סימן ב). ובמדבר רבה פרשה י״ד (סימן ג). ובשוחר טוב מזמור ז'. אבל בתנחומא וארא (סימן ז) ובשמות רבה פרשה ח (סימן א) ובפ״ב דשבת (ל, א) מפרש לה על מה שדבקו השערים זה בזה:

עשרים וארבע תפלות. שבאותה פרק בדברי הימים דמסיים בה האי קרא אל תשב פני משיחך וגו' כתיבי מקמיה בתפלת שלמה עשרים וארבע רננות, דהיינו לשון תפלה ותחנה רנה:

שנאמר וככלות שלמה כו'. רצה לומר שתיכף ומיד אחר זכרה לחסדי דויד עבדך כתיב וככלות וגו' שמע מינה שבזכות דוד ירדה האש דדרשינן סמוכים:

לעי. הוא בירושלמי כמו אילעי בבבלי:

ולא פליגין. פירוש לא פליגי בסברא דנפשייהו, אלא רבי יודה דייק מקראי דחיה דוד ורבנן דייקי מדכתיב זכרה לחסדי דויד שלא היה חי (יפה תואר בשמות רבה פרשה ח):

מן שאול. פירוש מן קבר הנקרא שאול:

משיחך. לשון נוכח זה שהוא עומד נגדך (מתנות כהונה):

ולא שמעתם. כמו שנאמר ביחזקאל שם העצמות האלה וגו' נגזרנו וגו' שהיו רשעים (רד"ל):

כגון אני וחבורתי. צריכין למחוק זה, שכוונת הכתוב לפי דרש זה ששלמה אמר זה כנגד המתים של יחזקאל ששבח אותם במותם מבחייהם:

יגע ופירש. יגע בתורה ופירש את עצמו מן התורה:

טוב מלא כף נחת טוב מי ששונה כו'. דקרי לההלכות שרגיל בהם כף נחת, שעל ידי רגילתו בהם יש לו נחת רוח, וקרי לרבוי הלימוד היינו ההלכות ומדות הבלתי רגילות חפנים עמל, שעל ידי שאינו רגיל בהם הוה ליה עמל ומכאוב כשחוזר עליהם. וקאמר ורעות רוח לומר שאין לו הנאה מזה אלא דמיון רוח שחפץ שיקרא בעל מכילאן:

ומדות. פירוש מדות שהתורה נדרשת בהן (יפה תואר). או מדות היינו מסכת אבות ששם נמצאים כל מדות טובות (מהר"ם):

בר מכילאן. פירוש בעל מדות:

טבא ציפרא כפותא כו'. קמ"ל במשל שעל ידי שאינו רגיל בהם ישתכחו ממנו ולא יהנה מהם כלל כצפרים עפות. דומה למה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צט, א) כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לזורע ואינו קוצר:

גייפא כו'. נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקת לחולים:

ממי שהוא נוטל ממון של אחרים כו'. שעל ידי שירצה להתעסק בסחורות רבות מה שלא הורגל בזה קרוב הוא להפסד:

פרגמטוטא. סוחר עוסק בפרגמטיא:

מי שהוא שוכר גנה כו'. השוכר גנה אחת אם אין לו משלו ומסתפק מאותו אחת, טוב לו ממה שישכור גינות הרבה ולא יוכל לעבדם היטב:

מביירן. פירוש מניח אותן ריק ובור, כמו (בבא מציעא קד, א) אם אוביר ולא אעביד:

אכיל צפרין. דרך משל הוא, שנהנה מיגיעו בחיים טובים ונעימים:

צפרין אכלין ליה. כלומר יאבד את כל אשר לו:

טוב מלא כף נחת לעולם הבא ממלא חפנים עמל זה העולם הזה. אלא ורעות רוח רעותיה דרשיעיא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי. כדתנן הוא היה אומר. כך צריך לומר. וכן הוא בויקרא רבה פ״ג (סימן א) עיין שם. ופירושו שרצונם למלאת תאותם בעולם הזה בכדי שיפרעו מהם בעולם הבא, שאין חוששין רק להנאת העולם הזה ולא יחושו לעולם הבא כלל. ופירוש מיסת כמו (דברים טז, י) מסת נדבת ידך (יפה תואר):

יפה שעה אחת כו'. ארישא קאי דקאמר טוב זה העולם הבא, ומייתי מדתנן יפה שעה אחת של קורת רוח כו'. ואיידי דמייתי הא מיייתי כולה מתניתין (יפה תואר):

קורת רוח. לשון נתקררה דעתו, שמתקררת ומתישבת דעתו עליו מפני שמחה (רש"י):

בתשובה. לצורך תשובה ומעשים טובים:

מכל חיי העולם הבא. ולפי שאותו זמן אין התשובה ומעשים טובים מהנים לאדם. ועיין לעיל פ״א סימן ל״ו:

כף נחת זה יום השבת ממלא חפנים עמל אלו ששת ימי המעשה. כן צריך לומר. והכוונה שאע״פ ששובת ממלאכתו בשבת מרויח יותר ממה שמרויח במלאכתו בימי המעשה, שבזכות שבת מתעשר כדאיתא בבראשית רבה פרשה י״א. ולא עוד אלא שנגאלין בזכות שבת דאמר ר' חייא כו':

בשובת ונייח. פירוש בשבת ומנוחה:

לעי ונגיס. פירוש יגע ואוכל:

טובה דריסה. דרש כף מלשון כף רגל, נחת לשון ירידה שירד ודרסם (אסיפת אמרים):

ממלא חפנים פיח הכבשן. וקרי לה עמל מפני שזרקו משה בכל כחו כדפרש״י. ואומר ורעות רוח ירצה שזרקו באויר ונתפשט לכל רוח בגבול מצרים (יפה תואר):

כמה בית זרע יש בה כו' טוב מלא כף נחת בארץ הזאת וכו'. שמקום קטן בארץ הזאת טוב, לפי שיש בו נחת רוח לזריעה ונטיעה יותר ממקום רחב בעבר הירדן שיש בו עמל למצא מקום לזריעה (יפה תואר):

וחזרו ואמרו מה לא אנן כו'. כלומר מה שכתוב ורעות רוח היינו מאמרם שחזרו ואמרו שאין לנו שום תרעומות על אחרים כי אנו הוא שרצינו בעבר הירדן ואמרנו יותן כו':

אמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת כו'. עד וגו' אינו בויקרא רבה. ומיפה תואר שם נראה דהך אמר רבי יצחק צריך לומר אחר אינה באה כפרה. ור' יצחק בא לפרש מהו הכפרה:

ממלא חפנים של כהן גדול קטורת. וקראו עמל להיות טורח גדול במעשהו והחזרה למכתשת כדי לקיים מצות דקה. ורעות רוח פירושו לשון רצון, ואקומץ המנחה קאי שהוא לרצון טפי:

דכתיב ונפש כי תקריב. ונפש הוא לשון רצון. ומי מביא מנחה, עני (יפה תואר):

זו אידרתו של מלאך המות. מלשון אדרא שפירושו גורן. או הוא מלשון (בבא קמא יא, א) יביא אדורה לבית דין שפירושו יביא עור הבהמה. או פירושו לבוש מלשון אדרת. ורצה לומר שבלבושו או בעורו היו תלוים כל הנשמות, או בגורנו היו נזרעים כל הנשמות, וכן איתא בזוהר. אבל זה הדרש לא שייך כאן אלא הוחלף מן ושבתי אני ואראה דמעת וגו' דלעיל פ״ד סימן א', וכן משמע מפירש״י וכן הוא בספרי:

גם בן ואח אין לו כו' אלא שחבב כו'. יש לפרש אח לשון אחות וחבור בבת זוג, בן מניין לו (מתנות כהונה) אלא שבדרך חבה קראו הקדוש ברוך הוא לישראל בנים:

ולמי אני עמל כו'. זהו דברי שלמה עליו השלום שדבר בעדו ועצמו. וכן לכל הפירושים דלקמן:

אין זה הבל. בתמיה:

לא ראה שיש לו בן. פירוש לא ראה ולא חמל עליו כמו שאינו בנו:

לא ראה שיש לו אח. שיקשה לו פרידתו מהם:

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. כשחטאו ישראל בעגל ואמר משה מי לי״י אלי נאספו אליו כל בני לוי, וצוה להם להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או את בן בתו, וכן עשו:

במלאכת המשכן. שמשה היה המצוה והגזבר. וכדאיתא ברבה שמשה היה הולך בכל יום ויום לכל הבעלי מלאכות לראות ולהראות להם כיצד יעשו:

ולמי אני עמל שלא להדבק בדרכיו. שמי שאינו עושה כן כמו שאמרתי אלא שמדבק בדרכיו גם זה הבל:

אזלת כו'. הלכה והראה לו כור של דינרין והיתה היא עומדת בצד זה של הכרי והוא מצד אחר של הכרי ולא ראו זה את זה מפני גובה של הכרי:

סנטרא. שוטר ומושל. ומצאתי שהוא לקח כל אותו ממון, ואין לך הבל גדול מזה:

שהוא מחזיר להם טעותן. במה שהן טועין הוא מחזירן אל דרך האמת:

לאיסטרטא. פירוש לרחוב. מלשון סרטיא ופלטיא דשבת (ו, א). כלומר כשהיה רואה אחד יוצא יחידי לדרך היה אומר לו לֵך, שלום עליך בעל מות. כלומר ההולך בדרך יחידי מתחייב בנעשו:

מרי קטטה. ששנים קרובים להתקוטט ואין ביניהם מי שיעשה שלום:

מרי שלמא. שאם יריבו השנים יבא השלישי ויכריע ביניהם:

שנקרא טוב כו'. כי טוביה שמו. שנולד מהול. נראה שתלתא פירושים הם על פסוק ותרא אותו כי טוב הוא, אחד טוב שמו, ב' טוביה שמו, ג' שנולד מהול. ועיין בסוטה דף י״ב, א' ובשמות רבה פ״א (סימן כ) ובויקרא רבה פרשה א' (סימן ג) ופרשה כ' (סימן א):

שנקרא טוב כו' טוביה שמו. ואף כי שמות רבים היה לו לא נקרא אלא בשם שקראתו בת פרעה:

שתלו מרדכי ואסתר. היינו זה שתלו להמן (משנת דרבי אליעזר). ולי נראה דפירושו טובים השנים היינו בגתן ותרש שתלו אותן מרדכי ואסתר. שמרדכי אמר לאסתר ואסתר אמרה למלך. ואפשר שצריך לומר שעלו, וכן גבי יוסף צריך לומר שעלה, פירוש שעלו לגדולה ולמלכות, כי לא מצינו מי שנידון משפט מות וימלוך אחר כך כמו יוסף ומרדכי ואסתר, יוסף היה נידון למיתה במקום אשר אסורי המלך וחייבי מיתות אסורים שם ואחר כך מלך ועלה לגדולה, וכן מרדכי שהיה העץ מוכן עליו ואחר כך עלה לגדולה, אסתר הלכה למלך שלא ברשות והיתה חייבת מיתה ועלתה אחר כך לגדולה, לזאת אמר טובים השנים שעלו לגדולה וכדמפרש ואזיל, ודוק ותמצא נחת:

מן האחד שתלה יוסף. שתלה לשר האופים על פי פתרונו, שכל החלומות הולכים אחר הפה והוא פתרו לרעה לפי שבחלומו הראה חורבן בית המקדש והגלות (משנת דרבי אליעזר):

והם לאמר לכל ישראל. רצה לומר שלא תפרש לאמר אליהם לישראל, שהרי כתיב אחר זה דברו אל בני ישראל, אלא על כרחך שפירושו לאמר אליהם לאלעזר ואיתמר והם לאמר לכל ישראל. ועיין בויקרא רבה פרשה י״ג (סימן א):

ולא שרתה שכינה על ידם. עיין בויקרא רבה פרשה י״א (סימן ו):

והא זרעית. בני משפחה פלוני שמטה ידיהם מן העושר ופסק העושר:

אין אתקשי. אם הוא מקשה ורם לבבו. עלנא פירוש עלינו, כלומר שמתגאה על בני תורה מתפסק מן העושר:

אם לא הוא כו'. פירוש אם הוא לא בא למדת עוני יבא בנו כו' וכמ״ש חז״ל (שבת קנא, ב) בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם:

טוב ילד כו'. עיין מזה לקמן (ט) פסוק (יד-טו) עיר קטנה (סימן ח):

דהוא מכשכש כו'. פירוש שבא על הבריות בקול ומכשכש כקול הסירים (משנת דרבי אליעזר). פירוש אחר שמנענע ומסית לבריות מיד בצאתו ממקום הטינופת (אס"א):

רשותו. לשון (שמואל ב' יב, ג) ולרש אין כל:

ששם הושוו. עיקר דיוקו מדכתיב הוא עמק המלך שמודיע הנעלם בנעלם ממנו, כי לא נודע לנו עמק המלך ואיזה מלך הוא. אלא שפירושו הוא עמק שבו הוקם אברהם למלך, ששם הושוו להמליכו בשובו מהמלחמה. וכדאיתא בבראשית רבה פרשה מ״ב ומ״ג (סימן ה) שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו אמרו לו מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו:

וקצצו ארזים. אורחא דמילתא קאמר, כי דרכם היה לעשות כן כשממליכים מלך חדש:

רשותו של נמרוד. שאמרפל הוא נמרוד כדאיתא בבראשית רבה פרשה מ״ב (סימן ד):

ולא נזהר. שאחר כל זה האמין עליו לאשתו:

גיררתו. שנגרר לבית פרעה כדכתיב (בראשית לט, כ) ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים. והמתנות כהונה גרס סירוסו לשון בית האסורים. וזה שאמר הכתוב כי גם במלכותו נולד רש, רשתו של פוטיפר. ורשתו הוא מה שפרעה הורידו מגדולתו לפי שהיה מערער על גדולת יוסף, וכדאיתא בשוחר טוב (מזמור קה) לאסור שריו בנפשו שרו כתיב זה פוטיפר (יפה תואר):

שמהלכין תחת השמש. פירוש בעולם הזה:

תני לא יכנס אדם כו'. זה איתא בירושלמי סוף פרק הרואה:

באפונדתו. פירוש בחגורתו:

היך מה דאת אמר שמור רגלך. שלא יהיה אבק עליהם (פני משה):

לא יעמוד אדם במקום גבוה. זה איתא בבבלי ברכות דף י, ב'. ובירושלמי פרק ב' (ה"ג): ממעמקים קראתיך. רמז שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום (פני משה):

שנאמר הכון לקראת כו'. פירוש הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך (יפה מראה). ובפרק קמא דמגילה (ה"ט) מפרש רבי סימון התכוון לקראת אלהיך. כלומר דצריך לנקביו לא מצי מכוין (יפה מראה):

מן הטיפין שבין רגלך הדא דאת אמר בדקין אבל בגסין אם יכול לסבול יסבול. רבי יעקב בר אביי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי. כך צריך לומר. וכן הוא בירושלמי פרק היה קורא (ה"ג). ופירושו הדא דאת אמר בדקין כשצריך לקטנים אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. אבל בגסין שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול, שיוכל טפי לעכבן מקטנים שהן שותתין בעל כרחו ואינו יכול לעכבן:

שמור עצמך. פירוש התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך (יפה מראה):

יהי מקורך ברוך מבית מקורך תהיה ברוך יהיה מקראך לקבר ברוך. כן הביא הנוסח היפה מראה, וכתב שביאורו דתרתי קאמר, חדא שיהיה ברוך משיצא ממקור אמו, והיינו שלא יחטא מנעוריו, ואידך שבעת מותו יהיה ברוך, שאם לא זכה בראשונה יזכה לשניה. ותרתי רמוזי במקורך, דמדריש מקור כפשטיה, ומדריש מקראך, משום דלא אתי שפיר ברכה במקור שהרי כבר יצא משם ולא תצדק הברכה אלא על מי שיצא:

יהיה מקראך לקבר ברוך. ביאורו שכשאדם הולך לקבר מקדימים לפניו ואומרים לו ברוך הבא או ארור. לכן אמר אותו השם שיקרא לך בלכתך בקבר יהיה ברוך ולא ארור (יפה מראה):

וקרא עליו כו'. כלומר אינו יודע בין טוב לרע בין טהור לטמא בין זכאי לחייב כדלקמן אצל נדר:

מיפתח. עיין זה בויקרא רבה פרשה ל״ז (סימן ד):

וקדמך הכתוב. פירוש אע״פ שקל וחומר זה ניתן לדרוש מעצמו, אף על פי כן מצאנוהו בכתוב בהדיא: